לא לפחד כלל – פרשת שופטים

מאת רוני פיזנטי | ד׳ באלול ה׳תשע״ה | פרשת השבוע - דברי תורה על הפרשה

פרשת שופטים מתארת את נוהל היציאה למלחמה. הכהן המשוח ניגש לדבר אל העם ואומר להם ״שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה…״ (דברים כ׳, פסוק ג׳). הוא אומר להם ״אל ירך לבבכם״ כיוון שחשוב ביותר להתחזק באמונה וביטחון בזמן כזה. עד כדי כך שלאחר מכן השוטרים מכריזים שכל האיש הירא ורך הלבב ישוב לביתו כדי שלא ימס את לבב אחיו. כי כל מי שיוצא למלחמה מוכרח להיות בעל ביטחון מוחלט.

הגמרא במסכת סוטה (מב.) מסבירה שהכהן המשוח מלחמה אומר להם ״שמע ישראל״ כדי להשמיע להם שאפילו לא קיימו אלא קריאת שמע ערבית ושחרית, הם לא ייפלו בידם. לפי זה יוצא שאפילו שעשו עבירות, ואפילו ביטלו את כל המצוות בתורה, ורק קיימו מצווה אחת של קריאת שמע בזמנה, זה נותן להם זכות עצומה שבעזרתה ינצחו במלחמה.

אבל בהמשך הגמרא (מד:) לכאורה אפשר לראות משהו סותר. שם מוסבר שהירא ורך הלבב זה הירא מהעבירות שבידו. ואפילו מי שרק שח (דיבר) בין תפילין של יד לתפילין של ראש, הוא ירא כי יש עבירה בידו ולכן חוזר ולא יוצא למלחמה. צריך לשאול, אם העבירה היחידה שיש לו היא שהוא דיבר בין תפילין של יד לשל ראש, אז אפשר להבין שאת כל שאר המצוות הוא קיים, וזה כולל כמובן את קריאת שמע של ערבית ושחרית. לפי מה שהכהן המשוח אמר, זה מספיק כדי לנצח והוא לא צריך להתיירא. אז למה השוטרים קוראים לירא ורק הלבב לחזור לביתו אפילו שיש בידו רק עבירה קטנה? מדוע גם צדיק גמור שרק עם עבירה קטנה בידו של דיבור בין תפילין של יד לראש צריך להתיירא?

יש עוד שאלה על כל המהלך הזה, כי איך יתכן שהאיש הירא ורך הלבב ימס את לבב אחיו? הרי כל האחים שלו שיוצאים למלחמה הם נקיים לגמרי מעבירות, ומובן שאפילו עבירה קלה של דיבור בין תפילין של יד לשל ראש אין להם. אז יוצא שהם לא צריכים להיות יראים מעבירות שבידם כי אין להם עבירות, ורק אותו ירא ורך לבב מתיירא מהעבירות שלו, אז למה צריך לשלוח אותו לביתו שלא ימס את לבבם? איך יתכן שהם עלולים להתיירא בעקבותיו?

מכאן אפשר לראות דבר עצמתי מאוד. על פי האמת, כל מצווה קטנה נותנת לנו אורות עצומים ואינסופיים, עד כדי כך שאם אדם מתמיד בקיום של מצווה כלשהי, יש לו השגחה עליונה בכל צעד ואף אחד לא יכול לפגוע בו. אבל כדי להתחבר לכל השפע העצום הזה צריך להאמין בו, כי אם לא נאמין בזה, אז למרות שהשפע עצמו קיים, אנו חוסמים לעצמנו את הגישה אליו.

הדבר דומה לאדם שעובד בתמורה למשכורת שנכנסת לו בכל חודש לחשבון הבנק שלו. אותו אדם יכול לעבוד במשך שנים ולהרוויח המון כסף. אבל אם הוא לא יודע את פרטי חשבון הבנק שלו, או שהוא כלל לא יודע שמפקידים בחשבונו כספים, אז לא תהיה לו אפשרות להשתמש בכסף הזה. אמנם הכסף שייך לו, אבל הוא לא מתחבר אליו.

כאשר אדם מקיים מצווה יש לו שכר עצום ששמור לו לעולם הבא, אבל מעבר לזה יש גם אור שאותה מצווה נותנת לו כבר באותו רגע, כאן בעולם הזה. לרוב אנחנו לא מרגישים את האור הזה, מלבד מקרים בודדים בהם אנו זוכים להתחבר באמת, כאשר הכוונה טהורה ואנו מקיימים את המצווה מכל הלב. אבל אם נחדיר לעצמנו את הדברים ונעשה עבודה פנימית, נוכל לפתח את הקשר הזה עם השם יתברך ולחבר את עצמנו לאורות הרוחניים שמקיפים אותנו.

לכן הכהן משוח המלחמה אומר לעם "אל ירך לבבכם", כי באמת מספיק שקראתם קריאת שמע ערבית ושחרית כדי שתוכלו לנצח. האור של המצווה כל כך עצום שהוא יכול לשמור עליכם. אבל אתם מוכרחים להתחזק באמונה וביטחון כדי להתחבר לאור הזה ולדעת שבאמת אתם יכולים לנצח. כי אם ירך לבבכם ותחשבו שהשם יתברך לא יעזור לכם, אז חס ושלום זה באמת עלול לקרות. המחשבה קובעת מציאות. כל העולם כולו הוא גשר צר מאוד והעיקר זה לא להתפחד כלל ולשמור על ביטחון בהשם יתברך.

השם יתברך אוהב את כולם ורוצה לעזור לכולם. אבל אם אדם לא מתחבר אליו בביטחון ואמונה, אז אותו אדם חוסם לעצמו את השפע שלו ואת ההגנה שהוא מקבל. אותו אדם מזמן לעצמו דברים שליליים חס ושלום ומחליש את עצמו. מי שמתחזק באמונה וביטחון יקבל דברים עצומים ועל טבעיים מלמעלה. כשמאמינים בהשגחה פרטית אז לא מפחדים מכלום.

אלא שהדבר לא פשוט להתחבר ולפעמים אנשים לא מצליחים להרגיש את החיבור ואת הקשר לעולמות עליונים. בעיקר מה שמחליש את האדם זה העבירות. כי ככל שאדם עובר עבירות, כך הוא הופך לגשמי יותר, נמשך לתאוות העולם וחוסם את הקשר הרוחני. אדם שרק חושב על כסף לא יכול להתחבר לדברים רוחניים. אדם שרואה רק גשמיות מול העיניים לא יכול להאמין באמת בהשגחה פרטית. אדם שחושב שיש ממשות בתאוות העולם ומחובר כולו לעולם החומר לא יכול להבין דברים נשגבים ועליונים.

לכן השוטרים קוראים לאיש הירא ורך הלבב לשוב לביתו. כיוון שאם יש עבירות בידו, אז הן חוסמות את ההגנה העצומה. הן עוצרות אותו מלהצליח להתחבר לשפע הרוחני שלו. הן מערבבות גשמיות ושקרים ביחד עם ההשגחה הפרטית המופלאה שהוא היה צריך לקבל. לכן אם הוא מתיירא אפילו מעבירה קלה, הוא כבר הופך למסוכן, כי הוא עלול להיות חסר אמונה ליד האחרים, ואז גם הם עלולים להידבק בחוסר אמונה ובראיה צרה וגשמית, מה שיביא לחסימת השפע גם אצלהם. לכן הוא צריך לחזור לביתו כדי שלא ימס את לבב אחיו.

יוצא שלא העבירות עצמן הן אלו שמחזירות את הירא ורך הלבב לביתו, אלא העובדה שהוא מתיירא מאותן עבירות. אילו לא היה מתיירא מאותן עבירות מועטות שיש לו, הוא היה יכול להילחם ולנצח, כיוון שיש לו ביטחון בהשם יתברך שיושיע אותו גם בעבור הזכות היחידה של קריאת שמע ערבית ושחרית. יוצא גם שאדם ללא עבירות כלל עדין עלול להיות פגיע, כיוון שאם הירא ורך הלבב יתחבר אליו, הוא עלול לגרום לו להתיירא בעצמו, למרות שאין בידו שום עבירה.

מכאן אפשר לראות שגם אם האדם עשה עבירות בעבר, בכל זאת יש לו אפשרות להתחזק באמונה ולהתחבר לשפע עצום, גם בזכות מצווה אחת של קריאת שמע ערבית ושחרית. הכי חשוב בכל הסיפור זה להאמין באמונה שלמה ולהתחבר לשפע. לא לפחד מכלום ולדעת שהשם יתברך שומר עלינו ונמצא איתנו תמיד.

מצד שני גם אם אדם מדקדק בכל פרטי המצוות השונות ואין לו אפילו עבירה אחת, זה עדין לא מבטיח חיבור מושלם לעולמות עליונים, שהרי עדיין הירא ורך הלבב יכול להשפיע עליו ולהחליש את האמונה שלו. לכן מוכרחים לחזק את האמונה, להתאזר בביטחון בקדוש ברוך הוא ולא לפחד כלל.

כמובן שזה לא אומר שאפשר חס ושלום לזלזל במצוות או לעשות עבירות, שהרי המצוות אלו שמחברות אותנו ונותנות לנו את הכוח לאמונה וביטחון. אדם מתיירא מעבירות שבידו, כי הן אלו שמרחיקות את האדם מהשפע הרוחני והן אלו שמחלישות את האמונה. העבירות הן כמו גושים שחורים שמונעים כניסה של אור לחיינו, בעוד שהמצוות מוסיפות אורות חזקים וגדולים יותר. זה בלתי אפשרי להגיע לאמונה שלמה עם עבירות בידינו. כאשר נתמיד יותר בקיום המצוות והתרחקות מהעבירות, נוכל להגיע קרוב יותר לאמונה וביטחון בהשם יתברך.

השם יתברך יזכה את כולנו להתחזק באמונה שלמה, לזכות להשגחה פרטית ועל טבעית מלמעלה שתגן בעדנו, תצליח דרכנו ותביא אותנו למקומות עליונים ונשגבים מתוך אמונה וביטחון, והעיקר לא לפחד כלל.

Print Friendly, PDF & Email

עוד על

הצטרפו לקבלת דברי תורה מחזקים מהאתר (מעל 1,200 מנויים):

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *