גם בקדושה יש קליפות רעות (פרשת קרח)

מאת רוני פיזנטי | כ״ח בסיון ה׳תשע״ז | פרשת השבוע - דברי תורה על הפרשה

בין המשתתפים במחלוקת של קרח, מוזכרים דתן ואבירם. ובאמת השניים האלו כבר ידועים בתור רשעים שמחפשים לעשות צרות ונזקים לאורך כל הדרך, כדי להקטין את האמונה ולהוריד את משה מגדולתו. ולכאורה צריך לשאול, שהרי ידוע שעם ישראל עברו ניסיונות רבים ותלאות שבהם הרשעים שבעם מתו עד לאותה נקודה, ואם כן איך יתכן שדתן ואבירם עמדו בכל הניסיונות ונשארו עד שהגיעו למחלוקתו של קרח?

כבר במצרים הם מוזכרים כאנשים עברים נצים שהביאו לגילוי הריגתו של המצרי על ידי משה, מה שגרם לרדיפת המצרים אחרי משה כדי להרגו עד שברח ממצרים. לאחר מכן הם הוזכרו שהותירו מן המן נגד ציווי השם, וגם שיצאו ללקט מהמן ביום השבת כדי להכחיש את דברי משה ולהראות כאילו שהמן יורד גם בשבת.

וצריך להתבונן בכך שלמרות רשעותם, הם הצליחו לעמוד בכל הניסיונות עד לאותו הרגע. שלא מתו במכת חושך במצרים ביחד עם כל אלו שלא האמינו, אלא היו בתוך החמישית שהאמינו ונגאלו. גם שלא מתו לאחר מעשה העגל, אלא היו מאלו שלא היו מעורבים ישירות במעשה. הם גם לא היו מבין אלו שהתאוו תאווה ומתו. יוצא שפעם אחר פעם הצליחו לעמוד בניסיונות והיו מבין המאמינים שבעם ישראל.

ואפשר לראות שרש"י מביא בפרשה וגם בפרשת במדבר, שאוי לרשע ואוי לשכנו, שכיוון ששבט ראובן חנו סמוך לקרח, הם לקו. ומשמע לכאורה שלא הם היו הרשעים אלא קרח לבד, ורק לקו כיוון שהיו שכניו.

אלא שהדבר לא ברור כלל, שאם הם היו צדיקים, אז איך יתכן שנכשלו פעם אחר פעם במעשי רשעות של חוסר אמונה? ואם הם היו רשעים, אז איך יתכן שהצליחו להתחזק באמונה ולעמוד בניסיונות הרבים?

גם אי אפשר לומר שהם היו צדיקים שסטו מהדרך, שכך אפשר לומר למשל על קרח, על המרגלים ועל שאר אנשים שהיו צדיקים בעבר וסרו מן הדרך הנכונה. כיוון שדתן ואבירם מוזכרים ברשעותם כבר במצרים ובהמשך במדבר, ואם כן כיצד יתכן שעמדו בניסיונות הקשים והיו מבעלי האמונה שבעם?

אבל באמת אם נתבונן בדרך העולם, נגלה שכך זה מתנהל. שגם הרשעים הגמורים, מכל מקום יש בהם לפחות מעט אמונה ורוחניות. וגם מתוך האנשים המאמינים, מכל מקום אפשר למצוא בהם גם דברים גרועים ורעים.

וצריך לדעת שאדרבא, הגדול מחברו יצרו גדול יותר והנפילה שלו היא למקום כואב יותר. ככל שמוטל על האדם דבר גדול יותר, ככל שהוא צדיק יותר, ככל שהנשמה שלו לקוחה מעולם גבוה יותר, כך התיקון שלו קשה יותר וכל קלקול קטן יכול חס ושלום להפיל אותו עמוק יותר.

והדבר מובן שאדם קדוש צריך לשמור על עצמו הרבה יותר. לכן לכהן גדול למשל אסור להיטמא אפילו לקרובים שלו. לכן פעם היו חכמים שמקפידים על טומאה וטהרה. לכן זכו לדרגות עצומות כמו רוח הקודש. אבל מצד שני כל טומאה קטנה הייתה משפיעה מאוד ומביאה לנפילה. היום לעומת זאת אנו יכולים להיות טמאי מתים, לגעת בשרצים ולהיטמא בלי להרגיש שום ירידה ניכרת כלל.

כי ככל שהאדם גדול יותר, כך ישנם מזיקים ומקטרגים שמנסים להכשיל אותו, כך היצר בוער יותר וכך הנפילה היא ממקום גבוה וכואב. וכך אפשר לראות בפרק חלק, ששם מוזכרים אלו שאין להם חלק לעולם הבא, ואם נשים לב כולם היו אנשים גדולים וצדיקים במובן מסוים. וכך אפשר לראות גם בפרשת המרגלים שקראנו בשבוע שעבר, שהיו ראשי בני ישראל. וכן קרח עצמו שהיה בן דוד של משה והיה צדיק ובעל רוח הקודש שראה ששמואל הנביא ששקול כמשה ואהרן, עתיד לצאת ממנו.

מכל זה נוכל ללמוד שני דברים חשובים שיוכלו ללוות אותנו ולעזור לנו. האחד הוא ביחס לאחרים והשני ביחס לעצמנו.

ביחס לאחרים צריך לדעת לא להתרגש מאנשים שנראים כצדיקים, אלא לבדוק היטב. כפי שהגמרא אומרת שרק אם הרב דומה למלאך השם אז ילמדו תורה מפיהו. צריך לשים לב לא להתפתות למראה עיניים או לשמועות.

אנשים נוטים לחשוב שהרשעים הם רשעים בכל מעשיהם ולכן הם גם ייראו כך ומיד יהיה אפשר לזהותם. מדמיינים שמכשפה היא נראית מכוערת, לבושה סמרטוטים, עם קול מעצבן וצחוק מתגלגל ורע וכך מיד אפשר לזהות את הרוע שלה. מדמיינים שהיצר הרע הוא איזה שדון מפחיד בצבע אדום עם קילשון ביד. מדמיינים שאדם רע ייראה כמו איזה מחבל רשע או כמו רודן אכזרי. כך מצפים לזהות את הרוע מיד כשהוא נמצא מולנו ובטוחים שנוכל להתגונן מפניו.

אבל אז כשרואים מכשפה שנראית כאישה נחמדה ולא מזיקה, עושה כשפים בצורה עדינה ועם חיוך נחמד וקוראת לזה באיזה שם מפוצץ של שיטת ריפוי מהמזרח הרחוק, אז אנו בטוחים שהכול בסדר, ובכלל לא מאמינים שזו מכשפה. כשרואים שהיצר הרע מראה לנו תאוות שנראות מפתות וכאילו יעשו לנו טוב, אז חושבים שזה דבר טוב. כשרואים אדם רשע שמחופש לאיזה צדיק שמדבר בצורה נעימה ונחמדה, אז בטוחים שהוא פסגת הטוב.

לצערנו הדבר ידוע שישנם המון מתחזים שנראים כרבנים גדולים ומוצגים כבעלי מופתים וכו’. ישנם גם המון שאינם מתחזים ובאמת יש בהם תכונות טובות מסוימות, אלא שבדברים אחרים הם כושלים. והדבר גורם נזק רב כאשר אנו חושבים על אדם שהוא צדיק וירא שמיים, אלא שהוא נוהג בצורה שנוגדת את התורה והיהדות.

ובאמת אנשים מתפתים לחשוב שכל מי שלובש חליפה שחורה ומגדל זקן, הוא בוודאי בקיא בכל התורה והוא מייצג את כל עולם התורה, וכך נשענים על דבריו בעיניים עצומות. ואז אם שואלים אותו שאלה, אז בטוחים שכל דבריו הם אמת. אלא שהדבר רחוק מאוד מכך.

כך אנשים רבים הולכים בעיניים עצומות אחרי אנשים שרלטנים, מכניסים הון רב לכיסם של נוכלים, ומקבלים עצות מאנשים בדויים, וכל זה מתוך מחשבה שהם תורמים למוסדות של תורה ומדברים עם רב גדול שנותן להם עצות על פי ההלכה.

הם ילכו אחריו בכל מחיר מתוך מחשבה שאם הוא חובש מגבעת ומגדל זקן, אז בטוח שהוא לא משקר. וכאשר רואים את ההמון הולך אחריו, אז בכלל כבר השכל נזרק הצידה והדבר מקבל כאילו חותמת שכך היא האמת. ואם יראו אותו עם תפילין או מקיים איזו מצווה, אז יוכלו להוכיח לכל העולם שהנה הוכחה שהוא צדיק אמתי.

כמובן שאין בדברים אלו כלל כדי להמעיט מערכם של תלמידי חכמים יראי שמיים אמתיים, כיוון שאלו מחזיקים את כל העולם בזכות לימוד התורה והתפילות שלהם. בהם ראוי להידבק ומהם ראוי לקבל עצות. אלא שכאשר רוצים לקבל ממישהו ולהישען עליו, צריך לחקור היטב ולבדוק אם הוא אכן נכלל בהגדרה הזו של תלמיד חכם וירא שמיים אמתי.

וכך אנשים צריכים להיזהר בכל ענייני הקדושה. שיש כאלו שקונים מזוזות בחנות לתשמישי קדושה, וכיוון שהמוכר חובש כיפה, אז הם בטוחים שאפשר לסמוך עליו לחלוטין. הם לא מבינים שאותו מוכר לא מבין כלום במזוזות, וגם אם היה מבין, הוא בסך הכל קונה את המזוזות מסופרים מזדמנים, שחלקם לפעמים כלל לא מקפידים על ההלכות כך שמזוזות רבות הן פסולות לחלוטין.

וזה עוד במקרה הטוב שהוא באמת קונה את המזוזות מסופרי סת"ם, כי יש כאלו שקונים אותם ממקורות בעייתיים ולפעמים זה יכול להגיע אפילו מסין. הדבר ברור שאי אפשר לסמוך על אדם רק משום שהוא חובש כיפה לראשו, אלא צריך לחפש סופר סת"ם שאנו מכירים אישית או שאנשים יראי שמיים מכירים וממליצים עליו.

כך גם לגבי כשרות במקומות שונים, שאם המוכר נראה ירא שמיים ואומר משפטי מחץ כמו "בעזרת השם בלי נדר הכל מלמעלה מבורא עולם", והוא מוכן להישבע בסבתא שלו שהכול כשר למהדרין מן המהדרין רק שהוא שכח את תעודת הכשרות אצל השכן, אז בוודאי שלא נוכל לסמוך עליו. זה אמנם כלל לא ממעיט מערכו כאדם ויתכן שהוא אומר את הדברים בכנות ובתמימות, אבל כל עוד אין לנו דרך לדעת את האמת, אז מתוך הספק לא נוכל לסמוך עליו.

כך צריך להיזהר מכל אדם ומכל דבר, ואפילו מהיצרים הפנימיים שבתוכנו. לחקור כל דבר ולנסות להבין אם זה טוב או לא. ולא רק אם בכלליות הדבר טוב, אלא שגם אם הוא טוב צריך לחקור יותר לעומק, שאולי ישנם חלקים קטנים בתוכו שאינם טובים.

כך נוכל לברר את הדברים יותר ויותר לעמקם, כמו הבירור שנעשה בדור המדבר, שלאט לאט אנשים מתו בדרך בניסיונות ובתלאות שעברו, ורק אלו שעמדו בכל הניסיונות זכו להיכנס לארץ. היו כאלו שעמדו בניסיונות הראשונים, אבל אז היו ניסיונות אחרים שבהם נכשלו. לאט לאט נעשה הבירור עד לרמות הדקות ביותר.

צריך לזכור שקרח סחף אחריו המונים שהאמינו בו וסמכו עליו. הוא באמת היה מדקדק בכל המצוות והיה צדיק גמור שרק טעה בדבר אחד. אלא שהתורה מראה לנו שאסור לסמוך על אדם כזה וכל מי שהלך אחריו נפל.

וכל זה מוביל אל הדבר שנוכל ללמוד ביחס לעצמנו. שצריך לשמור על עצמנו היטב ולהידבק תמיד לאמת. שהרי גם צדיקים גדולים נפלו פה ושם בדברים שונים. לכן לא מספיק רק לקחת דרך טובה שנלך בה, אלא צריך לבדוק היטב בכל רגע אם אותו מעשה קטן שאנו עוסקים בו כעת הוא טוב או לא.

הרי גם דתן ואבירם שהצליחו לעמוד בניסיונות רבים, מכל מקום נפלו. גם קרח שהיה צדיק עצום, נפל למחלוקת גדולה שהורידה אותו אל השאול. אז על אחת כמה וכמה שאנחנו צריכים לשמור על עצמנו ולא לסמוך על עצמנו כלל. אנחנו חושבים שהם היו רשעים גדולים ולכן קרה להם מה שקרה, אבל באמת שהם היו צדיקים גדולים, ואולי אפילו הרבה יותר מאיתנו, רק שנפלו.

מכאן נוכל להבין כמה חשוב לכוון כמה שיותר לאמת. לא להסתפק בחצי אמת או ברוב אמת, אלא להשתדל ככל שאפשר להידבק לאמת ולא להכניס שום שקר קטן לחיינו. לא לומר לעצמנו שבכלליות אנחנו במסלול הנכון אז זה מספיק, אלא לבדוק היטב ולעשות חשבון נפש בכל רגע. כל סטייה קטנה עלולה להביא אותנו למקומות גרועים ממש.

לאט לאט נעשים בירורים בעולם, הקליפות נזרקות, הקדושה עולה, האמת מתגלית, הטוב מתחזק ולאט לאט הכל בא על תיקונו. כאשר אנו אוחזים בדברים הטובים, אנו צומחים ביחד איתם, אבל כאשר אנו נאחזים בקליפות, אז כאשר הן יתבררו ויושלכו לאבדון, אנו עלולים חס ושלום להיזרק יחד איתן.

ואולי זה מה שרואים מסביב, שהדברים מתחילים לאט לאט לצוף. בכל יום מגלים דברים חדשים, האמת מתגלה, אנשים גדולים מתגלים כקטנים וקטנים מתגלים כגדולים. כי אנו נמצאים בבירורים האחרונים ממש לפני הסיום שאז תבוא בע"ה הגאולה השלמה.

ובוודאי שאין להאמין לכלי התקשורת או לשאר גורמים שאומרים למשל על גדולי עולם שחטאו או שעשו מעשים לא טובים, כיוון שהמציאות מראה שהרוב הגדול זה שקרים מוחלטים. וגם אם היו מקרים בודדים ומסוימים שאנשים צדיקים חטאו, אז בוודאי שיש לדון לכף זכות ואין לנו אפשרות להבין אותם עד שנגיע למקומם.

אלא שמכל מקום נלמד על עצמנו, כמה שיש להתרחק מהשקר, מהחיצוניות, מהגאווה, מהשררה ומכל הדברים שנראים לנו כל כך מפתים, אבל עלולים להביא אותנו חס ושלום לתחתית. מחובתנו להידבק לאמת, להישאר אנשים אמתיים וטובים.

אז גם אם כולם מסביב מתנהגים כמו משוגעים, אנחנו לא נתפתה לכך. גם אם כולם עושים דברים איומים, אנחנו נשמור על עצמנו. גם אם כולם מרמים ושמים מרפקים כדי להתקדם ולהצליח, אנחנו ננהג אחרת. גם אם נראה שאפילו הגדולים נוהגים בצורה לא טובה, וכולם אומרים לנו שאנחנו בטח לא יותר טובים מהם, מכל מקום נמשיך לאחוז באמת. גם אם כולם מעקמים את האמת פה ושם ואפילו מביאים ראיות שזה בסדר מבחינת ההלכה, מכל מקום אנחנו נמשיך להיות ה"פריירים" וה"חנונים" שעושים את הכל בדרך ישרה.

כך היה תמיד וכך אפשר ללמוד מכל סיפורי התנ״ך. שתמיד ההמונים הולכים כעדר בלי לחשוב ובלי להבין בכלל מה הם עושים, וגם כאלו שנחשבים בעיני ההמונים לגדולים וצדיקים נופלים. ומתוך כל זה ישנם כמה בודדים שמבינים שזו לא דרך השם, והם אלו שזוכים להתעלות ולהביא לשינוי אמתי. כך נעשים הבירורים עד לרמות הדקות ביותר.

השם יזכה אותנו להתבונן היטב, ולזכות להבין ולזהות מיהם הצדיקים האמתיים שאחריהם ראוי ללכת ובדרכם ראוי לנהוג. וכך נוכל גם להתבונן היטב בתוכנו ולזכות להבין ולזהות באיזו דרך ננהג כדי לעשות את הבירורים הפנימיים בתוכנו עד שנגיע למקומות הגבוהים ביותר עבורנו.

עוד על

אהבתם את דבר התורה? אתם מוזמנים להוריד בחינם את הספר "מחפשים את האמת" וליהנות מדברי תורה רבים נוספים על משמעות ותכלית החיים:
לחצו כאן להורדת הספר בחינם

הכניסו את כתובת האימייל שלכם כדי לקבל את דברי התורה החדשים שמתפרסמים באתר:

2 תגובות על גם בקדושה יש קליפות רעות (פרשת קרח)

  1. מאת גבריאלה‏:

    יישר כח שאמרת את מה שהרוב לא יודע.שלא צריך להסתכל על האחר.רק על עצמך פנימה.לכל אחד יכול להיות דיבור עם ד'.
    אני כחילונית, כל הזמן שומעת את ההכללה: ראית את הדתי הזה(בדרכ פוליטיקאי) איך הוא גונב. "כל" הדתיים גנבים. ואז יש הרגשה כאילו הם נציג הד'.כאילו הם מתנהלים וד' אוהב אותם. הרי נתן להם הרבה ממון.והנה, הפוליטיקאי שהואשם, עוד החזירו אותו לתפקיד אחרי הכלא! בטח ד' אוהב אותו.
    או כשאני שומעת שהדתיים עוברים את הכביש בלי להסתכל, כאילו רק בעזרת האמונה בד' וזה מרגיז ובעיקר משניא אותם על החילוניים. במקום שירצו לשמוע דברי תורה – הם מתרחקים יותר.

    • תודה על החיזוק.
      ובהקשר לפוליטיקאים או אנשי ציבור אחרים למיניהם, כפי שנכתב, כדאי לכולנו לדון לכף זכות וצריך לזכור שאין לנו אפשרות לדעת את האמת. אנחנו הרי ניזונים דרך כלי התקשורת שמאכילים אותנו שקרים. אפשר למשל להסתכל על איך רואים את ישראל בעולם, איך כולם חושבים שאנחנו ״כובשים״ וכו׳, מאשימים אותנו בפשעי מלחמה וכו׳, ואילו את המחבלים מציגים באור יפה. וכך גם פוסקים החלטות באו״ם וכדומה. ואמנם כולנו יודעים שהכל זה שטויות, אבל שאר העולם שניזון מהתקשורת לא יודע את זה. וכך אנחנו לא יודעים דברים שהתקשורת מראה לנו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *