אם אתה מאמין שאפשר לקלקל, תאמין שאפשר לתקן

מאת רוני פיזנטי | א׳ בתמוז ה׳תשע״ג | חיזוק האמונה

רבי נחמן מברסלב כותב בליקוטי מוהר"ן (תנינא קיב'): "אם אתה מאמין שיכולים לקלקל תאמין שיכולים לתקן". אבל הניסוח של הדברים נראה לכאורה מעט בעייתי. כי אם נניח שרבי נחמן רצה לעודד אותנו ולהסביר לנו שאין יאוש בעולם כלל, אז למה צריך להאמין שאפשר לקלקל? למה לא לומר בפשטות ש"אפשר לתקן". כל החלק הראשון הוא לכאורה מיותר, שהרי צריך להגיד שבכל מקרה יכולים לתקן ולא רק "אם אתה מאמין שיכולים לקלקל". מדוע האמונה בתיקון צריכה להיות תלויה באמונה בקלקול?

העניין הוא שעל פי האמת, אי אפשר כלל לקלקל וממילא גם לא צריך תיקון. כדי להאמין שאפשר לקלקל האדם צריך להיות בעל הרבה גאווה. הקדוש ברוך הוא מנהל את העולם והוא שם כל אחד בדיוק במקום בו הוא צריך להיות. אמנם הוא נתן לנו בחירה, אבל הבחירה הזו היא רק בשבילנו. הבחירה משפיעה על עצמנו בלבד, לעניין שכר ועונש ולהתקדמות הרוחנית שלנו. כפי שאמרו חז"ל: "הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים". אנחנו יכולים לבחור רק בין טוב לרע, אבל את כל נסיבות החיים הקדוש ברוך הוא מגלגל כפי רצונו. כשאנו אומרים שמישהו קילקל והזיק, הכוונה שהוא התרחק מהקדוש ברוך הוא, מהטוב האינסופי. אבל בוודאי שאי אפשר לקלקל את האינסוף המושלם. אף אחד לא יכול לשבש לקדוש ברוך הוא את התכניות שלו. האדם צריך להיות בעל גאווה ענקית ומנופחת כדי לחשוב שיש לו כוח לקלקל את העולם כנגד רצון השם יתברך.

כל מציאות העולם היא שקרית וכל כוחות האדם הם מהשם יתברך. הנשמה הרוחנית היא חלק אלוקי ממנו והוא גם ברא לנו את הגוף הגשמי, הוא נתן לנו את הכוחות הפנימיים והוא גם נותן את כוחות ההתנגדות, הוא ברא את היצר הטוב והוא ברא את היצר הרע, הוא מקיים אותנו ואת כל מה שמסביבנו, הוא הכל. אין עוד מלבדו, מה שאומר שכל הכוחות שייכים אליו ולנו אין כוח כלל. בתוך אינסוף רוחני כל יכול וללא כל גבול, לא שייך לחשוב שאולי אנחנו הקטנים והמוגבלים השפענו וקלקלנו את העולם. ביחס לאינסוף אנחנו אפסים שלא יכולים להשפיע.

אמנם ברור שכל חטא מרחיק אותנו מהמטרה וברור שהמצוות מקרבות אותנו אל השם יתברך. וזוהי הכוונה של רבותינו הקדושים שמשתמשים בביטויים כמו "להחריב" או "לקלקל", שבאים לסבר את האוזן כדי להעביר לנו מסר. יש דברים רוחניים שקשים לתפיסה מתוך העולם הגשמי בו אנו חיים ולכן מעבירים לנו את הלימוד דרך מושגים שנתפסים, כמו קלקול ותיקון. אבל ברור לחלוטין שהקדוש ברוך הוא מושלם ואין שום קלקול בעולם שברא, וגם מה שנדמה לנו כקלקול, יתברר בעתיד כדבר טוב שסייע לנו להגיע אל התכלית. כפי שנהג לומר נחום איש גמזו: "גם זו לטובה". לעתיד לבוא נברך על הרעה כשם שאנו מברכים על הטובה, כי נוכל להבין שהכל היה לטובה, גם הדברים שנתפסו כלא טובים בדעתנו. כל מה שאנו רואים כעת בתור קלקול, זה רק מקוצר הראיה שלנו לפנימיות הדברים. על פי האמת הכל טוב ואין שום קלקול. הקלקול שאנו רואים זה החטאים שלנו שמרחיקים אותנו מהאמת. אנו מסתכלים על העולם דרך הזגוגית המלוכלכת שלנו וכך חושבים שכל העולם מלוכלך. אבל גם אם חטאנו, זה רק ריחוק זמני. הריחוק לא אומר שיש ממש משהו מקולקל, כי אפשר להתקרב בחזרה מתי שרוצים. כמו מישהו שמתרחק ממשפחתו ונוסע למקום מסוים, הוא אמנם רחוק אבל הוא לא קלקל שום דבר. הכל נשאר כמו שהיה וברגע שהוא יחליט הוא יוכל לחזור בחזרה.

אבל למרות כל זאת, האדם לרוב נוטה להתגאות ולחשוב שיש לו ממשות. האדם אוהב את הרעיון שיש לו כוח והשפעה ולכן קשה לו לקבל שהאינסוף אינו מושפע מכלום ואין שום אפשרות של קלקול. האדם רוצה להרגיש שהוא משפיע ולכן הוא מאמין שהוא יכול לקלקל. הדבר מביא לייאוש כאשר אדם מסתכל על העבר שלו ועל כל החטאים שעשה. לכאורה נדמה לו שאחרי שקלקל כל כך הרבה, כבר נדמה שאין שום סיכוי להחזיר את המצב לקדמותו. לא יעזרו הסיפורים שנספר לו על הכוח העצום של התשובה, לא יעזור לספר לו כמה חשוב להתקרב להשם יתברך, נראה לו שהכל אבוד. הוא מסתכל על המצב שלו וחושב לעצמו שהוא קלקל כל כך הרבה עד שאין כבר שום סיכוי להחזיר את המצב לקדמותו.

בא רבי נחמן ומלמד אותנו שלא יכולים לקלקל כלל וממילא אין יאוש בעולם כלל. אדם לא צריך לחזור אחורה בזמן ולהתחיל לתקן את כל החטאים שעשה, אלא פשוט לעשות תשובה, כלומר לשוב לקדוש ברוך הוא ולחזור למצב בו היה בתחילה. אדם שעשה חטאים במשך 50 שנה והתרחק מהשם יתברך, יכול ברגע אחד להתקרב בחזרה וכל ה50 שנה האלו נמחקים. בלי תיקונים ובלי מאמץ כמעט, רק עם כוונה אמיתית ורצון נקי. הגמרא מספרת לנו ש"יש קונה עולמו בשעה אחת". לא משנה כמה חטאנו בעבר, מה שמשנה זה היכן אנו נמצאים כעת. אדם שחוזר בתשובה מתוך אהבה יכול להפוך את כל החטאים והעוונות שלו למצוות. יוצא שאין באמת קלקול, אלא רק הסתרה של התמונה הגדולה והשלמה שגורמת לנו לחשוב שהדברים לא בסדר כפי שהם.

אז אדם לא יכול לקלקל. אבל אם בכל זאת אנחנו מתעקשים להיאחז בדימיון של "כוחי ועוצם ידי", כאילו שיש לנו כוח משל עצמנו, ואז אנו מאמינים שכן יכולים לקלקל, אז בא רבי נחמן ומלמד שכבר נוכל להמשיך עם האמונה באותו כוח ולהאמין שגם אפשר לתקן. כי אם יש לנו ממשות וכוח משל עצמנו בו אנו יכולים להשתמש כדי לקלקל, אז עם אותם כוחות וממשות נוכל להשתמש לתיקון הדברים המקולקלים. הרי זה אבסורד שאנשים מגיעים לייאוש, כי או שאנחנו אפסים שלא יכולים כלל לקלקל, או שכן יש לנו כוח לקלקל ואז נוכל להשתמש באותו כוח גדול שיש לנו כדי לתקן. אם אדם מרגיש חזק ובעל כוח ועוצמה, עד כדי כך שהוא חושב שהרס דברים בחייו, שייקח את החוזק והעוצמה האלו וינצל אותם כדי לתקן את מה שקלקל. ואם אתה מבין שאתה אפס ואין לך שום כוח לתקן, אז אתה צריך לשמוח, כי מעולם לא היה לך כוח וכך יוצא שאף פעם לא קלקלת.

מכאן יוצא שבאמת אין יאוש בעולם כלל. בין אם נחשיב את עצמנו לבעלי כוח ובין אם נכיר באמת שהכוח היחיד שקיים בעולם הוא של השם יתברך, בכל אופן נגיע לכך שאין שום סיבה להתייאש. השם יתברך יזכה אותנו להתחזק באמונה שלמה שתמיד אפשר לתקן ושאין ייאוש בעולם.

Print Friendly, PDF & Email

מה אנשים מחפשים?

| אם אתה מאמין שאפשר לקלקל תאמין שאפשר לתקן |

הצטרפו לקבלת דברי תורה מחזקים מהאתר (מעל 1,200 מנויים):

תגובה אחת על אם אתה מאמין שאפשר לקלקל, תאמין שאפשר לתקן

  1. מאת berale‏:

    זה לשון המדרש קהלת רבה פ"ז פסוק יג הובא במסילת ישרים פ"א
    כִּי מִי יוּכַל לְתַקֵּן אֵת אֲשֶׁר עִוְּתוֹ, בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן, נְטָלוֹ וְהֶחֱזִירוֹ עַל כָּל אִילָנֵי גַּן עֵדֶן, וְאָמַר לוֹ, רְאֵה מַעֲשַׂי כַּמָּה נָאִים וּמְשֻׁבָּחִין הֵן, וְכָל מַה שֶּׁבָּרָאתִי בִּשְׁבִילְךָ בָּרָאתִי, » תֵּן דַּעְתְּךָ שֶׁלֹא תְקַלְקֵל וְתַחֲרִיב אֶת עוֹלָמִי, שֶׁאִם קִלְקַלְתָּ אֵין מִי שֶׁיְתַקֵּן אַחֲרֶיךָ.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *