אם מוכרחים לעשות עבירות, אז לפחות לא ליהנות מהן… (פרשת כי תשא)

מאת רוני פיזנטי | י״ח באדר ה׳תשע״ג | פרשת השבוע - דברי תורה על הפרשה

הקדוש ברוך הוא אומר למשה לרדת מההר ומסביר לו שעם ישראל חטאו ועשו עגל. משה רבינו מצדו מתפלל על עם ישראל ומבקש מהשם יתברך שיסלח להם ולאחר מכן יורד מן ההר. אז מה כל כך הפתיע את משה כאשר הוא ראה את העם סביב העגל? הרי הקדוש ברוך הוא כבר סיפר לו מה קרה והוא ידע לקראת מה הוא הולך, אז מה גרם לו להיות מופתע כל כך?

לפני כן, כדאי להבין מעט מהנסיבות לעניין חטא העגל. עם ישראל לא באמת חשבו שאותו עגל שהם עשו לפני 5 דקות הוא אותו כח עליון שהוציא אותם ממצרים. הם שמעו את הקדוש ברוך הוא מדבר אליהם במעמד הר סיני ובוודאי שלא יכלו להתבלבל בזה. אלא שהם ראו שמשה בושש לרדת מן ההר והם חשבו שהוא מת. כעת הם הרגישו בצרה, שהרי כיצד יוכלו לתקשר עם השם יתברך כאשר משה איננו? הם חשו צורך ליצור סוג של מתווך חדש בין המקום הגשמי בו הם נמצאים לבין האינסופיות הבלתי נתפסת של הקדוש ברוך הוא. לכן הם השליכו זהב לתוך האש כדי ליצור מתווך וכך יצא אותו עגל. הם אפילו לא היו צריכים לפסל אותו, הוא פשוט יצא מוכן מעצמו. הם הבינו שזה כנראה מכוון משמיים. כאשר הם דיברו אל העגל, הכוונה שלהם היתה לדבר אל השם יתברך דרך העגל, כפי שהיו רגילים לעשות עם משה רבינו. כמובן שכל זה לא משנה, שהרי גם אם הם מאמינים בקדוש ברוך הוא, עדיין יש איסור לעשות פסל שכזה ולעבוד אותו. אך כעת אפשר להבין שחטא העגל אמנם היה חטא, אך לא חמור כפי שציירנו לעצמנו.

משה רבינו מבקש מהשם יתברך שימחל לעם על חטא העגל לאחר שהוא סיפר לו מה עשה העם. אבל אז הוא יורד ורואה מחזה מחריד שאליו הוא לא ציפה: העם רוקד במחולות סביב העגל ו"מצחק". משה רבינו ידע שהעם עשה עגל, אבל הוא לא ידע שהם כל כך שמחים מכך. אם בעם רק חשבו שמשה מת וכעת הרגישו צורך במתווך אחר במקומו, אז אמנם בוודאי שאסור לעשות את העגל, אך בכל זאת אולי אפשר להבין אותם ולומר שלא היתה להם ברירה. הם פחדו והיו זקוקים למחליף למשה ולכן חטאו, אבל לרקוד ולשמוח מכל העניין?! איך אפשר לשמוח מחטא שאנו עושים? איך אפשר ליהנות מפסל שמחליף כביכול את משה רבינו שהנהיג אותם בנאמנות?

הפרשה מופיעה לאחר פורים, בו אנו מציינים במגילה ארוע מאוד דומה. הגזרה על היהודים הגיעה כעונש על שנהנו מסעודתו של אחשוורוש. אמנם יש מפרשים שאומרים שהם אכלו מאכלות אסורים, שתו יין נסך וכו'. אך את כל זה אפשר להצדיק שהרי המלך גזר ואין להם ברירה, אז אפשר לומר שעשו זאת כדי להציל את נפשם. אבל כיצד יתכן שהם נהנו מכך? איך יתכן שאחשוורוש הוציא את כלי בית המקדש אל מול עיני היהודים, לבש את בגדי הכהן הגדול שפחות מ70 שנה קודם לכן שימשו את הכהן הגדול בבית המקדש, ועשה צחוק וביזיון מהמהות הרוחנית של העם היהודי, ועם כל זה הם נהנו?! איך אפשר ליהנות מהחורבן הטרי של בית המקדש? איך אפשר לראות את הזלזול והרדידות שעשו מהדברים הקדושים ביותר לעם היהודי וליהנות מכך? לכן נגזרה הגזרה של המן, על שנהנו מסעודתו של אחשוורוש.

לפעמים אנו מגיעים למקומות לא טובים. אנו מבינים שנכנסנו לבור עמוק וכעת אין לנו ברירה מלבד לעשות חטא כלשהו. כמובן שכאשר ישנה איזושהי דרך לחמוק מאותו חטא, חשוב לעשות זאת בכל מחיר שידרש, אך כאשר אין לנו כל ברירה, המעט שאנו יכולים לעשות זה להצטער ולא ליהנות מאותה עבירה. הגמרא במסכת קידושין דף מ. אומרת שאדם שרואה שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שלא מכירים אותו וילבש שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ. כמובן שאין כאן היתר לעשות עבירות ועל כל חטא אנו עתידים לשלם, אך עם זאת, אם אנו הולכים לעבור עבירה כלשהי בכל מקרה, אז לפחות עדיף שלא נעשה זאת בשמחה גדולה. לפחות נבין שאנו לא בסדר. נחדיר לעצמנו שזה לא המצב התקין והטוב. כרגע באופן זמני אין לנו ברירה, אך זה לא הופך את העבירה למותרת.

ידוע שהכל הולך אחר הכוונה, "רחמנא ליבא בעיי" (כלומר הקדוש ברוך הוא רוצה את מה שיש בלב). לכן יכול להיות מצב בו שני אנשים מבצעים את אותה המצווה, אך לכל אחד מהם שכר שונה לגמרי. שהאחד עשה זאת מכל הלב, והשני עשה זאת מתוך אילוץ כלשהו וללא כוונה. באופן דומה, יכול להיות מצב בו שני אנשים עוברים עבירה מסוימת, אבל האחד עשה זאת כי לא היתה לו כל ברירה והוא סבל מכל רגע על כך שהוא מצער את בוראו, והשני עשה זאת ונהנה מכל רגע. הדבר דומה לאדם שמכריחים אותו לתת מכה לחבר שלו. חבר אמתי יצטער מזה מאוד וינסה לתת מכה חלשה ככל האפשר, לאחר מכן הוא יתנצל על כך במשך כל החיים שלו. חבר שאיננו אמתי עלול לתת מכה חזקה וכואבת, להתגלגל מצחוק על כך שכואב לו, ובמקום להתנצל לאחר מכן הוא יאמר בכעס "מה אתה רוצה? הכריחו אותי!". מובן שבשני המקרים ההסתכלות שלנו תהיה שונה לגמרי. אמנם הפעולה היא אותה פעולה, אך מה שעומד מאחוריה הוא שונה לגמרי. אף אחד לא יכעס על מישהו שדחף אותנו בלי כוונה וכעת כואב לו מאוד על כך והוא כל כך מתנצל, אך אם אותו אדם צוחק ושמח מהדחיפה, זה יהיה ממש מעליב. הכל הולך על פי הכוונה.

בני ישראל עשו את העגל לאחר שהשטן הראה להם לוויה של משה רבינו בשמיים. כולם חשבו שהוא מת וגם חישוב הימים הראה שכבר מאוחר מדי. הם הרגישו צורך בממלא מקום למשה. הם יכולים להצדיק את עצמם ולומר שהם היו בלחץ, לא ידעו מה הם עושים, לא חשבו בהיגיון ועוד אלפי תירוצים אחרים. זה לא אומר שזה בסדר, אבל אפשר איכשהו לסלוח ולהעביר את זה. אבל מה אפשר להגיד על המחולות? איך אפשר לתרץ ולהצדיק את זה?

פעמים רבות ישנם מקרים בהם אנו צריכים לפעול בצורה מסוימת, אך הכוונה עצמה יכולה להראות משהו שונה לגמרי שמתחולל בתוכנו. אדם חולה מסוכן שפטור מתענית ביום הכיפורים למשל, מוכרח לאכול ואסור לו לצום גם אם ירצה. אבל ישנה אפשרות בה הוא יאכל קצת לחם עם מים בלית ברירה כדי לא להכניס את עצמו לפיקוח נפש, וישנה אפשרות אחרת בה הוא יאכל סטייקים על האש וגלידה פרווה לקינוח, כי אם כבר אוכלים אז למה לא ליהנות…? מבחינה טכנית יש לו היתר לאכול, אבל מבחינת הכוונה שבפנים אותו אדם כלל לא מחובר למהות הרוחנית של היום הקדוש הזה. עצם האכילה זה בכלל לא העניין, אלא הכוונה והחיבור לעולם העליון זה מה שחשוב.

זה לא העיקר לקיים מצוות ולהימנע מעבירות. ברור שאלו חשובים והכרחיים להתקדמות שלנו, אך מה שבפנים שווה הרבה יותר. חשוב לשמור שבת, אבל חשוב יותר ליהנות מזה ולא לחכות בקוצר רוח שהשבת כבר תצא כדי שנוכל לעשות את מה שאנו באמת אוהבים… את המצוות חשוב לקיים בשמחה מתוך הבנה וחיבור לדברים. לעומת זאת אם ישנו הכרח לעבור עבירה חס ושלום, אז המעט שאנו יכולים לעשות הוא לפחות לעבור אותה בצער. לפחות נראה לקדוש ברוך הוא ולעצמנו שאנו לא באמת רוצים את אותן עבירות, אלא שהיצר גובר והן משתלטות עלינו, אבל בתוך תוכנו נשארנו מאמינים ואוהבי מצוות.

השם יתברך יזכה את כולנו לקיים רק מצוות ולא לעבור שום עבירות, להתקרב אליו ולהוכיח את הכוונה הטהורה והאמתית שבלב שלנו.

Print Friendly, PDF & Email

עוד על

הצטרפו לקבלת דברי תורה מחזקים מהאתר (מעל 1,200 מנויים):

תגובה אחת על אם מוכרחים לעשות עבירות, אז לפחות לא ליהנות מהן… (פרשת כי תשא)

  1. מאת מיכל אלמוג‏:

    תודה.
    תודה רבה
    תבורך
    יישר כח
    שבת שלום

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *