אחת ולתמיד: למה חרדים לא עומדים בצפירה?

מאת רוני פיזנטי | ל׳ בניסן ה׳תשע״ח | שבת, חגים ומועדים

בכל שנה הדברים צפים מחדש ומתחילים ויכוחים והאשמות. מדוע חרדים לא עומדים בצפירה? מדוע הם לא מכבדים את זכר הנופלים? איך יתכן שהם מזלזלים בערכים כל כך חשובים של העם היהודי? איך יתכן שהם עד כדי כך אטומים וחסרי רגש? איך יתכן שהם מתכחשים לאחיהם שנפלו? בצורה שטחית זה אמנם נשמע ממש מקומם ופוגע, אבל צריך לעשות מעט סדר בדברים ואז הכל יתיישב.

באופן טבעי ישנן תפיסות עולם שונות, וכל אחד רואה את העולם בצורה שונה מהאחרים. לכל אחד קישורים ואסוציאציות משלו בין מושגים שונים לבין תגובות שהוא רגיל בהן. כל אחד גם מביע את עצמו בצורה שונה ופועל ומגיב בצורה שונה על פי העקרונות והתפיסה שלו.

אנשים הורגלו מגיל צעיר לקיים טקסים בימי הזיכרון לשואה ולחללי מערכות ישראל. הם הורגלו לשמוע צפירה ולעמוד במשך דקה או שתיים בלי לעשות דבר. לכן באופן אוטומטי הם מקשרים את הדברים כעין התניה שעמידה בצפירה משמעה הזדהות ואכפתיות. ולכן הם רואים בזה סוג של ערך עליון.

הם בטוחים לעצמם שאותה עמידה קובעת אם אכפת לנו מאותם נופלים ואם אנחנו מוקירים, אוהבים ומעריכים אותם. שכאילו אם אדם לא עומד בצפירה אז הוא מזלזל ח״ו בנופלים. אבל באמת צריך להבין שאין שום קשר בין הדברים.

כל אותם יהודים יקרים וקדושים שנפלו על קידוש השם, שנרצחו בזמן השואה, בצבא, במלחמות ישראל, בפיגועים או בכל עניין אחר הם אחים יקרים, קדושים וטהורים שנלקחו מאיתנו. הצער והכאב על כל יהודי שמסתלק מן העולם הוא עצום, ובפרט כשכל הסיבה לרציחתו היא היותו יהודי.

אבל יחד עם זאת אין שום קשר בין הרגש כלפי אותם יהודים לבין עמידה חסרת תועלת בזמן הצפירה. אנשים מתייחסים לאותה צפירה כערך עליון שאין לו עוררין. אבל זו סתם המצאה שבכלל הגיעה מאומות העולם, לא מועילה בשום דבר, לא לנופלים ולא לנו, ואדרבה, היא אפילו מזיקה וגורעת.

אנשים יראי שמיים אוהבים יהודים כמו שאף אחד אחר לא אוהב. לכן למשל רוב המתנדבים בארגוני ההצלה והחסד הם חרדים. מצוות התורה מחייבות על אהבת ישראל ואדם ירא שמיים אמתי מנסה לעבוד על זה בכל כוחו ולעשות את הכל כדי לאהוב כל יהודי ובטח שלא לצער אף אחד כלל. אבל אין שום קשר, ולו הקטן ביותר, בין האהבה הגדולה לאותם יהודים שנפלו על קידוש השם, לבין עמידה בצפירה.

וכדי להבין את זה, ניקח משל דמיוני ומוגזם. תארו לכם שראשי המדינה היו קובעים מנהג מוזר, שבכל שנה עם הישמע הצפירה, על כל האזרחים להדביק לעצמם אף של ליצן, להוציא לשון ולקפוץ במשך דקה. הכל לזכר הנופלים כמובן. ובאמת לאט לאט משנה לשנה כולם היו עושים זאת ומתרגלים לכך במשך עשרות שנים.

אבל אז היה מגיע אדם שמנסה לחשוב בהיגיון, רואה את כל הליצנות הזו ומחליט לא להשתתף בזה. אז כל העם היו כועסים עליו ומאשימים, וכי אתה קורא לעצמך יהודי?! וכי לא אכפת לך מהאחים שלך שנרצחו? מדוע אתה לא שם אף של ליצן כמו כולם? מדוע אתה לא קופץ?

אבל מובן הדבר שאם אותו אדם היה נשאר אמתי עם עצמו, אז בוודאי שלא היה מתפתה ללכת אחרי העדר, גם אם כולם סביבו עושים את הדבר וגם אם הם לוחצים וכועסים. וכי זה הזכר של הנופלים? מה הקשר בין אף של ליצן והוצאת לשון לבין הזכר של הנופלים? האם מי שלא משתתף בזה נקרא ״מזלזל״?

אז אם באמת רוצים לעשות דבר לזכר הנופלים, אז צריך למצוא משהו שבאמת יועיל להם. לקרוא משניות לעילוי נשמה, לומר תהלים, לתת צדקה, לקיים מצוות או לעשות כל דבר רוחני שמועיל לעילוי נשמה. מדוע לא באים בטענות לאלו שלא לומדים לזכות הנופלים? מדוע לא מאשימים אותם על זלזול בכבוד הנופלים?

עמידה חסרת תועלת בצפירה היא ביטול תורה המוני שגורם ח״ו את ההפך מעילוי לנשמה. יש אפילו חיילים בצבא ומתנדבים שעומדים במשך יום שלם, מתחלפים במשמרות רק כדי לעמוד, כאילו לאות כבוד. אבל מה נותנת אותה עמידה?

הרי אם אדם מאמין בתורה וברוחניות, אז ממילא הוא יודע שיש עולמות עליונים ואז הוא יכול לעשות דברים טובים לעילוי נשמה. הוא יודע שאותן נשמות רוצות שיעזרו להם ויעלו אותן, ולא אכפת להם מה״כבוד״ שאנשים עושים בעמידה שלהם.

ואם האדם אינו מאמין בעילוי נשמות, אז ממילא לשיטתו כל נשמות ההרוגים ח״ו נאבדו מן העולם ובכלל לא קיימות. אז גם כאן אין שום טעם לעמוד לחינם במשך דקה, שהרי מה זה עוזר להם שיתנו להם ״כבוד״ אם הם בכלל לא קיימים?

יוצא שאותה עמידה טיפשית לכולם. למי שלא מאמין בהישארות הנפש, אז לכבוד מי הוא עושה את כל זה? ולמי שמאמין בהישארות הנפש, אז מובן שעמידה סתמית לא תועיל במאום, ואדרבה, היא עלולה לגרוע. אז שיעשה דברים שבאמת יועילו.

אם אדם יקרא משניות לזכות הנופלים או יאמר פרקי תהלים במקום לעמוד, אותם נופלים ישמחו מזה ויעריכו את זה הרבה יותר. הנפטרים משתוקקים שהאדם יקיים איזו מצווה לזכותם שתביא לעילוי נשמתם. כל דבר קטן שיהודי עושה לעילוי נשמה מביא את הנשמה למקומות גבוהים וטובים יותר.

ויוצא שדווקא אותם שעומדים דום בצפירה הם אלו שבאמת מראים זלזול בכבוד הנופלים. כי האדם כל כך בקלות יכול להועיל להם לעלות דרגות ולהגיע לעונג עליון, אבל הוא בוחר לא לעשות זאת ומונע את כל השפע העצום הזה מהם.

אותן נשמות מתחננות אליו שיעשה משהו שיועיל להן, אבל הוא עומד זקוף בצורה גאה, ובמשך דקה שותק ולא אומר כלום. כל כך בקלות הוא יכול להועיל, הרי גם ככה הוא עומד עכשיו דום בלי לעשות כלום, וכי מה אכפת לו למלמל איזה פסוק? מה אכפת לו לעזור לאותן נשמות ולשמח אותן? אבל כאילו שעושה ״דווקא״, ולא רוצה להוציא שום פסוק ואפילו לא אות אחת של תורה מהפה.

אז אותן נשמות, שמחפשות מי שיעלה אותן עוד ועוד, מתאכזבות מאותו אדם שעומד בשקט, ומכל ההמצאה הטיפשית הזו של עמידה סתמית וחסרת תועלת. אמנם יש לזה גם צד של זכות, שבאותה דקה לא אומרים לשון הרע ואין פנאי לעבירות שונות, אבל הנשמות רוצות שיעזרו להם, שילמדו ויקיימו מצוות לזכותן.

אז אדם שבאמת אכפת לו ילמד תורה לעילוי נשמת הנרצחים. יארגן שיעורי תורה לזכר הנופלים. ייתן צדקה לזכותם. יקבל עליו קבלה כלשהי. ישתדל יותר בקיום המצוות. יתפלל לעילוי נשמתם. יעשה חסדים ומעשים טובים. יעשה משהו שבאמת יעזור ולא סתם עמידה טיפשית.

אילו למשל היו קובעים שבאותה דקה של צפירה כל היהודים בעולם יאמרו פרקי תהלים, קרוב לוודאי שהמשיח היה כבר מגיע, היינו רואים בעינינו את תחיית המתים וכל אותם נופלים היו שבים אלינו. אז באמת היינו מועילים. תורה של כל עם ישראל ביחד זה דבר עצום שאין כדוגמתו.

וכנגד, העונש על ביטול תורה של כל עם ישראל בצורה מכוונת למשך דקה שלמה הוא חמור ונורא. אמנם יש הרבה ביטול תורה בעולם לצערנו, אז אדם חושב לעצמו מה זה כבר חשוב עוד דקה אחת. אבל כאשר מתארגנים בצורה מכוונת ויזומה כדי לבטל תורה, ולא באופן אישי אלא בפרהסיה כולם ביחד, וכאילו עושים את הכל לזכר הנופלים, זה דבר איום ונורא. ועל אחת כמה וכמה שאם אדם באמצע לימוד תורה, ואז בהישמע הצפירה יפסיק את לימודו כאילו לזכר הנופלים, הוא גורם נזק שאי אפשר לשער בכלל.

וכך בכל שנה כמעט כל מדינת ישראל מתאחדת לדקה של ביטול תורה והידמות לחוקי הגויים. חוץ מהחרדים כמובן שכולם מתקוממים עליהם ומאשימים אותם, שאיך יתכן שהם מעזים ללמוד את תורת ישראל בזמן שכולם עומדים על פי תורת הגויים? איך יתכן שהם מנסים להועיל בזמן שאפשר לעשות דברים חסרי תועלת כמו כולם?

לכן חשוב מאוד לנצל את הזמן וללמוד כדי להועיל לעילוי נשמתם, ובטח שלא לעשות ביטול תורה של דקה או שתיים באופן מכוון מראש, וגם לא להכניס את מנהגי הגויים לתוכנו. כל פסוק וכל מילה של קדושה שיוצאת מהפה שלנו מעלה את כל אותם הנופלים למקומות נשגבים. יש לזה תועלת רבה גם לעצמנו וגם לכל אותם הנפטרים.

ובכל זאת, יחד עם כל זה חשוב לציין שאם אדם נמצא במקום ציבורי עם אנשים רחוקים מתורה ומצוות שרואים אותו, אז כן כדאי לעמוד כדי לא לגרום למחלוקות ולחילול השם. אלא שכאמור אסור לעמוד סתם כך, אלא לקרוא משניות, תהלים או דבר כלשהו לעילוי נשמתם בזמן העמידה. אפשר עם ספר כיס או אפשר לחזור על פרקי תהלים שזוכרים בעל פה (כמו שיר למעלות וכו’). ואדרבה, כדאי לקרוא בקול רם ובאופן בולט, הן כדי לזכות את האנשים בשמיעה, והן כדי לעשות קידוש השם ולהכניס לתודעה של האנשים שרק התורה היא זו שיכולה להועיל לאותם נופלים.

אמנם יתכן שהדברים נשמעים קצת חריפים למי שלא מכיר את הצד השני, אבל האמת צריכה להיאמר. ואם אדם יחשוב עם עצמו ויתבונן ברצינות בדברים, אז בוודאי יבין שאין שום קשר בין הצפירה לבין זכר הנופלים. כדאי להפיץ ולהעביר הלאה את הדברים.

שהדברים יועילו בעזרת השם לעילוי נשמת כל הנרצחים על קידוש השם, ונקווה שיעזרו לאיחוי הפצעים שגרמו המחלוקות הרבות בין המגזרים בעם, ויביאו את כולנו לאחדות בישראל ולגאולה השלמה במהרה בימינו אמן.

Print Friendly, PDF & Email

עוד על

הצטרפו לקבלת דברי תורה מחזקים מהאתר (מעל 1,200 מנויים):

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *