לא חוזרים בתשובה מנסים, רק מהתבוננות – פרשת בשלח

מאת רוני פיזנטי | ז׳ בשבט ה׳תשע״ב | פרשת השבוע - דברי תורה על הפרשה

פרשת בשלח, ביחד עם הפרשות שלפניה, מרכזת נסים רבים שהתרחשו לבני ישראל מול עיניהם. מפליא ביותר לראות שלמרות זאת יש לעם חוסר באמונה. לאחר עשר המכות העם מגיע אל הים ומתלונן על שיצאו ממצריים. לאחר שהים נבקע הם מתלוננים שאין מים כי הם מרים לשתיה. לאחר שנעשה נס והמים מתמתקים הם ממשיכים להתלונן שאין אוכל. נעשה להם נס ויורד מן מהשמיים ואז שוב הם מתלוננים שאין מים. איך אפשר להתלונן כל כך הרבה כאשר רואים נסים גלויים מול העיניים? איך אפשר לא לחזור בתשובה ולהיות דבוקים לקדוש ברוך הוא לאחר כל מה שהם עברו? התשובה היא שמנסים לא חוזרים בתשובה. כדי להשתנות באמת ולהתקרב לקדוש ברוך הוא לא צריך נסים, כל מה שצריך זה להתבונן.

גם היום מתרחשים לנו נסים מול העיניים. תפתחו ספר היסטוריה ותראו איזה נס זה שאנחנו בכלל קיימים לאחר שכל מעצמה שאי פעם קמה רצתה להשמיד אותנו. תסתכלו כמה נסים מתרחשים בחיי היום יום שלנו. על הכביש, בעבודה, בטבע או אפילו בתוך הגוף שלנו במערכת המופלאה שאף פרופסור לא יכול להסביר. כל החיים שלנו הם נס אחד גדול שלומדים להעריך דווקא ביום שהוא פוסק, כי אז אנחנו מבינים שלא חשוב כמה נתקדם בטכנולוגיה או כמה נהיה חכמים, לא נוכל ליצור חיים. אנו מבינים שאותם חיים אינם נמצאים בטבע אלא אך ורק בידיים של הקדוש ברוך הוא.

מה ההבדל בעצם בין הנסים שהיו לבני ישראל ביציאת מצריים לבין הנסים שמתרחשים בכל יום מולנו? מן שיורד מהשמיים הוא בוודאי נס גדול. אבל הסיבה היחידה לכך היא שלא התרגלנו לזה. כי מדוע שלא נגדיר את הגשם היורד מהשמיים בתור נס? אילו לא היינו מכירים את המציאות הזו של מים שנופלים מהשמיים, היינו בוודאי מחשיבים את זה בתור נס עצום כאשר מישהו היה מספר לנו על כך. כל צמח שצומח הוא נס מוחלט שהולך נגד הטבע. הצמח גדל לכיוון מעלה במקום שכוח המשיכה יפעל ויוריד אותו, וכל זה מתוך גרעין רקוב ומסריח שלא ניתן היה לעשות איתו כלום לפני כן. כמה נסים ראינו במלחמות השונות כאשר לא היה לנו שום סיכוי ואיך הצלחנו להגדיר את כל הנסים העצומים בתור "עירנות ומקצועיות של כוחות הביטחון" למרות שהחיילים והשוטרים בעצמם היו בהלם ולא ידעו בכלל איפה הם נמצאים. כדי לראות את הנסים הרבים המתרחשים מסביבנו אנו צריכים לפקוח את העיניים ולהתבונן.

לכן מובן מדוע הנסים במצריים לא הביאו את עם ישראל לשיא האמונה, כי עם ישראל התרגל למצב של נסים. כמו שאנחנו התרגלנו לתופעות טבע משונות ולא נגדיר אותן בתור נס, כך גם הם. כתוב בקריעת ים סוף "ויולך השם את הים ברוח קדים עזה כל הלילה" ולאחר מכן "ויבקעו המים". תארו לכם אותנו נמצאים שם ורואים את הנס מול העיניים שלנו, בוודאי היינו חושבים שהכל מקרי, שהרוח במקרה מאוד חזקה ובגלל זה הים נבקע לשני כיוונים, שזה סוג של גל צונמי שנתן מעבר לבני ישראל ושטף את המצרים, שהכל מתנהל על פי הטבע והמדע. עשר מכות? מן יורד מהשמיים? הכל שגרתי ורגיל…

אדם שרואה נס גלוי לא חוזר בתשובה ולא מקבל אמונה. הדבר בדרך כלל משפיע עליו ומעורר אותו לחשוב ולהתבונן על החיים, ואלו הדברים העיקריים שמביאים את האדם לתשובה ואמונה אמתית. אך ללא המחשבה וההתבוננות, אין לו כל סיכוי. אילו נחשוב ונתבונן בחיינו, נוכל להגיע אל האמת גם ללא כל הנסים של מצריים. בני ישראל ראו את הנסים ובוודאי הרגישו את ההשגחה, אך כנראה שהרשו לעצמם להתרגל לדברים. כעת אנו יכולים ללמוד מכך ולהתבונן בפרטים הקטנים בחיינו כדי שנזכה לראות נסים גלויים ולהתחזק באמונה מתוכם. לא לקחת את הדברים כמובנים מאליהם ולא להרשות לעצמנו להתרגל. המציאות שלנו היא זו שאנו יוצרים לעצמנו מתוך התפיסה וההרגלים שלנו. מה שהתרגלנו אליו אתמול הוא מה שנתפוס בתור המציאות של מחר. אם נבחר לאילו דברים להתרגל, נוכל לעצב לנו את המציאות של מחר בעצמנו. לאחר שנקדיש מחשבה והתבוננות עמוקה, גם לדברים הקטנים של חיינו, נזכה בע"ה לאמונה אמתית שתחזק אותנו.

Print Friendly, PDF & Email

עוד על

הצטרפו לקבלת דברי תורה מחזקים מהאתר (מעל 1,200 מנויים):

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *