יהודה המכבי היה דוס! (דבר תורה לחנוכה)

מאת רוני פיזנטי | י״ח בכסלו ה׳תשע״ג | שבת, חגים ומועדים

כמה כיף להדליק נרות חנוכה ולשבח את המכבים הגיבורים. אבל מי היו אותם מכבים? בזכות מה נצחו בקרבות? שהרי אנחנו אומרים בתפילות חנוכה "מסרת גיבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים", אז כל הציורים של הבריונים השריריים עם לבוש של ויקינגים בוודאי יורדים מהפרק. הסוד הגדול של המכבים כלל לא היה בכוח הפיזי, אלא במהות הרוחנית שאותה הם ייצגו.

יהודה המכבי היה גיבור, אבל לא במובן הפיזי, אלא ששם בטחונו בקדוש ברוך הוא ולא פחד משום דבר. לא מהיוונים ולא מכוח ועוצמה של שרי צבא גדולים. הוא ידע שהשם עושה מלחמה והוא זה שמחליט מי ינצח ומי יפסיד. לכן הקרבות של המכבים היו יוצאי דופן. הם היו צמים ומתפללים לפני היציאה לקרב, היו מתכנסים ועושים עצרות. במקום לאזור כוח ולאכול היטב כדי לחזק את עצמם, הם בחרו לצום ולצאת לקרב חלושים כדי לחזק בלבם את האמונה שהשם לבדו הוא זה שנלחם. הם הבינו שהמפתח לכל זה האמונה והתשובה, ורק כך הם יוכלו לנצח את היוונים. השם שבחרו לעצמם גם מרמז על כך, "מי כמוך באלים השם" ראשי תיבות מכב"י.

אמנם לחגוג אנחנו יודעים היטב. אבל מלבד הסופגניות והלביבות, כדאי גם לזכור את הנס שנעשה לנו. ההלכה אומרת (לפי רוב הפוסקים, כל אדם ילך לפי מנהגו) שאפילו אדם שגר לבדו בקומה עשירית, כך שאין לאף אחד מלבדו שום אפשרות לראות את הנרות, בכל זאת מדליק נרות חנוכה בברכה משום "פרסומי ניסא" כדי לפרסם את הנס. השאלה הנשאלת היא אם הוא היחיד שרואה את הנרות, אז למי הוא מפרסם את הנס? אלא שאם הוא בעצמו רואה את הנרות זה מספיק כדי לפרסם את הנס. כי אנחנו יכולים להדליק את נרות החנוכה ולחגוג כל השבוע, אבל זה עדיין לא יספיק כדי לפרסם בליבנו את הנס. אנחנו מבינים שהיו שם נסים, אבל נראה לכאורה שזה לא כל כך נוגע אלינו להיום. לכן חשוב להפנים את הדברים, לראות את נרות החנוכה כדי להתחבר לנסים שהיו כדי להבין על מה נלחמנו ומהו אותו נס שהתחולל שם.

בצורה מפתיעה, דווקא בחנוכה יוצאת התרבות היוונית וגוררת אחריה זרם שלם של יהודים יקרים מפז שמוסתים מדרכם כמו אותם מתיוונים של אז. שהרי כל מה שיוון רצתה זה לחסל את היהדות שבנו ולהכניס "תרבות" חדשה לחיינו. תרבות של יופי חיצוני, כוח פיזי, משחקי ספורט, הצגות תיאטרון וכו'. כשבוחנים את הדברים, זה נראה שהתרבות שלהם הצליחה להיכנס אלינו כפי שהם רצו. מפתיע כאמור שרוב מופעי הבידור ה"תרבותיים" תופסים תאוצה דווקא בחנוכה. מופעי הפסטיגל, הצגות או מופעי ילדים שונים מוצגים דווקא בימים האלו בו אנו חוגגים את ניצחון האור על החושך והרוח על החומר. בדיוק כאשר אנו חוגגים את שמירת היהדות וחוסר הכניעה ליוונים שרצו לאבד את אמונתנו בתורה הקדושה כדי להכניס לחיינו "תרבות" יוונית. כל אדם פיקח שיפתח עיתון "תרבות" יוכל להבין די מהר כמה אותו עיתון רחוק אלפי שנות אור מלהיות תרבותי. אותה "תרבות" של היום מהווה כשל חינוכי, זוהמה ופריצות איומה, ללא ערכים וללא כללים, בדיוק כמו אותה תרבות של יוון.

מתוך כל ה"תרבות" הזו מסביבנו, אנו מוצאים את עצמנו עומדים אחר צאת הכוכבים ומדליקים נרות חנוכה. זה הזמן בו אנו יכולים להתחבר לאור העצום הזה שנמצא סביבנו. זה הזמן להיזכר שיהודה המכבי וכל שאר המכבים היו אנשים יראי שמיים שהגנו על עצמם ועל כל ישראל מאותה "תרבות" מאיימת. זה הזמן לשאוב קצת מהאור הגנוז לצדיקים ולקבל כוחות מחודשים לעבודת השם. זה הזמן להיזכר בנס פך השמן ולהבין שדווקא כן היה להם הרבה שמן להדליק בו את מנורת הזהב, אלא שהוא היה טמא והם לא רצו בכך. הם רצו להדליק רק בשמן טהור ועל זה היה נס פך השמן. גם אנחנו צריכים להיות טהורים, ואז כבר יוכלו לסייע לנו מן השמיים כמו בנס חנוכה. נעזוב את הטומאה בצד, נעזוב את החיצוניות השטחית שרומסת את הפנימיות האמתית שלנו, נעזוב את התרבות היוונית ונחזיק חזק באמונה היהודית העתיקה שלנו שתלווה אותנו לנצח נצחים. מתוך כך נזכה בע"ה שהקדוש ברוך הוא יעשה לנו עוד נסים, יבנה לנו את בית המקדש כך שנוכל להדליק שוב את מנורת הזהב בשמן טהור ויגאל אותנו גאולה שלמה במהרה בימינו אמן.

עוד על

אהבתם את דבר התורה? אתם מוזמנים להוריד בחינם את הספר "מחפשים את האמת" וליהנות מדברי תורה רבים נוספים על משמעות ותכלית החיים:
לחצו כאן להורדת הספר בחינם

הכניסו את כתובת האימייל שלכם כדי לקבל את דברי התורה החדשים שמתפרסמים באתר:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *