לא לשכוח את ההבטחות והקבלות – פרשת וארא

מאת רוני פיזנטי | כ״ב בטבת ה׳תשע״ד | פרשת השבוע - דברי תורה על הפרשה

צריך להכיר בעובדות. כאשר אנו נמצאים במצבי לחץ אנו מונעים לפעולה ומוכנים להשקיע המון אם יש צורך בכך. אבל דווקא בזמנים השקטים יותר, שאז אנו יכולים לחשוב בהיגיון, להתרכז ולקבל החלטות מתוך יישוב הדעת, דווקא אז אנו נוטים לשכוח מהדברים החשובים ולשים אותם בצד. קשה לנו לעשות פעולות להעצמה ושיפור החיים שלנו כאשר הכל רגוע מסביב ואנו נתקעים במקום.

הדבר יוצר קונפליקט רציני, שהרי אף אחד לא רוצה צרות ולחצים, בוודאי שאנו לא רוצים ייסורים בקרבתנו ולא רוצים דאגות. אנחנו מחפשים שקט, רוגע, נחת ושלווה. אבל מצד שני, אם נקבל את השקט והרוגע, אז לא נתקדם לשום מקום ולא נעשה שום פעולה שתוביל להתקדמות האישית שלנו.

את כל זה אפשר ללמוד מפרעה. פרעה קיבל עשר מכות ובכל מכה סבל ביחד עם כל מצרים ייסורים רבים, קשים ומרים. לא היה אכפת לו לשחרר את בני ישראל, ובלבד שיפסיק לסבול מהמכה שבאה עליו. אבל פעם אחר פעם, כאשר המכה הוסרה ממנו והמצב נרגע, הוא שכח מכל ההבטחות וחזר להיות אותו פרעה שהיה קודם לכן.

פרשת וארא מספרת על המכות הראשונות שקיבלו מצרים. פרעה לא מוכן לשחרר את בני ישראל, והסיבה לכך כתובה במפורש: "וירא פרעה כי היתה הרוחה והכבד את לבו ולא שמע אליהם…" (שמות ח', יא'). דווקא ההרווחה היא שהזיקה לפרעה וגרמה לו להתנהג בטפשות ולקבל עוד ועוד מכות.

גם אנחנו מתנהגים לפעמים כמו פרעה. לפעמים מתוך מצבי לחץ וייסורים, אנו מקבלים על עצמנו קבלות, מחליטים החלטות, מכניסים שינויים וקובעים את הדרך הנכונה בה אנו צריכים ללכת. אנו מחליטים שאוכל מסוים לא טוב בשבילנו, מחליטים שלא נתנהג בצורה מסוימת יותר, מחליטים לחזור בתשובה, מחליטים על אורח חיים תקין יותר, מחליטים להקפיד על דברים מסוימים ומחליטים עוד הרבה החלטות שיכולות לסייע לנו ולהפוך את חיינו לטובים יותר. אבל אז מגיעה הרווחה, הצרה חולפת, השקט חוזר לחיים וכל ההחלטות נעלמות ונשכחות עד לצרה הבאה.

כי כאשר אנו חולים, אז הצרה נמצאת מול עינינו ונהיה מוכנים לעשות כל מה שנדרש כדי לזכות לאורח חיים בריא יותר. למי אכפת מתאוות באותו רגע? כל מה שאנו רוצים זה להיות בריאים. כאשר אנו בצרה, נוכל לסיים ספרי תהלים ולערוך תפילות בכוונה מעומק הלב. כאשר אנו בצער מתוך דבר לא טוב שעשינו, נהיה מוכנים לתת הכל כדי להחזיר את הזמן אחורה כדי לתקן את הדבר. אבל כאשר ישנה הרווחה, אז כמו אצל פרעה, הלב נהיה כבד. כבר לא אכפת מהדברים החשובים וכל מה שאנו רואים מול עינינו זה תאוות טיפשיות שמסנוורות אותנו. למי אכפת מאורח חיים בריא, מתפילות בכוונה או מעריכת שינויים בחיים כאשר אנו נמצאים בתוך שגרה? מי זוכר בכלל שקיבלנו על עצמנו דברים שונים?

לפני שאנו זורקים את כל הקבלות לצד וממשיכים בשגרת החיים המשעממת מתוך הקיבעון שלנו שלא כל כך אוהב שינויים, כדאי לזכור מה קרה לפרעה. לאחר שהקדוש ברוך הוא הביא לפרעה את המכה הראשונה וכל המים ביאור הפכו לדם, פרעה יכול היה לזכור שלקבל מכות זה לא נעים ושכדאי לשחרר את בני ישראל. אם אכן היה משכיל לעשות כך, היה חוסך לעצמו ולכל מצרים נזק עצום בנפש וברכוש שמוטט את כל מצרים בעקבות עשר המכות. תארו לכם כמה מכות אנו יכולים לחסוך מחיינו אם נשכיל להיות חכמים ולעשות את השינויים הנדרשים מאיתנו בזמן הרגיעה, מבלי לחכות שהשם יתברך יאלץ להביא לחיינו מכות חס ושלום.

כל עניין המכות הוא לעורר את הישנים. כאשר נותנים סטירה לבן אדם הוא מתעורר ומגיב לדברים. אבל אדם שכבר מגיב ונמצא במצב עירני מעצמו לא זקוק לסטירה שתעיר אותו. הקדוש ברוך הוא לא רוצה שיהיה לנו רע חס ושלום, הוא רוצה לעורר אותנו. הדבר הטוב ביותר הוא שנתעורר מעצמנו, ואז אין צורך בייסורים ומכות. אבל אם נשקע בשגרה של חיינו מבלי להתקדם ומבלי לעשות שום שינוי, אז יש צורך בסטירה שתעיר אותנו כדי שניזכר שיש לנו תפקיד ואנו צריכים להתקדם.

הדבר דומה לילד שמחליט שהוא רוצה להישאר כל החיים שלו בכיתה א'. הוא רוצה להמשיך לשחק בצעצועים לנצח, לא להתבגר לעולם ולהתרחק מכל מה שנראה לו כשינוי. הוא לא מבין שבין אם הוא ירצה ובין אם לא, השינוי יגיע. אלא שבמקום שיהנה מהדרך וישמח בשינוי, ההורים צריכים לקחת אותו לטיפולים, הוא מבזבז שנים יקרות מחייו כשנשאר באותה כיתה כי הוא לא מוכן ללמוד ולהתקדם, כולם צוחקים עליו שהוא מתנהג כמו תינוק וכו'. בסופו של דבר, ברור שהוא ימשיך לכיתה ב', השאלה היא רק אם יעשה זאת בשמחה, או שההורים יגררו אותו לשם מתוך בכי וצרחות לאחר שבזבז כבר כמה שנים מחייו בכיתה א'.

הקדוש ברוך הוא קבע לנו מסלול חיים שמותאם במיוחד בשבילנו. רוצים או לא, השינוי יגיע בכל מקרה ואנו נצטרך לצעוד במסלול שנקבע לנו. לטובתנו, עדיף שזה יגיע מתוך רצון ושמחה ובלי ייסורים מיותרים. אם נעשה את הדברים מתוך רצון, נוכל להתקדם הרבה יותר במסלול ולהגיע למקומות גבוהים ורחוקים. אבל אם חס ושלום נחכה שהשם יתברך ייאלץ אותנו לצעוד במסלול, עלול להיות לנו מאוד קשה, לא נגיע רחוק ולא נצליח ליהנות בדרך.

אנו יכולים להתלונן במשך כל החיים שלנו על הדיאטה שאנו כל כך רוצים לעשות, על השינוי בתזונה שאנו צריכים ועל ההתמכרויות שלנו שמצריכות טיפול, אבל יחד עם זה לא נעשה כלום. אבל מספיק שפעם אחת נעמוד מול הרופא שיאמר לנו שאנו נמצאים בסכנת חיים ואז פתאום נקבל כוחות עצומים. אם אדם יודע שהסיגריה הבאה תהרוג אותו, אין סיכוי שהוא יעשן אותה. אבל למה שנחכה למצבים האלו? מדוע שלא נעשה את השינוי מעצמנו?

זה בוודאי לא פשוט לשנות שגרה. צריך המון אומץ כדי לפרוץ את הקיבעון שהתרגלנו אליו. אבל אם נדמיין עצמנו במצבים קשים חס ושלום, אז נראה ששם אנו יכולים לשנות הרבה יותר ממה שאנו מדמיינים לעצמנו. אם נודה באמת, נגלה שהקושי שיש בשינוי שאנו רוצים לעשות הוא צרות של עשירים. אז אמנם אנו צריכים לאזור אומץ ולפעול בניגוד לטבע שלנו. אבל כל זה יועיל לנו המון לחיים, יקדם אותנו לעבר המטרה ויסיר מעלינו דברים לא רצויים שבאים לעורר אותנו. כל מה שניאלץ לעבור אם לא נאזור אומץ ונפעל יהיה הרבה יותר קשה וכואב.

אפשר להביא את השינויים לחיינו. לכל אחד ואחת יש את כוחות הנפש הדרושים לשם כך ואין דבר שאנו לא מסוגלים לעשות. רק התאוות וההרגלים מונעים מאיתנו להגיע להגשמת החלומות שלנו, אבל אם רק נבחר, נוכל לסלק את אלו לצד ולהתמקד בהגשמה העצמית שלנו. השם יתברך יזכה את כולנו לבחור בדרך הטובה, לאזור אומץ ולקיים את ההבטחות שקיבלנו על עצמנו. נזכה להביא שינויים לחיינו מתוך שלווה ורוגע, ללא ייסורים ועם הרבה שמחה.

Print Friendly, PDF & Email

עוד על

הצטרפו לקבלת דברי תורה מחזקים מהאתר (מעל 1,200 מנויים):

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *