בשביל מה לבנות תיבה? – פרשת נח

מאת רוני פיזנטי | כ״ו בתשרי ה׳תשע״ד | פרשת השבוע - דברי תורה על הפרשה

תיבת נח ידועה ומפורסמת לכולם. הקדוש ברוך הוא רצה להציל את נח מהמבול שהביא ולכן אמר לו לבנות תיבה. אבל מדוע נח צריך להתאמץ כל כך במשך יותר מ100 שנה כדי לבנות תיבה ענקית? הרי כל ההנהגה של הקדוש ברוך הוא באותה תקופה היתה נסית לגמרי. הקדוש ברוך הוא דיבר עם נח, המבול היה נס מופלא, כל קיום העולם במהלך המבול והשיקום לאחריו היה נס עצום. אז מדוע לא לעשות נס נוסף שנח ומשפחתו יישארו בחיים ללא תיבה? ואם יש צורך בתיבה, אז מדוע לא להוריד תיבה מוכנה מהשמיים? מה העניין שעומד מאחורי בניית התיבה הזו?

צריך להבין שתיבת נוח לא הייתה סתם פתרון טכני לבעיית המבול ששטף את הארץ. הקדוש ברוך הוא לא זקוק לעזרתו של נוח שיבנה תיבה כדי להציל אותו, את משפחתו ואת החיות. בתקופת המבול הטבע לא התנהג בצורה רגילה, אלא הכל היה נס עצום. מי המבול למשל היו רותחים כמו לבה, ובכל זאת סביב לתיבה המים היו צוננים יותר כדי לאפשר את החיים בתיבה. התיבה לא באמת הייתה מספיק גדולה כדי להכיל את משפחתו של נוח, את כל סוגי החיות הקיימות ואת האוכל שיספיק לכולם למשך שנה, ובכל זאת בדרך נס כולם הצליחו להיכנס. הכל היה מעל הטבע. כך שבוודאי שלא היתה בעיה לעשות נס גלוי של תיבה המגיעה מהשמיים או איזה אי בודד ששם לא יורדים מי המבול.

תיבת נח שימשה כסמל והביעה דברים עמוקים הרבה יותר מסתם תיבת עץ שיכולה לצוף על פני המים. התיבה מסמלת את כח התשובה שיכול לבטל גזירות, שלא משנה מה עשינו בעבר או מה נגזר עלינו לעתיד, הכל עדיין פתוח ובכל רגע אפשר לשנות את הכל.

בניית התיבה ארכה כ120 שנה והכל נעשה באמצע מקום יישוב. כל זה כדי שהאנשים מסביב יראו את נח בונה תיבה מוזרה וגדולה ויתחילו לשאול שאלות. הקדוש ברוך הוא לא רצה להחריב את העולם, הוא רצה שבני האדם יחזרו בתשובה. כמו אב שמאיים על בנו שיעניש אותו כדי שיחזור בו מדרכיו הרעים ויחזור למוטב. התיבה היתה פתוחה לכל מי שרוצה, רק צריך לקבל החלטה ולהיכנס לתיבה במקום להישטף בחוץ עם החטאים. גם הרשע הגדול ביותר יכל לבחור להיכנס לתיבה עם נח, ואם היה בוחר בזה, הוא היה ניצל מהמבול. אלא שאף אחד לא האמין לכל הסיפור וכולם חשבו שזו בדיחה.

גם אצלנו יש מבול בחוץ. שיטפונות רציניים ביותר שעלולים להחריב את כל העולם חס ושלום. הבעיה היא שכמו אז, גם היום אנחנו לא מאמינים ולפעמים מעדיפים להישאר מחוץ לתיבה. שיעורי תורה ברוך השם יש בשפע. בתי כנסת ובתי מדרש פתוחים לקהל הרחב. המצוות מחכות שיקחו אותן כדי לזכות את האדם. זכינו לחזור לארץ ישראל ויש לנו אפשרות לחיות כמו שיהודים צריכים לחיות באמונה שלמה וללא הפרעות ורדיפות כמו שהיו ב2000 השנים האחרונות. אבל עם כל זה, אנחנו מהססים מלהיכנס לתיבה. הרי כולם בחוץ… כולם עושים שטויות, נהנים, חוגגים… אז למה שרק אנחנו ניכנס לתיבה ונהיה שונים?

תארו לכם שבמשך 120 שנה כולם רואים יום יום את התיבה שנח בונה, והמבול לא מגיע. זה יותר מתקופת החיים של בן אדם בימינו. היום כבר אחרי 20 שנה שאדם חי הוא מאבד את האמונה שהמשיח יגיע, שתהיה תחיית המתים, שיש עולם הבא… האדם עושה חישוב מתמטי שאם במשך 20 שנות חייו המשיח עוד לא בא, אז כנראה שזו אגדה חס ושלום והוא לעולם כבר לא יגיע. כשהוא מגיע לגיל 40 הוא כבר בטוח לגמרי שאין לזה סיכוי לעולם, שהרי הוא מכיר היטב את העולם והוא בטוח ששום דבר בטבע לא הולך להשתנות. תארו לכם 120 שנה של בניית תיבה. גם מי שאולי האמין בהתחלה, אחרי שנה שנתיים כנראה כבר בוודאי התייאש וחשב שנח הוזה. אחרי עשרים שנה בוודאי שכבר אף אחד לא האמין. אחרי 50 שנה, כבר לקחו את נח והתיבה כמובנים מאליהם, כחלק מהתפאורה של הסביבה. כמו שיש שדות, מבנים ואהלים, כך יש גם את התיבה של נח. מי צריך להתייחס לזה ברצינות? אבל אחרי 120 שנה הגיע היום. פתאום כולם הבינו שנח צדק, אבל אז כבר היה מאוחר מדי.

נח עמל על בניית התיבה במשך 120 שנה. כך גם אנחנו יכולים לעמול בתורה ולבנות את התיבה שלנו במשך 120 שנה. אך כאשר נגמר הזמן המוקצב, כבר אי אפשר להוסיף שום דבר. פתאום אנחנו הופכים לחכמים ומחליטים ללכת בדרך טובה, אבל אז כבר מאוחר מדי. לכל אחד יש אפשרות, גם מי שלא עמל על בניית תיבה משלו יכל בקלות להיכנס לתיבה של נח שהיתה פתוחה לכל דורש. אבל אחרי שנגמר הזמן והמבול מתחיל, הדלתות נסגרות וכבר אי אפשר לעשות דבר.

כל אחד מאיתנו יכול לתקן, כל אחד יכול להחליט ברגע זה להיכנס לתיבה ובכך להציל את חייו. אם קשה לנו לבנות תיבה משלנו, אפשר להיכנס להתארח בתיבה של אחרים. ישנם יהודים יראי שמיים רבים שמחפשים את האנשים התועים כדי להציל אותם ולתת להם מחסה בתיבה שלהם. כמעט ולא צריך להתאמץ, יתנו לנו הדרכה צמודה, ילמדו אותנו מה שצריך, יעזרו לנו בקשיים… רק צריך לבחור להיכנס לתיבה. כל עוד הנר דולק אפשר לתקן, ולכן כל עוד אנחנו עדיין כאן, אנחנו יכולים להתקדם ולהתעלות. אבל חשוב לקבל את ההחלטה עכשיו ולא לחכות למחר, כי מחר זה יכול להיות חס ושלום מאוחר מדי.

כל אחד מאיתנו רואה את התיבה שנח בונה בחוץ. יש מישהו שלא עובר ליד בתי כנסת, בתי מדרשות או מקומות קדושים שונים שמזכירים לו את מקורו? יש מישהו שלא שמע על האנשים ה"מאיימים" בחליפות השחורות שמזכירים לנו שיש משמעות לחיינו בעולם? יש מישהו שלא מונח אצלו בבית ספר תורה שמהווה את הבסיס לכל הקיום של העם היהודי? כולנו רואים את תיבת נח שמחכה לנו, אלא שאנחנו בוחרים להתעלם ולהתרכז בהבלים של חיינו. אבל צריך לזכור שהכל תלוי בנו, ואם רק נחליט, נוכל להיכנס לתיבה ולהיות מוגנים מהמבול הגדול.

השם יתברך יזכה את כל עם ישראל להיכנס לתיבה ולהיות מוגנים מכל צרה, ישלח לכל יהודי את כל צרכו ברוחניות ובגשמיות ויביא לנו את המשיח ואת הגאולה השלמה במהרה בימינו.

דבר התורה מוקדש לכבוד מר"ן שליט"א הגאון רבינו חיים עובדיה יוסף בן גורג'יה שעמל בתורה יום ולילה לזכות ולהציל את כלל ישראל באהבת ישראל הגדולה שיש לו, שבנה לכל ישראל תיבה שכל יהודי יכול להיכנס אליה. הקדוש ברוך הוא ישלח לו רפואה שלמה בתוך כל שאר חולי עמו ישראל, ישלח לו חיים ארוכים וטובים ויזכה אותו להוציא עוד ספרים רבים שיוציאו אותנו מהבלבולים, לתת עוד דרשות התעוררות רבות, להוציא את פסקיו המאירים ולהמשיך להאדיר את כבוד התורה עד לביאת גואל צדק אמן.

Print Friendly, PDF & Email

עוד על

הצטרפו לקבלת דברי תורה מחזקים מהאתר (מעל 1,200 מנויים):

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *