טמטום הלב והלכות תולעים – פרשת שמיני

מאת רוני פיזנטי | י״ט באדר ב׳ ה׳תשע״ו | מצוות והלכה למעשה, פרשת השבוע - דברי תורה על הפרשה

פרשת שמיני מבדילה בין בעלי החיים הטהורים והטמאים. בין בעלי החיים הטמאים אפשר למצוא את השקצים והשרצים. התורה מצווה אותנו לא לשקץ את נפשותינו ולא להיטמא בהם ומסיימת "ונטמתם בם" (ויקרא יא', פסוק מג'). ומכאן לומדים שהדבר מביא לטמטום הלב ועל כן יש להיזהר ביותר.

לפעמים יש לאדם משיכה פנימית לרוחניות ולטהרה. יש לאדם חשק בלימוד התורה והוא שמח מכל מצווה שהוא מקיים. לא קשה לו לקיים מצוות והוא לא סובל מכך, אלא מרגיש מרץ ושמחה. אבל לפעמים אנשים נמצאים במקום הפוך לגמרי, שכל דבר תורה מכביד עליהם, שכל מצווה קשה לביצוע ושכל עבירה נראית להם כתאווה מושכת שאין להם אפשרות לסרב לה. כשאדם נמצא במקום כזה ורוצה להתקרב להשם יתברך, הדרך שלו מפרכת וקשה.

צריך לדעת שהעבירות מטמטמות את לב האדם. הלב הופך לאטום וכך האדם מתקשה להתחבר לרוחניות ושקוע בתוך תאוות גשמיות כמו בהמה. הוא לא מבין מה גורם לזה, אבל מרגיש שקוע בתוך תאוות בהמיות. הוא לא מקשר בין הדברים אבל כל דבר שקשור במושגים רוחניים נראה לו רחוק אלפי שנות אור. לפעמים אנשים כאלו רוצים להתקרב להשם, אבל לא מצליחים להתגבר על כל ההפרעות והקשיים שבדרך.

כל עבירה שאדם עושה גורמת לזה. כל עבירה מטמטמת את לבו ומרחיקה אותו עוד יותר מהקדושה. כל עבירה שאדם עושה מביאה עליו רוח טומאה שמחלישה את הכוח הרוחני שלו ומקשה את לבו. אבל יותר מכל העבירות, דווקא אכילת בעלי חיים טמאים היא זו שמביאה לטמטום הלב הגדול ביותר. שעל זה נאמר "ונטמתם בם".

רוב היהודים שיש להם איזשהו קשר קטן למקורות נזהרים מלאכול דברים טמאים. כולם בסופו של דבר מרגישים במקום פנימי כלשהו את הנזק הגדול והריחוק מדרך הקדושה. גם אנשים בעלי חזות חילונית מובהקת שאינם שומרי מצוות כלל, בדרך כלל משתדלים לאכול דברים כשרים ולכל הפחות לא יאכלו חיות טמאות כמו חזיר או גמל.

אלא שיש מקומות שבהם קשה יותר להיזהר, כמו אותם שקצים ושרצים, ושם אנו פחות מקפידים. למרות שזה לא פחות חמור, למרות שכמות האיסורים גדולה יותר אפילו מלאכול חזיר ולמרות שדווקא עליהם נאמר "ונטמתם", בכל זאת אנשים מזלזלים בזה.

התולעים והשרצים השונים נמצאים כמעט בכל מקום מסביבנו וקשה מאוד לא להיכשל בזה. אנשים רבים מנסים להדר בכשרות המזון, אבל דווקא בדברים האלו שהם בעייתיים יותר, הם מזלזלים. צריך לדעת שזהו אחד העניינים הבסיסיים שעל כל יהודי לעשות כדי להגיע ליראת שמיים. שהרי ללא זה, אדם יכול לטרוח ולהתאמץ כדי להשיג השגות רוחניות ובכל זאת להיות תקוע כיוון שהלב שלו נהיה אטום. הדבר הראשון שצריך לעשות הוא לפתוח את הלב.

לצורך מודעות לדברים, ריכזנו כאן הלכות בסיסיות ועיקריות בנוגע לאיסור תולעים. הדברים מובאים בקצרה כדי להכיר את ההלכות ואין לפסוק מהם הלכה. ישנם מנהגים שונים וכל אחד יעשה לפי רבו. בכל עניין יש להסתכל בספרי הפוסקים ולהתייעץ עם מורה הוראה.

קיצור הלכות תולעים

כדי להימנע מאכילת תולעים ואיסורים אחרים, עלינו לבדוק ולנקות היטב את המזון לפני האכילה. ישנם ירקות עלים שונים שאנשים רבים אוכלים בלי הרבה חישובים. אנשים שוטפים קצת במים ורואים שבכלליות זה נראה בסדר ואז מכניסים לפה בלי לחשוב יותר מדי.

בדיקות שונות הוכיחו שעל עלה חסה אחד בגידול רגיל נמצאים מאות שרצים קטנטנים. השטיפה מורידה רק חלק קטן ביותר, אבל רובם נשארים גם לאחריה ועושים את דרכם אלינו חס ושלום. ישנן תולעים שחודרות לתוך העלה ומסתתרות, ישנן שנדבקות בחזקה לעלה ושטיפה לא תועיל להסירן, ישנן שמסוות עצמן בצבע של העלה וכך כמעט ואין אפשרות להרגיש בהן.

כך גם בשאר ירקות עלים. עלי נענע, עלי גפן, כרוב, כרובית, כוסברה, פטרוזיליה וכו'. אנשים רבים מגדלים את העלים האלו בביתם או קונים בשוק וחושבים ששטיפה מועילה להם, אבל יש צורך בניקוי יסודי הרבה יותר. על אחת כמה וכמה שידוע שבשדות שמגדלים את הירקות מרססים אותם בכמויות (ולמרות הכל זה עדין לא עוזר), אז בוודאי שבגידול ביתי יהיו הרבה יותר שרצים ואי אפשר להימנע מכך.

כדי לנקות עלי ירקות שונים יש להשרות אותם מעט בתוך קערה עם מי סבון. יש להשתמש בחומר לא רעיל כמובן, כמו למשל הנוזל לשטיפת כלים ולהוסיף לקערת מים. זה אולי נשמע מפחיד בתחילה, אבל זה לא פוגם בטעם לאחר ששוטפים את העלים מהסבון (רק לא להשאיר את העלים לזמן רב). לאחר ההשריה יש לשטוף היטב את העלים בזרם מים חזק, כל עלה בנפרד כדי להסיר את כל החרקים.

חשוב לציין שכל זה מועיל בחלק מהירקות ובחלק מהגידולים. ישנם ירקות בעייתיים מאוד שכמעט ואין אפשרות להסיר מהם את כל התולעים. ישנם גידולים המכילים כמות כל כך מרובה של חרקים ששום ניקוי לא יועיל להם. לכן העצה הטובה יותר היא להשתמש בגידולים מיוחדים למניעת חרקים עם כשרות טובה. ישנן שיטות גידול כמו שיטת גוש קטיף שמונעת כניסת חרקים אל שטח הגידול. אמנם אין אפשרות למנוע לחלוטין כניסה של חרקים ולכן גם שם בוודאי שצריך לשטוף ולנקות את העלים היטב, אבל זה בוודאי עדיף.

גם בפירות שונים מצויים תולעים רבים. בין היתר ישנם פירות נגועים ביותר כמו תאנים, תותים או תמרים. לכל פרי יש שיטת בדיקה משלו ועל כך האריכו הפוסקים ונכתבו על כך ספרים. אולם העיקר הוא שאת המקומות הבעייתיים ביותר יש להסיר (כמו למשל להסיר את החלק העליון של התותים) ואת הפירות יש לפתוח ולבדוק היטב מול האור (כמו תמרים או משמשים שיש לפתוח את הפרי ולהסתכל מול אור חזק כדי לחפש תולעים וחרקים שונים).

כך גם צריך לבדוק פיצוחים שונים. באגוזי קשיו למשל מצויים הרבה פעמים תולעים קטנות ולכן יש לחצות אותו לשניים ולבדוק בפנים. גם בגרעינים שחורים מצויים תולעים (והרבה חוו על בשרם את הטעם המר של גרעין נגוע). חשוב לציין שגם לאחר הקלייה וגם כשהתולעים מתות, האיסור עדיין קיים (בדיוק כמו שאסור לאכול חזיר בין חי ובין מת).

כבר לפני הקניה של המזון כדאי להסתכל היטב ולבדוק אם המזון נקי. באריזות של פיצוחים וקטניות כדאי לחפש דברים שנראים כמו סיבים, קרום או קמח דק, שמעידים על הימצאות תולעים. בפירות וירקות יש לבדוק שאין חורים המעידים על כניסת תולעים. וכך יש לבדוק כל מוצר, להתבונן, לבדוק תאריך יצור המעיד על טריות המוצר וכו'.

את הקמח יש לנפות היטב בנפה מיוחדת וצפופה שמאושרת על ידי כשרות טובה (ישנן נפות רבות שאינן צפופות כל כך והתולעים הקטנות נופלות דרך החורים). את האורז יש לברור ולהעביר לאט לאט כדי לבדוק שלא מסתתרים להם שם חרקים. קטניות יש להשרות במים ולאחר מכן לשטוח אותם ולבדוק שאין חרקים.

צריך לשים לב לא להשאיר אוכל פתוח בחוץ על השולחן או על השיש. ישנם זבובים שונים שמטילים את הביצים שלהם בתוך המאכלים ומהם יוצאים תולעים בזמן קצר וחודרים לתוך האוכל בלי שנבחין בכך. חשוב להקפיד לסגור את כל המאכלים ולאחסן אותם במקומות מתאימים. כשהבצק תופח, כשהבשר מפשיר, או כשהתבלינים נשארים מעט פתוחים בחוץ, הם עלולים למשוך אליהם חרקים שונים. לא פעם חרקים מעופפים נופלים לתוך הסלט או לתוך בקבוק משקה פתוח, לכן חשוב להקפיד לכסות ולסגור את המזון.

לפעמים אנשים משתדלים ומקפידים על נקיות המזון, אבל בהזדמנויות שונות אוכלים בחוץ. חשוב לבדוק היטב כיצד מתנהלים הדברים באותם מקומות. לפעמים יש מקומות שהמזון עומד פתוח זמן רב בחוץ ומי יודע כמה חרקים הספיקו להתלוות אליו. לפעמים אנשים מורים לעצמם היתר לא להיזהר בכשרות כאשר מדובר על אירוע משפחתי או משהו חד פעמי. לפעמים למשל חושבים שרק נאכל סלט ואז זה לא נורא, אבל צריך לזכור שאף בעל מסעדה לא יקנה גידולים מיוחדים ויקרים יותר, ולא ינקה עשרות קילו של חסה שנכנסים לסלט אם לא יכריחו אותו משגיחי הכשרות. צריך לשים לב היטב לכל דבר הנכנס לפינו.

על אחת כמה וכמה אם אין למקום תעודת הכשר כלל. צריך לדעת שגם דברים שנראים תמימים עלולים להיות בעייתיים מאוד. יש כאלו שאוכלים במקומות לא כשרים, אבל מזמינים רק חומוס. אלא שמי יודע אילו רכיבים הכניסו לתוך החומוס. יש רכיבי מזון וחומרי טעם שמקורם בנבלות וטרפות. ואם המקום של גויים ישנן בעיות חמורות יותר של חוסר אמון מוחלט (גוי לא נאמן כלל) ושל בישולי גויים (שאסור גם אם כל החומרים עצמם הם בכשרות בד"ץ).

יש רבים שמתירים לעצמם לאכול חומוס במסעדות של ערבים. יש כאלו שמטיילים בחו"ל ונזהרים לא לאכול בשר, אבל אוכלים דברים אחרים בלי חשש. צריך לדעת שהכול בחזקת איסור גמור. את הכלים הם בוודאי לא הגעילו, את הגבינות לפעמים מושחים בשומן מן החי והשרצים מצויים שם בכמויות. אסור לאכול אצל גויים מלבד מקרים מיוחדים בהם ישנה השגחת יהודים.

כמובן שאפשר להרחיב עוד המון על כך, אלא שהמטרה כאן היא רק להכניס את הדברים למודעות. ראוי לכל יהודי לבדוק היטב את פרטי ההלכות ולברר כיצד בודקים ומנקים כל פרי וירק בפני עצמו. כך בסיעתא דשמייא נזכה להינצל מאיסורים ולפתוח את הלב לתורה הקדושה ולאהבת השם יתברך. השם יזכה אותנו להישמר מחרקים ותולעים ויביא לנו יראת שמיים טהורה.

Print Friendly, PDF & Email

עוד על ,

הצטרפו לקבלת דברי תורה מחזקים מהאתר (מעל 1,200 מנויים):

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *