התורה שבעל פה כתובה בתורה – פרשת שופטים

מאת רוני פיזנטי | ד׳ באלול ה׳תשע״ב | פרשת השבוע - דברי תורה על הפרשה

כל אדם נמצא במקום המיוחד שלו מבחינת האמונה, המצב הרוחני וההבנה של העולם סביבו. עם זאת ניתן לראות שהרוב המכריע של האנשים נמצא בבלבולים והתלבטויות. אנחנו מאמינים במשהו מסוים ועם זאת אנחנו מאמינים במשהו סותר לחלוטין. קשה לנו לתפוס את המציאות ולכן אנו אוחזים בחלקי מידע שכלל לא מתחברים לנו ביחד. אנחנו יכולים להצהיר שאנו חילונים גמורים ובכל זאת העולם יכול להתהפך ואנחנו נדאג שלבן שלנו תהיה ברית מילה. אנחנו יכולים מצד שני להצהיר שאנו אוהבים את הקדוש ברוך הוא הכי הרבה שאפשר ובכל זאת נשמח ללכת לחוף ים מעורב חס ושלום. היום יש הרבה בלבולים וספקות וכמעט אף אחד לא הולך עם האמונה שלו עד הסוף. אחד הספקות הגדולים ביותר שמלווים אותנו הוא עניין נכונות הדברים שהועברו אלינו מהדורות הקודמים. הרי ברור לכולנו שנשכחו הרבה דברים מהדורות הקודמים שהיו ענקיים בתורה, אז איך נדע שגדולי הדור של היום אכן קיבלו את הדברים בצורה נכונה? איך נהיה בטוחים שאנו צריכים לקבל מהם את הפירושים וההסברים ולבטל את הדעה הסובייקטיבית שלנו? הרי ניתן לשמוע לא מעט אנשים שסבורים שהם מבינים את פירוש התורה בצורה טובה יותר מהרבנים שלהם, אז איך אפשר לדעת אם כדאי לנו להקשיב לגדולי הדור או לעצמנו?

פרשת משפטים עונה לנו על השאלה הזו בצורה ברורה ומפורשת. פרק יז', פסוק ט' אומר: "ובאת אל הכהנים הלויים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם", הפסוק שאחריו ממשיך: "ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך… ושמרת לעשות ככל אשר יורוך", ואם זה לא מספיק אז גם הפסוק הבא משלים את הדברים: "על פי התורה אשר יורוך… לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל". בפסוקים האלו התורה מצווה אותנו ללכת על פי הציווי של גדולי הדור.

עשה לך רב

הקדוש ברוך הוא ידע שנגיע למצבים בהם לא נדע למה להאמין. הוא ידע שיהיו קראים ורפורמים שירצו לפרש את התורה בצורה עצמאית מבלי להתחשב במסורת ובגדולי הדור. הוא ידע שנחזיק ספר תנ"ך ביד ונחשוב שאנחנו מבינים את המשמעות של הדברים טוב יותר ממי שכתב אותם. לכן אחת מתרי"ג המצוות שבתורה היא להקשיב לדברי חכמים. ללכת אחרי פסיקותיהם של גדולי הדור. לא לזוז ממה שהם אומרים. לזה אנחנו מתכוונים כשאנו מברכים ש"ציוונו על נטילת ידיים", או ש"ציוונו להדליק נר של שבת". בתורה לא נמצא את הציווים האלו, אך בכל זאת אנחנו אומרים שהשם ציווה אותנו. העניין הוא שכאשר הוא ציווה אותנו להקשיב לגדולי הדור, ואלו ציוו אותנו להדליק נר של שבת, יוצא שהוא ציווה אותנו להדליק נר של שבת. הדבר דומה לאבא שאומר לבנו להקשיב לסבא, כאשר הבן מקשיב לדברי סבו, יוצא שהוא מקשיב לציווי של אביו. אם כן יוצא שכאשר אנו מקיימים את התורה שבעל פה וכל דברי החכמים וגדולי הדור, אנו מקיימים בכך את התורה שבכתב. אם נתעלם מהציווי ונחליט שאנו מבינים טוב יותר מפוסקי הדור, יוצא שאנו מבטלים את המצווה, עוברים עבירה ועושים כנגד רצונו של השם שציווה אותנו במפורש בתורה לא לסור מדבריהם.

לאחר שאנו מבינים את המצווה החשובה הזו, נעלמים כל הבלבולים והספקות. כמו שאמרו חז"ל: "עשה לך רב והסתלק מן הספק". כי ברגע שהרב אומר לנו את דעת התורה בנושא, כלומר מה השם רוצה שנעשה, אז אין יותר שום ספקות. אם אנחנו מרגישים מבולבלים ולא בטוחים זה רק משום שאנו לא יודעים כיצד עלינו לנהוג ומה צריך לעשות. כשאנו מקשיבים לדברי הרב אנו בעצם מקשיבים לקדוש ברוך הוא שאמר לנו להקשיב לרב. כמובן שמאוד חשוב לבחור את הרב בקפידה לפני כן, כדי לוודא שהוא אכן זכאי לתואר "רב". רק לאחר שאנו יודעים שהוא ראוי, שיש לו המלצות מגדולי הדור ושיש לו יראת שמיים אמתית, רק אז נוכל באמת לסמוך עליו וללכת על פי הוראותיו.

הוכחה ברורה והגיונית לתורה שבעל פה

את התורה שבכתב לא ניתן להבין ולפרש לבד. כדי לדעת מה כתוב בה אנו צריכים ללמוד קודם את אותיות הא' ב' ממדריך שילמד אותנו בעל פה. אדם שלא יודע את האותיות יכול לנסות לקרוא ספרי הסבר רבים אך לא יבין מהם כלום. מישהו מוכרח ללמד אותו קודם איך לקרוא (לימוד בעל פה) ורק לאחר מכן הוא יוכל להבין מה המשמעות של כל מילה ואיך להבין את המשפט. גם לאחר שהוא כבר מבין את הדברים, תמיד ישנם דברים רבים שלא מועברים בכתב או דברים שניתן לפרש בכמה אופנים, לכן גם לילדים בכיתה א' שכבר למדו לקרוא לא נותנים להמשיך את דרכם בצורה עצמאית, אלא המורים וההורים מלווים אותם עם הסברים רבים כדי להעביר את החומר בצורה קרובה יותר למקור. אפילו הקראים עצמם ושאר מתנגדים לתורה שבעל פה מבינים את זה, ולכן לא מפרשים את התורה כל אחד בעצמו כפי שאמונתם סוברת, אלא לומדים את ההמצאות של הדורות הקודמים שלהם בעל פה. כך גם במשך כל החיים, אדם יכול ללמוד במשך שנים רבות ולהצטיין, אך הניסיון בתפקיד הוא זה שמלמד אותו הכי הרבה, כי שם אנו לומדים בעל פה. באופן דומה, אין שום סיכוי לשום אדם בעולם להבין מעצמו את מה שכתוב בתורה. הוא יכול להמציא המצאות, אבל הוא בוודאי יהיה רחוק מהמקור. כדי להיות קרובים למקור ככל שניתן אנו צריכים ללמוד את הדברים בעל פה מהדור הקודם שלמד אותו בעל פה מהדור שלפניו וכך עד למשה רבינו בהר סיני. אי אפשר להמציא פירוש, הפירוש צריך לעבור מאדם לאדם כדי שיהיה אמתי. אם אנו ממציאים פירוש, אז זהו הפירוש שלנו ולא הכוונה האמתית שאותה העביר הקדוש ברוך הוא כשכתב את הדברים.

מכל זה אנו צריכים להבין שאין לנו את הכלים המתאימים לפרש בעצמנו את הדברים בצורה נכונה. ראוי לכולנו לעזוב את הפירושים האישיים ואת כל הכתות שצצות להן ומפרשות את התורה בצורה הנוחה להן, ולדבוק בגדולי הדור, במסורת ובקבלות שיש לנו מהדורות הקודמים, כפי שהתורה מצווה אותנו לא לסור מדבריהם. שנזכה לקבל את האמת באהבה וללכת על פיה, ומתוך כך נזכה לבניית בית המקדש במהרה בימינו אמן.

עוד על

אהבתם את דבר התורה? אתם מוזמנים להוריד בחינם את הספר "מחפשים את האמת" וליהנות מדברי תורה רבים נוספים על משמעות ותכלית החיים:
לחצו כאן להורדת הספר בחינם

הכניסו את כתובת האימייל שלכם כדי לקבל את דברי התורה החדשים שמתפרסמים באתר:

2 תגובות על התורה שבעל פה כתובה בתורה – פרשת שופטים

  1. מאת יובל‏:

    בתורה כתוב כל-פי התורה אשר יורוך, ולא כתוב את המילים "גדולי הדור". המושג דעת תורה הוא נטול אמירה לפי מה שסברת. דאם לכך אחד יש את גדול הדור שלו שאומר לו את דעת התורה – כלומר דעת הקב"ה (לפי סברתך) אזי לתורה יש הרבה מאוד דעות בכל מקרה, שהרי כל רב וגדול דור מבין את התורה אחרת. דהיינו לפי דעתך התורה היא לא אחת. השו"ע לא הכיר את המושג הזה ואפילו לו בעל הקצות.
    גדולי הדור בדורנו אינם נביאים ואף לא בני נביאים, לכן אין הם יודעים מה הקב"ה אומר. עליהם להשתמש בנסיון הרב שיש להם ובחכמתם הרבה בכדי לבאר את התורה – שהיא דבר ה' – כדבעינן. אך את הדבר הזה כל רב עושה וצריך לעשות – וכולם עושים זאת.
    בברכה,

    • תודה על התגובה יובל,
      התורה אמנם לא אומרת "גדולי הדור", אך היא כן אומרת ה"שופטים". כידוע השופטים הנהיגו את העם לאחר הכניסה לארץ ישראל. כאשר הסתיימה תקופת השופטים, היו מנהיגים אחרים שהנהיגו את העם, אם זה מלכים, נביאים, חכמי התלמוד או גדולי הדור בדורות שלנו. יוצא שאותם גדולי הדור כמו מחליפים את תפקיד השופטים של אז. ולכן ברור שישנה מצווה להקשיב לדברי חכמים ולא לסור מדבריהם. לכן כאשר אדם מסתפק בקשר להלכה מסוימת הוא הולך לשאול רב, ואם הרב שלו מורה לעשות משהו מסוים, אז גם אם יתכן שרב אחר חולק עליו, עדיין הוא מחוייב לעשות זאת משום שהוא הולך לפי הרב הקבוע שלו. בדיוק כפי שישנם חילוקים מסוימים בין ספרדים, אשכנזים ותימנים, וכל אחד הולך לפי המנהגים שלו ולפי הרבנים שלו. התורה היא בוודאי אחת ויחידה, אבל עם זאת השם נתן כוח לחכמים כפי שמסופר בכמה מקומות בגמרא, כמו בתנורו של עכנאי שנאמר "לא בשמיים היא", או כמו רבן גמליאל שקידש את החודש למרות שהיו שם עדי שקר וזה לא הסתדר עם החישוב של הלוח. הרבנים לא ממציאים דברים מדעתם, הם חוקרים לעומק את דעת התורה ומנסים לכוון אליה מתוך חכמתם. דווקא כאשר אנו מקשיבים לגדולי הדור התורה נשמרת אחת ויחידה, הדבר בדיוק הפוך ממה שאתה אומר, כי אם לא היינו מקשיבים לגדולי הדור, אז היה יוצא שכל אחד מפרש את התורה על פי שכלו, ואז לכל אחד הייתה את התורה שלו. אלא שדווקא כאשר אנו מבטלים את עצמנו למנהיגי הדור, היא נשמרת בצורתה האמתית כפי שהשם ציווה אותנו. אמנם הם לא נביאים, אבל הם עמלו ורכשו להם כלים שעוזרים להם לקבל החלטות נכונות, וכמובן שיש להם סייעתא דשמייא בשביל כל הדור שזקוק להם. הרי אם לא גדולי הדור, אז למי יכולה להיות הכוונה ב"על פי התורה אשר יורוך"? מי עוד יכול להורות לך תורה?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *