הלכות תשעה באב וחורבן בית המקדש

מאת רוני פיזנטי | ו׳ באב ה׳תשע״ו | מצוות והלכה למעשה, שבת, חגים ומועדים

חורבן בית המקדש הביא אותנו להסתר פנים וריחוק גדול מהשם יתברך. החורבן החשיך את חיינו והביא לתחושת ריקנות עצומה שאנו אפילו לא מצליחים להבין אותה. מרוב ההרגל אנו בכלל לא מבינים שזה חסר לנו ולא מבינים את משמעות ההפסד של האור הגדול שהיה יכול להיות בחיינו. אנשים מרגישים עצבות, חיסרון וחושך, אבל לא מבינים שהשורש לכל הדברים הרעים נמצא באותו חורבן.

חז״ל תקנו תקנות שונות כדי שנכניס ללבנו את הדברים וכך נוכל לזכור את חורבן בית המקדש. מתוך הזיכרון והאבל על החורבן, נוכל לפעול כדי להביא לבנינו. מתוך שנשיב אל לבנו את גודל האבדן הכבד כך נתעורר לתקן את הדרוש וכך נחזיר את השכינה הקדושה שתשרה בתוכנו ותשים קץ לצרותנו. לכן המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה.

חז״ל תקנו לנו לצום ארבעה צומות במהלך השנה לזכר החורבן. בי"ז בתמוז נשתברו הלוחות, בטל התמיד, הובקעה העיר, שרף אפוסטומוס את התורה והעמיד צלם בהיכל. בט' באב היה חטא המרגלים, חרבו שני בתי המקדש, נלכדה העיר ביתר וחרש טורנוסרופוס את ההיכל. בג' בתשרי נהרג גדליה בן אחיקם וגלו שארית הפליטה שנותרו לאחר החורבן הראשון. בי' בטבת החל המצור על ירושלים. כל התאריכים האלו נקבעו כימי צום ואבל עד לבניין בית המקדש במהרה בימינו בע״ה.

מי צריך לצום?

כל אדם בריא חייב להתענות בכל ארבע התעניות האלו. אבל חולה שנפל למשכב, שיש לו חום גבוה מאוד או שחלה כל גופו לא מתענה בתעניות האלו. וכן הדין בזקנים תשושי כוח. וכן ילדים קטנים שעדיין לא הגיעו לגיל מצוות. וכן יולדת שלא עברו שלושים יום מעת לידתה. כל אלו פטורים מהתענית. וברור הדבר שאם יש חשש קל של סכנה אז חייבים לאכול ואסור לצום.

נשים מעוברות לאחר החודש השלישי להריון וכן נשים מניקות אינן מתענות ברוב התעניות האלו, מלבד תשעה באב שאז חייבות לצום. ונשים בהריון לפני שעברו שלשה חודשים או נשים לאחר לידה (או לאחר הפלה) שאינן מניקות בפועל ועדיין לא עברו שנתיים מהלידה, אם הן חלשות וקשה להן לצום יכולות לא להתענות ברוב התעניות האלו, חוץ מתשעה באב שאז חייבות להתענות.

ברור שישנם מקרים חריגים שבהם יהיו היתרים נוספים לא לצום במצבים שונים ולכן כדאי תמיד להתייעץ עם פוסק הוראה שיבחן כל מקרה לגופו.

חשוב לזכור שכל הפטורים מהתעניות אינם פטורים מהצער על חרבן בית המקדש. לכן ראוי שלא לאכול מטעמים מיוחדים ולהתענג בזמן הצום, אלא להסתפק במאכלים ומשקים המבריאים את הגוף ונצרכים לקיומו. וכן יש לאכול בצניעות ולא בפרהסיה.

תחילת הצום בתעניות אלו הוא מזמן עלות השחר, מלבד תשעה באב שתחילת הצום הוא מזמן השקיעה ביום שלפניו.

בזמן הצום, אם בטעות ברך על מאכל או משקה ולפני שטעם ממנו נזכר שהוא בצום, אז יטעם משהו מועט בלבד מאותו מאכל או משקה כדי שהברכה לא תהיה לבטלה, כיוון שאיסור ברכה לבטלה חמור יותר. לאחר טעימה קטנה ימשיך לצום כרגיל.

הלכות בין המצרים

החל מיז' בתמוז ועד ט' באב אלו שלשה שבועות הנקראים ימי בין המצרים. נוהגים שלא לשמוע מוזיקה בימים האלו, לא לאכול פרי חדש או ללבוש בגד חדש כדי לא לברך "שהחיינו", ולא לערוך נישואין. יש שנוהגים גם לא להסתפר.

החל מראש חודש אב ממעטים בשמחה. אין אוכלים בשר ואין שותים יין בימי החול (והדבר ברור שבשבת אוכלים בשר ושותים יין כרגיל ואפילו אם תשעה באב עצמו חל בשבת ונדחה ליום ראשון).

הימים האלו אינם טובים כל כך ולכן ראוי להיזהר ולהימנע מדברים מסוכנים כמו ביצוע ניתוח שאינו דחוף או שחייה בים למשל, לדחות דיונים בבית הדין אם אפשר ולהימנע מלכעוס וכו'. וכן כדאי למעט ולדחות דברים של שמחה כגון הכנת צרכי חופה, צביעת הבית וכו'.

בשבוע שחל בו תשעה באב אסור לכבס בגדים, ואסור ללבוש בגדים מכובסים גם אם כיבסו אותם לפני כן. לכן יש להכין בגדים מספיקים בשבוע שלפני כן וללבוש אותם מעט זמן ואז כבר לא יהיו נחשבים למכובסים ויהיה אפשר ללבשם בשבוע שחל בו תשעה באב. וכן אסור להתרחץ במים חמים (אלא במים צוננים). כשחל תשעה באב במוצאי שבת לא שייכים כל הדינים של השבוע שחל בו. אך יש לזכור להכין וללבוש מעט בגדים ליום תשעה באב עצמו לפני שבת כדי שבתשעה באב לא נלבש בגדים מכובסים.

דגשים לתשעה באב

בסעודה המפסקת לפני תשעה באב אסור לאכול בשר ולשתות יין, וכן אסור לאכול שני תבשילים. אלא אוכלים תבשיל אחד בלבד (מלבד הלחם) ויושבים לאכול על הארץ (רצוי על גבי שטיח או שמיכה וכו' ולא ישירות על הקרקע). יש נוהגים לאכול עדשים או ביצים שהם מאכל אבלים. ולא יישבו לאכול ביחד, אלא כל אחד בפינה משלו וישתדלו לא לאכול שלשה ביחד כדי לא להתחייב בזימון.

כל הדינים האלו נוגעים לסעודה המפסקת לפני תשעה באב ביום חול, אבל אם תשעה באב חל במוצאי שבת, אז אוכלים בשר ושותים יין בסעודה המפסקת בשבת. יש להקפיד לסיים את האכילה והשתייה לפני השקיעה שאז מתחיל הצום.

בתשעה באב מלבד התענית ישנם איסורים נוספים שתקנו חז"ל ליום הזה לאות אבל על חרבן בית המקדש. אסור להתרחץ כלל ואפילו לא להושיט את האצבע במים. אסור לסוך את הגוף בשמן או קרמים למיניהם וכו׳. אסור לנעול נעלי עור, אלא נועלים נעלי גומי או בד. ואסור בתשמיש המיטה.

בבוקר או לאחר שירותים יש לעשות נטילת ידיים עד סוף קשרי האצבעות, כלומר על כל האצבעות ללא כף היד. אבל אם הידיים מלוכלכות, אז מותר לרחוץ לפי הצורך כדי להעביר את הלכלוך.

אסור ללמוד תורה בתשעה באב בדברים המשמחים, אלא שהדבר ברור שהחיוב ללמוד תורה מוטל עלינו גם בתשעה באב. לכן יש ללמוד תורה בדברים המצערים כמו ספר איוב, מגילת איכה, הלכות אבלות, מדרשים על חרבן בית המקדש, ספרי מוסר המעוררים לתשובה וכו'.

אין לשאול בשלום אדם בתשעה באב. ואם שואלים אדם לשלומו יש להשיב בשפה רפה ובכובד ראש. אין לטייל ברחוב ואין לעשות דברים שעלולים להביא לשחוק ולקלות ראש. שהרי אילו האדם היה באבל על אדם שנפטר חס ושלום, בוודאי שלא היה מטייל או שואל בשלום אחרים. כך צריך להתייחס לתשעה באב כאבלות.

בתשעה באב יושבים על הקרקע כאבל עד לשעת המנחה. ועדיף לשבת על שטיח, שמיכה או כרית וכו' ולא ישירות על הארץ. ונהגו גם לישון על הקרקע ולא על מיטה נוחה.

בתשעה באב שחל במוצאי שבת, יש לברך על הנר "בורא מאורי האש" אך אין לעשות הבדלה שהרי אסור לשתות יין עד לאחר הצום, ולכן יש לעשות הבדלה על כוס יין במוצאי תשעה באב (במוצאי יום ראשון). וחולה שלא מתענה צריך לעשות הבדלה בתשעה באב לפני שאוכל.

גם במוצאי תשעה באב לאחר צאת הצום נוהגים עדיין לא לאכול בשר עד למחרת.

צריך לזכור שגם בתשעה באב שמסמל את היום העצוב ביותר בשנה, אסור בהחלט להיות בעצבות וצריך תמיד להיות בשמחה פנימית שתחזק אותנו לעבודת השם. העצבות היא האויב הגדול ביותר של האדם ויש להתרחק ממנה ככל שאפשר. אמנם יש עניין להיות בצער על החורבן, אבל זהו צער בונה שבאמצעותו נביא לבניין בית המקדש בע״ה.

זכר לחורבן

חז״ל תקנו תקנות נוספות לזכר חורבן בית המקדש השייכות במהלך השנה. בכל לילה (מלבד שבתות וחגים) החל מחצות הלילה ועד הבוקר, ישנו עניין גדול לומר ״תיקון חצות״ (נמצא בתחילת הסידורים). תיקון חצות מתחלק לשני חלקים, הראשון נקרא ״תיקון רחל״ והשני נקרא ״תיקון לאה״. וראוי לכל אדם שנשאר ער לאחר חצות הלילה, שקם מהשינה לאחר חצות או שקם מוקדם בבוקר, לומר את התיקון. וצריך לדעת שכל התיקון עם שני חלקיו לא לוקח יותר מעשר דקות בממוצע, ואלו עשר דקות שעושות דברים עצומים ונשגבים בשמיים ומעוררים רחמים עצומים על ישראל.

בימי חול רגילים מתיישבים על הארץ (וכדאי לשבת על שטיח, כרית או דבר שחוצץ בין הארץ), אומרים את ״תיקון רחל״ ומקוננים בבכיה ככל שאפשר על חורבן בית המקדש ועל הגלות, ולאחר מכן ממשיכים לומר ״תיקון לאה״. בימים מיוחדים כמו למשל ראש חודש, חול המועד, שנת שמיטה כולה וכו׳, לא יושבים על הארץ ולא אומרים את תיקון רחל, אלא רק תיקון לאה. ובתשעה באב אומרים רק תיקון רחל ולא אומרים תיקון לאה.

אדם שבונה בית ומסייד אותו צריך להשאיר שטח שאינו מסוייד בגודל של אמה על אמה (כלומר ריבוע בגודל 48 סמ״ר). אותו שטח צריך להיות במקום בולט ונראה לעין, בסביבת הכניסה של הבית. הדבר מסמל שכל עוד הבית של השם יתברך לא בנוי, אז גם הבית הפרטי שלנו אינו שלם.

כאשר אדם נושא אישה, נהגו לשבור כוס בחופה. הדבר הזה לא קשור כלל לעניין קידוש האישה או תוקף הנישואין של הזוג הטרי כפי שנהוג לחשוב. שגם בלי שבירת הכוס אותו הזוג יהיה נשוי באותה מידה. אלא שזהו מנהג שבא כזכר לחורבן בית המקדש. שגם בשעת השמחה הגדולה ביותר שלנו, השמחה אינה שלמה כיוון שבית המקדש אינו בנוי. לכן אומרים את הפסוק ״אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני…״

כמו כן נהגו להשאיר מקום פנוי בשולחן, ושלא לשמוע כלי שיר ונגינה בסעודות שאינם של מצווה ודברים נוספים שמזכירים לנו את החוסר העצום, שמשהו עדיין לא שלם. השם יתברך יזכה אותנו לזעוק, לכאוב ולבכות את חורבן בית המקדש, ומתוך כך נביא לבניינו ולגאולה השלמה במהרה בימינו אמן.

עוד על

מה אנשים מחפשים?

| האם אסור לאכול בשר ביום ראשון זכר לחורבן הבית |

אהבתם את דבר התורה? אתם מוזמנים להוריד בחינם את הספר "מחפשים את האמת" וליהנות מדברי תורה רבים נוספים על משמעות ותכלית החיים:
לחצו כאן להורדת הספר בחינם

הכניסו את כתובת האימייל שלכם כדי לקבל את דברי התורה החדשים שמתפרסמים באתר:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *