הקדוש ברוך הוא נושא אותנו – פרשת האזינו

מאת רוני פיזנטי | כ״ז באלול ה׳תשע״ג | פרשת השבוע - דברי תורה על הפרשה

כאשר אנו רואים את עצמנו כאנשים בעלי כוח והשפעה, קשה מאוד להגיע לאמונה שלמה ואמיתית. הרי יש לנו הרבה תכנונים לעתיד טוב יותר, אבל אנחנו לא באמת אלו שקובעים ומחליטים על העולם, ואז בכל פעם שהרצונות שלנו לא מסתדרים היטב עם המציאות, זה מביא אותנו למשבר. כל הדאגות שלנו נובעות מהמקום הזה, שאין לנו שליטה על המציאות שיכולה לסתור את התוכניות שלנו. כל הכעס שאי פעם חווינו נובע מזה, שהרי כל דבר שמפריע לתוכניות שלנו מעצבן ומכעיס אותנו. כל עצבות שהרגשנו בחיינו הגיעה משם, שהרי זה כואב לראות איך המציאות הסתדרה בצורה שונה מרצוננו. וכך כל המידות השליליות נובעות מאותו עניין של גאווה.

לעומת זאת, שורש כל המידות הטובות הוא מידת הענווה. לכן נאמר על משה רבינו שהיה הענו מכל האדם וזה הספיק כדי למנות אותו למנהיג של ישראל שיתווך ביניהם לבין הקדוש ברוך הוא ויוריד את התורה אלינו מהשמיים. אבל צריך יותר להבין מהי אותה ענווה, שהרי משה רבינו הנהיג את ישראל וכולם הכירו אותו ואת גדולתו, אז איך שייך להגיד שהיה ענו? ויותר מזה, גם ביחס שלו כלפי עצמו, ברור לנו שאם משה רבינו היה מוותר לכל אחד ומנמיך את עצמו מול כולם, אז בוודאי לא יכול היה להנהיג את העם. הוא לא היה מצווה אותם על שום דבר (כי היה חושב שהוא לא ראוי), הוא לא היה פוסק שום דבר (שהרי היה חושב שהם מבינים טוב יותר ממנו) וכך לא יכול היה לעשות שום דבר. תארו לכם מנהיג שמחליט להיות ענו, ראש מדינה אחרת רוצה ממנו כסף ושטחים, אז הוא נותן לו, כל השרים באים בדרישות, אז הוא מנמיך את עצמו ונותן להם להחליט מה שהם רוצים, וכך הוא נותן לכל מי שבא לדרוך עליו והוא לא מעיז לצייץ. ברור לנו שמנהיג כזה לא יצליח והוא גם יפיל לקרשים את כל העם שלו. אם כן, אפשר להבין שענווה זה לא לתת לכולם לדרוך עלינו ולחשוב שאנחנו אפסים וטיפשים. להפך, ענווה כזו עלולה בקלות להזיק לנו ולהכניס אותנו לייאוש ודיכאון, לרמוס את כל השאיפות שלנו ולגרום לנו להרגיש חסרי יכולת. כל זה בוודאי לא ענווה אמיתית.

מהי ענווה אמיתית?

ענווה אמיתית היא הכוח להכיר באפסיותנו מול הקדוש ברוך הוא. להבין שאנו כלום ביחס אליו, שאין לנו כלום מעצמנו, אבל בכל זאת יש לנו הרבה, כי הוא נתן לנו מתנת חינם. לא בגלל שמגיע לנו (שזוהי גאווה לחשוב כך), אלא בזכות חסדי השם עלינו שנתן לנו אפילו שלא מגיע לנו. הוא נתן לנו את כל החיים שלנו, את השכל, את המשפחה, את הממון, את האוכל, את הבריאות, את השמחה ואת כל מה שאי פעם חווינו. וגם אם נאמר שחס ושלום אין לנו ממון, חסר לנו אוכל וכו', זה כלל לא העניין. כי יש הרבה דברים שכן יש לנו, וכל מה שיש לנו או שאי פעם היה לנו זה מתנת חינם מהשם יתברך, אפילו שהוא לא חייב לנו כלום. לא רק שהוא נתן לנו הכל, אלא הוא גם עושה בשבילנו הכל, שהרי אין לנו כוח משל עצמנו, הכל בא ממנו. ולא רק שהוא עושה בשבילנו הכל, הוא נושא אותנו על הגב שלו, מניק אותנו ומספק לנו את כל צרכינו, בזמן שאנחנו מתפנקים כמו תינוקות שמקבלים את הכל מההורים שלהם.

פרשת האזינו מלמדת אותנו את העניין הזה: "כנשר… ישאהו על אברתו", "השם בדד ינחנו…", "ירכיבהו על במותי ארץ", "ויניקהו דבש מסלע" (דברים לב, פסוקים יא' – יג'). הקדוש ברוך הוא נושא אותנו כמו נשר שנושא את הגוזלים שלו. הוא מרכיב אותנו על הארץ ומזיז עניינים בזמן שאנחנו חושבים שאנחנו אלו שפועלים ועושים את הכל מעצמנו. כמו אבא שמרכיב את בנו על כתפיו והבן חושב שהוא גבוה, או שהוא מרכיב אותו על האופניים והבן חושב שהוא זה שרוכב מהר, או שהוא נותן לו דחיפה על הבימבה והבן בטוח שיש לו כוח רב לנסוע. אין לנו שום כוח מעצמנו, כל מה שיש לנו זה מתנת חינם מהקדוש ברוך הוא. אנחנו כמו הילדים הקטנים בלונה פארק שרוכבים על המתקן של הסוסים שמסתובב ועולה ויורד, אבל אם נחפש סביבנו וננסה לגלות את הקדוש ברוך הוא, נוכל לראות שכל העולם הזה הוא תפאורה בלבד והשם יתברך הוא זה שפועל מתוכנו.

לכן "הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים", כי אין לנו שום כוח משל עצמנו, אפילו לא כוח של בחירה, מלבד הבחירה ביראת שמיים. אדם יכול להחליט אם ללכת בדרך טובה או לא, מה יהיה בדרך זה כבר בידיים של הקדוש ברוך הוא בלבד. זוהי ענווה אמיתית, וזה גם מבהיר לנו את עניין המנהיגות, שהרי משה רבינו היה הענו מכל האדם ולכן התבטל לחלוטין לקדוש ברוך הוא. אך זה לא אומר שהוא נתן לכולם לדרוך עליו, שהרי הגן על כבוד התורה והעביר את הדברים אל העם. הוא היה כמו צינור שמעביר את הדברים ממקום גבוה בשמיים אל המקומות הנמוכים יותר כאן בארץ. לא היה לו במה להתגאות מצד הכוח של עצמו, אבל הוא בוודאי הכיר בכוח שהקדוש ברוך הוא העביר דרכו.

דרך ההתבוננות בעניין הזה, אפשר להגיע לאמונה שלמה ואמיתית. בלי דאגות על דברים שלא מסתדרים, כי אנו יודעים שהקדוש ברוך הוא מסדר אותם כרצונו ואנו לא צריכים לשלוט בזה. בלי כעסים על דברים שמפריעים לרצונות ולשאיפות שלנו, כי אנו יודעים שהשם יתברך מסובב את העולם לפי הרצון שלו. בלי עצבות, כי אנו יודעים שהשם יתברך אוהב אותנו ונושא אותנו ועושה את הכל לטובתנו, כמו הנשר שדואג לגוזלים שלו וכמו אב שנושא את בנו הקטן ושומר עליו. נמלא את חיינו בהרבה שמחה ואמונה, כי אנו יודעים ומבינים שאנו לא באמת עושים שום דבר, אלא הקדוש ברוך הוא סוחב אותנו ביחד איתו ומרכיב אותנו.

אדם שנמצא לבדו בקרון של רכבת שנוסע במהירות של 120 קמ"ש עלול להיכנס ללחץ ודאגות, אבל ברגע שהוא רואה שאותו קרון מחובר לקטר עם נהג מיומן, אז הוא יכול להירגע, לשבת בכיף ולשמוע איזה שיעור טוב בMP3. הקרון עדיין נוסע באותה מהירות מפחידה, אבל אותו אדם יודע שיש מי שמנהיג אותו. על אחת כמה וכמה שאנחנו יכולים להירגע כשאנו סמוכים ובטוחים שהקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו מנהיג אותנו לדרך טובה. השם יתברך יזכה אותנו לענווה, ולהבנה שכל הכוחות בעולם הם שלו והוא זה שנושא אותנו ועושה את הכל.

Print Friendly, PDF & Email

עוד על

הצטרפו לקבלת דברי תורה מחזקים מהאתר (מעל 1,200 מנויים):

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *