השפעת האדם על העולם – פרשת נח

מאת רוני פיזנטי | א׳ במרחשון ה׳תשע״ט | פרשת השבוע - דברי תורה על הפרשה

פרשת נח מתארת את המבול ששטף את כל העולם כולו, בגלל החטאים הרבים של בני האדם. ולכאורה, אמנם מובן מדוע בני האדם נענשו, אבל קשה להבין מדוע כל שאר יצורי העולם היו צריכים להישטף? מה חטאו הבהמות והחיות? וכי יש להם בחירה בין טוב לרע?

ואמנם מובא שבאמת גם הבהמות, החיות והעופות חטאו. שהשחית כל בשר את דרכו על הארץ. אבל הדבר ברור שלבהמות, חיות ועופות אין דעת ואין בחירה בין טוב ורע. ואם כן צריך להבין איך יתכן בכלל שחטאו, מה גרם להם להגיע לזה וגם מדוע זה בכלל נחשב לחטא שעליו הם צריכים להיענש כאשר אין בהם תבונה לדעת בין טוב לרע?

אלא שכל העולם נברא בשביל האדם. הוא מרכז הבריאה והכל בא כדי לשמש אותו. הוא העיקר וכל השאר טפלים אליו. ואז ממילא כאשר האדם בוחר בטוב, הוא מעלה את כל הבריאה ביחד אתו. וכן להפך כאשר בוחר במעשים שאינם טובים.

צריך לדעת שלאדם יש השפעה רבה על כל הסביבה שלו. בין אם אלו אנשים, בעלי חיים, צמחים או אפילו דברים דוממים. הקירות שבבית למשל סופגים את הקדושה של האדם. הכל יכול להתעלות מכוחו.

לכן אנשים מייקרים את החפצים של הצדיקים. לכן יש עניין להיות קרובים לצדיקים. לכן גם יש עניין להתרחק מרשעים ולא לקבל מהם מתנות וכדומה. כי ההשפעה הרוחנית של האדם נמצאת בסביבה שלו.

כשאדם לומד תורה או מקיים מצווה כלשהי, הוא מעלה את כל הסביבה שלו. הוא עושה תיקון לא רק לעצמו, אלא לכל הסביבה, אנשים, בעלי חיים וחפצים, הכל מתעלה.

וכמו שמובא בעניין חמורו של רבי פנחס בן יאיר, שלא היה אוכל לא מעושר. וכן בבהמות של חכמים נוספים, שהייתה בהן תבונה וכאילו שהיו בהמות צדיקות שבוחרות בטוב. אבל ברור שאין לאותן בהמות בחירה אמתית בין טוב לרע, אלא שכיוון שהיו שייכות לצדיק ונמצאות בסביבתו, אז ממילא היו מתעלות מכוחו.

גם בני האדם עצמם, שהם כן בעלי בחירה, מכל מקום יכולים להתעלות בהתאם לסביבה שלהם. וכמו שיש מקומות שבהם יש קדושה, ואז גם אדם פשוט יכול להרגיש שם סוג של התעלות רוחנית. ולמשל כשנמצאים בסביבה של צדיק ואז מרגישים השגחה פרטית חזקה יותר וכדומה.

לכן צריך לייקר מאוד את לומדי התורה. שזכותם עוזרת לא רק להם, אלא לכל אותו המקום ולכל הסביבה. לכן ראוי לאדם לגור בסביבה של תורה, בקרבת בתי מדרש פעילים, ואפילו להקים בית מדרש משלו או להזמין אברכים לביתו כדי שילמדו שם.

וזה בעצם מה שמנסים לעשות בעניין חנוכת הבית. שכאשר עוברים לבית חדש, אז מי יודע מה ספגו אותם קירות, ואז צריך לתת להם לספוג דברים של קדושה. לכן גם יש עניין לסייד את הבית אם לפני כן גרו שם אנשים רחוקים מתורה ומצוות, כיוון שכנראה שספוגים שם עבירות ודברים לא טובים.

לכן זה הכרחי ממש לעשות חנוכת בית. שזהו לימוד תורה באותו מקום, כך שיחנכו את הבית בדברי תורה. שהקירות יספגו קדושה, שהמקום יתעלה. זה לא עניין של טקס, מסיבה או איזה חפלה על האש. אין שום עניין לעשות סעודה של הוללות וכדומה, ואדרבה, זה עלול לעשות יותר נזק מתועלת. אלא העיקר זה לימוד תורה.

לכן מביאים אנשים שילמדו שם, שיגידו דברי תורה, שיאכלו ויברכו וכו', ומתוך כך יתברך גם בעל הבית. כל זה משאיר רושם על המקום עצמו. אמנם לא רואים את זה בחוש הראיה, אבל זה נמצא שם.

ויוצא מכל זה שהאדם עצמו הוא שפועל להעלות את כל הסביבה שלו ואת כל הבריאה ממש, או שחס ושלום להפך. ואם כן, ברור הדבר שהוא לא יכול להאשים אף אחד בקלקולים השונים שיש בסביבתו, כיוון שהוא עצמו אחראי להם.

והדבר ידוע שהרבה אנשים תופסים את עצמם כאנשים טובים, ומסתכלים על אחרים בכעס ובזלזול. וכמו שאדם רואה מישהו נוסע בשבת וחושב עליו כמה שהוא רחוק. או שאדם עד למעשה נוכלות וחושב כמה רוע נמצא באחראי לאותו מעשה. וכן בדברים רבים נוספים.

אבל האמת היא שהוא עצמו אחראי לכל זה. שאם אותו אדם היה מתאמץ להתעלות עוד יותר, אז ממילא הוא היה מעלה את כל הסביבה שלו. אמנם קשה לתפוס את זה, אבל בזכות עוד דקה של מסירות נפש בלימוד התורה האדם החילוני בקצה הרחוב פתאום מקבל חשק לעשות תשובה. ובגלל איזו הפסקה מיותרת מהלימוד לדברי חול, פתאום אנשים מקבלים הרהורי כפירה.

וזה מה שהיה אצל יונה הנביא. שכאשר הים סער, הטילו גורל וראו שזה בגלל יונה הנביא. ולא זו בלבד, אלא שהוא עצמו הודה ואמר שהוא יודע שזה בגללו. ולכאורה היה יכול להאשים את כל עובדי האלילים שהיו שם. וכי יתכן שגויים עובדי עבודה זרה הם בסדר, וכל הסערה היא בגלל יונה שהיה נביא עצום שדבוק בקדוש ברוך הוא?

אלא שיונה הנביא הבין שעם הגויים שסביבו אין מה לדבר. הקדוש ברוך הוא לא מייחס להם כלל חשיבות. לכן אם יש משהו שמתרחש מסביב, זה בוודאי משהו שבא בגללו. הוא יודע שהאחריות מוטלת עליו, וככל שיתקן את עצמו, כך יזכה גם את האחרים שיתעלו ויתקנו את עצמם.

וכך כל אדם צריך להבין שהאחריות מוטלת עליו. הוא עצמו זה שאחראי להעלות את כל הבריאה. לכן כל אדם צריך לראות את עצמו ואת כל העולם כאילו חציו זכאי וחציו חייב, וכעת כל מצווה קטנה יכולה להביא אותו ואת כל העולם לכף זכות, וכך גם להפך.

אנשים אוהבים להאשים אחרים. לומר שההורים אחראים לכל הבעיות שלהם, שהסביבה גרמה להם, שהנסיבות הזיקו להם וכו’. אבל כל אדם נמצא בתוך העולם האישי והמדויק שלו, עם כל הגורמים שמתאימים בדיוק עבורו, ומתוך אותו מקום עליו להתעלות.

כל האחריות מוטלת אך ורק עלינו. אם יש איזה מכר שעדיין לא חזר בתשובה, זה אומר שאנחנו לא מספיק בסדר, שלא התאמצנו מספיק. אם יש חולים בבתי החולים, זה אומר שעלינו לעבוד יותר על יראת השמיים שלנו ולהתחזק יותר בלימוד התורה וקיום המצוות. כך לכל עניין שמתרחש בסביבתנו בפרט ובכל העולם כולו בכלל, אנחנו הגורמים לו.

וכעת האדם יחשוב לעצמו ויאמר שאמנם האחריות מוטלת עליו, אבל באותה מידה גם על כל אדם אחר שהוא בעל בחירה. ואז שוב יחזור להאשים את האחרים. אבל עליו להבין שאם היה דואג לתקן את עצמו, אז ממילא גם אחרים היו מתעלים. ואמנם זה אמור גם כלפי אחרים, שכל אחד יכול לעלות את כל הסביבה שלו, אבל מכל מקום זה לא מסיר את האחריות מאיתנו.

וכמו למשל שיש כמה חברים שיושבים בסירה, ואז מתגלה חור בסירה, אז כל אחד שם יכול לסתום אותו. אם כל אחד יסמוך על השני ויאשים את האחר, זה לא יעזור במאום והסירה תטבע. האדם מאשים את חברו שלא תיקן את הסירה, אבל הוא עצמו אשם באותה מידה. לא צריך כלל את עזרת האחרים, כל מה שצריך זה לעשות מעשה ולהציל בכך את כולם.

וכך כשאדם מתקן את עצמו, מתאמץ, מוסר נפש על התורה הקדושה ועושה כל מה שאפשר כדי להתקרב להשם יתברך, אז ממילא הוא מביא לנסיבות טובות יותר ולעילוי של כל הבריאה. הוא מביא לשפע עצום, הן ברוחניות והן בגשמיות.

וכמו שמובא בכמה מקומות בתורה, שאם נלך בדרך השם, אז יהיו גשמים בעתם, יהיה יבול, יהיה שלום, יהיה שפע וכו’. המצב הנוכחי בכל הפרטים בעולם, הן לטוב והן להפך, הכל בא מכוחנו, הכל תוצאה של המעשים שלנו.

ואז אדם מסתכל על המצב וחושב מדוע יש חוסרים, מדוע אין פרנסה, מדוע יש מלחמות, מדוע יש חולי, מדוע יש פחד, מדוע יש ייסורים, מדוע קשה, מדוע יש מחבלים וכו’. אבל הוא לא מבין שהאויבים לא עושים מאום, למחבלים אין שום כוח, לכוחות טבע אין מהות, לאנשים אין כוח להזיק, הכל זה אנחנו מול השם יתברך.

ואז אדם הולך בתמימות ברחוב, וקצת פוזל לצדדים מתוך מחשבה שזה לא דבר כל כך נורא. הוא מסתכל על איזו אישה יפה וחושב שלא עשה שום עבירה מעשית. ואחרי כמה חודשים הבן שלו חולה במשך שלשה ימים והוא לא יכול לישון בלילה. הוא לא מקשר כלל בין הדברים, אבל אם טיפה היה מתאמץ באותו רגע, היה מעלה את המקום שלו ומקבל שפע, וכך מונע הרבה מאמץ וסבל לאחר מכן.

כל טיפה קטנה של מסירות נפש מביאה לשפע עצום שאי אפשר לתאר. כל שנייה נוספת של לימוד תורה למרות העייפות הרבה מביאה להמתקת הדינים ולביטול ייסורים קשים. זה מעלה אותנו ואת כל העולם למקומות טובים יותר ומביא שפע עצום.

וכל זה מסביר לנו את העניין שהתרחש בתקופת המבול. שהאנשים היו כל כך שקועים בתוך החטאים שלהם, ואז ממילא הביאו לירידה רוחנית של כל העולם, עד שגם הבהמות והחיות השחיתו דרכם. האנשים עצמם גרמו להחרבת העולם, והביאו נזק לא רק לעצמם, אלא לכל הבריאה.

ומתוך הדברים נבין את הכוח העצום שיש בידינו, לבנות ולתקן או חס ושלום לקלקל ולהחריב. נבין כמה השפעה יש לנו, בין אם זה על עצמנו ובין אם זה על כל הסביבה שלנו. שבאפשרותנו להביא את כל הסביבה שלנו למקום טוב יותר.

השם יתברך יזכה אותנו להתעלות ולהעלות את כל העולם, שנביא לתיקונו ונזכה לגאולה השלמה ולבניין בית מקדשנו במהרה בימינו אמן.

Print Friendly, PDF & Email

עוד על

הצטרפו לקבלת דברי תורה מחזקים מהאתר (מעל 1,200 מנויים):

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *