בחירות גרועות מתוך הרגש – פרשת בא

מאת רוני פיזנטי | א׳ בשבט ה׳תשע״ח | פרשת השבוע - דברי תורה על הפרשה

משה מזהיר את פרעה מפני מכת ארבה, ופרעה מצדו לא מתרגש. אבל לאחר שמשה יוצא, העבדים של פרעה מנסים להכניס לו היגיון. הרי הם כבר ספגו שבע מכות ויודעים ששום דבר לא נופל מדיבורו של משה. לכן הם מייעצים לו לשלח את עם ישראל כדי להפסיק את המכות הקשות.

ונראה שפרעה משתכנע מדבריהם. הוא מבין שיש בזה היגיון ושזה הדבר הנכון לעשות. הוא מיד שולח שליחים שישיבו אליו את משה ואהרן, ומן הסתם הוא עושה זאת מתוך רצון לסדר את העניינים ולשחרר אותם. אבל כאשר משה ואהרן חוזרים אליו, הוא נכנס איתם בדברים, שואל מי ומי ההולכים, וכך לאט לאט נכנס למחלוקות עד שהוא מגרש אותם מפניו, מה שמביא את כל מצרים להמשיך לחטוף מכות קשות.

ואם ננסה לבחון את ההתנהגות שלו, נגלה שלא נהג בחכמה כלל. שהרי הוא ידע היטב שהמכות יימשכו ובוודאי הבין שהדבר הנכון הוא לשחרר את בני ישראל, והראייה לכך היא שהשיב אליו את משה ואהרן במטרה לשחרר אותם. אלא שברגע האמת, לא הצליח לשלוט על עצמו ופעל מתוך הרגש שהשתלט עליו.

ואמנם כאשר אנו רואים את הדברים מהצד, אנו מבינים שפרעה נהג בטיפשות מוחלטת. אבל פעמים רבות הדברים מגיעים גם אלינו, ובצורה מפתיעה אנו בוחרים להתנהג בדיוק באותה צורה ולבחור בחירות ממש גרועות מתוך הרגש, למרות שעל פי השכל אנו יודעים היטב שיזיקו לנו ושאנו לא רוצים שום קשר אליהן.

לפעמים אנו עומדים לפני מצב כלשהו, ואנו עורכים תכנונים שונים בנוגע לדרך בה ננהג. אנו חושבים היטב ויודעים בבירור מה הדבר הנכון לעשות. אלא שכאשר הדבר מגיע למעשה, אנו פועלים הפוך לחלוטין. הרגש משנה את כל התמונה וגורם לנו לעשות בחירות עקומות.

אנשים מתכננים את דרך החיים שלהם ומרכיבים סדר יום רצוי. הם מחליטים שמהיום הם יאכלו מזון בריא יותר, יעשו התעמלות, יתייחסו יפה לאנשים, ייתנו צדקה, יקבעו זמן ללימוד תורה, ישקיעו בילדים, יכבדו את ההורים, יחסכו כסף לעתיד, ירכשו מיומנות בתחומים שונים וכו’. אבל אז מגיע רגע המעשה, ואותם אנשים מוצאים את עצמם שלא התקדמו בשום דבר כמעט בכל החודש האחרון.

כי המזון המהיר שבר אותם עד שאכלו רק זבל, העצלנות השתלטה ולא התעמלו כלל, העצבים עלו ואז התייחסו בצורה גרועה לאחרים, הקמצנות ניצחה ולא נתנו מספיק צדקה, היצר התפרץ וגרם למניעות בלימוד התורה, הלחץ גבר ואז לא היה פנאי להשקיע בילדים או לכבד את ההורים, הפזרנות חגגה וכך בזבזו את כל הכסף על שטויות במקום לחסוך והסקרנות הגיעה ומשכה אותם להבלים חסרי תועלת במקום להשקיע ברכישת מיומנויות וניצול הזמן.

ואותם אנשים לא מבינים כיצד זה קרה. עוד יום הלך להבל וריק, עוד שבוע שהם לא התקדמו בו לשום מקום, עוד שנה שנשארו באותו מקום בלי להתקדם לכיוון התכלית. התכנונים מתרבים, רוצים להספיק הרבה ויש תוכניות לעתיד בשפע, אבל בפועל שום דבר לא נעשה ונמשכים להבלים חסרי טעם שלא יועילו במאום.

למרות שיש לאדם חלומות רבים שאותם הוא רוצה להגשים, הוא מוצא את עצמו יום אחר יום בהתעסקות בדברים חסרי טעם. הוא מדבר עם השכן ונסחף בלי להרגיש, מתחשק לו איזה מאכל אז הוא טורח ומשקיע בהכנתו ונסחף, הוא משחק קצת עם הילדים ונסחף, וכך הדברים מושכים אותו, והוא מגלה שהוא לא התקדם למטרות שאליהן רצה להגיע. הוא מבזבז ימים שלמים על תאוות חולפות שהרגש מחדיר לו, ולא מבצע את התכנונים שהשכל מכתיב לו לעשות.

השפעות התקשורת

ובמיוחד בדור שלנו, שישנם מכשירים שורפי זמן בשפע. מחשבים, טלוויזיה, אינטרנט, מכשירים ניידים ועוד דברים רבים. שכל אלו מושכים אותנו לבחירות גרועות, לבזבוז זמן והתעסקות בהבלים. שאנשים מבזבזים את רוב זמנם ונסחפים בלי לשים לב וסוטים לחלוטין ממהלך החיים הרצוי. משחקים, סרטים, התכתבויות ושאר תכנים לא יועילו לנו להתקדם לשום מקום. זה רק משהו זמני ללא תכלית.

אם אדם ינסה להיזכר בכל התכנים שהתעסק בהם לפני חודש למשל, אז יראה שהוא לא הרוויח מזה שום דבר להיום. כי כעת כבר לא מעניינים אותו עדכוני החדשות שקיבל אז, או שניצח במשחק במחשב, או שצפה באיזה סרט מרתק, או שהקבוצה שהוא אוהד ניצחה, או שהתכתב במשך שעתיים עם חברים בשליחת הודעות וכו’. זה בזבוז זמן יקר, שבאותו הרגע היינו יכולים לעשות דברים מועילים שיקדמו אותנו כך שהיום היינו יכולים להיות במקום טוב יותר ומוצלח יותר.

וכל זה במקרה הטוב שמדובר על תוכן כשר, מה שכמעט ולא מצוי לצערנו. שרוב המכשירים האלו מכילים דברים גרועים שמשבשים את כל מערכת הבחירה ומושכים אותנו לתאוות ודברים אסורים. מבלי להיכנס לאיסורים חמורים שיש בצפייה בחוסר צניעות וכדומה, גם בתוך התכנים הנקיים יחסית, יש המון דברים גרועים שמגיעים לתת המודע ומכתיבים לו הנהגה ודרך חיים רחוקות מתורה ומצוות.

אותם סרטים שנראים "תמימים" לכאורה, מכילים תכנים סמויים רבים, הנהגות שגויות, תפיסת עולם מעוותת, זווית ראייה מוטעית וכו’. שאנשים מקבלים את הדברים דרך הרגש ולא מתייחסים לשכל. ואז חושבים בצורה שהגויים חושבים, רואים את הדברים מהשקפה חסרת אמונה וביטחון, עושים מהבלי העולם מהות, נותנים את עיקר האמונה בטבע וכו’. כל זה מביא לכפירה, לקלקול המידות וכו’.

אלא שגם אם באמת כל התוכן היה כשר לחלוטין ללא שום חשש, מכל מקום עדיין הדבר היה הרסני. כי הכל מחלחל והופך אותנו לאנשים אחרים. לשקועים ביצרים ועסוקים בתאוות והבלים. ואז אנו מניחים את המטרות החשובות בצד, זונחים את התכלית, דוחים את העיקר וחושבים שנוכל להשלים את זה אחר כך.

כך אנו כאילו נלחמים נגד עצמנו ומציבים לנו מחסומים וגבולות שלא נוכל להתקדם למקומות שאנו באמת רוצים להגיע אליהם. וכי חסרים דברים חשובים ומהותיים להתעסק בהם? חסרה תורה ללמוד? חסרים דברים מועילים שנוכל לעשות כדי לקדם את עצמנו בחיים?

אנשים נמשכים ומתעסקים בהבלים בכלי התקשורת השונים, למרות שהם יודעים שזה גרוע ולא יקדם אותם לשום מקום, אבל כאילו שאין להם אפשרות בחירה. הם פותחים את המכשיר הסלולרי כדי לעשות משהו מועיל, אבל אז נמשכים ונסחפים לשטויות והבלים ובזבוז זמן, כאילו שזה בכלל לא בשליטתם. אבל זה כן בשליטתם, כי עצם הבחירה להתעסק עם אותם מכשירים היא בחינה של עבירה שגוררת אחריה עבירה נוספת. שמראש צריך לשים גבולות וגדרות וכך להתרחק מאותם גורמים שמושכים אותנו לעבירות.

וכך פעם אחר פעם, אנשים זונחים את הדברים החשובים והמהותיים, כדי להתעסק בהבלי העולם. ולא שהם חושבים שאותו סרט שהם צופים בו יקדם אותם לאיזשהו מקום, אלא שהם חושבים שזה לא מזיק סתם להעביר את הזמן בכיף. הם לא מבינים כמה יקר אותו זמן שהם מבזבזים, והם לא מבינים כמה הם מתמכרים ונמשכים לבחירות גרועות בעקבות זה.

תיקון המידות

אותם בלבולים תוקפים אותנו בעיקר בזמנים של קטנות המוחין. כשאדם דחוק ולחוץ, קשה לו לחשוב בהיגיון, ואז הוא יכול לעשות דברים נגד השכל. למרות שהוא יודע שדבר מסוים מזיק לו, מכל מקום הוא כאילו מאבד שליטה על עצמו ורק רואה את התאווה והיצר מול עיניו.

כשאדם כועס למשל הוא יכול להתנהג כמו מטורף ולזרוק את כל הערכים שלו. הוא פתאום דופק את הראש בקיר, בועט בדברים, משליך חפצים, צורח ומשתטה לחלוטין. ואם נתפוס את אותו אדם לשיחה רצינית כשהוא רגוע, אז נגלה שבוודאי שהוא לא חושב שיש עניין באותם דברים, שהם מועילים באיזשהו אופן או שיש בהם טוב, אלא שהוא לא בשליטה.

ויש אנשים שכבר למדו להכיר את הטבע הזה ובטוחים שזו תגובה טבעית לחלוטין, וכאילו שנותנים לזה אישור שזה בסדר להתנהג כך. שאם נאמר להם מדוע הם בעטו בשולחן, אז הם יענו שזה בגלל שההוא הכעיס אותם. כאילו זה מובן מאליו שאם מישהו מכעיס אותם אז מיד מוכרחים לבעוט במשהו.

ולכאורה מה הקשר בין הדברים? איך זה יקדם אותם או ישתיק את הכעס שלהם אם יבעטו במשהו? הרי אין בזה שום היגיון מצד השכל. אלא שזה הפך להם לטבע והרגל, שהם בטוחים שכאשר כועסים אז מוכרחים לבעוט במשהו וכך הם מצדיקים את עצמם שהם בסדר וזה רק ההוא שהכעיס אותם שלא התנהג כשורה. הכל נובע מתוך רגש בלי מחשבה.

ואז הוא מתעורר בבוקר שאחרי, ופתאום רואה את הנזק העצום שנגרם. שהבית הפוך, חפצים שבורים ויש הרבה מה לתקן. המשפחה מאוכזבת ממנו, האישה והילדים ספגו צעקות שטעו בכתובת ואיכשהו הגיעו אליהם, אש המחלוקת התפשטה וגרמה למריבות גדולות וכלום לא הסתדר על ידי זה. הנזק שהוא הביא על עצמו גרוע יותר מהנזק שגרם אותו אחד שהכעיס אותו. ואילו רק היה מצליח לחשוב בהיגיון אז היה יכול למנוע את כל זה.

ועניין קטנות המוחין הוא לא רק בשעת כעס. כל המידות הלא טובות מביאות לקטנות וראייה צרה. העצבות למשל משפיעה באופן שלילי והאדם מגיע לייאוש, לא מוצא שום עצה ולא מצליח לחשוב בבהירות. הוא מאבד פרופורציות. אפילו אם יש פרט קטן שהוא עצוב בגללו, זה נראה לו כמו הר עצום וכאילו אין לו שום טעם בחיים.

הגאווה מביאה לאדם רצון לקבל כבוד, ואם הוא לא יקבל את הכבוד שהוא מצפה לו הוא יתנהג בטיפשות גמורה ובחוסר דעת. הוא יכול להתנהג כמו ילד קטן בשביל משחקי כבוד. במצבים קיצוניים יותר הוא גם יכול לעשות דברים מטורפים בשביל כבוד, וגם לא אכפת לו שיישב אחר כך בכלא ויהרוס את כל החיים שלו ושל משפחתו, העיקר הכבוד. ומובן הדבר שזה לא באמת שלא אכפת לו, כי אם היה חושב בהיגיון על כל ההשלכות בוודאי שהיה אכפת לו, אלא שהוא לא מצליח לראות לרחוק, אלא רואה רק את הרגע הזה מתוך רגש.

הרדיפה אחר תאוות העולם מביאה את האדם להתמקד רק בזה. ואז אדם יכול להשתטות, לוותר על ערכים, לזרוק את המשפחה, ללכת נגד האמונה שלו ולהזיק לעצמו בדרכים שונות, ובלבד שיצליח להשיג את אותה תאווה דמיונית שלא תספק אותו כלל, וגם אם יצליח להשיג אותה, מיד תגיע תאווה חדשה גדולה יותר במקומה.

הקנאה גורמת לנו לדון לכף חובה את כולם, להתמקד בצד השלילי ובמה שחסר לנו. אנו רואים את השפע העצום של כולם ומעלימים מעינינו את השפע הגדול שיש לנו. ומצד שני אנו רואים את הצד השלילי של כולם, שכאילו לא מגיע להם כל השפע הזה. ומתוך אותה ראייה אנו נשאבים למקום שלילי וגרוע והכל מאבד טעם.

וכך כל המידות הלא טובות מקטינות לנו את זווית הראיה. שתמיד אנו עסוקים באותו עניין שלילי וכל שאר הדברים כאילו נעלמים מהעולם. אנו לא מצליחים לראות שיש לנו דברים טובים ונהדרים, אלא לוקחים את הכל כמובן מאליו ומתמקדים רק בדברים הלא טובים.

ולכן הצרה נקראת "צרה" כיוון שהיא נובעת ממקום צר, שכאשר האדם לא מיושב בדעתו ואינו רואה את התמונה הרחבה, אז הוא נמצא במיצר, במקום צר שמביא אותו לראות את הכל מאותה זווית ראיה צרה. ואז הוא מרגיש לחץ באותו מקום צר, והוא לא מצליח לחשוב בהיגיון כלל. הוא פועל מתוך רגש של אותו הרגע ועושה דברים מזיקים. וזה מה שניסו לעשות לעם ישראל במצרים, שלחצו אותם ועינו אותם כדי שלא יחשבו בהיגיון, ולכן היא נקראת "מצרים", שהיה מקום צר.

לכן אדם צריך להשקיע בעבודה על תיקון המידות. ואותה עבודה צריכה להיעשות מתוך יישוב הדעת. שברגע שהראיה צרה, אין סיכוי להצליח לעשות בחירה נכונה וטובה. אבל ברגע שהאדם מיושב, בלי לחצים ודאגות, הוא יכול להרחיב את הדעת ולנסות לחשוב היטב כיצד עליו לנהוג. ואז הוא יכול לתכנן תכנונים ולעשות תחבולות שיעזרו לו בשעת לחץ.

אם למשל אדם מראש יתכונן לאותם זמנים בהם הוא כועס, וינסה לזהות את הרגע שלפני הכעס, כיצד הוא משפיע עליו, ממה הוא נגרם, כיצד הוא פועל וכו’, אז בפעם הבאה שאותו רגע יגיע, יהיה לו קל יותר להתמודד אתו. צריך הרבה מחשבה וחשבון נפש, תכנונים ותחבולות.

אנשים אוהבים להיות ספונטניים ולפעול מתוך הרגש, אבל זה מתכון להגיע חס ושלום לאבדון בלי שום תכלית. אם יש אוצר חשוב שרוצים להגיע אליו, אז בוודאי שהדבר הגרוע ביותר זה לפעול מתוך רגש בלי שום תכנון. כדי להצליח למצוא אותו עלינו לעשות תכנונים, לקחת מפה, לתכנן את הדרך, לבדוק את כל המכשולים מסביב, להצטייד בכלים שיעזרו לנו וכו’. רק כך אפשר להגיע להישגים אמתיים.

משפחה מאושרת

אחת התוצאות ההרסניות של קבלת החלטות מתוך הרגש היא הפגיעה בשלום הבית ובענייני המשפחה. שכאשר פועלים מתוך רגש ולא מצליחים לחשוב בהיגיון, אז עלולים לעשות דברים מזיקים שיהרסו חס ושלום את הבית.

כבר בשלב השידוכים כאשר מחפשים את השידוך הראוי, צריך לחשוב מתוך שכל והרחבת הדעת. צריך לבחון את האדם שעומד מולנו לפרטים, האם הוא אדם טוב? האם הוא יגדל כראוי את הילדים? האם אתו נרצה לחלוק את כל חיינו? אלא שרוב האנשים פועלים מתוך רגש. מסתכלים על היופי, נמסים ממלים יפות, מתרשמים מפעולות חיבה וכדומה, ואז הרגש משתלט ולא מצליחים לחשוב בהיגיון ולדעת אם אותו אדם הוא המתאים לנו.

ולאחר שמתחתנים לכל אחד מבני הזוג יש את הדרך שלו, ואם פועלים מתוך הרגש, מתוך גאווה ויצרים, אז אין אפשרות להגיע לפשרה והדבר גורר מריבות וחיכוכים. ואם אדם לא יעשה עבודה כדי לחשוב בצורה מיושבת ורחבה, הוא עלול להחריב לעצמו את שלום הבית.

וכאשר יש מריבות בין בני הזוג, אז אף אחד לא מצליח להתגבר על עצמו ולומר שהוא מצטער. אף אחד לא יכול לוותר. ותמיד חושבים שאולי עם בן זוג אחר היה לנו טוב יותר, רואים את התמונה הצרה וכל דבר קטן נראה כמו סוף העולם, ואז מתוך הכעס מתחילים לבעוט בדברים ומאבדים שליטה, אומרים דברים פוגעים שלא מתכוונים אליהם וכו’.

ולפעמים מרוב תאוות עושים דברים שעלולים לשים סוף לכל חיי הנישואין. כי אם פועלים מתוך רגש בלי שכל, אז התאוות בפנים חוגגות ולמה שלא יבצעו אותם בפועל? ואמנם לפי שכל הם יודעים שזה גרוע והרסני, אבל כאשר מסתירים את השכל ופועלים מהרגש, אז אדרבה, זה נראה כמו הרפתקה מרגשת. הם בכלל לא רואים ולא מבינים את ההשלכות. הכל מתוך מקום צר ומצומצם, מתוך רגש רגעי.

ולפעמים מגיעים למקומות לא נעימים וחושבים להתגרש. וגם זה מתוך מקום מצומצם, שמדמיינים שיהיה טוב יותר בנפרד. האדם לא לוקח בחשבון את הבדידות שתהיה לו, את חוסר האונים שאין מישהו שידאג לו, את הילדים האומללים שיגדלו בצורה עקומה ומיוסרת, את המקומות המכוערים שמגיעים אליהם בבתי דין וכו’.

אז הוא יחשוב שזה לא בעיה למצוא זיווג חדש ולהתחיל חיים חדשים, אבל הוא לא לוקח בחשבון שיהיה לו קשה למצוא שידוך טוב יותר. זיווג שני הוא תמיד מסובך יותר, כל אחד עבר דברים בחיים והדרישות שלו גבוהות יותר, גם המטען שהוא סוחב גדול יותר וכך קשה יותר להסתדר אתו וכו’.

ואז לפעמים כשמדברים עם אותו אדם ומנסים להכניס לו קצת שכל, אז הוא חושב לרגע ואז מבין שהוא מוכרח לקחת את עצמו בידיים. אז בני הזוג מחליטים לשבת לדבר כדי לסדר את העניינים ולהשלים, אבל אז כמו פרעה שניסה להגיע להסדר עם משה ואהרן, לא מוכנים להגיע לשום פשרה. יודעים בשכל שעדיף לוותר ולחיות בשלום, אבל הרגש מעוור אותם. רואים רק את הגאווה מול העיניים, מאשימים זה את זו ומגיעים למריבות קשות יותר והכל מתפוצץ.

וגם בחינוך הילדים, כאשר ההורים פועלים מתוך רגש החינוך הוא הרסני. שרגע אחד מפנקים את הילדים, ברגע לאחר מכן צועקים עליהם וכך הילדים מבולבלים ונתונים למצבי הרוח של ההורים. אם אין קו אחיד, תכנון ומחשבה, הילדים עלולים לצאת חסרי גבולות וחסרי חינוך.

וכל מה שצריך זה לחשוב בצורה רחבה יותר. לפעול מתוך שכל ושיקול דעת. להכריח את עצמנו לשים גבולות ולפעול לפי תכנונים. לא לאפשר לכל תאווה שקופצת לצאת לפועל. לבדוק היטב את ההשלכות של הדברים. סוף מעשה במחשבה תחילה, שקודם כל חושבים על הכל, ורק לבסוף שבוחנים את כל הפרטים אז אפשר לבצע את מה שהחלטנו.

מהרס עצמי לבניה

וכך הדבר פועל בכל תחום בחיים. שבכל דבר מעורב רגש שלפעמים מסית אותנו לגמרי מהאמת. והסביבה אפילו מוסיפה לזה עוד יותר וגורמת לנו לקבל החלטות מעוותות לגמרי. אנו נכנסים ללחצים, רוצים שיאהבו אותנו, שיעריכו, שיתנו לנו אישור שאנחנו בסדר. תמיד מחכים לקבל תגובות מאחרים ופועלים כאילו בהתאם לזה, בניסיון לרצות את האחרים, וגם אם זה נוגד את התפיסה של עצמנו.

ויש אנשים שמנצלים את זה כדי לעשות כסף על חשבוננו. שהפרסומות מחדירות לנו רגשות שנאהב את המוצרים שהם מוכרים, הם דואגים לשים את הצבעים המתאימים והצלילים שיביאו אותנו לרגש עז שינטרל את המחשבה, חלונות הראווה מפתים אותנו לקנות דברים שאנו כלל לא צריכים, ואפילו למדפים בסופר יש סדר מדויק שבנוי על פי הרגש שלנו, שיגרום לנו לקנות כמה שיותר מוצרים יקרים מיותרים.

כל ההיגיון נזרק הצדה ורק פועלים מתוך אותו רגש רגעי. ואז אנשים אוכלים דברים מזיקים מתוך רגש ותאווה, מבזבזים זמן יקר, אין להם סדר לימוד, לא מצליחים בשום דבר וכו’. אנשים הולכים ברחוב ופוזלים למקומות שכלל לא שייכים להם ולא יועילו להם כלל. הם לא שומרים על העיניים ושוקעים בחומריות העולם.

ואנשים מקבלים את זה כמובן מאליו. שכאילו זה טבעי להתנהג כך ולכן בכלל לא מנסים להילחם בזה. ומי שיחשוב על זה בהיגיון יגלה שכך פועלות הבהמות, שעושות כל מה שבא בלי לחשוב. אוכלות, שותות, פרות ורבות ומתעסקות עם הבלים. לבהמות אין סיבה לנהוג אחרת, אבל האדם ראוי להיות טוב יותר מבהמה על שתיים.

אנו מוכרחים להפעיל שיקול דעת בכל בחירה שאנו מבצעים. מוכרחים להתרגל לחשוב על מהלך העניינים. לעשות חשבון נפש ולתכנן תכנונים להמשך הדרך. לפעול מתוך שכל ולא מתוך הרגש שמשתלט וגובר.

ובצורה כזו נוכל להגיע למקומות טובים יותר, נכונים יותר ואמתיים יותר. השם יתברך יזכה אותנו להשיג השגות ולהגשים מטרות, להגיע לפסגות ולהתעלות מעלה מעלה במעלות התורה הקדושה.

Print Friendly, PDF & Email

עוד על

הצטרפו לקבלת דברי תורה מחזקים מהאתר (מעל 1,200 מנויים):

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *