איך להוכיח אנשים – פרשת דברים

מאת רוני פיזנטי | א׳ באב ה׳תשע״ד | פרשת השבוע - דברי תורה על הפרשה

אחת המצוות החביבות ביותר עלינו היא מצוות התוכחה. כולנו אוהבים להוכיח אנשים, להסביר לכולם שהם טועים ולהראות לכולם שאנחנו אלו שצודקים, במיוחד אם אפשר לומר שאנו עושים את זה כביכול "בשם התורה". אבל צריך לדעת שלהוכיח אנשים זה לא דבר כל כך פשוט וחשוב לשים לב היטב כיצד עושים זאת, כי כשעושים זאת בצורה לא נכונה, אפשר בקלות להחריב עולמות ולהגיע לחטאים ענקיים במקום אותה מצווה שאנו חושבים שאנו עושים.

כדי ללמוד איך להוכיח בצורה ראויה, אפשר להתבונן בפרשת דברים שפותחת את ספר משנה תורה בו משה רבינו דורש לבני ישראל לפני מותו. משה רבינו לא הוכיח את בני ישראל בחייו, אלא חיכה לזמן הנכון לפני מותו מפני כבודם, כדי שלא ייפגעו ממנו. תארו לכם שמישהו אומר לנו שאנחנו לא בסדר ומראה לנו דברים לא טובים שבאמת עשינו. כאשר ניתקל באותו אדם בפעם הבאה נרגיש צורך לקבור את עצמנו מרוב בושה. משה רבינו חיכה לימיו האחרונים כדי שאף אחד לא יתקל בו לאחר התוכחות.

משה רבינו מוכיח את בני ישראל בדרך רמז. הוא רומז להם על המקומות בהם חטאו ונותן להם להבין לבד שהיו לא בסדר. הוא לא צועק או כועס עליהם, אלא מתייחס אליהם בכבוד ונותן להם להבין את הטעויות של עצמם. לא רק שהוא לא מבזה אותם על החטאים שלהם, אלא שהוא אפילו מברך אותם תוך כדי הדברים "יוסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם…" (דברים א', פסוק יא').

התוכחה של משה רבינו בכלל לא נשמעת כמו תוכחה. אף אחד לא נעלב או מתבזה והכבוד של כולם נשמר במקומו. כל אחד מאיתנו צריך ללמוד כיצד תוכחה צריכה באמת להיראות.

לפעמים אנו מגיעים למצבים בהם אנשים מסביבנו נוהגים לא כראוי. המצבים האלו בדרך כלל מקפיצים אותנו וגורמים לנו לרצות להעמיד אותם במקום. אנשים רבים מתפרצים, צועקים, כועסים ומבזים את האחרים כדי שילמדו כיצד להתנהג. אבל מעשים כאלו מביאים בדיוק את ההפך, כי אף אחד לא שומע כאשר תוקפים אותו. כאשר תוקפים אותנו, אנו נכנסים למצב של מגננה וכך או שנתקוף בחזרה בצעקות וכעסים, או שפשוט ניעלב בתוכנו ונשנא את אותו אדם שתקף אותנו. בכל מקרה, את התוכחה עצמה, גם אם היא מאוד טובה לנו, אין סיכוי שנשמע.

לא פעם אנשים בבית הכנסת צועקים בכעס אחד על השני על שהחזן ממהר מדי, על שההוא לא קרא נכון את הפסוק, על שאחד המתפללים לא יודע להגביה את ספר התורה וכל אחד צועק על השני שיפסיק לדבר בבית הכנסת בזמן שהוא עצמו לא מפסיק לצעוק על כולם בזמן התפילה. אמנם בהחלט חשוב ללמד את ההלכות כדי לדעת את הדברים, אבל אסור לנו לבזות אנשים או להעליב אותם כדי ללמד אותם את ההלכות האלו.

ברוב המקרים עדיף כלל לא להוכיח את האנשים. אנחנו לא השומרים של העולם ולא עלינו מוטלת האחריות לדאוג שכולם יתנהגו כראוי. ישנם הלכות רבות שאנו כלל לא יודעים שיכולות לשנות את כל התמונה. גם אם נראה לנו שמישהו עשה עבירה או שהוא נוהג לא כראוי, יתכן שיש לו סיבות טובות לכך. לכן עלינו לדון כל אדם לכף זכות. כי אנחנו יכולים לכעוס על מישהו שנוסע בשבת, אבל עם קצת בירורים אפשר למצוא שעקב פיקוח נפש הוא היה מוכרח לנסוע לבית חולים. אנחנו יכולים לצעוק על מישהו שלא רוצה לתת צדקה, אבל לאחר בירורים אפשר לגלות שהוא תורם הרבה יותר מאיתנו למקומות שונים בסתר. וגם אם אדם באמת עבר עבירה, אנו לא יודעים מה הרקע שלו, שהרי אולי הוא עבר דברים קשים בחייו או שיש לו קשיים נפשיים או פיזיים שאנו לא מודעים אליהם. אולי הוא קיבל מהשמיים יצר רע חזק מאוד ויש לו מעט מאוד כוח להתגבר עליו. כל אדם הוא שונה ואי אפשר לדון אף אחד.

גם אם יצא שאכן אותו אדם זקוק לתוכחה, צריך לבדוק היטב האם אנחנו ראויים מספיק כדי להוכיח אותו. כדי להוכיח אדם צריך להיות נקיים לגמרי. לא לעשות זאת מתוך אינטרסים שונים או מתוך רגשות נקמה וכדומה. אסור להוכיח כדי לנפח את האגו שלנו או כדי להרגיש עליונות על אותו אדם. התוכחה חייבת לבוא ממקום נקי בו אנו רוצים בטובת האחר. אם אנחנו מכירים אותו ויודעים שהוא ייפגע, אסור להוכיח אותו. אם אנחנו זרים לו אז גם צריך להימנע מהתוכחה, שהרי הוא בוודאי ייפגע מאיתנו שכך סתם מישהו זר שהוא לא מכיר אומר לו שהוא לא בסדר. התוכחה מתבצעת רק במקרים בודדים בהם אנו יודעים בוודאות שאותו אדם לא ייפגע מאיתנו כלל ובאמת זה חשוב ונחוץ להסביר לו על עניין מסוים שעליו אנו יודעים היטב את ההלכה ואותו אדם לא יודע אותה.

אך גם אם בסופו של דבר הגענו למסקנה שאנחנו באמת צריכים להעיר לאותו אדם, עדין צריך לשים לב היטב כיצד אנו עושים זאת. כדי להוכיח צריך לרמוז על הדבר בלי להגיד ישירות. לעשות את הכל בנחת ובשלווה תוך כדי שיבוח האדם כך שירגיש קרוב אלינו ולא חס ושלום יעלב וייפגע. עלינו לדבר איתו בדרכי נועם, להסביר לו על העניין כאילו בדרך אגב, כאילו שאנחנו בכלל מדברים בכלליות וכאילו שכלל לא שמנו לב שהוא לא בסדר. אפשר לתת לאדם את ההרגשה הכי טובה בעולם ואז הוא יבין מעצמו שהוא לא בסדר וירצה לשנות את הדברים.

זה כמו ההבדל בין המורה בבית הספר או הבוס בעבודה שאומרים לנו שאנחנו צריכים לנהוג בצורה מסוימת לבין חבר טוב שמייעץ לנו בנחת עצה טובה שאנו שמחים לקבל. אם אנחנו מתנהגים כמו מלך שנותן פקודות למשרתים שלו, אז אף אחד לא אוהב את תפקיד המשרת ואף אחד לא אוהב שמתנשאים עליו כמו מלכים, וכך אף אחד לא יקבל את התוכחות שלנו. אבל אם אנחנו מנמיכים את עצמנו ומתנהגים כמו היועצים שמשרתים את המלך ורוצים בטובתו, אז כולם ירצו לקבל את התוכחות שלנו כי כולם אוהבים להרגיש כמו מלכים שמקבלים עצות טובות מהיועצים שלהם.

ככל שנעיר לאנשים ונתעקש שכולם טועים מסביב, כך אנשים ירצו להתרחק מאיתנו ולא יקבלו את התוכחות שלנו. רק כאשר נהפוך את האנשים סביבנו למלכים עם יחס ראוי והולם, אז ישמחו לקבל מאיתנו את התוכחות. משה רבינו שהיה הענו באדם ידע היטב איך לתת יחס כזה של כבוד לאחרים מתוך הנמכת עצמו. בכל זאת הוא נזהר היטב לא להוכיח את העם עד לפני מותו וגם אז עשה זאת בזהירות רבה. על אחת כמה וכמה שאנחנו שקצת פחות ענווים צריכים להיזהר כאשר אנו מוכיחים את האחרים.

השם יתברך יזכה אותנו ללכת בדרך השם בלי צורך להוכיח אף אחד. אם בכל זאת יזדמן לנו מצב בו נדרשת תוכחה מצדנו, השם יזכה אותנו להוכיח בדרכי נעם מתוך ענווה ויראת שמיים. מתוך הכבוד ההדדי נזכה לתקן את שנאת החינם מבינינו וכך נזכה לראות בבנין בית המקדש במהרה בימינו אמן.

Print Friendly, PDF & Email

עוד על

הצטרפו לקבלת דברי תורה מחזקים מהאתר (מעל 1,200 מנויים):

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *