הכרת הטוב – פרשת כי תצא

מאת רוני פיזנטי | י״ב באלול ה׳תשע״ב | פרשת השבוע - דברי תורה על הפרשה

תארו לכם כמה סבל עבר על אבותינו במצריים. מעל 200 שנה של התעללות, עבודות פרך, שחיטת ילדים קטנים וכל הסיוטים שאדם מתפלל לא להגיע אליהם לעולם. אין טעם בכלום, עובדים קשה מהבוקר עד הלילה תוך כדי הצלפות של המצרים, וכל זה מתוך ייאוש וידיעה שמחר הולך להיות בדיוק אותו דבר. מפליא מאוד לגלות אחרי כל זה שהפרשה מצווה אותנו (פרק כג', פסוק ח'): "לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו". אז מה אם היינו בארצם? איך אפשר לא לתעב את המצרים אחרי כל מה שעוללו לנו? תארו לכם שהיו אומרים לנו שאסור לנו לתעב את הנאצים יימח שמם, האם דבר כזה היה אפשרי? אבל התורה מלמדת אותנו בזה כלל חשוב: אנו מוכרחים להכיר טובה למי שעשה לנו טוב. גם אם זה טוב מועט (לגור בארץ מצריים) מול רעה גדולה (שיעבוד והתעללות), אסור לנו לכפור בטובה שעשו לנו.

צריך להבין שהתיעוב והשנאה לא יתנו לנו שום דבר. הרי בין אם נשנא אותם ובין אם לא, זה לא ישנה להם כלל. לא אכפת להם אם אנו מתעבים אותם והם אפילו מצפים לזה. היחידים שמפסידים מזה הם אנחנו, כי אנחנו אלו שנכנסים לכעסים, מתמלאים עצבים מיותרים והופכים לאנשים פחות מוסריים. אנחנו מרגילים את עצמנו להסתכל על הצד הפחות טוב של הדברים ולחשוב באופן שלילי. אמנם לפעמים יש עניין לשנוא על מנת להתרחק מדברים שליליים, כמו לשנוא עבירות או לשנוא את עמלק (כך שאת הנאצים בוודאי שצריך לשנוא). כל זה כדי לזכור שאנו שונים מאותם דברים שאנו שונאים ובכך לא נתחבר אליהם. אך אם יש טיפת טוב במישהו, ובוודאי אם מישהו עשה לנו טובה, אז כמובן שמחובתנו המוסרית להכיר לו טובה, גם אם הוא עשה לנו הרבה רע. אף אחד כמובן גם לא ביקש מאיתנו לאהוב את המצרים לאחר מה שעשו לנו, אך גם אין צורך לתעב אותם.

אדם שכופר בטובה שעשו לו עשוי להגיע בהמשך לכפירה בקדוש ברוך הוא חס ושלום. הוא יכול לבחור לראות את הדברים השליליים בעולם, הוא יכול להביט על התמונה המצומצמת שנראית לא טובה מבלי להבין שהתמונה הרחבה יכולה להסיר לו את כל הספקות. הוא עלול להתרגל לזלזל במי שעושה לו טוב ומתוך כך יבוא לזלזל חס ושלום בקדוש ברוך הוא. לכן אסור להיות כפויי טובה.

גם אנחנו לא פעם מתנהגים בכפיות טובה כלפי מי שמעניק לנו טוב. ההורים שלנו למשל מוסרים את נפשם למעננו ועושים הכל כדי לגדל אותנו בצורה הטובה ביותר. כאשר הם מבקשים מאיתנו משהו קטן זה נראה כמו פרוייקט ענקי בשבילנו. מספיק שפעם אחת הם לא יעשו משהו שאנו רוצים כדי שנחשוב עליהם כהורים גרועים. כך גם בני הזוג שלנו לא פעם הופכים להיות שק האיגרוף שלנו ועליהם אנו מוציאים את העצבים של כל היום, למרות שבסך הכל הם רצו לדבר איתנו ולעזור לנו להרגיש טוב יותר. במקום להעריך את המסירות אנו בוחרים לזלזל ולחשוב עליהם דברים לא טובים. כך גם עם הרבה מכרים בסביבתנו, הם יכולים לעזור לנו ולרצות בטובתנו, ואנו מצדנו נראה איזשהו משהו קטן שלילי שהם עשו ונשתמש בו כתירוץ להיות כפויי טובה כלפיהם.

הדבר גרוע פי כמה ברגע שאנו מתנהגים בכפיות טובה כלפי השם יתברך. הוא נתן לנו את החיים שלנו, את הסביבה שלנו, את המשפחה, את הרכוש, הכל בעצם שייך לו והוא נתן לנו את זה בתור מתנת חינם למרות שלא מגיע לנו שום דבר והוא בוודאי לא חייב לנו כלום. בכל זאת אנחנו נוטים לשכוח את זה לפעמים ולזלזל במה שכתוב בתורה מתוך מחשבה שאנו חכמים יותר. אנו שומעים על מצוות ומחליטים שהן לא מתאימות לנו ועושים עבירות להכעיס את השם כי זה נוח לנו. כל המצוות מיועדות לפתח אותנו ולהביא אותנו למקום טוב יותר, השם יתברך ברא את כל הטוב והוא אומר לנו "ובחרת בחיים" כדי שנקבל את הטוב הזה. אך אנחנו בשלנו, כופרים בכל הטוב ומחפשים להתרחק ולהיות כפויי טובה.

לכן התורה מצווה אותנו לא לתעב מצרים. לא בגלל שהם כאלו אנשים נפלאים שצריך להוקיר, אלא בשבילנו, כדי שנתרגל להכיר בכל טובה קטנה שעשו לנו, כך שמתוך זה נלמד להיות אנשים טובים יותר ונלמד להודות גם על כל הטובות העצומות שהשם יתברך עושה לנו. השם יתברך יזכה אותנו להכיר טובה ומתוך כך נזכה להיכתב ולהיחתם לשנה טובה ומבורכת.

Print Friendly, PDF & Email

עוד על

הצטרפו לקבלת דברי תורה מחזקים מהאתר (מעל 1,200 מנויים):

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *