מובן לכל שהבורא הוא כל יכול. בתור כל יכול, הוא כמובן יודע הכל ללא יוצא מן הכלל. בין היתר, הוא יודע גם את מה שיהיה בעתיד. בנוסף, מובן לכל שכל אחד מאיתנו בוחר בצורה חופשית ומנתב את חייו להיכן שהוא רוצה. שני הרעיונות הענקיים המסתתרים מאחורי הדברים כאן נראים לנו כמתנגשים ולא מסתדרים. ממש פרדוקס. אך למעשה הסתירה נובעת אך ורק מעיוות הדברים בתפיסתנו המוגבלת. על פי האמת, הכל צפוי והרשות נתונה. אין שום סתירה והכל מסתדר יחד מצוין.
עיקר הבלבול נובע מהאנשה של הבורא בשכלנו. אנו אמנם מבינים שהבורא הוא הרבה יותר מאיתנו, אבל אנחנו לא יכולים לתפוס זאת. לכן אנו נוטים לייחס לו תכונות אנושיות. אחת התכונות שאנו נותנים לו כשאנו חושבים על מציאותו היא המוגבלות בזמן. עצם הרעיון שהוא כל יכול, מעיד על כך שאין לו שום מוגבלות. הזמן הוא בסך הכל אחד החוקים שהוא קבע, והוא כלל לא חל עליו. הבורא נמצא מחוץ לזמן. אנחנו אמנם לא מסוגלים לתפוס עולם ללא זמן, אך אם נצליח רק להבין שקיים דבר כזה, נוכל לפצח את החידה.
בואו נדמיין לעצמנו שאנו צופים בסרט כלשהו לאחר שצפינו בו כבר כמה פעמים. כעת אנחנו יכולים לדעת בדיוק מה הולך לקרות בעוד כמה רגעים, שכן כבר צפינו בסרט. לאחר כמה רגעים אותו הדבר שצפינו שיקרה אכן התרחש. כאן נשאלת השאלה העיקרית: מי הוא זה שגרם לאותו אירוע להתרחש? האם זה אנחנו או שמא הדמויות בסרט? מובן לכולם שהדמויות הן אלו שבחרו לעשות את מה שהן עשו, אנחנו רק ידענו על כך משום שכבר צפינו בסרט. אבל לא שייך לחשוב שהתערבנו בנעשה בסרט או שינינו את בחירתו של מישהו על ידי הידיעה שלנו. אילו היינו יכולים להסיר את מגבלת הזמן מעלינו, והיינו חוזרים אחורה עוד לפני שצילמו את הסרט, היינו יודעים מה הולך להתרחש בעתיד באותו סרט, אך בכל זאת לא היינו מתערבים בנעשה בו והבחירות של הדמויות בסרט עדיין היו חופשיות לגמרי. אמנם לנו אין את האפשרות להסיר את מוגבלות הזמן מעלינו, אך לבורא אין שום מוגבלות שכזו.
בספרים הקדושים מסבירים לנו שהרשות נתונה. מכאן שאנו בוחרים את הבחירות שלנו ואחראיים על חיינו. הבורא צופה בבחירות שלנו, ולכן יודע מה בחרנו. הוא לא מכתיב לנו מה לבחור, הוא פשוט צופה במה שבחרנו. אלא שהבורא אינו מוגבל בזמן, אז הוא יכול לצפות כבר עכשיו בבחירה שנעשה בעתיד. אצלנו זה אמנם לא נתפס, אבל בעולם שאינו מוגבל בזמן אין עם זה שום בעיה.
כמובן שזה לא יהיה נכון לומר שהבורא לא מתערב ואנחנו אלו שמכוונים את העולם. הבורא מזמן לנו את מצבי החיים בהתאם לבחירות שלנו. אמנם הבורא לא מתערב בבחירה עצמה, אבל הוא זה שמביא אותנו בכל רגע מחדש לסיטואציה חדשה המאלצת אותנו לבחור. אנחנו למשל אלו שבוחרים אם לתת צדקה לעני או לא, אבל הבחירה נעשית לאחר שהבורא הפגיש אותנו עם אותו עני. אנחנו בוחרים את הבחירות הפרטיות שלנו ובהתאם לבחירות הללו, הבורא מעצב את העולם סביבנו.
ולאחר כל זה נשאלת השאלה: אז למה בעצם אנחנו פה? הרי הבורא יודע מראש מה נבחר, אז למה שלא ייתן לכל אחד שכר ועונש על פי מה שהוא מראש יודע שאותו אדם יבחר ויסתיים הסיפור? אך כדי להבין זאת, אסור לנו לשכוח שהבורא יודע מה נבחר, בגלל שאנו אלו שבוחרים. אילו לא היינו בוחרים, לא היה מה לדעת. אנחנו מוציאים את הדברים לפועל. אנו נותנים גשמיות לרעיונות רוחניים. אדם למשל יכול לדעת שריצת בוקר על בסיס יומי תכניס אותו לכושר. אך עצם הידיעה לא נותנת שום דבר. אם הוא באמת רוצה להיכנס לכושר, הוא חייב להוציא את זה לפועל ולבצע את זה. מבלי להוציא את הדברים אל הפועל, אין שום טעם בידיעה עצמה.
הבורא שם אותנו בעולם גשמי כדי שנגשים רעיונות רוחניים בעולם של חומר. מתוך כך, הוא נותן לנו מצבי בחירה שונים, כך שנבחר את הבחירות החופשיות שלנו. בהתאם לבחירות שלנו, הוא מעצב את העולם שלנו בצורה מדודה ומדויקת המתאימה להתפתחות הרוחנית שלנו. כל המצבים השונים שאנו עוברים במשך היום מכוונים במיוחד בשבילנו, כדי שנגיע בצורה הטובה ביותר לתכלית. הכל צפוי וידוע לבורא, מבלי שזה גורע מאיתנו דבר. אצלנו, הרשות נתונה.