ההבדל בין אהבה לתאווה – פרשת ויצא

מאת רוני פיזנטי | ה׳ בכסלו ה׳תשע״ה | מאמרים על זוגיות וחינוך ילדים, פרשת השבוע - דברי תורה על הפרשה

יעקב אבינו מגיע לבית לבן ועובד בשבילו שבע שנים כדי לקבל את רחל. התורה מעידה עליו ששבע השנים היו בשבילו "כימים אחדים באהבתו אותה" (בראשית כט', פסוק כ'). לכאורה זה נשמע תמוה, שהרי ידוע שכאשר מצפים למשהו טוב, אז כל שניה של ציפייה נראית כמו נצח. בזמן המתנה לדבר חשוב שאנו רוצים שיגיע אפשר לטפס על הקירות עד שהזמן עובר. כאשר כל כך רוצים לקבל דבר מסוים, רוצים אותו באותו רגע. אז לכאורה יעקב אבינו צריך להרגיש שכל יום שעובר הוא כמו נצח, ואם כן מדוע האהבה גרמה לשבע שנים להיראות כימים אחדים?

כדי להבין את זה צריך להבדיל בין מה שנוהגים ברחוב לכנות "אהבה" לבין אהבה אמתית שעליה התורה מדברת. מטבע האדם שהוא אוהב בעיקר את עצמו. הוא מחפש את הנוחות שלו והוא רוצה שיהיה לו טוב, וכל מעשיו נובעים מתוך המניע הזה. אמנם אפשר לראות שאנשים אוהבים גם אחרים ומנסים לעשות טוב לאחרים, אבל אם נבחן היטב את הדברים נגלה שהכול מתחיל מאיזשהו רווח פרטי שיצא לנו מזה.

למשל אדם שנותן צדקה לעני עושה זאת לכאורה מתוך אהבה לזולת. אבל האמת היא שמתן הצדקה מביא לו הרגשה טובה או שאם הוא יעבור ליד העני ולא ייתן הוא יודע שהוא ירגיש נורא עם עצמו. הוכחה לכך אפשר למצוא בזה שאדם לא יוצא מביתו במיוחד כדי לעזור לעני שנמצא ברחוב ואותו עני כלל לא נמצא במודעות שלו. גם לאחר שהוא פוגש באותו עני הוא נותן לו שקל או שניים ומרגיש כמו מלך בלי לדאוג באמת לאותו עני שיש לו את כל הצרכים שלו. אותו עני יכול להיות אומלל ובכל זאת אותו נותן צדקה מרגיש נפלא כאילו שהשקל שלו עכשיו יסדר לעני את כל החיים. יוצא שהוא נותן לא מתוך האהבה לזולת, אלא מתוך הרצון להרגיש טוב עם עצמו.

כך גם אדם שלכאורה אוהב מישהי ומתחתן איתה, בוודאי עושה זאת בשביל עצמו. שהרי הוא נהנה מכך שהיא תהיה אשתו ולא מתחתן איתה בשבילה. הוכחה לכך היא שאדם בוחר היטב עם מי להתחתן לפי הטעם שלו. אילו היינו עושים זאת מתוך אהבה אמתית, אז היינו בוחרים להתחתן עם מי שנראה לנו שתהיה המאושרת ביותר איתנו ולא עם זאת שלדעתנו נהיה אנחנו המאושרים ביותר איתה. יוצא שאם מישהי היתה ממש רוצה להתחתן איתנו ואנחנו לא היינו מעוניינים, בכל זאת היינו מתחתנים איתה כדי לשמח אותה ולעשות לה טוב. אלא שוודאי שזה לא כך והבחירה שלנו היא מה יהיה הכי טוב בשבילנו.

כך זה עובד בכל דבר שאנחנו עושים. אנחנו פועלים פעמים רבות למען הזולת, אבל בסופו של דבר הכל נובע מתוך מניעים אנוכיים. אנחנו רוצים לעזור לזולת כי אנחנו מקבלים מזה סיפוק, כי זה נוח לנו, כי זה נותן לנו כבוד, כי זה עושה לנו הרגשה טובה או כי נקבל משהו בתמורה. בכל מקרה תמיד נקבל מזה משהו לעצמנו וזה מה שמניע אותנו.

אמנם הדבר לא גורע בדרך כלל, כי זה טבע האדם. אין שום בעיה לבחור היטב עם מי להתחתן ואדרבא, זה נחוץ וטוב לבחור את בת הזוג שלדעתנו נהיה הכי מאושרים איתה. אין שום עניין להיות אומללים בשביל הזולת ואם באמת נהיה אומללים כדי לשמח את כולם מסביב, אז לא נוכל לתפקד היטב וכך נעניק לזולת פחות. כדי לעזור לאחרים אנחנו צריכים קודם כל לעזור לעצמנו.

גם לא צריך לקחת את כל הצרות של כל העולם על הכתפיים שלנו, כי אם נדאג לפרנס כל עני שאנו מוצאים או לעזור לכל אדם בצרה, אז נכביד על עצמנו ולא יהיה לנו מספיק כוח ומשאבים כדי להתמודד. לכן יש את הכלל "אם אין אני לי מי לי" ובאמת האדם צריך לדאוג קודם כל לעצמו. לכן עניי עירך קודמים ואדם צריך לדאוג קודם כל לעצמו ולמשפחתו הקרובה. חשוב לדאוג למי שקרוב אלינו ורק לאחר מכן לרחוקים יותר. כך גם בהלכה, האדם עצמו קודם לאחרים בדברים שונים.

זה בסדר לעשות דברים לצורך הנוחות שלנו כל עוד אנחנו לא פוגעים באחרים. זה גם בסדר לאהוב את עצמנו יותר ממה שאנחנו אוהבים את הזולת. זה בסדר לרצות שיהיה לנו טוב. אבל רק צריך לדעת שכל זה לא נובע מתוך מניעים טהורים אלא מתוך נגיעות אישיות. אי אפשר לשקר לעצמנו ולומר שאנחנו אוהבים את הזולת כאשר כל מה שאנחנו מנסים לספק זה את הרגש של עצמנו.

כדי להבין מהי אהבה אמתית צריך לבאר את הדברים. אהבה אמתית היא כמו האהבה שאנו חשים כלפי הילדים שלנו. לא משנה אם הם לא יפים ולא חכמים, זה לא משנה אם הם לא מוצלחים והפוכים בדעותיהם מאיתנו, בכל אופן נרצה שיהיה להם טוב וננסה לעשות הכל כדי לשמח אותם. אנחנו לא חושבים מה יוצא לנו מזה ולפעמים גם נצא מתוך הנוחות שלנו כדי להגיע לנוחות שלהם. כך אהבה אמתית צריכה להיראות.

האהבה שאנו חושבים שאנו חשים רוב הזמן היא למעשה לא יותר מתאווה. כאשר אנו מרגישים שאנו אוהבים מישהו או משהו, אנו למעשה מתכוונים שיש לנו תחושה טובה והנאה. כיף לנו עם אותו אדם או שיש לנו הנאה מאותו דבר. אנחנו אוהבים את מה שאנחנו מקבלים מאותו קשר או אותו דבר. למעשה זה לא יותר מתאווה שנובעת מרצון לעשות טוב לעצמנו.

צריך לדעת שבזוגיות כזו שבה אנו מחפשים את הנוחות האישית שלנו ושבן הזוג יפנק אותנו, יטרח בשבילנו ויעשה בשבילנו דברים שונים, אין לנו הרבה סיכוי. כי כאשר כל אחד מבני הזוג מחכה שיעשו בשבילו והוא לא מוכן לעשות בשביל האחר, אז אף אחד לא מוכן לעשות בשביל השני ושני הצדדים ממורמרים ומרגישים חוסר סיפוק מהזוגיות.

הרבה אנשים מפספסים את כל העניין ובכלל לא מבינים שמשהו לא בסדר. כאשר הם מחפשים זוגיות הם בוחנים את בן או בת הזוג על פי מה שהם חושבים שיעשה אותם הכי מאושרים. לאחר מכן כשמתחתנים, מצפים כל הזמן לקבל מהקשר כמה שיותר. כאשר דברים מתנגשים עם זה והציפיות לא מתממשות, אז מהר מאוד מגיעים למסקנה שאולי כדאי להחליף בן או בת זוג. הרבה זוגות מגיעים בעקבות הדברים האלו גם לגירושים, כי הם בטוחים שיש להם בעיות עם השותף לנישואין. הם לא מבינים שהבעיות האלו נובעות מהתבוננות לא נכונה על כל מהות הקשר.

אהבה אמתית היא כזו שבה אנו מוכנים להקריב ולתת. לא לבחון את בן הזוג אם הוא יכין לנו קפה או יאמר לנו מה שאנו מצפים ממנו לומר. לא להתאכזב מכל מה ששונה מהציפיות שלנו. להתחבר לפנימיות הקשר. להתחבר לאהבה ולתת לזולת בלי תנאים. כאשר בני הזוג מרגישים כך, אין ספק שהנישואין יוכלו להצליח בגדול ובני הזוג יוכלו להתגבר על כל מכשול בדרך.

יעקב אבינו אהב את רחל. אם המניעים שלו היו התאווה או הרצון לעשות טוב לעצמו, אז אפשר להניח שהוא לא יכול היה להתאפק ולא היה עומד בציפיה הגדולה במשך שבע השנים. הזמן כנראה היה זוחל והוא היה מרגיש בכל יום כאילו שעברה שנה. אולי הוא היה עושה טבלת יאוש וסופר את הימים שעוברים עד שהוא יזכה לקבל את רצונו. אבל האהבה של יעקב לרחל היתה אמתית ולכן זה לא היה כך.

יעקב כל כך אהב את רחל אהבת אמת, עד שרצה לתת ביטוי לאהבתו. הוא רצה להעניק. לתת מעצמו כמה שיותר למענה. לעשות דברים קשים ומפרכים למען אותה אהבה. להתאמץ ולהשקיע. לכן כאשר היה צריך לעבוד שבע שנים בעבורה, זה נראה לו כימים אחדים. כי זה כלל לא מאמץ ביחס לאהבה הגדולה שהוא חש. הוא יצא ממש בזול שזה נראה לו כמו משחק ילדים כל השבע שנים הללו.

כאשר באמת אוהבים, אז לא מחכים לתאוות שאנו מקבלים מתוך הקשר. לא מצפים בקוצר רוח לראות מה יוצא לנו מזה. אלא משקיעים את הזמן בלתת מעצמנו לצד השני. להשקיע בשביל שיהיה טוב למי שאנו אוהבים. אילו היינו אוהבים את בני הזוג שלנו כמו שאנו אוהבים את הילדים שלנו, אז בוודאי שלא היה כלל מושג כזה שנקרא ״גט״ וכל הזוגות היו שמחים ומאושרים בזוגיות שלהם.

לפני שמתחתנים ראוי לבדוק היטב עם מי אנחנו מתחתנים. אבל בזמן הנישואין כל אדם צריך לדעת שמשמיים זימנו לו דווקא את בן או בת הזוג שיש לו. מכאן והלאה כל אחד מבני הזוג מוכרח לאהוב את השני כמו שהוא אוהב את ילדיו. בלי לחכות לקבל ולראות מה יוצא לנו, אלא רק לתת, להשקיע ולשמח את הצד השני. השם יתברך יזכה אותנו לאהוב את בני הזוג שלנו כמו שיעקב אבינו אהב את רחל. נזכה לשמח את השותף לנישואין שלנו ולהרגיש ששבע שנים של השקעה הם ממש כמו ימים אחדים מרוב האהבה שיש לנו לזולת.

Print Friendly, PDF & Email

עוד על ,

הצטרפו לקבלת דברי תורה מחזקים מהאתר (מעל 1,200 מנויים):

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *