הלכות תפילין ומזוזות – פרשת ואתחנן

מאת רוני פיזנטי | י״ד באב ה׳תשע״ו | מצוות והלכה למעשה, פרשת השבוע - דברי תורה על הפרשה

פרשת ואתחנן מלמדת אותנו בין השאר על מצוות תפילין ומזוזות. המצוות הללו אמנם מוזכרות בקיצור נמרץ, אך מהוות חלק נכבד, יסודי ומשמעותי ביותר ביהדות. לכן מזכי הרבים רודפים אחרי אנשים שיניחו תפילין לפחות לרגע אחד, כי המצווה הזו מסמלת את החיבור הרוחני שיש ליהודי. לכן גם יהודי רחוק ביותר מתורה ומצוות משתדל לפחות לשים מזוזה בתוך ביתו. אלו דברים שורשיים ביהדות.

מלבד היותן מצוות חשובות, התפילין והמזוזות שומרים עלינו מן המזיקים. כל הנבראים שרואים את שם השם נקרא עלינו, שאלו התפילין, יראים מאיתנו. והמזוזה שומרת את הבתים שלנו מכל דבר רע ומכל משחית. לכן יש לדקדק היטב ולשים לב לכל פרט כדי לנצל את המצוות האלו להגנה מושלמת ושמירה מכל דבר רע.

אבל למרות ההשתדלות במצוות האלו, פעמים רבות אנשים מחסירים פרטים ולא לומדים את ההלכות הקשורות וכך מחמיצים את האורות העצומים שאנו יכולים לקבל מהמצוות הללו. פעמים רבות אנשים משקיעים בזה מאוד, אבל מפאת חוסר ידיעה מתגלה לבסוף חס ושלום שהמזוזות פסולות או שהתפילין לא הונחו כראוי מעולם. לכן עלינו לדעת את ההלכות הקשורות כדי לוודא שאנו מקיימים את המצוות הללו כראוי.

מחובתנו למשל לדעת שאת התפילין והמזוזות צריך לקנות אצל סופר סת"ם ירא שמיים. אנשים רבים רוכשים בחנויות לתשמישי קדושה מזדמנות מזוזות או פרשיות של תפילין והם כלל לא יודעים מי כתב אותם. לפעמים רואים שהמוכר עצמו הוא ירא שמיים וסומכים עליו, אבל גם הוא עצמו לא תמיד יודע מי כתב את הפרשיות. קשה מאוד לעקוב אחרי הדברים ויש עם זה המון בעיות. חשוב לעשות מאמץ לקנות ממישהו ירא שמיים שמכירים או שאחד המכרים מעיד עליו שהוא ירא שמיים.

צריך להבין שכל פרט קטן עלול לפסול. אם למשל הסופר לא כתב את התפילין או המזוזות לפי הסדר (למשל כתב מילה ולאחר מכן את המילה שלפניה) או אם למשל לא כיוון כשכתב את שם השם, אז אותן תפילין ומזוזות פסולות ואף אחד בעולם לא יכול לדעת את זה מלבד אותו סופר שכתב. כולם יכולים להסתכל על הכתב המהודר ולהתרשם מסגנון הכתיבה היפה ואפילו להציע הרבה כסף כדי לקנות את זה מתוך ביטחון מוחלט שזה כשר, אך אותן פרשיות פסולות לחלוטין.

כעת נבין שלאחר שאותו סופר התאמץ וכתב ואז גילה שיש טעות שפוסלת את הפרשיות, והוא היחיד שיודע שהן פסולות ואין אפשרות לאף אחד אחר לדעת את זה, אז צריך הרבה מאוד יראת שמיים כדי לזרוק יום עבודה שלם אל הגניזה בלי להרוויח כלום ולהתחיל את כל העבודה מחדש.

וכל זה כמובן מדובר על סופר סת״ם כשר שרק התבלבל בטעות, אבל לצערנו הבעיה גדולה הרבה יותר שכן לצערנו הגדול ישנן פרשיות שנכתבות על ידי שבלונה על ידי סוחרים חסרי יראת שמיים וישנן אפילו מזוזות שמודפסות בסין. מיותר לציין שכל אלו פסולות לחלוטין.

לכן חשוב לוודא שאותו סופר שכותב את הפרשיות הוא תלמיד חכם שיודע היטב את ההלכות ובעיקר ירא שמיים שלא יעז להוציא מתחת ידו דבר פסול שיכשיל אחרים, וגם אם הוא יפסיד ימי עבודה וכסף בעבור זה. מחובתנו לדעת מי כתב את התפילין והמזוזות שאנו רוכשים או לכל הפחות לקבל עליו המלצות ממכרים שמעידים על יראת השמיים שלו.

בנוסף חשוב ללמוד היטב את ההלכות הקשורות כדי לדעת כיצד לקיים את המצוות האלו בצורה הטובה והיעילה ביותר. לתועלת הציבור ניסינו לרכז את ההלכות העיקריות והבסיסיות שקשורות לתפילין ומזוזות ולהציג אותן בצורה פשוטה ומובנת כך שכל יהודי יזכה לדעת ולקיים את המצוות האלו כראוי. בכל שאלה יש להתייעץ עם מורה הוראה מוסמך.

הלכו תפילין

כל יהודי מחויב להניח תפילין בכל יום. המצווה היא רק על הגברים ונשים לא מניחות. וכבר הוזכר בגמרא (מסכת ראש השנה יז.) שבכלל פושעי ישראל בגופן זה יהודי שלא מניח תפילין. והדבר כלל לא תלוי בעניין התפילה בבית הכנסת, שגם אדם שלא הולך להתפלל מסיבה כלשהי, מכל מקום הוא יכול להניח תפילין אפילו רק לדקה, לקרוא קריאת שמע ולהוריד אותן, ובכך הוא מקיים כמה מצוות חשובות. אם אדם לא הניח תפילין בבוקר, אפשר להניחן במשך כל היום עד השקיעה.

סדר ההנחה הוא הנחת תפילין של יד ביד החלשה שהיא יד שמאל אצל רוב האנשים, ומי שכותב ביד שמאל מניח ביד ימין. הנחה על מקום הקיבורת, כלומר בשריר התפוח בזרוע, מעל מקום המרפק כאשר התפילין פונות כלפי הלב. לאחר שמברכים על ההנחה יש להדק מיד ולכרוך שבע פעמים את הרצועה סביב היד עד שמגיעים למפרק של כף היד. חצי הסיבוב הראשון אינו נחשב ולכן זה נראה כמו שמונה כריכות. לאחר מכן עוצרים ומניחים תפילין של ראש.

מקום הנחת תפילין של ראש הוא בחלק הקדמי של הראש במקום צמיחת השער (ואדם קרח מניח במקום שבו צמח השער בעבר) באמצעו (ולא נוטה לצד מסוים). צריך להקפיד שהתפילין לא ירדו אל המצח כפי שמצוי אצל רבים שלא שמים לב לכך, כיוון שאם אפילו רק חלק מהתפילין עבר את מקום קו צמיחת השער אז זה לא נחשב למקום הנחת התפילין. לכן צריך להקטין את הרצועות במידת הצורך ועדיף שהתפילין יהיו מעט יותר לאחור (לכיוון מרכז הראש על השיער) מאשר לפנים (שירדו מתחת לקו צמיחת השער לכיוון המצח).

לאחר מכן חוזרים לתפילין של יד, יש לכרוך שלש כריכות סביב האמה (האצבע האמצעית), אחת על הפרק האמצעי ושתיים נוספות לאחר מכן על הפרק הראשון הקרוב לכף היד. לבסוף מלפפים את שאר הרצועה סביב כף היד. ישנם מנהגים שונים לכריכת הרצועות וכל אחד יעשה כמנהגו.

לפני שמברכים על התפילין צריך להכין אותם במקומם כך שלאחר הברכה יהיה אפשר להדק את הרצועה ישר ללא עיכובים. לאחר הברכה אין להפסיק לדברים אחרים לא בדיבור ולא במעשה עד לאחר סיום הנחת תפילין של ראש. לכן אין לנשק את התפילין באמצע, ובוודאי שאין לדבר ואפילו לא לרמוז או להתעסק בדברים שונים עד לסיום הקשירה של יד ושל ראש.

יש לשים לב שהצד השחור של הרצועות יהיה כלפי חוץ במקומות בהם הרצועה מהודקת לגוף (בין ביד ובין בראש) ושלא תתהפך הרצועה.

הנחת תפילין דורשת גוף נקי, ולכן אין להניח אם צריך להתפנות, אלא יש להתפנות לפני כן ורק לאחר מכן להניח. וכן אסור להפיח עם התפילין ואסור לישון עם תפילין. בכלליות יש לדאוג תמיד להיות עם גוף נקי לפני התפילה ולפני הנחת תפילין. מי שיש לו חולי מעיים שלא יכול להעמיד עצמו למשך זמן רב, יניח ויקרא קריאת שמע ותפילת עמידה ולאחר מכן יסיר אותן למשך שאר התפילה. ילדים קטנים יניחו רק אם הם יודעים לשמור על נקיות הגוף היטב.

בתי התפילין וגם הרצועות נחשבים לתשמישי קדושה, ולכן אין להיכנס איתם לבית הכיסא ואין לנהוג בהם תשמיש ביזיון. צריך להקפיד שהרצועות לא ישתלשלו לרצפה. אין להחזיק את התפילין מהרצועות כך שהבית יהיה תלוי באוויר בדרך ביזיון. אסור לזרוק רצועות בלויות או קרועות, אלא צריך לשים בגניזה.

הלכות מזוזה

פתח של בית דירה שעשוי לכניסה ויציאה חייב במזוזה. וכל זה דווקא אם יש בשטח הפנימי של הבית או החדר ארבע אמות על ארבע אמות שזה מעט פחות משני מטר רבוע. ודווקא אם יש לאותה כניסה צורת הפתח, שזה שתי מזוזות בשני הצדדים ומשקוף למעלה שמחבר אותן. לכן למשל שער בחצר ללא חלק עליון לא צריך מזוזה.

גם נשים חייבות במזוזה ואישה יכולה לברך ולקבוע מזוזה.

המזוזה צריכה להיות מצד ימין של חלל פתח הכניסה. אם אין מקום בחלל הפתח עצמו, לא יועיל לקבוע בכותל הסמוך. לכן צריך לשים לב שיש מקום למזוזה. ואפשר לחפור לבפנים כדי לעשות שם נישה וכך לשים את המזוזה שקועה בפנים.

לפני קביעת המזוזה יש לברך לקבוע מזוזה. אם קובעים כמה מזוזות בבית ביחד, אז יש לברך על מקום אחד ולכוון לפטור את השאר. ואז צריך מיד לקבוע את כולן בזו אחר זו. וצריך להשתדל לא להפסיק בדיבור שלא קשור למצווה עד שיסיים לקבוע את כולן.

במקום בו לא עושים שימוש של דירה, כמו למשל מחסן, חדר כביסה וכדומה, יש ספק אם צריך לקבוע שם מזוזה או לא ולכן יש לקבוע שם מזוזה בלי ברכה. וכך יש לעשות בכל מקום שיש ספק אם חייב במזוזה או לא. הטוב ביותר הוא לברך על מקום שחייב במזוזה ולכוון לפטור גם את המקום שבספק, ולאחר שקובעים את המזוזה במקום החייב הולכים למקום הספק וקובעים גם שם על סמך אותה הברכה שברכנו קודם.

יש לקבוע את המזוזה בצד ימין של הנכנס ובתחילת השליש העליון. ואנשים רבים קובעים את המזוזה במקום גבוה בלי לחשב את המיקום המדויק, אבל צריך לקבוע בדיוק בתחילת השליש העליון. לכן יש למדוד את הגובה של חלל הפתח ולחלק את הגובה לשלש, ואז בחלק העליון מתוך השלשה יש לקבוע את המזוזה בתחתית שלו, כך שכל המזוזה תהיה בשליש העליון, ותחתית המזוזה תהיה הגבול בין השליש העליון לאמצעי. ולא כמו שנוהגים רבים לקבוע במקום גבוה יותר.

יש לשים לב שכל המזוזה תהיה בשליש העליון, כיוון שאפילו חלק מתחת לזה פסול. אם יש קצת ספק אז עדיף למעלה יותר כיוון שזה כשר בדיעבד. חשוב לדעת שגם אם הפתח גבוה מאוד ולא מגיעים למזוזה שהיא בשליש העליון, אין לקבוע נמוך יותר. אם למשל יש דלת ענקית בגובה שלושה מטרים, אז המזוזה צריכה להיות בדיוק מעל שני מטרים ואין להנמיך אותה.

הספרדים קובעים את המזוזה כשהיא זקופה וישרה, האשכנזים קובעים אותה מעט באלכסון כשהראש של המזוזה פונה כלפי פנים הבית או החדר.

המזוזה היא קדושה ואין לנהוג בה מנהג ביזיון כלל. לכן אין לקבוע מזוזה בבית הכיסא ובבית המרחץ. אין לזרוק את המזוזות וגם לא את בתי המזוזות הישנים, אלא יש לשים בגניזה. וכן יש להיזהר לא להניח דברים מזוהמים ליד המזוזה, כמו למשל שקיות זבל, מטאטא, מים של שטיפת הבית או שאר דברים של ביזיון ליד הכניסה לבית. רבים לא נזהרים בזה והזהר הקדוש בפרשת ואתחנן ( דף רסג: ) מחמיר בזה מאוד שהדבר עלול להביא מזיקים על האדם חס ושלום.

חייב לבדוק את המזוזות פעם בשלש וחצי שנים לכל היותר. כשמוציאים את המזוזות לתת לבדיקה, יש להשאיר לפחות מזוזה אחת בפתח הבית או בחדר שישנים בו. לאחר שמחזירים את המזוזות הכשרות וקובעים אותן, אפשר להוציא את המזוזות הנותרות וכך תמיד להישאר עם מזוזה בחדר בו ישנים.

יש להשתדל ככל שאפשר לא לישון כלל בלי מזוזה. ואם נכנסים לדירה חדשה ואין אפשרות מסיבה כלשהי לעשות סדר חנוכת הבית, אז לכל הפחות יש לקבוע מזוזה לפני שישנים.

אם נכנסים לדירה חדשה ראוי לעשות מיד סדר חנוכת הבית כבר ביום הראשון שעוברים לגור שם, עוד לפני שישנים שם. וראוי לעשות חנוכת הבית גם בדירה שכורה. וצריך לדעת שאפילו אם כל הבית מלא בארגזים ולא מסודר, לא צריך להרגיש לא נעים כי כולם יכולים להבין. לא כדאי לדחות את זה כי העיקר זה להשרות ברכה בבית, שהשכינה תשרה שם.

לכן לא צריך לחכות כדי לעשות אירוע המוני עם בשרים על האש, אלא העיקר זה לעשות את הלימוד עוד לפני שעוברים לגור שם. ואם רוצים אז אפשר לעשות משהו קטן בהתחלה ולאחר מכן לארגן את הבית ולעשות משהו גדול יותר. לא צריך להשקיע בדברים התפלים, אלא העיקר זה להביא תלמידי חכמים, לקרוא את סדר הלימוד לחנוכת הבית, לומר דברי תורה ולעשות כמה ברכות. לכתחילה כדאי שיהיו עשרה אנשים, אבל אם זה לא מתאפשר אז אפשר גם בשלשה.

אין להסיר את המזוזות כשעוזבים את הבית ומישהו אחר בא לגור במקום. אם המזוזות מהודרות, אפשר לקחת אותן לבדיקה כמה ימים לפני שעוזבים ויש לקבוע במקומן מזוזות כשרות רגילות. אפשר להסתדר עם השוכר לאחר מכן בתשלום על המזוזות שהשארנו, או לבקש לקבל אותן לאחר שיקבע מזוזות משלו. אם משכירים את הבית לגוי או שהבית מיועד להריסה שלא יגורו בו, אז צריך להסיר את המזוזות שלא יהיו בביזיון.

זכות המצוות הקדושות האלו שמכילות אור רוחני גבוה שבוקע מתוך האותיות הקדושות, תעמוד לנו ולכל ישראל לשמור ולהגן עלינו ולהחיש את הגאולה השלמה, שתנחם אותנו בבנין ירושלים במהרה בימינו אמן.

Print Friendly, PDF & Email

עוד על ,

הצטרפו לקבלת דברי תורה מחזקים מהאתר (מעל 1,200 מנויים):

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *