וידום אהרון – פרשת שמיני

מאת רוני פיזנטי | י״ח באדר ב׳ ה׳תשע״ד | פרשת השבוע - דברי תורה על הפרשה

פרשת שמיני מתארת מעשה יוצא דופן וקשה לתפיסה. ביום של שמחה עצומה בו חונכים את המשכן ואהרון הכהן נכנס לעבודתו, שניים מבניו נשרפים למוות. לאהרון הכהן בוודאי יש הרבה מה לומר בנושא. בוודאי שהדבר נראה כחוסר צדק מוחלט כלפי כל מי שמתבונן. בוודאי שאפשר להתלונן, לכעוס ולהאשים. אבל אהרון הכהן בוחר בדרך אחרת לגמרי: ״וידום אהרון״ (ויקרא י׳, פסוק ג׳). אהרון בוחר בשתיקה מתוך הפגנת אמונה עוצמתית מעבר לכל הבנה.

אנחנו לעומת זאת דווקא אוהבים להתלונן. יש לנו הרבה תלונות ותרעומת כלפי השם יתברך על דברים שנראים לנו כחוסר צדק, אבל צריך לזכור שהקדוש ברוך הוא לא חייב לנו כלום. כל מה שיש לנו זה מתנה שקיבלנו ממנו בחינם מבלי שנהיה ראויים לכך. צריך להגיד תודה על כל נשימה שלנו. כל שכן אם יש לנו גם אנשים אוהבים שסובבים אותנו, מערכות גוף מתפקדות, מעט כסף ורכוש וכו׳.לפעמים יש דברים שלא מסתדרים לנו ואז אנו חושבים שכל החיים לא שווים כלום חס ושלום. אבל גם לאדם עם אינספור מחלות כרוניות לא עלינו, יש עדיין מערכות שכן מתפקדות שעליהן הוא צריך לומר תודה. גם לאדם בודד בלי משפחה וחברים, יש עדיין דברים רבים בחייו שעליהם הוא מוכרח לומר תודה. אם נאפס את המצב, אז אף אחד לא צריך בכלל להיות כאן. המצב הנורמלי הוא מצב בו אין לנו כלום. לא איברי גוף מתפקדים, לא משפחה אוהבת, לא רגעי הנאה מעטים, שום רכוש, שום כסף, אפילו לא מעט לחם יבש לאכול או גופיה בלויה ללבוש, ואפילו לא אויר שאפשר לנשום. כלום. זה המצב המאופס והנורמלי. מכאן אפשר להתחיל לנסות לחשב ולמנות את החסד העצום שהשם יתברך עושה איתנו ולהבין שכל מה שיש לנו מעבר לאפסיות הוא מתנת חינם שאנו כלל לא ראויים לה.
כאשר מגיעות עלינו צרות חס ושלום, צריך ללכת בשיטת ״וידום אהרון״. קל להפנות אצבע מאשימה לשמיים ולומר ״איפה אלוקים היה בשואה?״ או ״למה השם לא עוזר לנו?״ אבל לפני הכל צריך להבין שהשם יתברך נותן לנו כל כך הרבה מתנות חינם, ולמרות שאנו עושים עבירות וחטאים בלי סוף הוא בכל זאת אוהב אותנו ולא עוזב אותנו לרגע. רק שאין לנו תפיסה בכלל בקדוש ברוך הוא ובהנהגות שלו. הדברים שהוא עושה לא מובנים לנו כי אנו לא רואים את כל התמונה. אנו מכירים את העולם מתוך המוגבלות שלנו והשכל המצומצם שלנו בזמן הקצוב לנו ובמקום המסוים שלנו. השם רואה את התמונה הכוללת ויודע היטב מה טוב לנו.את כל זה אהרון הכהן הבין ולכן גם במצב בו הנורא מכל מתגשם מול עיניו ודווקא ביום שצריך להיות המאושר בחייו שבו הוא מתחיל את עבודת המשכן, גם אז הוא לא מתרעם ולא מפנה אצבע מאשימה. הוא לא בא בטענות ולא כועס. הוא פשוט שותק ומבין שכך הוא הרצון של השם יתברך. הוא אפילו שרוי בשמחה, שהרי הוא מתנבא בפסוקים לאחר מכן כשהשם מסביר לו שאסור לכהנים להיכנס שתויי יין למשכן. נבואה חייבת להגיע מתוך שמחה ומכאן שאהרון הכהן התמלא באמונה שלמה.

לפעמים כאשר נסיבות החיים מביאות אותנו לכך, אנו מתמלאים כעס וזעם. לא רק כלפי שמיים, אלא גם כלפי האנשים הסובבים אותנו. לא פעם אנו מתפרצים על מישהו, מתחממים מהר וכל דבר מעצבן ומכעיס אותנו. לכל אחד יצא שזרק כמה מלים לא יפות מפיו, שכעס על מישהו על איזו אי הבנה קטנה או שעשה מעשים לא טובים רק מתוך כעס וחמה. אהרון הכהן מלמד אותנו כלל חשוב לחיים.

כאשר קורה לנו משהו, שמישהו מכעיס או מעציב אותנו, לפני הכל צריך ללכת בשיטת ״וידום אהרון״. קודם לשתוק ולחשוב על הדברים. רק אחר כך להגיב. גם כלפי עצמנו אנו צריכים לנהוג כך. לא לכעוס ולא להתעצב משום דבר. לא צריך להרגיש שהכל נופל ושום דבר לא שווה. כי לפעמים מתוך נקודת מבט צרה אפשר להתייאש ולהתמרמר. אבל אם פשוט נשתוק וניתן לעצמנו זמן לחשוב על הדברים, נוכל לראות את התמונה הגדולה יותר ולהבין שזה כלל לא כך.

אם נתבונן היטב נוכל להבין שבעצם יש לנו הכל בחיים. כל מה שאנו צריכים נמצא מסביבנו וכל מה שלא נמצא הוא לא באמת נצרך. מעבר לכך נוכל להבין שגם אם חסרים לנו פה ושם כמה דברים, עדיין יש אינספור דברים חשובים ומהותיים שאנו מקבלים בכל רגע בתור מתנת חינם מהשם יתברך. אדם יכול לחשוב על כמה שהוא מסכן בגלל כל הצרות שלו, אבל אם חס ושלום ברגע אחד הוא יתבשר בשורות לא טובות, הוא יהיה מוכן לתת את הכל כדי להחזיר את המצב אחורה. כל הצרות שהיו לו ייראו לו כמו גן עדן לעומת הבעיות החדשות שצצו. במקום להתמרמר על מה שאין, צריך פשוט להתחיל להתבונן במה שיש.

השם יתברך יזכה אותנו להגיע למקומות גבוהים ועליונים מתוך השתיקה, אך ללא ניסיונות קשים וייסורים חס ושלום. שנתבשר רק בשורות טובות והשם יתברך ישפיע עלינו שפע גדול ושמחה עצומה.

Print Friendly, PDF & Email

עוד על

הצטרפו לקבלת דברי תורה מחזקים מהאתר (מעל 1,200 מנויים):

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *