גיוס חרדים לצה"ל – למה חרדים לא מתגייסים?

מאת רוני פיזנטי | י״א באדר ב׳ ה׳תשע״ד | יסודות היהדות

כשרואים בחדשות את בני הישיבות החרדים שמסרבים להתגייס זה יכול לקומם. אבל כל זה רק מתוך חוסר מודעות והבנה של המצב. במקום להילחם אחד בשני ולעשות דווקא, כדאי לנסות להתבונן לעומק ולהבין את הבעייתיות של הדברים. אחת ולתמיד ננסה להבין למה החרדים לא מתגייסים לצה״ל.

הצד הטכני

ראשית כדאי לדעת שגם אם נניח שהחרדים היו רוצים להתגייס, כרגע התנאים כלל לא מאפשרים זאת. הצבא של היום הוא הרסני למי שהתחנך בדרך התורה הקדושה. ילד שכל חייו חונך ליראת שמיים ושמירת מצוות, פתאום מגלה עולם חדש מלא בתאוות וניסיונות. נער שגדל בדרך התורה ומתגייס לצבא נחשף פתאום לדברים הרסניים שמעולם לא הכיר. פתאום יש נערות סביבו לאחר שהתרגל לסביבה של נערים בנים בלבד. פתאום אין אוירה של תורה והסלנג הרחוק מתורה מורגל על לשונו. ההוואי החברתי הוא דיבורים מלוכלכים, לשון הרע או דיונים משונים על תוכניות ריאליטי טיפשיות. האמונה רחוקה מהלב. ההישגיות והמטרות השונות הן חומריות לגמרי. הכשרות המהודרת שהתרגל אליה מופקדת בידי נערים בני 19 רחוקים מתורה שהוגדרו כ"טבחים" ולא פעם מחפשים לעשות מעשי קונדס עם האוכל המופקד בידם. האוירה הרסנית לגמרי ולא מאפשרת השתלבות של חרדים שרוצים לשמור באדיקות על אמונתם.

פתאום הילד מגלה עולם חדש ורחוק מתורה ומצוות. כדי להשתלב בהוואי החברתי הוא מוכרח לשתף פעולה ולהתרחק גם הוא מעולם התורה שאליו התרגל. לאחר שההורים עמלו במשך 20 שנה לחנך את הילד לתורה ומצוות, פתאום בכמה חודשים הם מגלים בן חדש רחוק מאוד ממה שניסו להגיע אליו בחינוך. בימינו גם כך הדבר כלל לא פשוט לשמור על הילדים ולהוליך אותם בדרך התורה. אז עד שהצלחנו לשמור על ילד כראוי והחדרנו לו יראת שמיים, עכשיו נהרוס את הכל וניתן לו להתקלקל?

לצורך הבנת העניין ניקח דוגמה למשהו שאנו יותר מכירים. האם יש הורה שמוכן היה לשלוח את הבן שלו ל3 שנים לגור בשכונת פשע עם סוחרי סמים ושיכורים? כמובן שהדוגמה היא קיצונית, אבל צריך להבין שכמו שלא נרצה שהבן שלנו יהיה בסביבה לא טובה כי הוא בוודאי יושפע ממנה, כך אצל ההורים החרדים זה ממש אסון לשלוח את הילדים ל3 שנים לסביבה הרסנית ביחס לתפיסת החיים שלהם. הרי בשביל מה להשקיע בחינוך אם נשלח אותם להתקלקל בכל מקרה?

ההורים החרדים מנסים להשקיע את כל כוחם בהחדרת אמונה, יראת שמיים והרבה תורה לבניהם, ואז ביום בהיר אחד משלבים אותם במקום שמשכיח מהם את כל זה ומלמד אותם על מקריות, על תאוות ועל כפירה. הרי כל מי שהיה בצבא יודע שנכנסים בצורה מסוימת, ויוצאים משם שונים לגמרי. כמו שאף אחד לא היה מוכן לשלוח את הבן שלו מרצונו להסתובב עם חבורת נערים שמעשנים סמים ועושים מעשי פשע, כך גם אף הורה ירא שמיים לא היה רוצה לשלוח את הבן שלו למקום בו מאבדים את האמונה. למי שהתרגל לחיות בצורה מתירנית אין הבנה בזה כי זה נראה לו שגרתי ורגיל, אבל למי שהתחנך בצורה שומרת ערכים ומסורת הדבר הרסני ואין משם חזרה.

הצד הרוחני

גם אם נניח שיצליחו להתגבר על המכשולים הטכניים ולהקים יחידות חרדיות למהדרין (מה שכרגע לא הצליחו למרות שמספרים לנו שכן), עדיין ישנה הבעיה הרוחנית. התורה מעודדת הקמת צבא, אבל צבא שונה לגמרי ממה שאנו מכירים. הצבא שהתורה מדברת עליו הוא צבא רוחני. הלוחמים יוצאים עם תפילין בראשיהם ולא חוששים מהעבירות שבידם מרוב שהם זכים וטהורים. כנגד הלוחמים נמצא צבא שלם של לומדי תורה שמתפללים ולומדים לזכות הלוחמים ובזכות התורה מגיע הניצחון.

הקדוש ברוך הוא לא רוצה שנילחם בצורה גשמית. אמנם ההשתדלות נעשית בצורה גשמית, אבל את רוב העבודה אנו עושים בדרך הרוחנית. את היוונים ניצחנו למרות שהיינו מעטים וחלשים מול רבים וחזקים. את המצרים ניצחנו למרות שהיינו עבדים מול שליטים. בפורים צמנו כדי לראות ישועות. את מלחמות יהושע לכיבוש הארץ ניצחנו מתוך הניסים הגלויים שזכינו לראות.

התורה אומרת לנו במפורש בכמה מקומות שאם נלך בדרך התורה, אז הכל יהיה טוב. אך אם לא נלך בדרך התורה ונרגיש שכוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, אז חס ושלום נקבל מכות. ואולי בגלל זה לא מפליא לראות שבדיוק היום אושר החוק של הגיוס לחרדים, ופחות משעתיים לאחר מכן החל ירי מטורף של כ60 טילים לעבר הדרום. הקדוש ברוך הוא מראה לנו שהצבא לא יכול לעשות כלום לבדו. אמנם הצבא הוא ההשתדלות שלנו, אבל הישועות יגיעו רק מתוך עמל התורה. בדרך נס השם יתברך הפנה את כל הטילים האלו לשטחים פתוחים כך שאף אחד לא ייפגע. לא בזכות הצבא החזק, אלא בזכות התורה שמגינה על עם ישראל.

צריך להבין שהצבא הוא לא הדבר החשוב ביותר. אמנם הוא הכרחי וחשוב, אבל ישנם דברים מהותיים יותר. הצבא נבנה כדי להגן עלינו כעם. אבל כאשר אין מה שמגדיר אותנו כעם, אז על מה בכלל אנחנו מנסים להגן? הרי רק התורה הקדושה היא זו שמגדירה אותנו ומבדילה אותנו משאר העמים. אם נעזוב חס ושלום את התורה הקדושה, אז בשביל מה צריך צבא? מה יהיה ההבדל בינינו לבין כל שאר העמים ללא התורה?

במשך 2,000 שנה הצלחנו לשרוד גם בלי צבא. אבל בלי תורה אי אפשר לשרוד אפילו רגע אחד. התורה מקיימת את העולם ובלעדיה הכל חוזר לתוהו ובוהו. אין קיום בלי תורה. חשוב יותר להתגייס ללימוד התורה הקדושה כדי לקיים את העולם. צריך לערוך גיוס כלל ארצי לישיבות הקדושות. שכל אדם שמגיע לגיל מסוים יתרום 3 שנים מחייו ללימוד התורה הקדושה. אלא שלימוד התורה הוא כלל לא דבר קל.

נסו לשבת ללמוד תורה למשך חצי שעה ותראו כמה מאמץ, ריכוז והתמדה נדרשים מאיתנו. שלא נדבר על לימוד תורה של יום שלם, יום יום במשך שנים. אז אם אנחנו מתנערים מאחריות ובוחרים שלא ללמוד, באמת נוכל לפחות לשרת בצבא. אם הרוחניות אצלנו מסתכמת בתפילה או בכמה מצוות מזדמנות ולא מעבר לכך, אז באמת נוכל למצוא מקום טוב בצה״ל. אבל מדוע להוציא את הבודדים שכן מתמידים ולומדים תורה? מדוע להפריע ללימוד המבורך שמעורר על כל ישראל רחמי שמיים עצומים? מדוע לקחת את השריד האחרון ששומר על אמונתנו כעם ולהחריב גם אותו חס ושלום? מה יעזור לנו צבא ענק אם לא יישאר לנו עם יהודי להגן עליו? על מי אנחנו מנסים להגן? על התושבים הזרים? על הסינים והתאילנדים? על הערבים? למה לא לשמור על התורה הקדושה שמאחדת אותנו כעם ומגדירה לנו את הערכים בחיינו?

הצד הריאלי

ישנם נתונים רבים שחומקים מעבר לעינינו ומשאירים אותנו דבוקים בעקשנות לסטיגמות והשמצות חסרות כל בסיס. מתוך ההטעיה שאנו מקבלים אנו מורגלים להאשים את החרדים בכל הקשיים והצרות של המזרח התיכון, מבלי להבין שהבעיות שלנו הן עמוקות ונרחבות הרבה יותר ממה שאנו מתארים לעצמנו.

ידוע לכולם שבמדינת ישראל חיים הרבה יותר ערבים מאשר חרדים. המדינה תומכת בהם ונותנת להם את כל צרכיהם. הם מקבלים את התנאים הטובים ביותר, אפליות מתקנות, שטחים נרחבים, דירות זולות, מוצרים ללא מע״מ ומסים שונים ועוד הרבה, וכל זה מבלי שישרתו כלל בצבא (ובנוסף לא מעט מהם מנצלים את ההטבות כדי לפגוע בנו). לא שמענו שיש מי שפוצה פה ושואל מדוע הם לא משרתים בצבא, או מדוע הם מקבלים כל כך הרבה תנאים טובים על חשבון משלמי המסים (אנחנו), או למה מגיעים להם כל כך הרבה זכויות בלי שום חובות. למה לא לגייס את הערבים?

בתקשורת נזכה לראות רק את החרדים שאשמים בכל בעיות הכלכלה, בגלל כמה מאות שקלים בודדים שאברך מקבל מהמדינה בחודש (שזה סכום אפסי ביחס לתקציבים של משחקי הכדורגל או מופעי ה״תרבות״ וכו׳ שמיועדים לרחוקים מתורה ונוגדים את עקרונות היהדות). נראה מי היה רוצה להתחלף איתו ולהצליח לחיות ולהחזיק משפחה מרובת ילדים ממשכורת אפסית כזו. לחיות בעוני ובצמצום זה לא אידיאלי לאף אחד, אבל כשאין ברירה אז מוכנים להקריב. כשנוסעים ברכב, תמיד חולפים ליד מכוניות שנתקעו בצד. אם נשים לב, רוב הרכבים הם של חרדים. לא בגלל שהם נוסעים כל כך הרבה בדרכים, אלא הם פשוט נוסעים במכוניות זולות וישנות שנתקעות כל הזמן. אברכים מוכנים להקריב את ההנאות שלהם, לגור בבית ישן ומתפרק בקומה רביעית ללא מעלית, ללא רכב, ללא תקציב למותרות, הכל למען לימוד התורה הקדושה. הרי מישהו חייב לעשות את זה והמטרה הזו חשובה יותר מהכל.

רוב החינוך החרדי נחשב לחינוך עצמאי שמקבל תקציבים מועטים מהמדינה. התקציבים השונים של המדינה הולכים הרבה יותר למטרות ״חילוניות״ בעוד שהחרדים מקבלים מאותו תקציב חלק אפסי, למרות שמבחינת כמות האוכלוסיה החרדים מהווים אחוזים מהותיים. אבל זה לא מפריע לכולם לחשוב שהחרדים חיים על חשבון המדינה.

רוב ארגוני החסד הגדולים מופעלים על ידי חרדים ונתמכים בידי חרדים. חרדי ממוצע מפריש עשירית מכלל הכנסותיו לטובת נזקקים (מעשר כספים) ומכאן הקיום של השכבות החלשות באוכלוסיה. בזמן שהמדינה זורקת את הנזקקים והשכבות החלשות להתמודד לבד מול המציאות, ארגוני החסד משתדלים לעזור בהתנדבות ובעזרה כספית לטובת כלל עם ישראל.

בכלל אם נתבונן על הדמות החרדית מקרוב, נגלה תמונה שונה לגמרי ממה שתיארו לנו. בשכונות החרדיות האופניים שוכבות לא קשורות בחוץ מבלי שאף אחד יגע בהן. בכל פינה אפשר למצוא מודעות של השבת אבידה על איזה עט שעולה שני שקלים שכל אדם ממוצע מיד היה לוקח לעצמו. התמיכה והחסד רבים. מבחנים נעשים בלי משגיח בכיתה מבלי שאף אחד יחשוב אפילו על להעתיק. הכל נעשה מתוך יראת שמיים ואמונה ועם הרבה ערכים שרוב האוכלוסיה כבר מזמן שכחה. בכל זאת כמובן, זה לא מפריע לכעוס על החרדים ש״הורסים את המדינה״.

הסיבה האמתית לכל הכעס היא המצפון הלא שקט. כאשר אנו עוברים ליד אדם שמייצג כביכול את האמונה והיהדות, פתאום אנו מסתכלים על המקום שלנו ורואים כמה אנחנו רחוקים מהאמת. כל מי שיראה את הרב של השכונה מתקרב לעברו פתאום יתחיל להסתדר כדי להיראות מכובד. פתאום נרגיש לא נוח להשתמש בשפה רדודה ולא יפה ליד אדם כזה. כאשר הוא לא לידנו, אנו מרשים לעצמנו להשתטות ולחיות בשקר וליצנות. אך כאשר אדם כזה נמצא לידנו, אנו פתאום מבינים שיש משהו לא בסדר במה שאנו עושים. הדבר דומה לשוטר שעובר בסביבה ופתאום כולם חוגרים חגורות בטיחות, הולכי רגל מחכים לאור ירוק, וכולם משתדלים לשמור על החוק. האם עד עכשיו זה היה בסדר לעבור על החוק? אלא שעד עכשיו זה לא היה בכלל בתודעה שלנו. כאשר מישהו בא ומזכיר לנו את האמת, אנו מרגישים צורך להסתדר.

כך גם בעולם, העולם כולו שונא יהודים, ישראל לא יורדת מהכותרות בכל העולם. לא בגלל שאנחנו באמת עושים דברים שמעצבנים את העולם, אלא שכולם מבינים שאנחנו מייצגים את האמת. זה מעצבן אותם שאנחנו צודקים. מעצבן אותם שאנחנו חכמים. לכן הם מחפשים איך לחסל אותנו בכל דרך אפשרית. כמו לחסל את המצפון שאומר לנו שאנחנו לא בסדר. כך אנחנו מתמודדים עם ה״איום החרדי״, שהרי אנו מרגישים מאוימים להיות ליד מישהו שמייצג את האמת בזמן שאנחנו עסוקים בהבלים.

אין לזה סיכוי

למרות הכל, צריך לדעת שאין לזה כל סיכוי. לא משנה כמה חוקים הממשלה תוציא, אין למדינה מספיק כוח להתמודד מול כל החרדים. בטח שלא מול התורה הקדושה ששומרת על כבודה. בני התורה הם מאוחדים בזכות התורה הקדושה. כאשר הרב פוסק דבר מסוים, כולם הולכים אחריו בלי שום פקפוק. גם בשמיים מקיימים את הגזירות של הצדיקים. אם גדולי הדור מחליטים שלא מתגייסים, אז כל השוטרים וכל בתי הכלא בעולם לא יספיקו כדי למנוע את זה.

בני ישראל שונים משאר אומות העולם, ״כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ״. ככל שמענים את היהודים, כך הם זועקים חזק יותר לקדוש ברוך הוא וצומחים גבוה יותר. אפשר לאיים עלינו בלי סוף, אבל בסופו של דבר זה רק יחזק אותנו עוד יותר. בין אם האיומים מגיעים מאויבי ישראל, ובין אם הם מגיעים מתוכנו.

השם יתברך יאיר את עינינו להתאחד ולהתעצם כעם יהודי. נזכה לאהבת התורה ולומדיה, להוקרת תלמידי חכמים, לאהבת חינם של כל יהודי באשר הוא ולביטול כל הגזירות הקשות מעל עם ישראל.

עוד על

מה אנשים מחפשים?

| גיוס חרדים לצבא כתבה || למה חרדים לא מתגייסים |

אהבתם את דבר התורה? אתם מוזמנים להוריד בחינם את הספר "מחפשים את האמת" וליהנות מדברי תורה רבים נוספים על משמעות ותכלית החיים:
לחצו כאן להורדת הספר בחינם

הכניסו את כתובת האימייל שלכם כדי לקבל את דברי התורה החדשים שמתפרסמים באתר:

4 תגובות על גיוס חרדים לצה"ל – למה חרדים לא מתגייסים?

  1. מאת אלכס‏:

    כתבה מעניינת. ממה שאני ראיתי בשירותי הצבאי – הדתיים שנמצאים שם – יוצרים לרוב בדיוק את האווירה שתיארת עם משל ה"רב". ולו רק בגלל זה שווה שהחרדים יתגייסו לצבא.

    ולא ליחידות שלהם – אלה ליחידות רגילות, אבל לא בבודדים, אלה בקבוצות של כ 10 לפחות.
    כך הם גם ישמרו על עצמם שלא "ליפול" – גם יעשו מעשה טוב וירימו את שאר ישראל.

  2. ברגע שהחברים מסביב אינם שומרים מסורת, המפקדים מזלזלים בתורה והרוחניות נשכחת, אז קשה מאוד לשמור על האוירה שצריכה להיות.

  3. מאת גבריאל כהן‏:

    בנוגע לצד הטכני – תראה את חיילי ההסדר, שומרים על קלה כחמורה, ואף יוצאים מהצבא מחוזקים מבחינה רוחנית. אפילו אלו שהולכים לישיבות גבוהות או מכינות ומשרתים שלוש שנים שלא במסגרת ההסדר יוצאים בני תורה בלי עין הרע. אחוז ה"נושרים" או "מורידי הכיפה" בציבור הסרוג שווה לאחוז השבבניקים ברחוב החרדי, שהוא בערך 10-15% מהנוער. אני מסכים שרוב העבודה היא לימוד התורה והמצב הרוחני של עמ"י, אבל זה עדיין לא פוטר ציבור שלם (ובמיוחד את אלו שמעמידים פנים שהם לומדים בישיבות בזמן שהם לומדים) ממצוות עזרת ישראל מיד צר הבא עליהם ומצוות כיבוש הארץ, ששניהם *מחייבים אדם להכניס עצמו למצב של פיקוח נפש*; אחרת יהושע, דוד המלך, וכל מי שנלחם את מלחמות ישראל הוא לדידך מרושע שהכניס ישראל לסכנת נפשות. כך מוסכם על כל הפוסקים, ראשונים ואחרונים ע"פ הרמב"ן על ספר המצוות לרמב"ם, חוץ מה"מגילת אסתר". אל תקשה לי מהרמב"ם בסוף הלכות שמיטה, ברור שהוא מדבר על המצב הרוחני האידיאלי, ומובא כעידוד בבחינת "כל אשר עושה ה' מצליח בידו".
    בנוגע ל"כוחי ועוצם ידי", דרשות הר"ן כותב שמצווה להגיד זאת! (ואמרת – לשון ציווי), אך המצווה שלמה רק כאשר "וזכרת כי ה' אלוקיך הוא הנותן לך את הכוח לעשות חיל". חבל שאתה מתרץ בתירוצים קלושים את המצב שבו ציבור שלם מתחמק מהמצווה השנייה הכי חשובה בתורה (אחרי לימוד תורה כמובן, שבו ב"ה אתם מצטיינים).

    חילך לאורייתא

    • אי אפשר להשוות את הצבא של היום לצבא של יהושע או דוד המלך. היום הצבא מונע על ידי הפוליטיקה. צבא שדורשים ממנו למשל לפנות יישובים בגוש קטיף מצביע על כך שהוא מונע על ידי פוליטיקה ואנשים רחוקים מדת ואמונה. אי אפשר לומר שזה לשם שמיים. כל ההתנהלות של הצבא לוקה ורחוקה מדרך התורה. אם הצבא ילך בדרך התורה, אז בוודאי שיש עניין גדול לשרת שם. אלא שכל עוד זה לא מתאפשר, אז ישנה בעיה.
      מעבר לזה, גם אם לטענתך זו המצווה השנייה הכי חשובה בתורה (מאיפה לומדים את זה?), אז עדיין יש את המצווה הראשונה שאמרת (לימוד התורה). לשרת בצבא יש הרבה שמוכנים, לשרת בצבא השם וללמוד תורה לצערנו יש הרבה פחות. אז מה הטעם לקחת את הבודדים שעוסקים במצווה הכי חשובה ולהעביר אותם לעסוק במצווה הפחות חשובה כאשר אף אחד אחר לא יחליף אותם? (לא ראיתי שחוקקו איזשהו חוק שגם רחוקים מתורה ומצוות ישרתו 3 שנים בצבא השם בלימוד בישיבה או איזה כולל…) אצל יהושע ודוד היו רבים שלמדו תורה בזמן שהשאר נלחמו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *