גודל השכר כגודל ההקרבה – פרשת ראה

מאת רוני פיזנטי | כ״ז באב ה׳תשע״ב | פרשת השבוע - דברי תורה על הפרשה

התורה מצווה אותנו לתת ולעזור לאביון, ואם הוא זקוק להלוואה (ויש באפשרותנו) אנו מצווים להלוות לו. הפרשה מזהירה אותנו לא להימנע להלוות לו את מה שהוא צריך מתוך חשבונות שעוד מעט תגיע שנת השמיטה ואז כל החובות מתבטלים וכך נישאר בלי הכסף שהלוונו. הפסוק אומר (דברים טו', י'): "נתון תתן לו… כי בגלל הדבר הזה יברכך השם". לכאורה הטענה והחשבונות שאנו עושים נראים מוצדקים, שהרי ישנם הרבה אנשים טובים שמוכנים להלוות לאחרים כדי לעזור להם, אך אם יש חשש שהכסף לא יוחזר אז אף אחד לא ירצה לסכן את כספו. זה לא שהאדם לא רוצה לקיים את המצווה, בתנאים מסוימים הוא דווקא ישמח לקיים אותה, אלא שרק המצב הספציפי הזה הוא לא אידיאלי לקיום המצווה. אך התורה אומרת לנו את ההפך, הדרך הטובה ביותר לקיים את המצוות היא להקריב מעצמנו. דווקא "בגלל הדבר הזה יברכך השם", כלומר השם יברך אותנו בגלל שקשה לנו לתת כי אנו יודעים ששנת השמיטה מתקרבת ואנו חוששים. הברכה מגיעה דווקא בגלל שהמצב לא קל ובכל זאת אנו מקיימים את המצווה. זה מה שמראה שאנו מקיימים את המצווה לשם שמיים ולא סתם בגלל שיוצא לנו נוח לקיים אותה.

כל אחד מאיתנו עובר את החשבונות האלו, בין אם במודע ובין אם לא. הכל נעשה מתוך חישובים של מה עדיף. ללכת לים עם חברים או ללמוד תורה? לנסוע לטיול או לשמור שבת? הכל נעשה בחישוב מדוקדק ואישי שכולל המון גורמים שנכנסים לחשבון: כל מה שעברנו במהלך החיים, כל מה שקיבלנו מהסביבה, כל מה שאנו יודעים בשכל, כל מה שאנו מרגישים, מה יגידו החברים וכו'. לאחר שלקחנו את כל הגורמים בחשבון, אנו מגיעים להחלטה. ישנן החלטות שנראות כגדולות, אם לקיים מצווה או לעשות עבירה, כמו אדם שמחליט להניח תפילין או להבדיל אדם שמחליט לאכול משהו לא כשר חס ושלום. אבל הפרשה מתארת את ההחלטות שנראות לנו כ"קטנות" יותר. לא מדובר על אדם רשע שכלל לא רוצה להלוות, אלא מדובר על אדם שבדרך כלל ירצה להלוות ורק במקרה הספציפי הזה הוא מחליט לא לעשות זאת, רק מתוך הסיבה הזו ששנת השמיטה מתקרבת. התורה אומרת שבמקרה כזה שהניסיון קשה יותר, הקדוש ברוך הוא יברך אותנו אם נעמוד בו.

גם אנחנו אוהבים את השם יתברך ורוצים לקיים מצוות. רק העניין הוא שלפעמים הרצון מתנגש עם דברים אחרים או שלא כל כך נוח לקיים את אותן המצוות. אנחנו מאוד רוצים ללכת לשיעור תורה, רק שכאשר יורד מבול בחוץ וישנן סופות חזקות אנו מעדיפים להישאר מתחת לפוך ולשתות איזה קפה חם. זה לא שאנחנו לא הולכים בכלל לשיעורי תורה, זה פשוט לא מסתדר בצורה חד פעמית. הרבה נשים ישמחו להתלבש בצורה צנועה, אבל אם בא מישהו הביתה אז זה כבר נהיה מסובך לטרוח ולהחליף את הפיג'מה בבגד צנוע, או אם למשל יש אירוע שכולן מתלבשות לקראתו בצורה חושפנית, אז זה קשה להיות שונות מכולן. זה לא שעכשיו כל התפיסה השתנתה, זה רק משהו חד פעמי. כך גם קורה לפעמים שנמצאים בחו"ל או במקום רחוק, אז רק למשך השבוע הזה אנו מחליטים לאכול לא כשר, זה לא שאנחנו מזמינים חזיר, רק לא כל כך מקפידים על הרכיבים ששמו לנו בתוך הפיצה או על בישולי גויים שאסורים. אנחנו רוצים לקום בבוקר מוקדם לתפילה, אבל פשוט לפעמים אנחנו יוצאים עד מאוחר ואז מתעוררים אחרי שעובר זמן קריאת שמע. זה לא שביטלנו את זה לגמרי, זה רק לפעמים לא מסתדר.

כל הדברים האלו נשמעים לא כל כך מהותיים, וזה אפילו נשמע קצת קטנוני לומר שזה לא בסדר. איך אפשר למשל לבוא בטענות על אדם ששמר כל החיים שלו שבת, ורק פעם אחת היה מוכרח לנסוע לשבת חתן של הבן דוד שלו? אבל צריך להבין שהפעם האחת הזו מעידה על כל שאר הפעמים. הרי מה היה קורה אם בשבת שלאחר מכן היה שבת חתן לבן דוד אחר? ובשבת שלאחר מכן היה בר מצווה של האחיין? אותו אדם בעצם מעיד על עצמו שהוא שמר שבת עד עכשיו רק משום שזה הסתדר לו, אך אם הדבר היה מתנגש עם דברים אחרים הוא לא היה שומר אפילו שבת אחת. כך גם כל שאר המקרים שהזכרנו וכל אלו שלא הזכרנו. כל אדם שרוצה לקיים מצוות שונות או להימנע מעבירות יכול לעשות זאת לפעמים בקלות, אך לפעמים יתקל בקשיים שונים. אם אנו עושים זאת רק באותן פעמים שקל לנו, אז קיום המצווה הוא בשל הקלות והנוחות. אך אם אנו מוכנים למסור נפש ולהקריב מעצמנו, אז כגודל ההקרבה שלנו כך יהיה גודל השכר.

הקדוש ברוך הוא נותן לנו הרבה ניסיונות בחיים. אותם ניסיונות מקשים עלינו את קיום המצוות וההימנעות מעבירות. זה נראה לנו כמו משהו טורדני ולפעמים אפילו צצות שאלות כמו "למה הקדוש ברוך הוא הוריד גשם דווקא עכשיו כשצריך ללכת לבית הכנסת?", כאילו שהגשם נראה מתנגש עם הרצון של הקדוש ברוך הוא. אלא שדווקא זה הרצון שלו ובגלל זה הוא מביא לנו את הקשיים, כדי שנעשה לעצמנו כמו מבחן לקבוע את מידת ההקרבה שלנו. בוודאי שאנחנו רוצים לקיים מצוות, כל אחד רוצה, גם היהודי הרחוק ביותר מתורה ומצוות היה מקיים אותן אם זה לא היה מצריך ממנו שום הקרבה, אבל השאלה היא עד כמה אנחנו רוצים לקיים אותן. דווקא כאשר אנחנו מקריבים מעצמנו ועומדים בניסיון, אז השם יתברך מברך אותנו. פתאום אנחנו מקבלים סייעתא דשמייא בכל מיני דברים, שהרי כבר אין צורך בניסיון כי עברנו אותו בהצלחה. פתאום יש לנו כוחות חדשים שלא היו לנו לפני כן.

שנזכה לקיים את המצוות גם כשקשה לקיים אותן, ועל ידי זה נתברך מהקדוש ברוך הוא שיזכה אותנו לשפע רוחני וגשמי וימלא כל צרכינו לטובה.

Print Friendly, PDF & Email

עוד על

הצטרפו לקבלת דברי תורה מחזקים מהאתר (מעל 1,200 מנויים):

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *