וידעת היום והשבות אל לבבך – פרשת ואתחנן

מאת רוני פיזנטי | י״ב באב ה׳תשע״ג | פרשת השבוע - דברי תורה על הפרשה

גם אם מצליחים להגיע למצב של ידיעה, איך אפשר להכניס את הדברים אל הלב? לכאורה זה נראה כמשהו בלתי נשלט. שהרי אנו לא יכולים להחליט לעצמנו מה יכנס ללבנו ומה לא יכנס אל הלב. אז מדוע התורה מצווה אותנו להשיב את הדברים אל הלב?

אלא שהפסוק לא רק אומר לנו שצריך להכניס אל הלב את הידיעות שלנו, אלא הוא גם מסביר לנו את הדרך כיצד לעשות זאת. בתוך הפסוק נמצא סוד גדול שמסביר לנו כיצד לשלוט על הלב ולהכניס לשם את הדברים שאנו רוצים להכניס. הפסוק אומר: "וידעת היום והשבות אל לבבך כי השם הוא האלוקים…" (דברים ד', פסוק לט'). אם אנו מביאים את הדברים אל הדעת, הם כבר ימצאו את דרכם אל הלב מעצמם. אם אנו מקיימים "וידעת היום", אז זה יגרום לכך ש"והשבות אל לבבך".

אך עדיין הדברים לא כל כך פשוטים, שהרי לכאורה ישנם המון דברים שאנו יודעים שאינם מגיעים אל הלב שלנו. אבל האמת היא שאותם הדברים שלא עשו את דרכם אל הלב שלנו, גם כלל לא עשו את דרכם אל הדעת. כאשר התורה מדברת על דעת, היא מתכוונת לחיבור. כאשר התורה אומרת "וידעת היום", אז הכוונה היא להתחבר לדברים. לא מדובר על סתם ידיעה בעלמה כמו שמועה שעברה או משהו שראינו ומיד שכחנו מכך. מדובר על חיבור אמיתי לדברים.

אדם למשל יכול לשמוע כמה שתיה ממותקת או מאכלים שומניים תעשיתיים מזיקים לבריאות, להיות חכם מאוד ומבין גדול בזה, אולי אפילו לתת הרצאות על החומרים המזיקים והרעילים שנמצאים שם, אך מצד שני לא יחשוב פעמיים לפני שימזוג לעצמו כוס קולה וישתה ללא כל נקיפות מצפון. אותו אדם יכול לומר לאחרים שהוא יודע טוב מאוד את ההשלכות של זה, אך האמת היא שהוא כלל לא קרוב לידיעה. אילו היה יודע ומתחבר לדברים, הוא לא היה מסוגל לגעת בזה. שהרי ברור לכולנו שאם היינו רואים רעל מונח על השולחן, זה לא משנה כמה טעים הוא היה, אף אחד לא היה נוגע בו. אף אחד לא יכול לומר שהוא באמת מתחבר לדברים, שהוא יודע היטב שזה רעל ובכל זאת לא אכפת לו. הרי האינסטינקטים הטבעיים של האדם מרחיקים אותו מסכנה. אי אפשר לדעת שאנו מזיקים לעצמנו ובכל זאת להמשיך לעשות זאת. אם אנו בוחרים להזיק לעצמנו זה אומר שלא הגענו לידיעה אמיתית. כאשר הדברים לא נמצאים לנו מול העיניים אז יש לנו אפשרות להכחיש את העניין, או במלים אחרות, לבחור לא להתחבר לדברים. יוצא שלמרות שאנו חכמים ומבינים, אנו לא יודעים. כי הידיעה היא החיבור לדברים.

על פי הדברים האלו אפשר לראות שהתורה נתנה לנו את הדרך להכניס דברים אל הלב שלנו. ברגע שנכניס את הדברים לידיעה, הם יגיעו אל הלב. אם למשל למדנו על איזו מצווה או ששמענו דבר תורה חדש, אז בוודאי שאם נמשיך בחיינו כרגיל לא יקרה כלום. אך אם ננסה להתבונן בדברים, לחשוב עליהם, לבצע בצורה מעשית, לקיים אותם ולהכניס אותם לחיינו, אז כבר יהיה לנו חיבור לדברים. ברגע שניצור את החיבור לדברים, הם בוודאי כבר יגיעו במהרה אל הלב. ככל שהחיבור יהיה חזק יותר, כך הם יכנסו עמוק יותר אל הלב. כמו שאנו מתחברים לילדים שלנו, וזה כלל לא משנה מה האופי שלהם או איך הם נראים, אנו בוחרים להתחבר אליהם רק משום שאנו מרגישים שייכות אליהם. החיבור הזה יוצר רגש עז של אהבה והם נמצאים עמוק בלבנו, וכל זה רק משום שהחלטנו שאנו רוצים להתחבר אליהם. אם נבחר להתחבר גם לתורה, למצוות ובעיקר לאבינו שבשמיים, אז בוודאי שנזכה לידיעה גבוהה שתשיב את הדברים אל לבנו.

השם יזכה אותנו לדעת את הדברים ולהשיב אותם אל הלב כך שכל התורה הקדושה תהיה לחלק בלתי נפרד מכל אחד מאיתנו.

Print Friendly, PDF & Email

עוד על

הצטרפו לקבלת דברי תורה מחזקים מהאתר (מעל 1,200 מנויים):

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *