יום הזיכרון ויום השואה והגבורה

מאת רוני פיזנטי | כ״ד בניסן ה׳תשע״ב | שבת, חגים ומועדים

מדינת ישראל מציינת מדי שנה את יום הזיכרון לשואה ולגבורה ובשבוע שלאחר מכן את יום הזיכרון לחללי צה"ל ומערכות ישראל. הרבה יהודים יקרים נפלו לצערנו במלחמות ישראל ובפעולות איבה שונות, השם ייקום דמם. לא מדובר רק על השואה ועל אותן המלחמות שהחלו לאחר קום המדינה, אלא עוד הרבה לפני כן. מאז ומעולם רדפו אותנו וספגנו אבדות רבות בנפש, יותר מכל עם אחר שאי פעם היה קיים. וכל זה משום שנאה לשם שנאה בלבד וללא כל תכלית. לא שעמים אחרים רוצים לכבוש אותנו או שאנו מפריעים להם באיזשהו אופן, אלא שהם פשוט שונאים יהודים. זה התחיל בעבדות במצריים, המשיך עם עמלק, מלחמות שונות במדבר, גלויות, בבל, פרס, יוון, רומא, גזירות שמד, פוגרומים, מסעות צלב, אינקוויזיציות, נאציזם וזה רק ממשיך עוד ועוד. אין כמעט מדינה בכל העולם שאין לנו איזו היסטוריה רעה איתה, וכל זה ללא כל סיבה נראית לעין. אנחנו בסך הכל עם קטן, לא מזיק, רודף שלום, רחמנים בני רחמנים, אבל עם כל זה, במקום לאהוב אותנו או לפחות לא להתייחס אלינו, אנו לא יורדים מהכותרות בכל העולם. לא רק המדינות סביבנו שונאות אותנו, אלא איכשהו יצא שאנו מפריעים גם להרבה מאוד אנשים שנמצאים בקצה השני של כדור הארץ, סתם כי בא להם לשנוא אותנו.

בעולם של הסתר, אפשר לומר שזה הכל "סתם" ואולי אפילו לחוש קצת חוסר צדק. אבל אצל הקדוש ברוך הוא שמנהיג את העולם אין "סתם" והכל מדוקדק. עצם העובדה שאנו כל כך נרדפים ושנואים ללא כל פרופורציות למציאות מצביעה על כך שזה לא הגיוני וזה בוודאי לא מקרה. עם ישראל נמצא בשליחות בעולם הזה. יש לנו תפקיד חשוב לעבוד את השם ולתווך בין עולמות עליונים לבין הגשמיות כאן למטה. לכל פעולה קטנה שלנו ערך רב והשפעה עצומה עלינו ועל כל העולם. אדם למשל מוותר לחברו ולא מבין שהוא מקיים את העולם ומוריד לו שפע בזכות הפעולה הקטנה שעשה. כשאדם למשל מוותר על הנחת תפילין ליום אחד הוא מונע שפע עצום מכל העולם. כך בכל מצווה ומצווה. לכן כל העולם שונא אותנו. הם אמנם לא מבינים את זה והם יכולים להמציא סיפורים על כמה שאנחנו מעצבנים אותם, אבל בפנים בצורה לא מודעת הם יודעים שהמפתח לכל הקיום שלהם נמצא בידיים שלנו.

חז"ל מספרים לנו שלכל יהודי יקר שנפל בנסיבות שכאלו, רק בגלל שהוא יהודי, יש את המקום הגבוה ביותר בעולם הבא. הוא נהרג על קידוש השם וזוהי המעלה הגדולה ביותר שיכולה להיות. זהו יהודי שנפל בעת מילוי תפקידו כיהודי. בין אם זה בשואה, בין אם זה במלחמה, בין אם בפיגועים ופעולות טרור. לכולם מכנה משותף אחד, הוא נפל כי הוא יהודי. הקדוש ברוך הוא בוודאי לא שוכח ולא מקפח את הבנים שלו, וכל שכן אם עצם היותם הבנים שלו היא הסיבה לרציחתם.

המדינה קבעה את הימים האלו לזכר אותם נופלים. ראוי לכולנו לזכור את כל אותם הנופלים על קידוש השם. אך עם זאת הרבה יותר חשוב מסתם לזכור זה להועיל ולעשות שינוי. בימים האלו ישנם טקסים רבים ברחבי הארץ, ישנם זמני עמידה בצפירה וישנם אפילו חיילים שעומדים במשך יום שלם במשמרות במקומות שונים לאות כבוד. צריך להבין שעמידה בשקט ללא כל מעשה זהו מנהג שלא עוזר לאף אחד, לא לנו ולא לנופלים. אולי זה נותן לנו לזכור את הנופלים אך זה לא מועיל להם בדבר. אין בעייה לעמוד, אבל מדוע להתבטל מלימוד תורה בזמן שאנו יכולים באמת להועיל להם? במקום לעמוד בשקט, ראוי לכל אדם לעמוד עם ספר תהלים או משניות ולומר אותם לעילוי נשמת ההרוגים. כמה רעש הדבר יעשה בשמיים אם כל ישראל יתאחדו וילמדו פרק אחד של תהלים או משניות. למי שקשה או לא נעים להחזיק ספר במקום ציבורי כשכולם עומדים דום, אפשר לחזור על פרק תהלים שאנו זוכרים בעל פה (כמו שיר למעלות וכו'). כל פסוק וכל מילה של קדושה שיוצאת מהפה שלנו מעלה את כל אותם הנופלים למקומות נשגבים. יש לזה תועלת רבה גם לעצמנו וגם לכל אותם הנפטרים. פרק משניות יביא אותנו ואת כל העולם למקום טוב יותר. למי שגם זה קשה, אפשר פשוט לדבר עם הקדוש ברוך הוא במלים שלנו, בלב מבלי שאף אחד ישמע. לבקש ממנו שישמור על העם הקדוש שלנו, לבקש שכל מבקשי רעתנו הארורים ייפלו ולבקש שכל הנופלים בשואה ובכל פעולות האיבה יזכו שנשמתם תעלה מעלה מעלה. הימים האלו הם זמן מצויין להתחזק וללכת לשיעור תורה לעילוי נשמת ההרוגים, לקיים איזו מצווה או חסד עם הזולת שייזקף לזכותן של נשמות ההרוגים. לא כדאי לתת לימים האלו לעבור בלי תועלת ועם צער וכאב בלב שמחלישים אותנו. אז היינו בטקס, עמדנו בצפירה, צפינו בסרטי דיכאון והשתתפנו ביריות כבוד לנופלים, אבל יום שלם עבר ואיך זה הועיל לנו? איך הועלנו לאותם נופלים? הדבר היחיד שאנו מקבלים מהכל זה צער ודיכאון שלא תורמים לאף אחד ורק מזיקים. אנו מוכרחים לחשוב כיצד להתקדם, איך נעזור לעצמנו להגיע למקום טוב יותר ואיך נעזור לכל אותם הרוגים לעילוי נשמותיהם הקדושות.

הימים האלו מאחדים את כולנו כעם אחד, שהרי עצם היותנו יהודים והבנים של הקדוש ברוך הוא זה מה שמביא אותנו לרצות לזכור את כל אותם נופלים. אף אחד לא הציע לעשות יום כזה לזכר הנופלים בעירק או לזכר הרוגי בריטניה, וגם אם היו עושים, זה לא היה באמת משפיע עלינו. אלא שבימים האלו אנו זוכרים שכל אותם נרצחי השואה ואותם נרצחי הטרור, נרצחו בגלל היותם יהודים כמונו. מה שכואב לנו זה שרצחו אנשים מהעם שלנו, העם של הקדוש ברוך הוא. בשר מבשרנו, כאילו שלקחו חלק מעצמנו. בשביל אדם שלא מאמין בהשגחת הבורא או בתורה הקדושה, מה ההבדל בין אותם נרצחי שואה לבין אנשים מעמים אחרים שנרצחו? שהרי אם אין הבדל בין יהודי לשאינו יהודי, אז אין גם הבדל בין יהודי לגרמני ואין כל טעם לכאורה לקיים את יום השואה. אלא שכולנו יודעים היטב שישנו הבדל מהותי בינינו לבין שאר העמים. אנו יודעים שאנו עם אחד, ואפילו שיש קצת חילוקי דעות פה ושם בינינו, כולנו יודעים שנמסור את נפשנו האחד למען השני בזמן האמת אם יהיה צורך בכך. כי כל יהודי הוא עולם שלם שאסור שייחרב. הוא הבן של הקדוש ברוך הוא. לכן אנו שומרים בגבול ומגינים על אחינו היהודים, ומוכנים לשחרר אלפי רוצחים רק כדי להחזיר הביתה יהודי אחד. כי אנו מבינים שיש הבדל מהותי בינינו לבין העמים האחרים. דווקא בימים האלו אנו צריכים לזכור את האחריות המוטלת עלינו בתור העם הנבחר. צריך לזכור מה הקדוש ברוך הוא רוצה מאיתנו. צריך לעשות חשבון נפש ולחשוב כיצד נתקדם הלאה ונבצע את שליחותנו כראוי.

שנזכה שדווקא מתוך כל הצער, נוכל להגיע לשמחה הגבוהה ביותר. שהדברים יהיו בע"ה לעילוי נשמות כל מתי ישראל.

עוד על

מה אנשים מחפשים?

| מה ההבדל בין יום הזיכרון של השואה והגבורה לבין יום הזיכרון של הנופלים במערכות ישראל? |

אהבתם את דבר התורה? אתם מוזמנים להוריד בחינם את הספר "מחפשים את האמת" וליהנות מדברי תורה רבים נוספים על משמעות ותכלית החיים:
לחצו כאן להורדת הספר בחינם

הכניסו את כתובת האימייל שלכם כדי לקבל את דברי התורה החדשים שמתפרסמים באתר:

2 תגובות על יום הזיכרון ויום השואה והגבורה

  1. מאת אלעד‏:

    מאמר רדוד ברמה של ילדים בכתה א'.
    כן, לעמוד בזמן הצפירה זה לחלוק כבוד לנופלים לא פחות מלהגיד פרק תהילים.
    ולראות "סרט דכאון" זה ללמוד על השואה. לא לעשות דבר חסר תועלת.

    • שלום אלעד,

      לא אמרתי שלא צריך לעמוד, אפשר לעמוד ולומר פרק תהלים.
      מה זה עוזר לנופלים שאתה עומד ושותק? איך זה נותן להם כבוד? הרי הם כבר לא כאן בעולם הזה.
      פרק תהלים יכול באמת לעזור להם ולעלות את נשמותיהם.
      ואם רוצים ללמוד על השואה, יש דרכים טובות יותר מלצפות בסרטים של במאים הוליוודיים.
      נשמות הנופלים בוודאי לא רוצות שנהיה בעצבות. ישנן דרכים רבות שנוכל באמת לעזור להן.
      לצורך דוגמה, כשאדם נפצע בארוע מסוים, הוא לא רוצה שתהיה עצוב, שתחקור את הארוע לעומק או שתעשה על זה סרט. הוא פשוט רוצה שתטפל בו ותעזור לו להתקדם הלאה.
      כך גם נשמות הנופלים רוצות שנעזור להם להתקדם, ואת זה עושים בדרכים רוחניות של לימוד תורה ותפילות.

      אין לי כל כוונה ליצור מחלוקות, להפך, דווקא היום הזה צריך לאחד את כולנו ולגרום לנו להבין שאנו עם אחד, כמו שהנאצים יימח שמם הבינו. אין בעיה לעמוד או לראות סרטי שואה. אבל בנוסף לזה כדאי לעשות דברים שבאמת ישפיעו ויעזרו לכל אותם נופלים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *