ללמוד איך להתאבל על חורבן בית המקדש – תשעה באב

מאת רוני פיזנטי | ג׳ באב ה׳תש״ע | שבת, חגים ומועדים

תשעה באב זהו היום בו נחרב בית המקדש. בכל יום אנו צריכים לזכור את ההפסד הנורא ולהתפלל על כך שיבנה מחדש, אך ביום הזה במיוחד, כולנו צריכים להתענות ולהתאבל על החורבן. עם זאת, יהיה לנו מאוד קשה למצוא אנשים שבאמת מתאבלים על ההפסד העצום ועל הכאב הנורא של הגלות. לכאורה זה נראה עוד יום רגיל, רק שצריך לצום בו. האם אנו יכולים לפרוץ פתאום בבכי על משהו שקרה לפני כמעט 2000 שנה? מה היה בכלל מיוחד כל כך בבית המקדש ולמה זה נוגע לנו היום? אם ננסה להבין את צורת החיים שתהיה לנו בע"ה בבוא הגאולה, כולנו נרגיש את הצער על החורבן באופן אוטומטי.

כשילד קטן הולך בדרך לא טובה, אביו מעניש אותו על מעשיו. הדבר לא נובע מרגש נקמנות שיש באב, אף אבא שפוי ואוהב לא רוצה להתאכזר לבנו. אלא שהעונש בא לטובת הילד כדי לכוון וללמד אותו ללכת בדרך הנכונה. אב שרואה את בנו עושה מעשה לא טוב רוצה לחנכו, וכך הוא יכול לשלוח אותו לחדרו לחשוב על מה שעשה. אם הבן יחשוב על מעשיו הלא טובים ויחליט ללכת בדרך טובה ולתקן אותם, אביו ישמח מאוד, יבטל את עונשו ויעשה הכל כדי לשמח את הבן. אם לעומת זאת הבן יישאר בעקשנותו ולא ישמע לקול אביו, האב ייאלץ להשאיר אותו בעונש זמן רב יותר עד שילמד ויתחנך, הכל מתוך אהבתו אליו. אך קיימת אופציה נוספת, שהיא הגרועה מכולן. לאחר זמן מה, הבן עלול להתרגל ולשכוח מכך שהוא נמצא בעונש, וכך הוא ימצא לו תעסוקות שונות בחדרו ויהיה בטוח שאלו החיים הטובים. כשאביו יכנס לחדר לראות מה שלומו, הבן עלול לכעוס עליו ולחשוב שהוא מפריע לו בעיסוקיו. הוא מצדו יכול להישאר שם לנצח מבלי לראות את כל היופי האמתי שנמצא בעולם ומבלי לדעת בכלל מה הוא מפספס.

לצערנו, היום אנו נמצאים במצב הזה בדיוק. הקדוש ברוך הוא החריב את בית המקדש, שמסמל את שכינתו בתוכנו. אותו מקום קדוש אליו ניתן ללכת בכל עת, לחזות בניסים מופלאים המתרחשים אל מול עינינו ולחוש בנוכחות הבורא יתברך. הדבר היה הכרחי בתור עונש, כך שנבין שאנו צריכים לעשות תשובה על מעשינו. אלא שעם הזמן התרגלנו לעונש ולהסתר הפנים של הקדוש ברוך הוא, וכך הגענו למצב שאנו אפילו לא מרגישים שמשהו חסר. מרוב שהפכנו דומים לאומות העולם, אנו כבר לא מרגישים שאנו מובדלים מהם. אנו בכלל לא קולטים שיש משהו מעבר לכל זה, שעכשיו אנו בגלות ובסופו של דבר תבוא הגאולה. שקענו כל כך עמוק שאנו טועים לחשוב שזהו העולם האמתי ושאין שום דבר מלבד זה.

אנו מוכרחים לזכור שאנו עדיין בעונש. מצבנו כרגע רחוק מלהיות אידיאלי. הבורא שולח לנו זעזועים שונים לעולם כך שנבין שלא הגענו אל השלווה האמתית. כל טיפת צער שאנו חשים בעולם צריכה להביא אותנו אל המסקנה שאנו רוצים בגאולה השלמה. אם נזכור שאנו בעונש, נוכל בקלות לעשות תשובה, לקבל על עצמנו ללכת בדרך טובה יותר ובכך לסיים את הגלות. אמנם החורבן נראה כמשהו עתיק שלא קשור אלינו, אך עצם העובדה שאנו עדיין בגלות מוכיחה שהעונש עדיין נדרש, שכן אם היינו עושים תשובה היינו כבר נגאלים. לבורא אין בעיה להוציא אותנו מהעונש בכל רגע, אלא שאנו בעצמנו עדיין לא ראויים לכך.

כל מה שצריך כדי להתאבל על חורבן הבית בצורה אמתית מתוך הלב, הוא לנסות להבין את המצב שאנו נמצאים בו. אם הבורא יתברך החריב את ביתו בעולמנו, זה מרחיק אותנו ממנו. כמו שככל שנתרחק מהשמש פחות נרגיש באורה ובחומה, כך ככל שנתרחק מהבורא, פחות נרגיש את אורו. האור של הבורא הוא כל חיינו. הבורא הוא מקור החיים, השמחה, העונג, האהבה, השלום, השפע, השלווה וכל טיפת טוב שקיים בעולם. אין כל קיום לעולם ללא הקשר הזה. לכולנו יש צרות שאנו אוהבים להתלונן עליהם, אך במקום זה ניתן לבכות על מקור הצרות הללו – על החורבן. במקום לדאוג ולחיות בעצבות מדברים שונים, אנו צריכים לבחור להתאבל על החורבן שהוא הגורם לכך. כל צער שקיים בעולם הוא רק מזיק אם אנו הופכים לעצובים ומיואשים בגללו. לעומת זאת, אם נבחר לקחת את הצער ולנתב אותו לעשיית תשובה וחרטה על המעשים הלא טובים, לתפילה לבורא ולצער על בית המקדש שנחרב, נוכל בע"ה לעזור להבאת הגאולה, וכך נזכה ל"כל המתאבל על ירושלים, זוכה ורואה בשמחתה".

עוד על

אהבתם את דבר התורה? אתם מוזמנים להוריד בחינם את הספר "מחפשים את האמת" וליהנות מדברי תורה רבים נוספים על משמעות ותכלית החיים:
לחצו כאן להורדת הספר בחינם

הכניסו את כתובת האימייל שלכם כדי לקבל את דברי התורה החדשים שמתפרסמים באתר:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *