אין תירוצים ליום הדין – פרשת דברים

מאת רוני פיזנטי | א׳ באב ה׳תשע״ג | פרשת השבוע - דברי תורה על הפרשה

משה רבינו מתאר לבני ישראל את מה שעברו במדבר. כשהוא מגיע לפרשת המרגלים, הוא מזכיר להם שהמרגלים ריגלו את הארץ, לקחו בידם מפרי הארץ ואז הוא אומר "וישיבו אותנו דבר ויאמרו טובה הארץ" (דברים א', פסוק כה'). הדבר מאוד תמוה שהרי כולנו יודעים היטב שהמרגלים חזרו והוציאו דיבת הארץ, אמרו עליה שהיא ארץ אוכלת יושביה והסיטו את לב העם. כיצד יתכן שמשה רבינו מספר כעת שהמרגלים אמרו על הארץ שהיא טובה? רש"י מפרש שמדובר על יהושע וכלב שאמרו על הארץ שהיא טובה. אך עדיין יש כאן שאלה עצומה, כיצד יתכן שמשה "שכח" כביכול את מה שאמרו עשרה מרגלים וזכר רק את מה שאמרו שני מרגלים? הרי המעמד של אותם עשרה מרגלים היה עצום, הם היו הרוב וברור אם כן שהעם יקשיבו להם. אז מה האשמה על העם כאן? ולמה משה לא טורח להזכיר את מה שאמרו רוב המרגלים?

העניין הוא שאם כל המרגלים היו אומרים שהארץ אינה טובה, אז העם יכל לטעון שהוא היה אנוס. אם 12 ראשי עם נכבדים הולכים לרגל את הארץ וחוזרים וכולם אומרים שהארץ לא טובה, אז מה העם יכול לעשות? זה כמו שכל הרבנים הגדולים יתאחדו ויאמרו לנו שלא כדאי כעת לצאת למלחמה, אז האם יוכלו להאשים אותנו אם נקשיב להם? הרי הקדוש ברוך הוא בעצמו ציווה אותנו להקשיב לקול חכמי ישראל ולא לסור מדבריהם. אך ברגע שישנם שני מרגלים שאומרים אחרת, כאן כבר אנו צריכים לעצור ולחפש מהו רצון השם בדבר. לכאורה, נוכל לטעון שיחיד ורבים – הלכה כרבים, ואז יוצא שהעם נהג בסדר שהלך בעצת המרגלים. אך כל זה מדובר כאשר אין לנו אפשרות לדעת את רצון השם האמיתי, שהרי כאשר אנו מודעים לרצון השם כל זה לא שייך. משה רבינו מנהיג הדור בחר בצד של יהושע וכלב, אם כן כולם יכולים לדעת היטב מה רצון השם ולא הולכים על פי הרוב במקרה כזה. אף אחד למשל לא יוכל לטעון שהוא ראה שרוב העולם הם גויים שלא נימולים ולא מקיימים מצוות, אז הוא הגיע למסקנה שהלכה כמותם. כאן אנחנו יודעים היטב את ההלכה, הולכים אחרי הרבים רק כאשר חסר לנו ידע ולא כאשר אנו יודעים מהי האמת.

בתוך ים של שקרים, האמת היא בולטת וניתנת לגילוי למרות שהיא מיעוט. אדם שמחפש את האמת בהתמדה מתוך רצון אמיתי וכנה למצוא אותה, בוודאי יזכה למצוא אותה. ביהדות ישנו דין מיוחד של תינוק שנשבה בין הגויים. מדובר על תינוק יהודי שנשבה על ידי גויים וגדל ביניהם עד שכל מה שהוא מכיר מסביבו זה רק מאפיינים נוכריים ללא כל רמז ליהדות. אין לו שמץ של מושג שהוא יהודי ואין לו כל סיכוי בדרך הטבע להגיע ליהדותו. במצב כזה, יש לו דין מיוחד שהרי אין אפשרות לדון אותו בצורה רגילה. אם ישאלו אותו מדוע לא שמר שבת ומדוע לא הניח תפילין, הוא יענה שהוא לא ידע בכלל מה זו שבת ומה זה תפילין. במצב כזה אי אפשר להעניש אותו על הדברים האלו. אך ברגע שלאדם ישנה אפשרות להכיר את היהדות, למרות שגדל בבית שרחוק משמירת מצוות, ומתוך הנוחות או העצלנות שלו הוא בוחר להמשיך בדרכו, הוא יכול לטעון שהוא לא ידע מה זו שבת ומה זה תפילין, אבל זה לא יעזור לו, כי יאמרו לו שאם הוא לא ידע הוא היה צריך ללמוד. עדיין ישנה טענה על האדם, מדוע לא למדת? מדוע לא חקרת? מדוע לא ניסית להגיע לאמת? שהרי בין כל החברים החילונים היה לך גם איזה חבר רחוק אחד שהיה ירא שמיים. בין כל הדיבורים האסורים, שמעת פה ושם גם כמה דברי תורה. בין כל השטויות שלימדו אותך, למדת גם כמה מנהגים והלכות. אי אפשר להתעלם ולומר "לא ידעתי".

חז"ל מלמדים אותנו שיצר הרע שלנו הוא השטן והוא גם מלאך המוות. אותו אחד בשלושה תפקידים שונים. בהתחלה הוא בא בתור יצר הרע ומכניס לנו מחשבות לא טובות ועצות רעות, הוא מעוות לנו את התפיסה ומסיט אותנו מדרך התורה. לאחר מכן הוא לובש את דמות השטן, עולה למעלה ומקטרג עלינו על כך שאנו מקשיבים ליצר הרע (שזה הוא בעצמו) ומתרחקים מדרך התורה. ואז מקבל רשות ויורד למטה לקחת את הנשמה. כעת כולנו נוכל לטעון למעלה בשמיים שזה הכל בגלל יצר הרע, אבל הטענה הזו לא תעזור לנו. למעלה יצר הרע מתבטל, אין רע בעולם הבא. ביום הדין נעמוד שם ונראה שאין שום ממשות ביצר הרע. זה כלל לא קשור אליו, אלא רק אלינו. מדוע הקשבנו לו? הרי יכלנו לבחור להתעלם ממנו ולהידבק בתורה הקדושה. היתה לנו אפשרות אחרת, שהרי יש לנו גם יצר טוב, יש גם את הצדיקים וגדולי הדור שנוכל לראות את דרכיהם, יש אנשים יראי שמיים, יש ספרי קודש שיראו לנו כיצד לנהוג וכו'. מי שמחפש את האמת יכול למצוא אותה בקלות, אבל הוא צריך להתעקש למצוא אותה בין כל השקרים בעולם. לכן משה רבינו לא צריך להזכיר את אותם עשרה מרגלים, שהרי אין לזה ממשות, זה לא תירוץ, כמו אצל היצר הרע גם כאן העם לא היה צריך להקשיב לדבריהם.

פעמים רבות אנחנו סומכים על החברים, על המשפחה, על הנסיבות ועל כל השאר שסובב אותנו שיצילו אותנו ויראו לנו את הדרך. אך האמת היא שאנחנו לבדנו, ורק אנחנו יכולים לבצע את הבחירות שלנו לעצמנו. החברים שהסיטו אותנו מהדרך נעלמים מחיינו בשלב מסוים, המשפחה לא יכולה להחזיק לנו את היד בעולם הבא ונסיבות החיים אמנם משפיעות אך בוודאי לא יתנו את הדין במקומנו על הבחירות הלא טובות שלנו. כמו אותו יצר הרע שנעלם והופך להיות השטן שמלשין ומקטרג עלינו, אנחנו רוצים כל כך לומר שהוא זה שאשם בכל, אבל אז אנחנו מבינים שהוא בסך הכל עשה את תפקידו ואנחנו הטיפשים שהקשבנו לו. לכן משה רבינו לא מזכיר את המרגלים שהוציאו דיבת הארץ, כי כרגע הם כלל לא חשובים לאותו עניין. מה שחשוב הוא שהיו שני מרגלים שאמרו על הארץ שהיא טובה ועם ישראל היה צריך להקשיב להם. ברגע שהאמת נמצאת וניתנת לגילוי, הכל מוטל על הכתפיים שלנו ואנחנו אלו שצריכים לגלות אותה, אם לא עשינו זאת האשמה היא אך ורק עלינו.

לא יעזור לנו להסתכל על אחרים, לעשות מה שכולם עושים או לראות שהרוב מתנהג בצורה מסוימת ולחשוב שזו הדרך הנכונה ושאנחנו לא לבד. צריך לעשות מה שנכון ולא מה שנוח. העולם עובד בדרך של עדר, שכל יום יוצאת אופנה חדשה וכולם מעודכנים ומיד משתנים לפיה. אך בסופו של דבר נבין שלכל זה אין כלל ממשות. הדבר היחיד שיישאר זה הבחירות הטיפשיות שעשינו כשהקשבנו לאותה אופנה מבלי לחשוב ולנסות לגלות את האמת שהסתתרה לנו מתחת לאף.

השם יתברך יזכה אותנו לחקור את האמת ולגלות אותה, להתעקש ולא לוותר, ומתוך כך לזכות לבחור בחירות טובות ומועילות שיקדמו את חיינו ויביאו אותנו להתעלות.

דרך טובה ומומלצת להתחיל את החיפושים ולמצוא את האמת היא להוריד (בחינם) את הספר שזכינו לכתוב בסיוע גדול מהשמיים "מחפשים את האמת" ולנסות להתבונן בדברים הכתובים שם. לחצו כאן כדי להוריד את הספר מחפשים את האמת. בהצלחה.

Print Friendly, PDF & Email

עוד על

הצטרפו לקבלת דברי תורה מחזקים מהאתר (מעל 1,200 מנויים):

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *