יישור השכל וההיגיון על פי האמת

מאת רוני פיזנטי | כ״ו בשבט ה׳תש״ע | חיזוק האמונה

לעם ישראל ניתנו הרבה מצוות. את חלקן ניתן להבין מתוך שכל ישר ותפיסה פשוטה של החיים, בעוד את החלק השני לא ניתן לתפוס ולהבין. הציווי לא תרצח למשל מובן לכל אדם כמעט, חוץ מלבודדים בעלי חולי בנפשם. אפילו אדם שעבר על הציווי ורצח מישהו, יכול להבין בשכלו שהוא עשה משהו לא בסדר. כביכול נראה שטעם המצווה הזו מובן לגמרי ורק טיפש מוחלט ישאל למה בעצם אסור לרצוח. אבל האמת היא שאנחנו אפילו לא קרובים להבנת הדבר. הוכחה לכך היא האכזריות שבה אנו אוכלים עופות, בהמות ודגים, מבלי לחשוב בכלל שרצחנו אותם. כשזבוב, יתוש או ג'וק קצת מציקים לנו, אין לנו שום בעיה ושום ייסורי מצפון לקטול את חייהם בשניה אחת. אפילו הבורא בעצמו מצווה אותנו להקריב קורבנות שונים, דבר שלמעשה מכריח אותנו לשחוט את אותו הקורבן.  "לא תרצח" אמנם נראית מצווה פשוטה ומובנת, אבל האמת רחוקה מאוד מכך.

כשנתבונן בדבר נוכל להבין מדוע הדברים כך. על פי התפיסה הרווחת, הבורא נתן לנו מצוות לתועלתנו, ולכן ככל שהמדע מתקדם ניתן לראות זאת יותר ויותר. האוכל הכשר הוא הנקי והבריא יותר, ברית המילה טובה לבריאות, התפילין מונחות בנקודות אנרגיה חשובות בגוף וכך כל שאר המצוות. אך כשבוחנים את הדברים יותר לעומק, מגלים שהדבר הפוך בדיוק ממה שאנו חושבים. אסור לנו לשכוח שהבורא הוא זה שברא את כל הבריאה המופלאה הזו. אז לומר שהבורא הבין שברית המילה טובה לבריאות ולכן הוא ציווה אותנו על כך זה זלזול מוחלט בכבודו. הרי במחשבה כזו אנו תופסים אותו כמוגבל – כאילו שהיה מצב נתון שברית המילה טובה לבריאות, ומכאן הבורא החליט מה לעשות. האמת היא הפוכה לגמרי. מסיבה עליונה כלשהי שלא ניתנת לתפיסה, הבורא נתן לנו את מצוות המילה. מתוך כך, הוא ברא את העולם בצורה כזו שזה ישתלם לנו גם מבחינה חומרית, ולכן הכניס לעולם מציאות כזו שברית המילה תהיה טובה לבריאות. כך כמובן גם לגבי כל מצווה אחרת. הבורא לא ציווה אותנו על "לא תרצח" בגלל שזה לא טוב לרצוח. אין לבורא בעיה לברוא עולם שבו רציחה תהיה דבר חיובי. אלא שמסיבה עליונה ולא מובנת כלשהי הוא החליט שאסור לרצוח, ואז הוא נטע בנו את הידיעה והאינסטינקט שאומרים לנו שזה לא מוסרי.

למעשה אין שום מצווה שנוכל להבין את הסיבה האמתית לקיומה. ישנם כל כך הרבה דברים שאנו חושבים שאנו יודעים בביטחון מוחלט, אבל אסור לשכוח שכל הידיעה שלנו מבוססת על השערות והנחות יסוד אותן הבורא הטמיע בנו. המצפון עובד בצורה מסוימת, אבל הבורא הוא שברא את אותו מצפון בצורה שהוא קיים, ואצל כל אחד הוא טיפה שונה. לכן, חשוב לזכור שכאשר אנו מחליטים על מצווה מסוימת שהיא חשובה ועל אחרת שהיא פחות מהותית, אנו מטעים את עצמנו. לא פעם כשאנו נתקלים בהלכה חדשה ולא מובנת שסותרת את ההיגיון שלנו, אנו מחליטים לדבוק בשכל וההיגיון ולוותר על אותה ההלכה. צריך להבין שכאשר ישנן דעות סותרות, הדעה האמתית והנכונה היא זו של התורה. לא יתכן מצב שבו הבורא טועה. אנחנו לא ממציאים עולם חדש ואין שום דבר שלא היה ידוע לבורא מתחילת הבריאה. הבורא הוא זה שנתן לנו את השכל והוא זה שמכוון אותו בכל רגע. אין אף אדם שחושב בצורה זהה לאדם אחר. כדי להתווכח לא צריך להתאמץ הרבה, אבל כדי להגיע לאמת מוכרחים לבטל את הדעות וההיגיון, ולקבל את דעת האמת מהתורה שניתנה ישירות מהבורא. תמיד צריך לזכור שדעות שונות יש בלי סוף, אבל אמת יש רק אחת.

Print Friendly, PDF & Email

עוד על , ,

הצטרפו לקבלת דברי תורה מחזקים מהאתר (מעל 1,200 מנויים):

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *