המציאות אינה מוחלטת – פרשת עקב

מאת רוני פיזנטי | י״ז באב ה׳תשע״ג | פרשת השבוע - דברי תורה על הפרשה

בתפיסת העולם שלנו, אנו רואים את המציאות מולנו כמשהו מוחלט ובלתי ניתן לערעור. אם מישהו יספר לנו על חמור מעופף או על עץ שאוהב לאכול בורקס, מיד נקטלג את אותו אדם כמטורף. שהרי ברור לנו שהדברים האלו אינם מציאותיים בצורה ברורה וחד משמעית. אך פרשת עקב מסבירה לנו את המציאות בצורה קצת שונה מזו הנתפסת אצלנו. אמנם השם קבע מציאות מסוימת בעולם שמוגבלת בטבע, חוקים וכללים מסוימים, אך כל זה רק מתוך שכך השם החליט. המציאות הזו אינה מוכרחה להיות כפי שהיא ואם השם ירצה בכך, הכל ישתנה ברגע. חשוב לדעת שאנו בעצמנו יכולים להגיע לכך שהמציאות תשתנה במיוחד בשבילנו וכך נזכה לראות ניסים גדולים מול עינינו.

ישנו מהלך בפרשה (דברים ח', פסוקים ב' – י') שמסביר היטב את הדברים. הפרשה מצווה אותנו לזכור את תקופת המדבר: "וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך…" (דברים ח' פסוק ב'). הפסוק שלאחר מכן מפרט "ויענך וירעיבך ויאכילך את המן אשר לא ידעת… למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי השם יחיה האדם". השם יתברך עינה והרעיב את אבותינו במדבר, במצב של רעב כל אחד מאיתנו יעשה הכל בשביל להשיג איזו פת לחם קטנה להחיות את נפשו, אך השם יתברך לא נתן להם אוכל רגיל, אלא את המן "אשר לא ידעת". במקום להביא להם אוכל, הוא נתן להם משהו מוזר ולא מוכר שהם לא ידעו מה הוא, ועל זה הם חיו במשך כל תקופת המדבר. כל זה כדי שנבין שאותו לחם שאנו מכירים, שהוא המזון הבסיסי ביותר המחיה את האדם, הוא בסך הכל כלי. לא הלחם הוא שנותן את החיים לאדם, אלא הוא כלי שדרכו השם יתברך מעביר חיות לאדם. לא מוכרחים לאכול לחם כדי לחיות. בכל רגע, אם השם ירצה בכך, הוא יכול לשנות את המציאות ולהמציא משהו חדש במקומו שיעביר חיות לאדם, כמו המן. כל המציאות השתנתה במדבר ולא היה צורך במזון רגיל, אלא אותו מן שהשם ברא הספיק כדי לתת חיים לאדם.

הפסוקים הבאים לאחר מכן ממשיכים לתאר את שינוי המציאות שהתרחש, "שמלתך לא בלתה מעליך ורגלך לא בצקה…" במשך ארבעים שנה לא היה צורך להחליף שמלות או לעשות כביסה, הכל נשאר כמו חדש למרות המסעות הארוכים במדבר. כעת נשאל את עצמנו שאלה, אם כל המציאות ניתנת לשינוי והשם יתברך אוהב אותנו ורוצה להטיב לנו, אז מדוע לא לעשות כל הזמן ניסים מופלאים שיאפשרו לנו לחיות בצורה הכי טובה שיש מבלי טרדות גשמיות וייסורים? אז התורה ממשיכה ואומרת: "וידעת… כי כאשר ייסר איש את בנו השם אלוקיך מיסרך". השם יתברך מייסר אותנו כמו אב שמחנך את בנו להגיע לדרך הטובה מתוך שאוהב אותו. לכן אם אנו רוצים להתרחק מהייסורים ולבטל את הטרדות הגשמיות נצטרך ללכת בדרך הטובה מעצמנו, כמו בן שהולך בדרך הטובה מעצמו ולא צריך ליסרו כדי לחנך אותו. לכן נאמר לאחר מכן "ושמרת את מצוות השם אלוקיך, ללכת בדרכיו…" כי אם נשמור את מצוות השם, נלך בדרכיו ונכניס יראת שמיים בלבנו, אז נעשה בכך את רצון השם ונבטל מעלינו ייסורים שצריכים להחזיר אותנו למוטב.

כעת הפרשה ממשיכה ולאחר כל העניינים התיאורטים היא מביאה את מבחן המציאות המעשי, "כי השם… מביאך אל ארץ טובה ארץ נחלי מים…", "ארץ חיטה ושעורה…", "ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם לא תחסר כל בה… אבניה ברזל ומהרריה תחצוב נחושת". הקדוש ברוך הוא מביא אותנו אל ארץ שיש בה הכל ולא חסר בה כלום. אבל כשמתרגלים לדברים, אז הכל הוא בגדר טבע. שם נמצא המבחן האמיתי שלנו. כי קל מאוד לומר "אני מאמין בהשם" או "הכל מלמעלה", אבל קשה יותר להכניס את הדברים למציאות החומרית והיומיומית שלנו. המבחן שלנו הוא להיות בארץ שיש בה הכל, להרגיש עשירים, להרגיש על גג העולם, להיות מובילים, מצליחים, שולטים, ואז מתוך כל זה לזכור שאין לנו בעצם כלום והכל זה מתנה מהקדוש ברוך הוא: "ואכלת ושבעת וברכת את השם אלוקיך". אחרי שנאכל ונשבע, נרגיש שדי לנו ואין לנו עוד צורך באוכל נוסף, דווקא אז צריך לזכור שהשם הוא זה שנתן לנו את המתנה הזו. דווקא אז צריך לזכור שלא הלחם הוא זה שהשביע אותנו, אלא מוצא פי השם שהועבר אלינו דרך הכלי הזה שנקרא לחם. לא הארץ היא זו שמעשרת אותנו, אלא מוצא פי השם מעשר אותנו דרך הארץ שהיא הכלי. לא אנחנו הם אלו שמצליחים, אלא מוצא פי השם מצליח את דרכנו בזמן שאנו מתהדרים באותה הצלחה. זהו המבחן האמיתי בחיים, לראות את כל הנסיבות הגשמיות סביבנו ולהבין שאין להן כל משמעות, להבין שאין מהות ללחם שאנו אוכלים, אלא רק למוצא פי השם שמתלבש במציאות החומרית שאנו רואים מולנו.

לפעמים נדמה לנו שהקדוש ברוך הוא ברא את המציאות מתוך הכרח כלשהו או על פי חוקי טבע קיימים. כשיש מציאות שמאיימת עלינו, אנו מיד פונים להשם יתברך ומתפללים מתוך הבנה שהוא יכול לסדר את הכל כי הוא חזק יותר מכל הכוחות שקיימים. הוא יכול לנצח את כל הצבאות בעולם, הוא חזק יותר מכוחות הטבע והוא יכול למצוא דרכים שונות לעזור לנו שכלל לא יעלו על דעתנו. אבל האמת היא שהתפיסה הזו בכלל לא נכונה. שהרי הוא לא "חזק" יותר מכוחות אחרים, אלא הוא הכוח היחיד ואין שום כוח מלבדו. הוא לא צריך לערוך מלחמה או לתכנן תחבולות כדי לנצח את צבאות העולם, אלא הוא זה שנותן את הכוח לכל הצבאות. בכל רגע שירצה בכך הוא יכול להפסיק את הקיום של כל צבא בעולם. כך גם כוחות הטבע מקבלים את הכוח ממנו והוא זה שמפעיל את הכוחות מאחורי הקלעים. הוא לא צריך לחשוב איך לעשות דברים מתוך כללי המציאות, אלא הוא מחליט מה הוא רוצה ובהתאם להחלטות הוא קובע כיצד תיראה המציאות. התפילה והאמונה שלנו לא צריכות להיות על פי חוקי הטבע, גם אם למשל אין תרופה מתאימה לאיזו מחלה וגם אם על פי טבע אין הרבה סיכוי שישועה בנושא שמטריד אותנו תגיע, כל זה רק על פי טבע. כשאנו מתפללים ומאמינים אנו מפעילים כוחות הרבה יותר גבוהים מסתם טבע שגרתי, אנו מפעילים כוחות עליונים ומבקשים מהקדוש ברוך הוא ששולט על הכל ומשנה את כל הטבע כרצונו. חבל לראות שישנם דברים מסוימים שנראים לאנשים כבלתי אפשריים ולכן הם לא טורחים להתפלל עליהם. הם כבר יודעים מראש שאין לזה כל סיכוי. אך האמת היא שאם היו מאמינים שכן יש לזה סיכוי והיו מתפללים מכל הלב בהתמדה, הם היו מביאים לשינוי כל המציאות. במבט שטחי יש סיבה ומסובב, כדי שנחיה על פי טבע וכך יהיה לנו ניסיון. לכן התפיסה היא שמתוך הכלים הקיימים במציאות, מתוך הכללים והחומר, מתוך חוקי הטבע השונים, מתוך כל זה השם ברא את העולם. אך האמת היא שהבורא ברא את העולם כרצונו, ואז חקק את כל חוקי הבריאה שיתאימו לרצונו.

כל המציאות היא בעצם דמיון. הכל מסביבנו זה תפאורה שמעצבת לנו את החיים בשביל הניסיונות שלנו. אנו לא צריכים מזון בסיסי כמו לחם, אלא רק את החיות שהשם נותן דרכו. אנו לא באמת מוגבלים בחוקי טבע, אלא מוגבלים ברצונו של השם יתברך שצייר את הטבע מסביב שייראה כאילו שההגבלה היא טבעית ומציאותית. כל מציאות שמגיעה לחיינו, בין אם היא טובה או לא, זוהי מציאות שהשם יתברך הביא לחיינו. על פי האמת אין שום דבר "מפחיד", "מדאיג", "מלחיץ" או "כואב", שהרי הכל כמו תיאטרון בובות ענקי שהשם יתברך מפעיל ומושך בחוטים. עם זאת, כל זה רק כלפי העולם בחוץ, אבל כלפי עצמנו הקדוש ברוך הוא נתן לנו בחירה. אף אחד לא יכול לעזור לי או לעשות לי כל דבר טוב או לא טוב מלבד הקדוש ברוך הוא. אך כלפי עצמי יש לי את הבחירה האישית אם ללכת בדרך טובה או לא. על זה נאמר: "הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים".

ישנן דרכים שונות להגיע לאותה יראת שמיים. אפשר להגיע לכך מעצמנו, מתוך הכרה פנימית שזוהי האמת ומתוך מסע פנימי שיוביל אותנו אל עבר התכלית שלשמה נבראנו. אך אפשר גם להתעלם מהדברים, לשכוח שהשם יתברך הוא זה שברא את הכל, לשכוח שהוא מפעיל את הכל ושהוא מקור כל הכוחות בעולם. במצב כזה מופעלת תוכנית חלופית של ייסורים המביאים אותנו ליראת שמיים. כי לרוב אנו נוטים לשכוח את השם יתברך כאשר הכל הולך חלק וטוב וכביכול אנו מרגישים שאנו לא זקוקים לו. אך כאשר הדברים לא מסתדרים והצרות חס ושלום פוקדות אותנו, אז קל הרבה יותר לכוון בתפילה, לקבל על עצמנו דברים ולהיזכר שהשם יתברך הוא זה שיכול לעזור לנו.

לכן נאמר "ואכלת ושבעת וברכת", כי לאחר שאנו אוכלים ומרגישים שובע, קשה להעריך את זה. כאשר יש לנו חוסר לעומת זאת, אז קל מאוד להעריך אותו. אם למשל נשלם על אוכל שהזמנו כשאנו רעבים, נהיה שמחים לשלם ונרגיש שעשינו עסקה טובה. אך אם נשב במסעדה והתשלום יגיע לאחר שכבר שבענו, פתאום נתקשה יותר להיפרד מהכסף שלנו ונרגיש שאולי האוכל לא היה שווה את הכסף שאנו משלמים כעת. קל לבעוט לאחר שכבר קיבלנו את רצוננו. קשה להעריך את מה שיש לנו, קל הרבה יותר להעריך את מה שאנו רוצים שיהיה לנו וכעת חסר לנו. לכן השם יתברך מזהיר אותנו לברך דווקא כשאנו שבעים. דווקא כשהכל הולך בצורה טובה, אנו צריכים לזכור לומר תודה ולהעריך את הדברים. אם נברך ונודה להשם כשטוב, לא נצטרך להגיע למצבים לא טובים. לא יהיה שום צורך בייסורים.

ככל שנבין שהמציאות שאנו רואים מול העיניים אינה המציאות האמיתית, שכל נקיפת אצבע בעולם מגיעה רק לאחר השתלשלות מהעולמות העליונים, שהשם יתברך שולט בכל ואין שום כוח בעולם מלבדו, כך נזכה לחיות חיים אמיתיים יותר ונוכל לסלק את חוקי הטבע המפריעים לנו ולחיות בדרך של נס. ככל שנכיר במוצא פי השם שעומד מאחורי הלחם שאנו אוכלים ונותן לו חיות, נזכור לברך את הקדוש ברוך הוא שנתן לנו את הלחם ולא להאמין בלחם החומרי עצמו, כך נזכה לראות יותר את המציאות הרוחנית האמיתית שמאחורי החומריות סביבנו. השם יתברך יזכה אותנו לשנות את המציאות לטובה ולראות ישועות גדולות.

Print Friendly, PDF & Email

עוד על

מה אנשים מחפשים?

| פרשת השבוע לפי תאריך || פרשת השבוע לילדים |

הצטרפו לקבלת דברי תורה מחזקים מהאתר (מעל 1,200 מנויים):

5 תגובות על המציאות אינה מוחלטת – פרשת עקב

  1. מאת יהודית‏:

    אני רוצה להאמין שהכל לטובה. אבל בעלי נפטר לפני 3 וחצי חודשים. לא מבינה למה הסבל? למה לא ניתן להזדקן ביחד .בעלי היה צדיק וטוב . אני הרבה פעמעם התלוננתי ולא ראיתי את חצי הכוס המלאה וקיטרתי וכעת אני כאובה. מה לעשות?

    • מאת יהודית‏:

      שכחתי להוסיף היה בן 61

    • שלום יהודית,
      ראשית כל צר לי לשמוע על בעלך, אני יודע היטב שזה דבר קשה לעבור ולא פשוט בכלל. השם יתברך ינחם אותך ויחזק אותך ויתן לך אושר ושמחת חיים.
      אני לא מתיימר להיות איזה מבין או מקובל גדול שרואה נסתרות ויכול להגיד לך מדוע זה קרה. גם אני לא מבין דברים ולא יודע מדוע השם עושה את מה שהוא עושה, אבל מה שבטוח זה ששום דבר לא קורה במקרה או לחינם, לכל דבר יש מטרה ותכלית של טוב מוחלט.
      כולנו עוברים משברים ודברים קשים מפעם לפעם, אותם ייסורים נועדו כדי לזכך אותנו ולהביא אותנו לתכלית העליונה יותר.
      הרי אם נסתכל על מישהו שחי כאן לפני 500 שנה, האם למישהו אכפת (כולל הוא בעצמו) אם אותו אדם נפטר בגיל 120 בשיבה טובה ללא כל צער מתוך אושר מוחלט, או שאותו אדם נפטר בצורה טראגית בגיל צעיר מתוך ייסורים קשים?
      ברור שהייסורים כואבים ולא נעימים, אך הכל זמני וחולף. להזדקן ביחד זהו חלום שכל אחד שואף אליו והלוואי על כל אחד מישראל שיגיע לזה. אך עם זאת, ישנם דברים חשובים עוד יותר, כמו להזדכך לעולם הבא, להגיע לתכלית החיים, להגיע לרמה רוחנית גבוהה יותר ועוד דברים שההשפעה שלהם היא נצחית. חשוב יותר להשקיע בנצח מאשר בדברים חולפים. מתוך עולם הנצח, אם נתבונן על החיים שלנו כאן ונראה שהצטערנו במשך שנים של ייסורים ומתוכן הגענו למדרגה גבוהה יותר, נדע שהכל היה שווה. אם לעומת זאת נראה שלא הגענו למקום טוב כל כך בזמן שפה למטה עשינו כיף חיים, נרגיש פספוס ענקי.
      אם נסתכל על כל גדולי ישראל, נראה את כמות הייסורים הגדולה שעברה עליהם כדי לזכך אותם. החל מהאימהות הקדושות שהיו עקרות, דרך כל הנביאים שעברו דברים לא קלים, התנאים שהיו רדופים בזמן חורבן בית המקדש ולאחריו, ועד לגדולי הרבנים בכל הדורות כמו הרמב"ם, רש"י, הרא"ש, רבי יוסף קארו ושאר כל הגדולים שהיו רדופים וחוו הרס, הרג ומסעות שמד רבים.
      אני יודע שקשה לקבל את הדברים, כי זה לא משנה כמה נדבר בהיגיון, ללב יש היגיון משלו. גם אני חוויתי מקרה מצער לפני קצת יותר משנה בו חמותי נלקחה מהעולם בצורה טראגית ובלתי צפויה בגיל 55. עד היום אפשר לראות בקלות את ההשפעה והכאב על המשפחה והסובבים. אך חשוב לנסות להחדיר ללבנו את הדברים, כי ככל שנצליח לקבל את הייסורים באהבה מתוך הבנה שהשם יתברך מבין ויודע טוב יותר מאיתנו מה טוב, כך נוכל להתחזק מתוך הייסורים ולנצל אותם להתעלות רוחנית, ומתוך כך למתק את מידת הדין ולקבל הנהגה של רחמים מהשמיים.
      אני ממליץ לקרוא את המאמר המקיף שכתבנו על הפטירה מהעולם בלחיצה כאן.

      השם יתברך יזכה אותך להתעלות רוחנית מתוך האובדן הקשה, ישלח לך ברכה ושמחה לחיים ויסלק את הצער מהעולם.

  2. מאת יהודית‏:

    תודה על התשובה ועדיין ההתמודדות קיימת. געגועים ,מחסור, הוא כל הזמן דאג לי והייתי כה חשובה בעיניו ועכשיו מה? לא נעים להמצא לבד . מצטערת על דברים שאמרתי כי הייתי בטוחה שנחייה לנצח עד כדי כך שכשבעלי אמר שנחייה עד 120 אפילו לא אמרתי אמן וכעת אני כה מצטערת אולי זה היה עוזר. אני מצטערת על עוד דברים שקיטרתי ואולי פגעתי בו או אולי הוא נעלב ממני וכעת אין בידי לעשות מאומה. אני לא יודעת מה לעשות.

    • אני בטוח שהוא עדיין דואג לך ומליץ יושר עלייך בשמיים. כל אחד אומר לפעמים דברים שאינו מתכוון אליהם, אבל כעת כשהוא משוחרר מהגוף הוא יודע מה את מרגישה באמת גם מבלי שתאמרי דבר. הנשמה שלו יודעת ומרגישה, כך שגם אם יתכן שהוא נעלב פעם, בוודאי שהוא סולח לך על הכל ורוצה רק בטובתך. מה שחשוב כעת זה לנסות להעלות את נשמתו למקום גבוה ככל שאפשר, על ידי קיום מצוות ולימוד תורה לזכותו, בעיקר על ידי בניו או בנותיו.
      השם יתברך יחזק אותך וישלח לך כוח להתגבר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *