ניהול תקציב משפחתי – 10 כללים לכלכלת המשפחה בבית היהודי

מאת רוני פיזנטי | כ״ב באב ה׳תשע״ד | מאמרים על זוגיות וחינוך ילדים

ניהול תקציב משפחתי בצורה טובה הוא אחד הדברים שמאוד מסייעים לחיי משפחה תקינים. כאשר אנו לא מצליחים לנהל את כלכלת הבית, אז עלולים להגיע לקשיים כלכליים שיכולים בקלות להשפיע לרעה על שלום הבית או לעשות נזק בחינוך הילדים. כאשר אנו שומרים על כללים מסוימים, אנו יכולים להיות רגועים יותר ולהתמקד יותר בדברים שעבורם אנו צריכים את הכסף במקום להתמקד בכסף עצמו.

שינוי תפיסה כלכלית ומשפחתית

עולם הרוחניות ועולם העסקים נראים רחוקים זה מזה אלפי שנות אור. לפעמים זה נתפס אצלנו שאם אדם הוא ירא שמיים, זה אומר שהוא צריך להיות עני ומסכן וחי בסיגופים. לעומת זאת ככל שהאדם עשיר יותר, כך הוא יתרחק יותר מהתורה והמצוות. צריך לדעת שהדבר כלל לא עובד בצורה כזו. אמנם ישנם המון בני תורה שחיים בדוחק מתוך שמקדישים את כל זמנם ללימוד התורה וכך אין להם פנאי להרוויח כסף. אבל ברור הדבר שאם זה מתאפשר, הדרך הכי טובה היא לשלב ולזכות בשני העולמות, כמו האבות הקדושים, יוסף הצדיק, משה רבינו, רבי יהודה הנשיא ועוד רבים שזכו לתורה וגם לעושר.

מה שחשוב הוא לדעת לשלב בין השניים. כי פעמים רבות אנשים עשירים שוכחים את הרוחניות שלהם ואז דורכים על הערכים שלהם, זונחים את המשפחה ורק מחזקים את תאוות הממון שלהם. מצד שני אנשים יראי שמיים לא פעם מואסים בכסף ורואים בו סוג של יצר ותאווה ואז מגדלים משפחה ענייה בצורה דחוקה ולא ראויה. צריך לדעת לשלב בין הדברים, לשמור על הערכים הרוחניים שלנו שיובילו ולתת לכסף להיות הכלי שיכול לעזור לנו להוציא את אותם ערכים אל הפועל.

נשתדל לרכז כאן עשרה כללים וטיפים מעשיים שיתנו לנו דרך פרקטית לשמור על הכסף שלנו ולא פחות חשוב על הערכים והמטרות שלנו ולנצל את הכסף בצורה הטובה ביותר. הרעיון הוא לנסות להעביר טיפים כלכליים שכמעט כל משפחה זקוקה להם בדגש מיוחד על שמירת ערכי המשפחה וצמיחה רוחנית.

1. להבין שהכסף הוא אמצעי

ראשית ננסה להגדיר את הצורך שלנו בכסף כדי לדעת טוב יותר כיצד להגיע להישגים טובים איתו. כסף תמיד היה אחד הדברים העיקריים בחיי האדם. הרי בעזרת הכסף אפשר לחיות ברווח, אפשר לקנות את הדברים הנחוצים לחיינו, אפשר להשתמש בו לתשלום עבור שירותים שונים כמו רפואה או שמירה, ואפילו להשתמש בו סתם להנאות וריגושים. סכום כסף נכבד יכול לשנות את כל חיינו לטובה או לרעה. לכן מובן שהשפעתו על העולם היא עצומה כל כך. אבל מרוב שאנו מתעסקים בכל זה, פעמים רבות אנחנו מגיעים למצב בו אנחנו שוכחים מהי המטרה שלנו.

עלינו לזכור שכסף הוא כלי ולא מטרה. הכסף עצמו הוא חתיכת נייר ואינו שווה כלום. אם נהיה עם כל הכסף שבעולם לבדנו על אי בודד, הוא לא יוכל לעזור לנו במאום. אם יחליפו את השטרות וניתקע עם השטרות הישנים, גם אז הוא לא יהיה שווה. הכסף שלנו שווה משהו רק בגלל שאחרים רוצים אותו ומוכנים לקבל אותו תמורת מוצר או שירות כלשהו. יש לנו צורך בכסף כי יש לנו צורך לשלם באמצעותו על הדברים שאנו צריכים להשיג. הכסף הוא רק כלי שנועד לעזור לנו להשיג את הדברים שנוכל לקנות בעזרתו. כשאדם רוצה כסף, הוא לא באמת רוצה כסף, אלא הוא רוצה דברים שונים שימלאו חוסרים שונים בחייו ואת אותם דברים אפשר לקנות בכסף.

הבעיה היא שעם הזמן, האדם שוכח מהו האמצעי ומהי המטרה, ואז במקום להשקיע בדברים שהוא באמת רוצה וצריך בחייו, הוא מבזבז את הזמן על השקעה בדרך להגיע אליהם. תארו לכם שאדם צריך להגיע למקום מסוים, שאותו מקום הוא המטרה שלו. כעת יש לו דרך לעבור עד לאותו המקום, שהיא האמצעי. תארו לכם שאותו אדם ישקיע בנוף, ישתול עצים, יסלול כביש חדיש יותר, ישכיר רכב מפואר ליום אחד וכל זה כדי להגיע למטרה. אותו אדם טורח לחינם ולא שם לב שהוא משקיע בדרך ומזניח את המטרה.

כך גם אנחנו. משקיעים בעבודה, נותנים את הנשמה למנהל, נאבקים במתחרים, עובדים שעות נוספות, חוזרים עייפים ומותשים ולבסוף לא נשאר לנו כוח להשקיע בעצמנו או במשפחה שלנו. אנחנו מוכנים להקריב את הבריאות שלנו, את הערכים שלנו ודברים רבים ויקרים לנו רק בשביל להכניס לחיינו יותר כסף. רוב מה שאנו משקיעים בו במשך היום זה בכלל לא בשבילנו, אלא בשביל המעביד ובשביל הלקוחות. ואז כששואלים אותנו מדוע אנחנו עובדים כל כך קשה, אנו עונים שזה בשביל לחיות טוב יותר או בשביל המשפחה. אבל האם אלו באמת החיים הטובים שרצינו?

מתוך הרצון לדאוג למשפחה, אנשים רבים בסופו של דבר הורסים אותה בלי לשים לב. זוג ממוצע שרוצה חיי משפחה טובים ועובד במשרות מכובדות מרוויח נניח 20,000 ש"ח. מתוכם הם משלמים משכנתא על הדירה היוקרתית שרכשו, תשלומים על שני הרכבים שמשרתים אותם, ביטוחים שונים, מטפלות לילדים שזוכים לראות את ההורים רק בשעות הערב המאוחרות, ג'אנק פוד ואוכל מוכן לבני הבית במקום האוכל החם והביתי כשההורים בעבודה, עוד קצת מותרות כמו מחשב ואייפון לילד הקטן שמוצא במכשירים האלו את התחליף להורים שלו, מסכי ענק בכל חדר בבית כך שכל אחד מהאחים ישתקע בחדרו ואף אחד לא יבוא באינטרקציה עם השני ומדי פעם איזה טיול לאילת או ישיבה במסעדה כך שיהיה אפשר לגבש את האוירה המשפחתית שנהרסה, אם לא בבית אז לפחות בחוץ, למרות שגם שם כל אחד מוצא את עצמו עם הסמרטפון ביד מפתח יותר קשרים עם חברים וירטואלים בקריאת הודעות מאשר מה שהוא מדבר עם בני משפחתו. ותארו לכם שכל ההרס המשפחתי הזה קורה אצל זוג שמשקיע בעבודה למען חיי משפחה טובים יותר וחופשיים יותר. אותו זוג ממוצע מוצא את עצמו נכנס למינוס ומתפתה לקחת הלוואות גדולות וכדי לכסות את אלו בני הזוג עובדים שעות נוספות ומשתעבדים עוד יותר לעבודה.

האזרח הממוצע חי כך את חייו ולוקח בחשבון שאין דרך אחרת. אבל המציאות מוכיחה שאפשר גם אחרת. ישנם למשל אברכים שמחזיקים משפחה מרובת ילדים כשהם מקבלים מהכולל בקושי 2,000 שקל (אגב, המדינה מממנת רק 400 ש"ח לאברך ולא כפי שנהוג לחשוב שהם חיים על חשבון אחרים). האישה עובדת במשרה פשוטה יחסית כמו פקידה או גננת, ההורים קצת עוזרים ואיכשהו מסתדרים להגיע למשהו שמכסה את שכר הדירה, מזון וביגוד ואת הגנים של הילדים. מה שמפתיע בכל הסיפור זה שאותה משפחה מצליחה להשיג את המטרה שאותו זוג ממוצע של הפיסקה הקודמת מנסה להשיג ללא הצלחה. יש להם משפחתיות בשפע. ארוחת צהריים משותפת, האמא מגדלת את הילדים ולא המטפלת, האחים משחקים זה עם זה, יש זמן איכות ללימוד תורה עם האבא, בשבת זה יום משפחתי בו כולם סביב שולחן השבת שרים ומדברים ולא חסר דבר במשפחתיות.

כל זה לא נאמר כדי להפוך אנשים עובדים לאברכים, כי בעניין הזה כמובן כל אדם יחליט על דרכו. אבל מתוך ההבדלים המהותיים בגישה אפשר ללמוד המון. לא צריך לוותר על משרה טובה או שכר גבוה, רק צריך ללמוד איך לנהל את כלכלת המשפחה. הרי אם המטרה שלנו היא ליהנות בחיים או לקדם את המשפחה אז מה הטעם להתמקד בעבודה כאשר המטרות שלנו קורסות מול עינינו? הרבה אנשים שיעבדו את עצמם לעבודה למען המשפחה ומצאו את עצמם גרושים עם ילדים שלא רוצים להסתכל לעברם. אז מה כל זה שווה? צריך להתמקד במטרות שלנו בחיים ולתת לכסף להיות הכלי שבעזרתו אנו יכולים להתקדם לעברן.

2. חישוב נכון של המשכורת והוצאות העבודה

המשכורת שאנו מרוויחים היא לא באמת המשכורת שלנו, אלא אותה משכורת פחות כל ההוצאות השוטפות היא הרווח האמיתי. אם התרגלנו לרכב יוקרתי, שדורש גם ביטוח, דלק, תיקונים והוצאות יקרות שונות, ואם העבודה דורשת מישהו שישאר עם הילדים, נסיעות ארוכות שגוזלות זמן ודלק או שהיא דורשת מאיתנו רמת חיים מסוימת עם הוצאות שונות, אז כל ההוצאות האלו הן חלק בלתי נפרד מהמשכורת. אם אחרי כל ההוצאות לא נשאר לנו הרבה, אז כדאי לשקול שוב את הכדאיות של מקום העבודה, או את ההכרחיות של אותן הוצאות.

יש למשל אמהות שמשלמות 4,000 שקלים בחודש על פעוטונים לילדים קטנים, הן צריכות להחזיק רכב נוסף כדי להגיע לעבודה כולל כל ההוצאות שמסביב, ובסוף החודש מרוויחות בערך 6,000 שקלים או פחות. יוצא שאותה אמא עובדת כדי לכסות את ההוצאות של העבודה שלה. במקרה כזה, ישתלם יותר להישאר בבית, לחסוך את הפעוטונים, לגדל את הילדים עם אמא בבית וארוחות חמות, להתמסר יותר לבית ולהסיר דאגות מיותרות.

ישנם אנשים שנוסעים בכל יום שעתיים בפקקים לכל כיוון כדי להגיע לעבודה ובחזרה. אם למשל משלמים לנו 50 ש"ח לשעה בשביל 8 שעות עבודה שזה 400 ש"ח, אז צריך לקחת בחשבון שאנחנו עובדים עוד 4 שעות נוספות (של הנסיעות בדרכים) ואז אותם 400 ש"ח מתחלקים ל12 שעות שזה פחות מ35 ש"ח לשעה (בלי הוצאות הדלק שצריך לחשב בנפרד). אז אם יש עבודה קרובה לבית שמציעה לנו 40 ש"ח לשעה (שזה אמנם פחות ממה שמציעים בעבודה השניה), צריך לחשוב אולי זה ישתלם יותר.

3. סוגרים את המינוס

עלינו להכניס כלל ברזל לחיינו, שאסור לנו להיכנס למינוס. גם אם יתהפך העולם והבנקים יקרסו, אנחנו לא ניכנס למינוס. לפעמים אפשר לחשוב שאי אפשר בלי להיכנס למינוס, אבל אם נבחן את המצב בחשבון הבנק שלנו לאורך זמן, נגלה שהוא עקבי. הרי אם לצורך העניין אנחנו נכנסים בכל חודש למינוס של 2,000 ש"ח, יוצא שאחרי שנה נגיע למינוס 24,000 ש"ח, מה שאומר שבעוד עשר שנים יהיה לנו מינוס 240,000 ש"ח. אבל ברור לכולנו שלסכום כזה לא נגיע, כי או שבשלב מסוים נעצור את עצמנו, נשים קו אדום ולא נאפשר לעצמנו להוציא יותר, או שהבנק יעשה את זה בשבילנו. רוב האנשים נכנסים למינוסים קבועים של כמה אלפי שקלים והם יודעים שאסור להם לעבור את הקו האדום שלהם. אז צריך לשאול איך יתכן שהם שומרים על אותו סכום? הרי אם בחודש שעבר היינו במינוס 5,000 ש"ח וכעת בחודש הזה הגענו למינוס של אותו הסכום, זה אומר שאנחנו במצב מאוזן של הוצאות והכנסות. אז למה לפני כן לא היינו במצב מאוזן כזה? למה היה לנו צורך להיכנס למינוס מלכתחילה?

מתוך הקיבעון של האדם הוא עושה דברים שהוא יודע שהוא יכול לעשות. אם הבנק לא יאפשר לו למשוך כסף, אז הוא יסתדר איכשהו. זה לא יהיה נעים, הוא ירגיש מחסור והוצאות רבות ייפגעו, אבל איכשהו הוא יעבור את זה כי אין לו ברירה. אבל אם יש לו ברירה אז הוא לא מוכן לוותר על כלום. למה שיוותר על שבוע נופש ביוון או על חוג העשרה לילדים? אבל אם הוא לא יוותר עכשיו, אז הוא יוותר אחר כך כשיגיע הקו האדום. רק שהוא דוחה אותו. כמו כרטיס אשראי שנותן אשליות שאנחנו משלמים אחר כך ולא עכשיו. אבל זו לא חשיבה נכונה. במקום להגדיר את הקו האדום שלנו על מינוס 10,000 ש"ח שאז נתעורר ונתחיל לחסוך בהוצאות ואז להשתעבד לבנקים ולפרנס אותם עם הריביות שאנו משלמים להם, נוכל להגדיר את הקו האדום שלנו על 0, או יותר נכון על סכום מינימלי שייתן לנו גבול. גם אם כעת אנחנו במינוס, זו ההזדמנות לצאת ממנו. לחיות בצמצום ולהסתפק במועט במשך כמה חודשים עד שנכסה את המינוס, ואז נחזור לשגרת החיים הרגילה שלנו כאשר אנו דואגים שתמיד יהיה בחשבון סכום כסף מסוים. אם אנחנו רואים שאנו מתקרבים ל0, מיד נתחיל להצטמצם כמו שהיינו מצטמצמים בלית ברירה אם היינו מתקרבים למינוס 10,000. הכל עניין של שינוי חשיבה. במקום לחשוב שעד מינוס 10,000 זה בסדר ורק מעבר לכך זה לא, נחשוב שעד 0 זה בסדר ומעבר לכך אין סיכוי.

4. לומר "לא!" להלוואות

הבנקים השונים מתעשרים על חשבון האנשים. לא אכפת להם להתקשר מדי פעם ולפתות אותנו בהלוואה מיידית. כל מי שיזכירו לו סכום כסף נכבד באזניו יוכל למצוא מה לעשות איתו. אז מתחילים לחשב שבדיוק רצינו לשפץ את הבית ובדיוק רצינו להחליף את האוטו ובדיוק חיפשנו כסף לדברים שונים ואז בלי לשים לב נתקעים להרבה מאוד זמן עם הלוואה מעיקה שאנחנו צריכים להחזיר בהרבה תשלומים עם הרבה ריביות. לפקידה הנחמדה והחייכנית שהתקשרה להציע לנו את ההלוואה לא אכפת לה שאחר כך לא יהיה לנו איך להחזיר אותה. היא לא תצטרך אחר כך להתעסק עם עיכולים שונים ואנחנו אלו שנישאר להתמודד עם כל זה שם לבד.

אסור לקחת הלוואות אלא אם כן אנחנו יודעים בוודאות שהן משתלמות לנו ויש לנו איך להחזיר אותן. אם למשל אנחנו רוצים לרכוש דירה או שיש לנו רעיון עסקי כלשהו שדרכו אפשר לצמוח, זה כבר עניין אחר. אבל לקחת הלוואה בשביל לכסות כמה דברים שנצטרך לעמול כל החיים כדי להחזיר את זה, זה בהחלט לא שווה.

במקום לקחת הלוואה שתכניס אותנו לצרות חדשות, הרבה יותר עדיף לחסוך בהוצאות, להצטמצם קצת ולהגביל את התקציב. בעוד חודש חודשיים כבר נשכח את ההלוואה שלקחנו ונישאר עם צער גדול והרבה כסף שאנו חייבים להחזיר, מה שאומר שההוצאות החודשיות יהיו גדולות עוד יותר. אם נגביל את עצמנו לחודש חודשיים, לאחר מכן נוכל להשתחרר ולהיות חופשיים יותר.

5. תשלום אחד

גם עסקאות התשלומים מסנוורות אותנו. תארו לכם שאדם קונה בסופר ב2,000 ש"ח לחודש. כעת הוא מחלק את העסקאות ל4 תשלומים ומשלם "רק" 500 ש"ח בחודש הזה ואת השאר בחודשים הבאים. אבל אותו אדם שכח כמה דברים:

קודם כל הוא בכל מקרה יצטרך לשלם את הכל עד השקל האחרון, בין אם בחודש הזה ובין אם בחודשים הבאים. זו רק אשלייה שהוא מקבל שכאילו הוא משלם פחות.

דבר שני, הוא כעת משועבד לחברת האשראי כך שגם אם לא ישתמש בכרטיס כלל וגם אם יפוטר מהעבודה, הוא עדיין יצטרך לשלם בחודשים הבאים.

דבר שלישי, חישוב קטן מראה שבחיוב הכרטיס החודשי יש את ה500 ש"ח של החודש הזה, אבל יש גם את 500 הש"ח של החודש הקודם, ושלפניו ושעוד יותר לפניו, כי גם לפני ארבעה חודשים חילקנו ל4 תשלומים שעד היום אנחנו משלמים אותם. מה שאומר שבכל מקרה אנחנו משלמים החודש 2,000 ש"ח על הקניות בסופר. ההבדל היחיד הוא שבעסקת תשלומים כל ההורדות שיש לנו החודש שייכות בכלל לחודשים שעברו ומה ששיך לחודש הזה ירד בחודשים הבאים. בלי תשלומים, כל מה שקנינו החודש יורד החודש. הרבה יותר קל לעקוב ולדעת אם אנחנו יכולים לעמוד בהוצאות שלנו או לא.

אדם צריך להרגיל את עצמו, יש לך – תקנה. אין לך – תשכח מזה. אפשר להיעזר בעסקת תשלומים אם יש הוצאה חד פעמית יוצאת דופן בחודש מסוים שמכבידה עלינו, אבל לחלק את כל העסקאות זו שטות גמורה שלא תורמת לנו בכלום ורק מוציאה מאיתנו את השליטה על ההוצאות שלנו. אמנם זה יהיה קצת מוזר להגיד לקופאית המופתעת בסופר לא לחלק לתשלומים כאילו שאנחנו מהצאצאים של רוטשילד, אבל נתרגל לזה.

6. ניהול נכון של התקציב – הוצאות מול הכנסות

צריך לזכור שלכל משפחה יש רמת חיים מסוימת על פי מה שהיא התרגלה ויכולה להרשות לעצמה. אם סך כל ההכנסות החודשיות של משפחה מסוימת הוא 10,000 ש"ח, אז קרוב לוודאי שזה גם פחות או יותר סכום ההוצאות של אותה משפחה. משפחה אחרת שמרוויחה רק 5,000 ש"ח לא תוכל להרשות לעצמה את אותם דברים ומשפחה שמרוויחה 20,000 ש"ח תבזבז את הכל מתוך ביטחון גמור שכל ההוצאות הכרחיות וחיוביות. הבעיה שנוצרת היא שמדי פעם משהו מתקלקל, הוצאה צצה או שיש קצת חריגות ואז נכנסים למינוס. במקרה כזה כל ניהול ההוצאות מסתבך ואנחנו מרגישים שאין לנו מספיק כסף, מה שמביא ללקיחת הלוואה, עסקאות תשלומים וכל מה שהזכרנו קודם לכן.

חשבון פשוט שכל אדם יכול לעשות, יכול להוביל אותו לתובנות חדשות בקשר לניהול ההוצאות בבית. אם למשל ההכנסות שלנו הן 10,000, נוכל להחליט על רמת חיים של 8,000 מבחינת ההוצאות. פשוט לשקר לעצמנו ולעשות כאילו שאנחנו מרוויחים קצת פחות. צריך תמיד לקחת קצת מרווח נשימה ולהשאיר סכום כסף חודשי לחריגות שונות. הרי אם היינו מרוויחים 8,000 ש"ח אז לא הייתה לנו ברירה והיינו מסתדרים עם הוצאות בסכום הזה. רק שאנחנו יודעים שיש לנו עוד 2,000 ש"ח שכאילו ממתינים לנו שנבזבז אותם, נראה שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו יותר ולכן אנחנו לא מגבילים את עצמנו. אבל האמת היא שבאמת אדם שמרוויח 10,000 יכול להרשות לעצמו רק 8,000. כי תמיד יהיו דברים שצצים שאליהם אנחנו צריכים להיות ערוכים. ואם שום דבר לא צץ, אז נוכל לשמור את הכסף הזה לחיסכון שיעזור לנו בחודשים הבאים.

צריך להתרגל לא לבזבז כל סכום שיש לנו. אם יש לנו כמה אלפים בעובר ושב, זה לא אומר שצריך להיפטר מהם וכעת אפשר לחגוג או להוציא הוצאות שונות. בכלל, ההוצאות שלנו צריכות להיות מחושבות לפי מה שאנחנו צריכים ולא לפי מה שמזדמן. אם יש דברים שאנחנו צריכים ולפי השיקולים שלנו החלטנו שאנו רוצים אותם, אז זה בסדר גמור. אבל אם עברנו ליד חנות שמוכרת משהו שנראה לנו שימושי ובדיוק אנו נזכרים שהשתחרר לנו סכום מסוים, זה לא אומר שאנחנו צריכים לקנות את זה.

7. מבצעים, תאוות והצעות מפתות

ישנם אנשים שחיים לפי הזרם. אם מזדמן להם סכום כסף ממקום כלשהו, אז הם יהיו מוכנים לקנות דברים גם פחות שימושיים שהם לא ממש צריכים. אם הם יקבלו סכום כסף במתנה, אז הם ירשו לעצמם לבזבז יותר מהרגיל. רק כשיגיעו למינוס יתחילו לחסוך ולחשוב על ההוצאות. צריך להבין שבצורה כזו אנו משקיעים את הכסף בדברים פחות חשובים ואז כשנגיע לדברים החשובים יותר, כבר לא יישאר לנו. הרי אם יש לנו סכום כסף כלשהו, אז הוא שלנו בכל מקרה. אם לא נוציא אותו על דבר מסוים פחות חשוב, נוכל להשקיע אותו בדבר חשוב יותר לאחר מכן כשיהיה צורך. אנחנו עושים חישובים טיפשיים שאם נתנו לנו מתנה, אז אין בעיה לבזבז אותה גם לא לצורך מיוחד. אם יש לנו יום הולדת או איזה יום מיוחד, אז אפשר להתפנק ולבזבז בלי חשבון. אם חסכנו 100 ש"ח באיזה מקום, אז עכשיו אפשר לבזבז אותם במקום אחר גם שזה לא באמת נחוץ. אבל גם אם הרווחנו, קיבלנו מתנה או שחסכנו וכעת מצב המזומנים בארנק הוא טוב, זה לא אומר שצריך לרוקן אותו על דברים מזדמנים בלי לחשוב. יש כאלו שחוגגים בתחילת החודש עם קבלת המשכורת, אבל אחר כך נשארים שבוע שבועיים בלי כסף לדברים בסיסיים, ואז שוב נכנסים למעגל המינוס. לפני כל הוצאה צריך שיקול דעת. אם צריך אז צריך, אבל אם זה מיותר, אז מוותרים. בודקים את הדבר לפי הצורך שלנו בו ולא לפי היצר שמתגבר או כמות המזומנים שיש לנו בארנק.

גם הפרסומת מבוססות על הדרך הזו של יצר ותאווה בלי חשבון. מביאים לנו כל מיני דברים שלא ברור כל כך בשביל מה אנחנו צריכים אותם ומפתים אותנו לחשוב שאי אפשר בלעדיהם. מספרים לנו על הצעות מיוחדות "רק בשבילנו" ו"רק עכשיו". בשכל אנחנו בוודאי מבינים שזה שטויות, אבל בלב אנחנו מפתחים תאווה לדבר שמתגברת עלינו. תפתחו את ארונות המטבח ותגלו כמה סוגים של מכשירים שונים ולא שימושיים יש לנו שם. איזו מסחטה שהשתמשנו בה פעמיים וסיר חשמלי שמעולם לא הפעלנו. מתוך כל הכלים במטבח אנחנו משתמשים אולי ב20% באופן רגיל, בעוד כמה עשרות אחוזים פעם בהרבה מאוד זמן ובשאר בכלל לא. כי אנחנו קונים מוצרים לא בגלל שאנחנו באמת צריכים אותם, אלא בגלל שאנחנו מתאווים לקנות אותם.

בסופר יש מבצעים שונים שמביאים לנו מוצרים בחצי מחיר, למרות שאילולא המבצע לא היינו מוכנים לשלם גם רבע מהמחיר הכל כך יקר. וגם אם זה לא יקר, צריך לחשוב קודם שאנחנו באמת צריכים את זה. כי אולי זה יהיה נחמד לקנות מכונת קפה מקצועית, אבל אצל רוב האנשים זה כלל לא יהיה שימושי. גם אם נשתמש בזה פעם או פעמיים, זה עדיין לא מצדיק את הקנייה היקרה.

הגישה שלנו לרכישת מוצרים צריכה להיות יותר מציאותית. השיקולים אם לקנות את המוצר או לא צריכים להגיע מתוך השכל והמודעות. כשאדם קונה מוצר, הוא מקבל מוצר מסוים באיכות מסוימת תמורת סכום מסוים. חשוב לשים לב לשלושת הגורמים האלו. קודם כל צריך לבדוק אם זה באמת המוצר שאנחנו מחפשים. לפעמים אנחנו רוצים משהו, אבל מתפשרים על משהו אחר, או שאנחנו לא כל כך בטוחים מה השימוש של המוצר או שסתם אין לנו צורך במוצר. במקרה כזה מובן שעדיף לוותר על הרכישה. לאחר מכן צריך לשים לב מהי האיכות של המוצר, האם הוא עתיד להחזיק לאורך זמן? האם אנחנו צריכים מוצר חזק או מספיק לנו משהו פשוט? לאחר ששמנו לב לשני הגורמים הראשונים, אפשר להעריך על פיהם כמה נהיה מוכנים לשלם עבור המוצר הספציפי הזה באיכות הספציפית הזאת. לפי זה נוכל לדעת אם זה משתלם או לא. לא הולכים לפי המבצעים, המראה החיצוני או המותגים, כי כל אלו סתם מבלבלים.

כמובן שכל הנאמר כאן זה גם לגבי תאוות שנחשבות לכשרות. כאשר מדובר על דברים בעייתיים שהולכים נגד דרכה של התורה, אז בוודאי שלא נראה מזה שום רווח לחיינו. אדם ממוצע משלם לטלוויזיה בכבלים, עיתונים, מסכי צפיה, אמנות בעייתית, כרטיסים להצגות, מופעים ובתי קולנוע, כרטיסי טוטו, סמרטפונים או מכשירים דומים ועוד המון דברים המכונים בשם המצחיק "תרבות" מאות או אלפי שקלים בכל חודש. צריך לדעת שכל אלו נוגדים את דרך התורה הקדושה, מחטיאים אותנו, מייצגים את חוקות הגויים ולא משתלבים כלל וכלל עם היהדות. אדם שיוותר על הדברים האסורים על פי התורה הקדושה כבר יוכל לחסוך לעצמו כמה אלפים, וחשוב יותר יוכל לקנות לעצמו את העולם הבא.

8. מקצצים מותגים וחיצוניות

מותגים זה דבר בעייתי. ישנם מוצרים שונים שעוברים את אותו הייצור ורק בגלל סמל מסוים או איזה מדבקה, המחיר קופץ לשחקים. לא תמיד מותג מוכר מסמל איכות, היום רוב המותגים המוכרים מיוצרים בסין כמו הפשוטים יותר. כשאנחנו בודקים איכות של מוצר מסוים, זה לא לפי הלוגו שמודפס עליו או הפרסומת שראינו. אם יש מותג מסוים שבאמת מצאנו אותו כאיכותי יותר או מתאים לצרכינו יותר והפרש המחירים שווה את האיכות הזו, אז בוודאי שנעדיף אותו. אבל כדאי שנבדוק היטב בקשר לכל מותג אם אנחנו באמת יודעים שהאיכות טובה יותר ומצדיקה את המחיר, או שזה נובע משמועות לא מבוססות, מהסביבה, מהפרסומות או משאר מקומות שהחדירו לנו הרגשה טובה למותג הזה בלי שום בסיס.

לפעמים יש לאדם נטייה לחפש דברים יקרים יותר בלי שום סיבה. צריך לעשות כלל שכשרוצים איזה חטיף וקולה לא עוצרים בקיוסק השכונתי שיגבה מאיתנו 20 שקלים על זה. אם צריך אז עוצרים בסופר וקונים את זה ב7 שקלים. כך גם כשיוצאים לטיול, אז לא צריך לחכות לשרב הגדול כדי לחפש איזה מוכר שייקח מאיתנו עשרה שקלים על בקבוק מים גדול (כשבסופר קונים במחיר הזה שישיה) ועוד תשעה שקלים על פחית קטנה. אפשר פשוט להכניס בקבוק מים או מיץ למקפיא בבית לפני שיוצאים, ואז הוא יוכל ללוות את זמננו בנעימים במשך כל הטיול בשישית מהעלות. מרוב שאנחנו מחפשים פתרונות אינסטנט בלי להתאמץ, אנחנו לא שמים לב איך אנחנו מרוקנים את הארנק. אנחנו מרגישים שאם עכשיו בא לנו כך וכך, אז באותו רגע מוכרחים לקבל את זה. זה לא טוב לתקציב שלנו וזה גם בטח לא טוב לנשמה שלנו לתת לגוף את כל מה שהוא רוצה ומיד. לא יקרה כלום אם נתאזר בסבלנות, אם נהיה ערוכים ומחושבים יותר, אם נלמד לראות את הנולד, זה רק יועיל לאופי שלנו.

צריך לדעת שהעולם שלנו מורכב מפנימיות וחיצוניות. ישנם דברים הבאים מתוכנו, שהם שייכים לנפש האדם. יש דברים שאנחנו צריכים אותם בשביל המסע שאנחנו עוברים בחיים. אלו דברים פנימיים שבהם אנו צריכים לשהקיע. בין אם אלו דברים חיוניים ובין אם אלו מותרות, אבל כאלו שעוזרות לנו ומסייעות לנו בחיים. למשל אם יש ילד מוכשר שמאוד אוהב לצייר ורוצה לפתח את הכשרון, אז בוודאי שזה לא בזבוז לקנות לו ציוד ואביזרים לציור כדי שיפתח את עצמו. למרות שזה לא דבר חיוני ונכנס בגדר של מותרות, בשביל אותו ילד זה חלק מהפנימיות שלו. אבל ילד שלא מרגיש משיכה לציור ורוצה שיקנו לו ציוד מיוחד כמו לחברים שלו, או שההורים מתעקשים לקנות לו כדי שילמד לצייר טוב יותר למרות שזה לא מעניין אותו, אז כאן זה כבר דבר חיצוני שלא תורם בכלום ויוצר סתם בזבוז לחינם.

היום ישנם כל כך הרבה תחומים ופרטים קטנים שכולם חשופים אליהם באמצעות הסביבה ומשפיעים האחד על השני, עד שכבר יוצא שכולם מרגישים צורך בכל דבר כדבר פנימי. היום לכולם יש שלושה סוגי טוסטרים בבית (קופץ, מועך ואובן), למרות שלכל אדם הרגלי אכילה שונים ולא כולם אוהבים את זה. היום כולם הפכו לבעלי מקצוע עם כלי עבודה מקצועיים או כלי גינון שונים. היום כמעט כל אדם מחזיק מחשב או טלפון חכם, גם אם הוא לא ממש יודע לתפעל אותם. לכל אחד יש בר משקאות, גם אם הוא לא אוהב לשתות שתייה חריפה. אנשים קונים ציוד קמפינג למרות שמעולם לא יצאו לטיול שכזה. אנשים קונים כלי נגינה שונים ויקרים, למרות שהם כלל לא מנגנים. וכך אנחנו רוכשים לעצמנו עוד ועוד דברים שאין לנו בכלל צורך בהם, מתוך מחשבה שזה משהו שמיועד לנפש שלנו. צריך לדעת שהדבר הפוך, כאשר אנחנו מחזיקים בדברים שאין לנו שימוש בהם, זה דווקא מזיק לנפש שלנו. הנפש צריכה את הדברים שהיא זקוקה להם בסביבתה. כאשר יש הרבה דברים לא נחוצים, זה מביא לעומס ובלבול שמזיקים.

כשיש צורך לקצץ בהוצאות, אז כדאי לשים לב היטב שאנו מקצצים מהדברים החיצוניים ולא מהפנימיים. לשבת למשל בבית קפה, במסעדה יוקרתית או לצאת לסוף שבוע בצימר אלו דברים חיצוניים. תשאלו את עצמכם, אם היו אורזים לנו את הקפה מבית הקפה ומביאים לנו הביתה, האם עדיין היינו נהנים ממנו? הרי המחיר שגובים מאיתנו הוא על השירות, על החיוך, על הישיבה במקום יוקרתי, על השם של המקום וכו'. כל אלו דברים חיצוניים שנעשים כדי להרשים אחרים או אפילו להרשים את עצמנו. כאילו שאנחנו מוכיחים לעצמנו שאנחנו שווים וחשובים. זה לא שבאמת הקפה בחוץ טעים יותר, וזה גם לא שהמסעדה באמת מכינה את האוכל טוב יותר מאיתנו. זה גם לא בילוי חברתי אידיאלי כי אי אפשר ממש לפתח שיחה רצינית עם המוזיקה שמחרישה אוזניים. זה פשוט האוירה והרגשת השייכות לחברה, שכולם יראו אותנו יושבים ושותים את הקפה שלנו או שנוכל להגיד לכולם שישבנו אתמול בבית הקפה ההוא. אבל זה טיפשי לגמרי ולא נותן כלום בפנימיות. מי שרוצה לשתות קפה או לאכול, שיכין בבית, כך זה גם ייצא טעים יותר. מי שרוצה לשבת עם חברים בחוץ, שילך לאיזה פארק נחמד, כך גם נוכל לשמוע אותם טוב יותר. מי שרוצה לעשות רושם על אחרים, שיעבוד קודם על האושר הפנימי שלו. צריך להתמקד בפנימיות ולא לתת לחיצוניות לעוור אותנו. אם אדם רעב והוא רוצה להזמין איזו ארוחה עסקית במסעדה, אז מצוין. אבל אם אדם רוצה לשבת במסעדת יוקרה ולשלם כמה מאות שקלים על חתיכה של איזה משהו לא ברור אז שיהיה בטוח שהוא לא עושה את זה לפנימיות שלו. גם אם האדם עשיר, זה לא אומר שהוא צריך לבזבז את כספו במקומות יקרים שלא נותנים תמורה הוגנת. במקום לבזבז אלפי שקלים בכל יום שייתן אותם לכוללי תורה או לנזקקים ויבנה לעצמו את העולם הבא. למה לבזבז אותם על שטויות?

9. בודקים את ההרגלים ויוצרים סדר עדיפויות

כשחושבים מאיפה להתחיל לקצץ, צריך לדעת שהכל נראה חשוב בעינינו כי התרגלנו לזה. אבל עם קצת התמדה אפשר להתרגל למצבים חדשים ואפילו ליהנות מהם. אם התרגלנו למשל להוציא 40 ש"ח בכל יום על ארוחת צהריים בחוץ, אולי זה נראה לנו כסף קטן, אבל 40 שקלים בכל יום כפול 22 ימי עבודה בחודש זה כבר 880 ש"ח. למה לא להכין אוכל בבית ולארוז אותו בחמגשית לעבודה?

אנשים לוקחים טיולים שונים, נסיעות מאורגנות ואטרקציות לילדים בתור דבר חובה. אמנם זה באמת כדאי לעשות את הדברים האלו מדי פעם, אבל כל זה תלוי בתקציב שלנו. אם משפחה לא מצליחה לסגור את החודש אבל על הדיל לחו"ל היא לא מוכנה לוותר, אותה משפחה תהיה בבעיה. ישנם כאלו שפעם בחודש מוצאים את עצמם באיזה בית מלון. הם לא מבינים למה אחר כך אין להם כסף לסגור את החודש. יש כאלו שלוקחים את הילדים שלהם לכל פעילות אפשרית. כל זה מתוך שהחברה הרגילה אותנו לזה. מתוך שאפשר למצוא חבילות נופש זולות או אטרקציות זמינות, ומתוך שכל החברים מסביבנו עושים את זה, אז זה מרגיש לנו כמו צורך בסיסי בשביל הנפש שלנו. אבל האמת היא שאנחנו עושים את זה לרוב מתוך שהתרגלנו לחשוב שאי אפשר בלי זה. לצאת לחופשה אחת בקיץ ולעשות כמה ימי כיף במקומות שונים זה נפלא אם אנחנו יכולים להרשות לעצמנו. אבל אם התקציב לא מאפשר ויש לנו דברים חשובים יותר לשאוף אליהם, אז עדיף לוותר על הדברים האלו. במיוחד אם אנחנו חולמים לראות את עצמנו עם בית שעדיין לא התאפשר לנו לקנות או עם סכום כסף לחתן את הילדים וכו'.

ישנם דברים שהם טובים ומועילים, אבל במידה ויש בעיות תקציב, אז צריך להוריד אותם בצורה זמנית מאחר והם לא לגמרי הכרחיים. כאשר מוכרחים להוריד משהו מתוך הדברים הנצרכים, אז צריך לעשות סדר עדיפויות ולראות מה קודם למה, ואז להוריד את האחרונים ברשימה, על אף שגם הם חשובים בפני עצמם. חוגים לילדים ופעילויות העשרה שונות למשל הם דברים מבורכים שעוזרים ומפתחים, אבל אם כרגע אין לנו תקציב לזה ואנחנו מתעקשים בטענה שהילד חייב את זה להתפתחות שלו, אז אנחנו עושים יותר נזק מתועלת. כי ילד יגדל בריא יותר כאשר המשפחה שלו בריאה גם אם אין לו חוגים. לעומת זאת ילד שאמנם הולך לחוגים אבל חוזר להורים מתוסכלים ועצבניים שעושים שעות נוספות בעבודה יהיה אומלל יותר.

כאשר אדם מסתכל על הפנימיות, הוא יודע שהוא צריך להשקיע בלתת אהבה לילד ולחנך אותו. לא אכפת לו מה אחרים חושבים עליו, אלא מה הכי טוב בשביל המהות הפנימית. כאשר אדם מסתכל על החיצוניות, הוא מרגיש צורך להראות לאחרים שהוא מחנך את הילד, וכך לא אכפת לו שאותו ילד לא יקבל אהבה וחינוך, רק אכפת לו שכולם ייראו שהוא שולח את הבן שלו לחוג ולוקח אותו לטיולים. כי אם כל ההורים עושים את זה, אז למה שיגידו עלינו שאנחנו הורים לא טובים? אם כולם יושבים במסעדה ונהנים, אז למה שאני לא אשב ואהנה? אם כולם עשו טיול לחו"ל והתלהבו מהנופים שצלמו, אז למה שאני לא אעשה זאת עם מצלמה משוכללת? יש להדגיש שוב, שכל הדברים האלו יכולים להיות טובים ומועילים, רק שצריך לשים לב לסדר העדיפויות, מה חשוב יותר ומה פחות.

10. ביטחון בהשם

הכלל המסכם והחשוב ביותר הוא הביטחון בקדוש ברוך הוא. כי גם אם סטינו מכל שאר הכללים ועשינו את כל השגיאות האפשריות, אם נבטח מספיק בקדוש ברוך הוא נוכל להצליח בגדול. לא חסרים מקרים בהם אנשים עשו טעויות רבות, ופתאום משום מקום צץ להם איזה סכום כסף גדול, וגם להפך, ישנם הרבה אנשים שעשו את כל ההשתדלות האפשרית ובכל זאת לא הצליחו להתקדם עם זה. האדם זקוק לסיעתא דשמייא גדולה, ובמיוחד האדם היהודי שהקדוש ברוך הוא מתאווה לתפילותיו. הקדוש ברוך הוא רוצה לתת לנו הכל, אבל הוא רוצה שנאמין ונבטח בו. כמו אבא שמוכן לתת הכל לילדים שלו, וכל מה שהם צריכים זה לבקש ולומר תודה.

ישנן סגולות שונות שיכולות לעזור לנו על פי היהדות הקדושה. מצוות מעשר שנאמר עליה "עשר בשביל שתתעשר" וידועה כמסוגלת להשפיע עושר לאדם, נטילת ידיים בשפע וברכת המזון בכוונה שמזמנות לאדם שפע ופרנסה, פסוק "פותח את ידיך…" בכוונה, פרשת המן שמתארת את האמונה הגדולה של בני ישראל במדבר ועוד סגולות ידועות שהמשותף לכולן הוא החיבור והאמונה של האדם בקדוש ברוך הוא. אדם שמעשר מכספו, שמברך על הקדוש ברוך הוא "הזן את הכל" בכוונה או שקורא על האמונה העצומה וההשגחה הפרטית בפרשת המן, הוא אדם שבוטח ומאמין בקדוש ברוך הוא, ומתוך כך בוודאי יזכה לשפע.

עלינו לזכור שכל העולם הוא שקר וניסיונות, וכל מה שנדרש מאיתנו זה רק לפנות בתפילה ותחנונים לקדוש ברוך הוא שיושיע אותנו מכל צרה. כך בוודאי הוא ישמע לתפילותינו וישלח לכל אחד ואחת מאיתנו את כל מבוקשנו ואת כל צרכינו, בין בשפע כלכלי ופרנסה טובה ובין בכל דבר אחר שנזדקק לו. השם יתברך יברך את כולנו לשפע גדול, שפע רוחני ושפע גשמי שיקרב אותנו אליו, יחזק את אמונתנו ויקרב את גאולתנו.

עוד על ,

מה אנשים מחפשים?

| ניהול נכון של כלכלת המשפחה || תקציב משפחה באחוזים |

אהבתם את דבר התורה? אתם מוזמנים להוריד בחינם את הספר "מחפשים את האמת" וליהנות מדברי תורה רבים נוספים על משמעות ותכלית החיים:
לחצו כאן להורדת הספר בחינם

הכניסו את כתובת האימייל שלכם כדי לקבל את דברי התורה החדשים שמתפרסמים באתר:

2 תגובות על ניהול תקציב משפחתי – 10 כללים לכלכלת המשפחה בבית היהודי

  1. מאת ירון סמימי‏:

    מקסים!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *