השם לא רוצה להעניש אותנו – פרשת בחוקותי

מאת רוני פיזנטי | י״ב באייר ה׳תשע״ד | פרשת השבוע - דברי תורה על הפרשה

פרשת בחוקותי מכילה בין השאר קללות ועונשים שלא כל כך נעים לקרוא אותם, ועל אחת כמה וכמה שלא נעים בכלל לחוות אותם. הדבר לא כל כך מסתדר, שהרי אנו יודעים שהשם יתברך הוא רחמן שאוהב אותנו ורוצה בטובתנו. אז מדוע יש צורך בכל הקללות האלו?

הרבה אנשים שואלים את עצמם על הצרות בחייהם, ״למה השם עושה לי כך וכך?״, ״למה יש צרות?״, ״למה השם לא עוזר?״ וכו׳. אבל אותם אנשים לא יחשבו לרגע אחד שאולי יש משהו לא בסדר שהם עושים. הכי קל ופשוט להפנות אצבע מאשימה כלפי השמיים ובכך להתנקות מאחריות ולחשוב שאנחנו בסדר, אבל פרשת בחוקותי מלמדת אותנו שאת הצרות שלנו אנחנו מביאים עלינו בעצמנו.

תארו לכם שאדם מחליט להוזיל עלויות ובמקום למלא דלק ברכב הוא יחליט למלא מים. מובן לכולם שהרכב לא ייסע לשום מקום בצורה שכזו. כעת תארו לכם שאותו אדם מתרעם וכועס ״למה השם עשה לי את זה? אז מה אם מלאתי מים במקום דלק, זו סיבה להעניש אותי ולהרוס לי את הרכב?״. הרי זה אבסורד לחלוטין, שהרי יש חוקים בבריאה שקובעים שאם תכניס דלק לאוטו הוא ייסע ואם תשים שם מים אז תהרוס את המנוע.

כאשר הוא מאשים את הקדוש ברוך הוא ששונא אותו ושולח לו צרות וייסורים, אותו אדם רק מראה על עצמו שאינו מבין כלום. כי הקדוש ברוך הוא לא מחכה שנעשה משהו לא בסדר ואז הוא יגיע עם השוט ויעניש אותנו בצרות וייסורים. הקדוש ברוך הוא חקק חוקים בעולם הנקראים ״טבע״, וכאשר אנחנו פועלים בצורות מסוימות, אנו מקבלים תגובה מהבריאה בהתאם למעשים שלנו. אם אתה רוצה שהאוטו ייסע, אז תשים בו דלק ולא מים. כך גם אם תרצה להימנע מצרות וייסורים, אז תקשיב לחוקים של הקדוש ברוך הוא.

הקדוש ברוך הוא אומר לנו לשמוע לחוקותיו. ״אם בחוקותי תלכו…״ אז בעצם הכל יהיה טוב ונקבל את כל מה שאנו צריכים. אבל אם לא, אז יש חוקים בבריאה שיביאו עלינו חס ושלום דברים לא רצויים. אדם לא יכול לומר למשל שהוא מרגיש שלשמור שבת זה לא בשבילו ובכל זאת להתפלא מדוע באים עליו ייסורים. אי אפשר לבחור לעשות עבירות שונות ואז להאשים את הקדוש ברוך הוא בצרות שלנו. הקדוש ברוך הוא גילה לנו את חוקי הבריאה ואמר לנו שאם נרצה שיהיה טוב, אז יש לנו בדיוק את החוקים הנחוצים והדרך שבה אנו צריכים ללכת. הבחירה היא שלנו אם ללכת בדרך הזו או לא.

אם נספר למישהו על העונשים הכתובים בתורה, הוא מיד יתרגז מתוך מחשבה שצריך לעשות דברים מאהבה ולא מפחד. מצד שני, נוכל לבקר את אותו אדם לאחר שנתיים ולראות שמבחינה רוחנית שום דבר לא השתנה אצלו, כי הוא עדין לא החליט שהגיע הרגע. אמנם לעשות מאהבה זה דבר יפה מאוד וזוהי השאיפה של כל אחד, אבל אם נחכה שהאהבה תבוא מעצמה, היא כנראה לא תגיע לעולם. עדיף ללכת בדרכים טובות מתוך פחד מאשר ללכת בדרכים מקולקלות. אנחנו יכולים לבחור לפחד או לא לפחד, להתייחס לאיומים או לא, זה כלל לא משנה. המציאות כבר נקבעה בעולם וכעת הכדור בידיים שלנו.

לא פעם רואים אנשים שדבוקים בעבירות שלהם מבלי לחשוב שהם מזיקים לעצמם ואז כאשר דבר לא טוב קורה הם נדהמים ושואלים מדוע זה מגיע להם. זה כמו שיסבירו למישהו שצריך להיזהר כאשר חוצים את הכביש ואז הוא יסרב לשמוע ואפילו יכעס עלינו שאנחנו מפחידים אותו. אחר כך שלא יתפלא אם הוא חוצה את הכביש בזלזול ויסיים בבית חולים. זה כלל לא עניין של הפחדה, אלא מציאות שטבועה בעולם וכדאי לכל אדם לדעת אותה. העונש, הייסורים וכל הדברים הלא טובים נועדו כדי להרתיע אותנו כך שלא נצטרך להגיע אליהם. אם נלמד להיזהר וללכת בדרך טובה, אז לא נצטרך כלל להכיר אותם. צריך לדעת ממה להתרחק ולהיזהר ואז לעולם לא נגיע אל העונש.

הקדוש ברוך הוא כל כך אוהב אותנו שבמשך כל התוכחות והקללות הוא נותן לנו פתחים רבים שכל אחד שיבחר יוכל להינצל. אם נלך בדרך לא טובה אז יהיה כך וכך, אבל אז יש פתח. לפני שהקללות ממשיכות התורה אומרת לנו ״אם תלכו עמי בקרי…״ אז כך וכך. ואז שוב לאחר כמה קללות, ״והלכתם עמי קרי״. כך כתוב כמה פעמים. בכל כמה קללות יש פתח, רק אם נלך בקרי, אז גם השם ילך עימנו כך. אבל אם נחליט להפסיק ללכת בקרי, אז הכל ייפסק ולא יהיה צורך עוד בעונש.

הדבר דומה לאב שאוהב את בנו, אך הבן מחליט למרוד באביו. הוא לא הולך לבית הספר, מסתובב עם כנופיות סמים, גונב, עושה עבירות ועושה הרבה דברים לא טובים ומזיקים. לאחר שהאב ניסה הכל, הוא מזהיר אותו, אך הבן עדין לא שומע לו. הוא מחליט להעניש אותו בחדרו, לייסר אותו ולא לתת לו לצאת במשך שבוע. אבל כמה פעמים ביום האב נכנס לחדר הבן ומנסה לבדוק האם הוא עדיין הולך בדרכו הרעה. הוא מחכה לבן שיתנצל ויאמר שהוא החליט ללכת בדרך טובה. אם הבן יבכה על שציער את אביו ויתחרט על מעשיו, האב לא ישאיר אותו בחדר אפילו עוד רגע אחד. אבל אם הבן עומד בשלו וחושב שאין שום קשר בין המעשים שלו לבין העונש שהוא מקבל, אז האב ישאיר אותו בחדרו ואף יאריך את העונש.

רבותינו הקדושים מלמדים אותנו ש״קרי״ הוא מלשון מקרה. אנחנו עושים עבירות רבות ומקבלים עונשים רבים. אבל אנחנו לא מקשרים בין העבירה לבין העונש וחושבים שהכל מקריות בעולם. אדם למשל מזלזל בהנחת תפילין, אבל אז בא בטענות כלפי השמיים על הייסורים שפוקדים אותו כאילו ״במקרה״. עם ישראל פורק עול מצוות מעליו ואז חושב שהטילים ששולחים אלינו הם רק במקרה בגלל המזל הרע שלנו שעמים אחרים שונאים אותנו. כאשר לא רואים את הקשר וההשגחה הפרטית, אז חושבים שהכל מקרה, ואז כאילו מותר לנו להמשיך לעבור עבירות מבלי לחשוב שאנחנו אשמים בצרות של עצמנו.

ספר נביאים מספר על חיאל בית האלי שהחליט לבנות את יריחו למרות שיהושע קילל את מי שיבנה אותה שיקבור את בניו. כאשר החל את הבניה קבר את בנו הראשון אך לא הפסיק את הבניה וכך מתו לו בניו בזה אחר זה. כאשר סיים את בניית העיר קבר את הבן האחרון שנותר לו, אבל הוא כלל לא ראה את הקשר בין הדברים. אליהו הנביא הגיע אליו כדי להסביר לו את הקשר בין בניית העיר לבין מיתת בניו, אך הוא סירב לקבל את הדברים. כי כאשר אנו מחליטים ללכת בקרי, אז אנו לא רואים שום קשר בין הדברים וכל החיים הם ״מקרה״.

כל יהודי צריך לדעת שהמעשים שלו משפיעים על עולמות עליונים וקובעים את המציאות. אם אדם מחליט לחשוב שהכל ״במקרה״ בלי קשר למעשים שלו, אז שלא יבוא אחר כך בטענות לקדוש ברוך הוא על הצרות שמזדמנות לחייו. אך אם אדם מבין שהכל זה בהשגחה פרטית, אז הוא יוכל לראות איך ההשגחה הפרטית דואגת לו בכל רגע. השם יזכה אותנו לראות את ההשגחה, להתרחק מהעבירות וללכת בחוקות השם יתברך כך שמתוך המעשים שלנו הוא ישפיע עלינו ברכה, שפע עצום וכל הטוב שבעולם.

Print Friendly, PDF & Email

עוד על

הצטרפו לקבלת דברי תורה מחזקים מהאתר (מעל 1,200 מנויים):

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *