ההבדל הדק בין טוב לרע – פרשת צו

מאת רוני פיזנטי | ט״ו באדר ב׳ ה׳תשע״ו | פרשת השבוע - דברי תורה על הפרשה

פרשת צו מתארת את דרך הקרבת הקרבנות. עניין הקרבנות הוא גבוה מאוד ויש בו תיקונים גבוהים. התפילות שיש לנו היום נתקנו כנגד הקרבנות מאחר ולצערנו נחרב בית המקדש ואין לנו אפשרות להקריב קרבנות. לכן צריך להבין שהקרבן גבוה אפילו יותר מתפילה, שאדם מביא קרבן ומשיג השגות גבוהות אפילו יותר ממה שהתפילה יכולה לעשות.

כאשר אדם מקריב זבח שלמים, אפשר להגיע ליראת שמיים ואמונה רק מאכילה של אותו קרבן. כל אכילה כזו היא מצווה ומביאה לתיקונים גדולים. אלא שניתן לאכול מהבשר רק עד היום השלישי. מהיום השלישי לא רק שאין בזה מצווה, אלא שזה איסור. “פיגול יהיה והנפש האוכלת ממנו עוונה תישא" (ויקרא ז', פסוק יח').

לכאורה היה מתקבל על הדעת אם המצווה הייתה מסתיימת ביום השלישי ולאחר מכן לא היה באכילה תועלת. אבל מדוע הדבר נהפך לאיסור? איך יתכן שדבר שלפני חמש דקות נחשב למצווה יהפוך להיחשב כעברה? איך יתכן שאכילה של דבר מסוים מביאה אותו לפסגות גבוהות, ואכילה של אותו הדבר בדיוק לאחר כמה דקות מביאה אותו לתחתית הבור?

התפיסה שלנו מראה לנו שדברים לא יכולים להשתנות בקיצוניות. כמו שבין היום ובין הלילה מגיע מצב ביניים של דמדומים, כך בין מצווה לעברה יש הרבה מרווח של דברים סתמיים שאינם מועילים ואינם מזיקים. לכאורה אם יש מצווה גבוהה כמו אכילת קרבן, אז גם אם המצווה יורדת בדרגה כשמשנים קצת מהפרטים, מכל מקום היא צריכה להישאר מצווה קצת פחות חשובה, או לכל הפחות שתהפוך להיות דבר סתמי בלי קדושה. אבל מדוע שתיהפך מהקצה אל הקצה ותחשב כעברה?

אלא שדווקא מתוך הקדושה העצומה של דבר מסוים, צריך לדקדק בכל פרט קטן וברגע הכל יכול להתהפך לצד השני. כאשר יש לדבר אורות גבוהים, הם יכולים להביא אותו לשיא הקדושה או לשפל תחתית. הכל תלוי בכלים ובפרטים הקטנים. אדם שעושה דבר חסר חשיבות לא צריך לדקדק, אבל אדם שהמעשה שלו משפיע מוכרח לדקדק בכל פרט.

אדם שצובע את הגדר למשל יכול להרשות לעצמו לא להקפיד כל כך בפרטים ואם הצבע מעט שונה ממה שרצה, או שהצביעה לא יצאה חלק כל כך, או אם דילג על קטע קטן, אז זה לא נורא כל כך והנזק הוא לא רב וניתן לתיקון. אבל אדם שנמצא במעבדה ועורך ניסוי לאטום מוכרח לדקדק. אסור לאדם כזה לטעות. אדם בעל מעמד שמשפיע על חייהם של אנשים צריך לדקדק ויקפידו אתו הרבה יותר מהרגיל. ככל שהמעשה שלנו יכול להשפיע ולשנות יותר, כך האחריות המוטלת עלינו היא גדולה יותר ועלינו להקפיד ולדייק יותר.

כשההשפעה של משהו היא גדולה, אז אפשר להגיע אתו לשינוי גדול לטובה או שינוי גדול לרעה. דווקא בדברים החשובים והמועילים ביותר אפשר להינזק בצורה הגדולה ביותר. לכן מי שנופל מאגרא רמא, כלומר ממקום גבוה, מגיע חס ושלום לבירא עמיקתא, כלומר לבור עמוק. כי ליפול מכיסא נמוך זה לא נורא, אבל ככל שהמקום שעמדנו בו היה גבוה, כך הנפילה תהיה למקום נמוך יותר והיא תהיה כואבת וחזקה יותר.

האש יכולה להועיל ואין אפשרות קיום בלעדיה, אבל אם נשתמש בה בצורה לא נכונה נוכל לעשות חס ושלום נזק עצום. אם יש כלים, גבולות וכללים אז היא עוזרת לחמם, להאיר ולבשל, אבל אם אין גבולות היא יכולה לשרוף. החשמל יכול לתת כוח למכשירים שונים, או שיכול חס ושלום לחשמל. כך כל דבר שנותן השפעה, יכול להשפיע לכיוון הטוב או חס ושלום להפך. הנפילה לא הולכת לאמצע, אלא עד התחתית.

ובאמת העולם מורכב כך, שכל הנצרות למשל התחילה מיהודי מומר שהתחיל את דרכו כתלמיד של תנא קדוש. שהרפורמים או יהודים אחרים שמנסים לשנות במקצת את היהדות גורמים נזק עצום הרבה יותר מאתאיסטים שאינם מאמינים בכלום. יש הרבה גדולים בתורה שהגיעו לתחתית דווקא מתוך הגובה העצום שהיו בו, כמו קרח, בלעם, דואג, אחיתופל, גחזי ועוד רבים.

צריך לדעת שאדם שנראה ירא שמיים ומתנהג בצורה הפוכה מהתורה, הוא גרוע מאדם חילוני שמואס בדת. אנשים שמציגים עצמם כרבנים מקובלים כאשר הם כלל לא הולכים לפי חוקי התורה הם פחותים במעלה מאותם אנשים שהולכים אליהם כדי לקבל מהם ברכה. אדם הולך ל״רב״ מקובל שהוא שמע עליו, ובעצם הוא עצמו נמצא במעלה הרבה יותר טובה מאותו ״רב״. כי אדם שמשתמש בדברים קדושים בצורה עקומה הוא גרוע הרבה יותר ממי שכלל לא נוגע בקדושה. אדם שמשחק בקבלה או בדברים רוחניים וקדושים ללא כלים מתאימים עלול לשרוף את עצמו באש התורה. מוכרחים לקיים מצוות וללכת לפי הכללים כדי להשתמש בזה בצורה טובה ומועילה.

כשיש אורות גבוהים בלי כלים מתאימים שיכילו אותם כראוי, זה יוצר את הדברים הכי גרועים. כמו נשמה רוחנית שהולכת ללא לבוש ואין לה גוף שאליו היא יכולה להתחבר, אז היא עלולה להתלבש בדברים מזיקים. כל העצמה הזו של אור כל כך גדול הולכת למקום של טומאה. כשם שיש מצווה לעשות דברים מסוימים שמביאים לנו אור רוחני לתוך הנשמה, כך יש מצווה להימנע מדברים מסוימים שמביאים את האור אל הקליפות והטומאה.

וזה אולי יוכל להסביר את האיסורים השונים ומצוות לא תעשה. יכול להיות שיש אור גבוה בתוך דברים טמאים, אבל אותו אור כלוא בתוך הקליפות. כל האנרגיה הרוחנית האדירה הזו שיכולה הייתה להועיל, פתאום מתפקדת בתור האויב. זה כמו להשקיע סכומי כסף עצומים בחשבון הבנק של האויב. אותו דבר שהיה טוב ובא להועיל פתאום מתפקד לרעתנו.

אפשר לראות את הדבר במצבים שונים. הערך של לימוד התורה הקדושה הוא העליון ביותר, אבל כאשר האדם לומד תורה בשביל לקנטר או שהוא לומד תורה במקום לא נקי כמו בבית הכיסא, אז לא רק שזו לא מצווה, אלא שהוא עובר על איסור. כך גם התפילין והמזוזות מכילות קדושה, אבל אם הן פסולות או במקום טמא אז הכל הולך לטומאה. בשעת הזיווג אדם יכול לעשות דברים נשגבים בשמיים ולהוריד לעולם נשמות קדושות, אבל אם זה נעשה בצורה לא נכונה הוא בורא משחיתים. כך בכל תחום ועניין, כאשר עושים את הדברים על פי חוקי התורה בדקדוק, אפשר לעשות דברים עצומים בשמיים ולהוריד שפע גדול לעולם. אבל אם משנים מעט זה יכול לעשות נזקים.

וזה עניין החטא, שאנו מחטיאים את המטרה במקום להפוך לצוות לקדוש ברוך הוא דרך המצוות. לפעמים יש לנו רצונות גבוהים מאוד שנובעים ממקומות טובים באמת, אבל כאשר אין לנו את גבולות התורה הקדושה אז אין לנו כלי מתאים לקבל את האור הגבוה ואז הוא עלול בקלות לשרוף ולהזיק. לכן יש כלל בספקות בהלכה ש"שב ואל תעשה עדיף". כי עדיף לא לעשות כלום, לא להתעסק עם אורות, לא להועיל ולא להזיק, מאשר לנסות לקבל אורות שאין לנו מידע מדויק כיצד לקבל אותם שעלולים לעשות נזק רב. לא לוקחים סיכונים בזה, אלא הולכים אך ורק על פי חוקי התורה הקדושה.

לכן אפשר לראות פעמים רבות שדווקא אותם אנשים שהיו בשיא הטומאה, פתאום עושים תשובה ומגיעים למקומות גבוהים מאוד. ודווקא אותם אנשים שהיו באמצע, מתקשים יותר לעשות צעדים נועזים. זה כמו שלוקחים את הפושע הגדול והמתוחכם ביותר, ועושים אתו עסקה שיעזור לתפוס פושעים. את כל הפוטנציאל והידע שהיה לו, הוא כעת לוקח למקום טוב. הוא יכול הרבה יותר להועיל למשטרה מאשר אדם פשוט שמתנהג טוב ואף פעם לא עבר על החוקים.

זה גם מסביר מדוע אדם שעושה תשובה מאהבה העבירות שלו נהפכות לזכויות. כי כל אותן עבירות הן אורות גבוהים שהלכו למקום לא טוב. כאשר הוא מתקן את אותם האורות בתשובה מאהבה, אז האורות הופכות לצד החיובי כמו מצוות. זה כמו שאדם משלם מיליוני שקלים כדי להקים מרכז לדברי טומאה, ולאחר שהוא עושה בתשובה הוא הופך את המקום למרכז רוחני ליהדות ולחיזוק האמונה. יוצא שכל ההשקעה שהלכה למקומות לא טובים, כעת הולכת למקום טוב וכל אותם מיליוני שקלים הופכים מעבירה לזכות.

כשרואים אדם שנמצא במקומות רקובים בשיא הטומאה, זה בדרך כלל אומר שדווקא יש לו אורות גבוהים מאוד. הוא לקח את האורות הגבוהים האלו בלי כלים מתאימים ומשם הגיע למקומות הגרועים ביותר. אם נצליח לקרב אותו ולתת לו כלים מתאימים, הוא יוכל להכיל את אותם אורות ואז בזמן קצר הוא יגיע למקומות גבוהים ביותר שלאחרים יהיה קשה הרבה יותר להגיע אליהם.

הטבע מחולק לדברים דוממים, צומחים וחיים. הדומם הוא אמנם בדרגה הנמוכה ביותר, אבל דווקא בגלל זה הוא עמיד יותר. כאשר הדבר הוא צומח, אז הוא עדיף מדומם, אבל פגיע יותר וכאשר הוא נובל, הוא גרוע מהדומם. כך גם בעלי החיים עדיפים על הצומח, אבל הנבלה שלהם גרועה מהם. כך גם האדם שהוא המעולה מכולם, אחרי מאה ועשרים הופך להיות השפל והמסריח מכולם. וכך האדם היהודי ובעיקר אם נשמתו לקוחה ממקום גבוה יותר, הוא משחק בעולמות העליונים ויכול לבנות או חס ושלום להחריב עולמות.

כל יהודי צריך לדעת את האחריות הגדולה שהוא נושא על כתפיו. הפוטנציאל אדיר, אבל אפשר להשתמש בו לטוב או לרע והתוצאות תלויות בנו. אנשים רבים מנסים לקיים מצוות בלי לדעת וללמוד את הפרטים. אבל מוכרחים לדייק בכל פרט. צריך למשל לברך ברכות שונות, אבל אם לא יודעים את נוסח הברכה ומנסים להמציא מלים או לברך חצי ברכה, אז חס ושלום עלולים לקבל קללה במקום ברכה. צריך לדייק בכל פרט.

דבר כל כך גבוה כמו קרבן דרוש דקדוק מרבי. כל פרט יכול לשנות ולהזיק. ביום השלישי להקרבת הקרבן אפשר היה לחשוב שאולי בכל זאת כדאי לאכול מהקרבן ולזכות לאורות רוחניים. אם הרי אתמול מי שאכל מזה זכה למצווה עצומה, אז גם היום כנראה שאפשר להתעלות מהדבר. אבל התורה מלמדת אותנו שזה פיגול. אתה חושב שתצמח ותגיע להשגות מתוך אכילת הקרבן ובעצם אתה מזיק ומפיל את עצמך לבור עמוק.

עדיף לא לעשות כלום מאשר לעשות משהו שנראה טוב והוא נגד חוקי התורה. מוכרחים לדעת מה התורה מצווה אותנו וללכת אחרי הציוויים הללו כדי לקבל כלים מתאימים שיכילו את האורות הגבוהים שאנו רוצים להכניס לחיינו. לכן צריך ללכת שלב שלב, להתקדם בצורה מבוקרת וללמוד כדי לדעת ולקיים. לא לסמוך על עצמנו שאנו הולכים בדרך טובה, כי רבים חשבו שהם עושים טוב והגיעו לתחתית. מוכרחים תמיד לדייק בפרטים ככל שאפשר בלי לזוז מציווי התורה הקדושה. השם יתברך יזכה אותנו ללכת בשלמות בדרך התורה הקדושה ולקבל אורות גבוהים ביותר לתוך כלים מתאימים שיוכלו להכיל אותם.

Print Friendly, PDF & Email

עוד על

הצטרפו לקבלת דברי תורה מחזקים מהאתר (מעל 1,200 מנויים):

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *