הפרעות קשב וריכוז – דרך טיפול מקורית וטבעית

מאת רוני פיזנטי | ו׳ בתמוז ה׳תשע״ג | מאמרים על זוגיות וחינוך ילדים

בעיית הקשב והריכוז הולכת וגדלה ומיום ליום אנו שומעים על אנשים רבים שסובלים מהתופעה. הדבר מצוי מאוד בעיקר אצל ילדים רבים שמתקשים ללמוד, לקרוא ספרים או להתרכז בנושאים מסוימים. אמנם התופעה מצויה אצל כולם, אך אצל ילדים היא בולטת יותר וקלה יותר לאיבחון בגלל שהילדים נמצאים במסגרות הדורשות קשב וריכוז כמו בתי ספר, חוגים או פעילויות חברתיות שונות. במקום לנסות להבין את שורש הדברים ולראות כיצד אפשר לטפל בהפרעות הקשב והריכוז, רוב האנשים בוחרים לטפל בדרך מהירה ולהיעזר בריטלין או תרופות אחרות בסגנון, שעלולות להזיק ורק נותנות מענה רגעי שלא באמת מטפל בבעיה. אמנם אנחנו לא רופאים ובוודאי שאין בדברים הללו להחליף טיפול רפואי, אך ישנם מספר דברים שכל בר דעת עם מעט התבוננות בדברים יוכל להבין שיכולים להועיל או להזיק לתופעה. אז לפני שמחליטים להשתעבד לריטלין ותרופות אחרות, כדאי לקרוא את הדברים.

ראשית כדאי להבין שבעיית הריכוז קיימת אצל כל אחד מאיתנו. לכל אדם יש רמת ריכוז מסוימת לעניין מסוים ואותה אפשר לשנות בהתמדה. אי אפשר להצביע על אדם ולומר בצורה מוחלטת שהוא כן יכול להתרכז או לא יכול להתרכז. גם אלו שמחשיבים את עצמם לבעלי הפרעת קשב וריכוז, אם ימצאו תחום כלשהו שמעניין אותם, הם יוכלו להתרכז בו בצורה הרבה יותר טובה. אפשר לראות שגם אלו שנחשבים לבעלי הפרעת קשב בצורה קשה מהרגיל בוודאי עושים דברים במהלך היום, אם זה לשחק, לנגן, לרוץ, להתעסק בתחביבים או כל דבר אחר, גם הם ימצאו שהם יכולים להתרכז בצורה מדהימה בדברים שמעניינים אותם. לעומתם, גם אלו שנחשבים ליכולים להתרכז בצורה טובה ויוצאת דופן, אם ניתן להם להתעסק עם משהו שמשעמם אותם ובו הם לא מבינים כלום, בוודאי שיהיה להם קשה הרבה יותר להתרכז. ההגדרות האלו שאומרות שלאדם אחד יש הפרעת קשב ולאחר לא, הן רק הפירוש של הסביבה למצבים מאוד ספציפיים בהם על פי הגדרות החברה יש צורך בריכוז. הרי כל אדם הוא שונה ובוודאי שלא כולם צריכים להיות בעלי אותו כושר ריכוז. לכל אחד ייעוד שונה ותפקיד מיוחד בעולם עם הכלים שהוא קיבל. שלמה המלך, החכם באדם אומר: "חנוך לנער על פי דרכו", כי כל ילד צריך לקבל את החינוך על פי הכלים שיש לו.

להימנע מהגדרות

אז אמנם ישנם אנשים בעלי נטייה חזקה יותר לחוסר ריכוז, אבל בדרך כלל זוהי כלל לא בעיה ובטח שלא "הפרעה". פעמים רבות אפשר לראות את האנשים הללו הולכים לתחום של מסחר (שם הריכוז שלהם עולה בצורה מפליאה), עסקים, מכונאות או שאר מקצועות שמתאימים לאופיים, כל אחד לפי הנטייה הטבעית שלו. הם יכולים להצליח הרבה יותר מאחרים בתחומים הללו. אך מה לעשות שבשיעורי היסטוריה הם נרדמים ובשיעורי גיאוגרפיה הם לא מוצאים מה לעשות עם עצמם ורק מחפשים להתעסק עם משהו ולכן מפריעים לכולם. בעולם של היום מצפים מכולם להצליח בדברים ספציפיים שלפעמים אין בהם כלל צורך ופעמים רבות הם נוגדים לנטיות הטבעיות של הפרט. אם מישהו לא מצליח בלימודים, אז מקטלגים אותו כבעייתי או כ"בעל הפרעה" ומשם הדרך למטה פתוחה לצערנו. אבל מי אמר שכולם מוכרחים לדעת מי היה יוליוס קיסר או איך פותרים משוואה עם שלושה משתנים? ברור שצריך לעודד הצלחה ולנסות לשאוף לכמה שיותר, אבל לא צריך לקחת תרופות ולעשות נזקים כדי להגיע לזה. הקטלוג הזה של "בעל הפרעה" מחמיר את הבעיה אצל הילד ועלול ליצור הפרעה גם אם כלל לא היתה לפני כן. כשילד קטן שומע מהוריו שהוא מופרע, לאחר מכן המורה בכיתה מסבירה לו שהוא לא מוצלח, החברים צוחקים על חוסר ההצלחה שלו בלימודים וכל מי שמסביבו רק מחזק אצלו את התחושה שאין לו שום סיכוי, אז אותו ילד מאבד את האמונה שהוא יכול להצליח ומאמין שבאמת אין לו שום סיכוי. ברגע שהילד מאמין בזה, הוא הופך את הדבר למציאות. אנו צריכים לעודד את הילדים במקום לייאש אותם.

דבר ידוע הוא שאם ילד יקבל חיזוקים על נושא מסוים, תהיה לו מוטיבציה גדולה מאוד להתמיד ולהצליח יותר באותו נושא. לא רק אצל ילדים, אלא כל אדם שיקבל מחמאות ושבחים על דבר מסוים, הוא יתמיד, ישתפר ויצליח בו מיום ליום. למשל ילד שיאמרו לו בכל פעם מחדש בהתלהבות כמה שהוא מצייר יפה, בוודאי יאהב לצייר ויהפוך לכשרוני מאוד. אך אם לעומת זאת יאמרו לו שאין לו סיכוי בציור, הוא יעלב ורוב הסיכויים שהוא לא ירצה לראות מכחול לעולם. מכאן נוכל ללמוד כמה חשוב לתת חיזוקים חיוביים ולהשתדל כלל לא להזכיר עניין של "הפרעה" או "בעיה". אנו צריכים לעודד את הילדים ולהסביר להם שהם יכולים להצליח. כך ניצור מוטיבציה אצל הילד ורצון לנסות ולהשתפר יותר.

לפעמים הגדרה כזו של "הפרעת קשב וריכוז" מביאה לחיים קלים יותר בשביל הילד. לאחר שמאבחנים אותו ומגדירים אותו בצורה רשמית כבעל הפרעת קשב, הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה. הוא לא צריך להשקיע יותר בלימודים, כי יש לו תירוץ מעולה שזה בכלל לא תלוי בו. הוא יכול להיכשל במבחנים, לא לעשות שיעורי בית, להפריע בשיעורים, להציק לאחרים ואפילו לא לנסות להצליח, כי בשביל מה בכלל לנסות אם כבר הגדירו אותו ככישלון? אם ההורים או המורים יבואו בטענות, הוא פשוט יאמר בקול חמוד ותמים שזה כלל לא הוא, אלא ה"הפרעה" שלו. כעת כשאפשר להאשים את הפרעת הקשב, החיים הופכים להיות הרבה יותר קלים בשבילו והוא כלל לא מתאמץ להתקדם לשום מקום. אסור להגדיר את הילד כבעל הפרעה, הדבר החשוב ביותר הוא לתת לילד ביטחון ואמונה שהוא תמיד יכול להתקדם ולהצליח.

בנוסף, כדאי לנסות תמיד שיטות חדשות להעברת התכנים על פי הנטיות הטבעיות של הילד. למשל אם ילד אוהב לצייר אך לא מצליח לשבת בשקט וללמוד, אז במקום לכעוס עליו אפשר פשוט לנסות להעביר את התוכן הלימודי דרך הציור. לתת לו לצייר את החומר שאנו מסבירים לו. אפשר לעשות משחקים וחידונים שאהובים על ילדים, ושם רמת הריכוז שלהם עולה הרבה יותר. אפשר להציג את הדברים לילדים בעלי חוש ויזואלי או לנגן אותם לבעלי חוש שמיעתי. אפשר להכין משחקי טריוויה שיתנו מוטיבציה ללמוד יותר בקשב או שאפשר לנסות הרבה דברים נחמדים אחרים. הכלל הוא להשתמש בכשרונות ובנטיות של הילד, כך שנאפשר לילד לרצות יותר להבין את התוכן שרוצים להעביר לו, במקום לכפות עליו להבין וכך ליצור את התגובה ההפוכה שמרתיעה ומייאשת אותו.

דור האינסטנט

היום בדור שלנו כבר מגיל צעיר אנו מרגילים את הילדים למירוץ בחיים בו הם צריכים להשיג כמה שיותר בכמה שפחות זמן והשקעה. לכן לא פלא שהבעיה של קשב וריכוז בדור הזה היא במימדים עצומים. תארו לכם שפעם היה יום שלם שמיועד רק לכביסה, המשחקים של הילדים היו עשויים מאבנים מזדמנות, הקינוח היה עשוי מפירות והכל היה רגוע, פשוט ובלי לחץ. בצורה כזו, קל הרבה יותר להיות מרוכזים במה שאנו עושים מתוך יישוב הדעת. ברגע שצריך להספיק כל כך הרבה, שביום אחד אנו דוחסים פעילויות של חודש שלם בערך, שיש כל כך הרבה מגוון של דברים שיוצר בלבול עצום אצלנו, אז איך אפשר לצפות שנצליח להיות מרוכזים במה שאנו עושים? הרי כל אחד מאיתנו מכיר היטב את התופעה בה אנו נמצאים בבוקר עם המשפחה וכבר חושבים מה יאמר הבוס בעבודה, ואז בעבודה אנו חושבים עם מי נדבר בטלפון בהפסקה, ואז בשיחת הטלפון אנו כבר מתכננים מה נעשה כשנחזור הביתה, וכשחוזרים אנו חושבים על מה יהיה מחר וכך תמיד אנו חושבים על דברים אחרים במקום להתרכז בפעילות הנוכחית. כמעט כל אדם שהתפלל תפילת עמידה יודע היטב שבמקום לכוון בה כראוי, הראש שלנו מעביר את כל היום שעבר ואת כל התכנונים ליום שיהיה. אם כך זה אצלנו, אז איך אנו מצפים מהילדים להצליח להתרכז?

ככל שישנם יותר גירויים מהסביבה, כך הסיכוי שנצליח להתרכז במה שאנו עושים הולך ופוחת. כדי להתעניין במשהו אנו זקוקים לגירוי מספיק חזק שיגבור על גירויים אחרים אליהם התרגלנו. אם אנו לא מצליחים להשיג את זה, יהיה לנו קשה מאוד להתעניין בדבר. אם התרגלנו לאכול חטיפים מלוחים, ממתקים, שוקולד, קולה, פיצות ושאר דברים עשירים בשומנים או בכימיקלים, יהיה לנו מאוד קשה אחר כך ליהנות מעגבניה פשוטה או מכוס מים. אם התרגלנו לצפות בסרטי מתח שמפעימים את הלב שלנו בקצב מהיר, אז יהיה לנו קשה ליהנות מאיזה מאמר או ספר טוב. אם הורים של ילד נמצאים בעבודה ועיסוקים שונים עד שעות מאוחרות והמשפחה שנותרה לו היא הטלוויזיה, אז בוודאי שיתרוצצו לו מחשבות שונות בראש שלא יתנו לו להתרכז במה שהוא עושה. כדי לטפל בהפרעות קשב אצל ילדים (וגם בהרבה בעיות אחרות שנגרמות מהדברים הללו…) אנו מוכרחים לתת להם סביבה יותר רגועה ופחות קופצנית ומפתה. חשוב גם שיהיו מסגרת וגבולות כך שהילד לא יתבלבל מרוב פיתויים וחופשיות. ככל שיהיה להם מבחר גדול יותר, כך הם יהיו מבולבלים יותר ויאבדו את הדרך. ככל שיהיו להם גירויים מפתים יותר, כך הם יאבדו עניין בדברים הפשוטים. כאשר אנו מרגישים מבולבלים ומאבדים עניין במה שאנו עושים כעת, אז בוודאי שלא נוכל להתרכז בזה.

לכן חשוב מאוד להשתדל לשמור על הדברים הפשוטים. לוותר על הג'אנק פוד (כך גם נעזור לבריאות), לוותר על הטלוויזיה (כך גם נעזור לנפש שלנו), לוותר על כל גאדג'ט חדש שיוצא לשוק (כך גם נעזור לכיס שלנו), לוותר בעצם על כל דבר מותרות שסתם תופס עוד מקום לדאגה. חז"ל כבר לימדו אותנו שמרבה נכסים מרבה דאגה, והדבר ברור שככל שיש לנו דברים רבים יותר, כך יש לנו יותר על מה לחשוב ולמה לדאוג. תנסו לנהל שיחה עם מישהו עם אייפון ותגלו שמתוך חצי שעה שאתם איתו, אולי 20 דקות מוקדשות לטלפונים, הודעות, בדיקה של מיילים, גלישה באינטרנט ושאר דברים אותם הוא עושה דרך הטלפון הסלולרי כשהוא עומד מולכם. בכל רגע הוא יקטע אתכם ויאמר "סליחה, אני רק בודק משהו" או "רק רגע שלחו לי הודעה"… הוא אולי חושב שהוא מנהל איתכם שיחה, אבל למעשה הוא נמצא במקומות אחרים לגמרי ובשיחה הוא בוודאי לא מצליח להתרכז. אי אפשר להתרכז ולנהל חיים תקינים עם דאגות ואי אפשר להיות בקשב כאשר אנו נמצאים במצב של מירוץ והספק. אם קשה מאוד לוותר על דברי המותרות, אז לפחות נוכל להפחית אותם. מספיק לאכול שוקולד פעם אחת בשבוע (הכי טוב בשבת) ולא צריך כל יום. אם נאכל כל יום ממתקים כבר נאבד את הטעם בהם ונזדקק למשהו חדש ומגרה יותר.

אם כל זה לגבינו, אז בוודאי שעל אחת כמה וכמה אצל ילדים. כשיש לילד את כל ההנאות מסביב והכל אינסטנט, אז קשה להתרכז בספר או בדבר שנחשב למשעמם. ילד לא יכול להתרכז בבית הספר כשהוא חושב על פרק ההמשך של הסדרה מאתמול בטלוויזיה. זה לא קשור להפרעת קשב וריכוז וזה בטח שלא מצריך תרופות מסוכנות שמרעילות את הילדים, זה פשוט עניין של עומס ובלבול שקשה לראש להתמודד איתם.

לסיום, רק נזכיר שהחלק החשוב ביותר לטיפול בהפרעות קשב וריכוז הוא תפילה. כי מי שקובע ומחליט מי יצליח יותר ומי פחות זה רק השם יתברך. כל החיים שלנו נקבעים רק על ידו. השם יזכה כל אחד ואחת מאיתנו להצליח ולהתנשא מעלה מעלה.

עוד על

אהבתם את דבר התורה? אתם מוזמנים להוריד בחינם את הספר "מחפשים את האמת" וליהנות מדברי תורה רבים נוספים על משמעות ותכלית החיים:
לחצו כאן להורדת הספר בחינם

הכניסו את כתובת האימייל שלכם כדי לקבל את דברי התורה החדשים שמתפרסמים באתר:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *