לא לתת ליצר פתח להיכנס – פרשת ויגש

מאת רוני פיזנטי | א׳ בטבת ה׳תשע״ד | פרשת השבוע - דברי תורה על הפרשה

כאשר הרעב מגיע לשיאו, יוסף עושה פעולות שונות שנראות מאוד תמוהות. בהתחלה הוא מוכר את אוצרות המזון למצרים הרעבים בכסף רב שהולך לבית פרעה (ולכאורה מה זה נותן לו שפרעה מתעשר על חשבון המצרים?), לאחר שתם הכסף במצרים הוא גובה מהמצרים את המקנה שלהם (ולכאורה מדוע לא לרחם על העניים המסכנים הרעבים ולתת להם בחינם?), לאחר שכבר לא נשאר להם רכוש הוא קונה את אדמתם והופך כמעט את כל המצרים לעבדים של פרעה. בצורה מפתיעה, דווקא את הכהנים הוא לא הופך לעבדים: "רק אדמת הכהנים לא קנה כי חק לכהנים מאת פרעה…" (בראשית מז' פסוק כב'). הדבר תמוה ביותר, שהרי מדוע יוסף הצדיק דואג לכהנים של מצרים שהיו כומרים של עבודה זרה הנמצאים בעמקי הטומאה? הרי הם הראשונים שהיינו רוצים להתעלל בהם וללמד לקח. אז מדוע יוסף כל כך מכבד כומרים טמאים עובדי עבודה זרה?

המדרש מגלה לנו שכל זה בוודאי לא נעשה לחינם. יוסף היה מחושב ביותר ועשה את הכל מתוך חכמה עצומה. הוא ידע את ההבטחה האלוקית שניתנה לסבא רבה שלו (אברהם אבינו) בברית בין הבתרים. הוא ידע שעם ישראל הולך לרדת לעבדות קשה ומרה במצרים, וגם הבין שכעת זו תחילת הדרך לגלות הזו. כעת בתור השליט על מצרים, הוא ידע שיש לו כוח לנסות לעזור איכשהו למנוע סבל מיותר מעם ישראל. לכן הוא הוביל את העניינים לידי כך שהמצרים יהפכו לעבדים ואז חקק חוק, כפי שסוף הפרשה מתארת לנו "וישם אותה יוסף לחוק…" (בראשית מז', פסוק כו'). החוק אומר שאפילו פרעה לא יכול לגעת בכהנים במצרים. כל מי שהוא כהן, כלומר שעבודתו היא דת ורוחניות, הוא בלתי פגיע ואי אפשר לקנות אותו או להפוך אותו לעבד.

שנים לאחר פטירתו של יוסף, פרעה מגיע ורוצה להעביד את בני ישראל בפרך. אבל הוא נתקל בבעיה קשה, שהרי כל בני ישראל לומדים תורה ומוגדרים ככהנים העובדים עבודה רוחנית, אז לפי החוק במצרים הוא לא יכול להפוך אותם לעבדים. לכן פרעה אומר בתחילת פרשת שמות "הבה נתחכמה לו", שהרי בצורה רגילה הוא לא יכול ללכת נגד החוק הזה, פרעה מוכרח להתחכם ולמצוא פתרון עקיף כדי להצליח לשעבד את בני ישראל.

בתחילה פרעה נתן לבני ישראל עבודות קלות מאוד ותמורתן הציע להם כסף רב. בני ישראל התפתו להצעה והחליטו לנצל את ההזדמנות לעבוד קצת ולהרוויח הרבה מאוד. לאט לאט פרעה הכביד את העבודה והוריד את השכר עד שבני ישראל הפכו לעבדים שעובדים עבודות פרך ולא מקבלים כלום בתמורה. כעת החוק כבר לא עזר להם, שהרי החוק אומר שאי אפשר להפוך לעבדים את הכהנים העובדים עבודה רוחנית, ואילו בני ישראל כן עבדו גם עבודות אחרות שפרעה נתן להם לעשות תמורת כסף רב, אז לא היתה להם ברירה אלא להפוך לעבדים.

עם זאת, ידוע ששבט לוי לא היה משועבד במצרים. הסיבה לכך היא ששבט לוי עבד עבודה רוחנית ולמד תורה במשרה מלאה. כאשר פרעה הציע הרבה כסף תמורת עבודה קלה מאוד, שבט לוי סירב והמשיך בלימוד. שבט לוי לא עזב את התורה והרוחניות לרגע, לכן פרעה לא יכל לגעת בהם. הדבר מלמד אותנו לגבי העבודה הרוחנית שלנו. כאשר אנו עושים את העבודה הרוחנית בשלמות וללא חורים, אף אחד לא יכול לפגוע בנו. אבל כאשר אנו נותנים גם קצת פתח לדברים זרים, אז הפתח מנוצל וגורר דברים לא רצויים לתוך חיינו.

בפנימיות הדברים, ידוע שפרעה מייצג את היצר הרע. כמו פרעה, כך גם היצר משתמש בשיטה הזו כדי להשתלט עלינו. יוסף היה חכם וראה את הנולד. הוא הבין מה הולך לקרות ולכן נתן פתח מילוט למי שירצה להשקיע את כולו בלימוד התורה כך שיוכל להתחמק מעבדות במצרים. אבל השיטה של יוסף יכולה לעבוד רק אם משקיעים את הכל, בלי לתת פתח לפרעה. רוב האנשים לא מצליחים לראות שהעבדות הולכת להגיע ולא שמים לב שהם לאט לאט משתעבדים. כך היצר מנסה לשעבד אותנו לעבודות פרך. הוא מפתה אותנו כך שנעזוב את מה שבאמת חשוב לטובת תאוות שנראות מושכות, אבל מתפקדות בתור מלכודת שתתפוס אותנו עד שלא נוכל להשתחרר.

לא פעם אנו רודפים אחרי תאוות שנראות כל כך מפתות, כאילו שאותן תאוות יכולות לסדר לנו את כל החיים. אבל אותן תאוות הן בדיוק כמו העבודות הקלות עם השכר הגבוה שפרעה הציע לבני ישראל. זה אולי נראה מפתה, אבל זה מוקש שאנו עלולים לשלם עליו ביוקר.

אסור לנו לתת פתח ליצר להיכנס, כי אם ניתן לו פתח קטן, הוא ינצל אותו ויגדיל אותו עוד ועוד עד שתיווצר מפלצת ענקית שאי אפשר לעצור. כבר בהתחלה אנו מוכרחים לעצור את הכל כך שלא יהיה שום מקום ליצר להתפתח ולגדול. אסור לנו לומר ש"רק" האיסור הזה זה לא נורא, ו"רק" העבירה הזו לא תזיק הרבה, משום שאם אנו נותנים ליצר פתח קטן, סופו להתחזק ולגדול.

כמו שבט לוי, כך גם אנחנו יכולים להישאר חזקים ועקשנים. ללכת עד הסוף עם ההחלטות שלנו ולא לחזור אחורה. אם החלטנו שאנו מתקדמים לכיוון מסוים או שקיבלנו על עצמנו קבלה מסוימת, אז אסור לנו להזניח את זה. גם אם יום אחד לא בא לנו ללכת לשיעור התורה הקבוע שלנו, גם אם פעם אחת אין לנו כוח לקום מוקדם להניח תפילין, גם אם אנו בטוחים שלפספס רק תפילה אחת זה לא נורא, וגם אם אנו בטוחים שהנפילה הקטנה היא חד פעמית ולא תחזור על עצמה בשנית, אסור לנו לוותר על הקביעות וההתמדה ואנו מוכרחים להשקיע את כל הכח כך שנשמור על מה שהשגנו. אין דבר כזה "רק" פעם אחת. כי אם ניתן ליצר להיכנס "רק" פעם אחת, אז אפשר להיות בטוחים שכבר תגיע גם הפעם הבאה בקרוב ומכאן כבר הדרך למטה קצרה מאוד.

השם יתברך יחזק אותנו להיות איתנים ולשמור על עצמנו בלי שום פתח ליצר הרע ולמזיקים. נתגבר ונתמיד כך שנשמור על השלמות בעבודת השם שלנו עד שאף אחד לא יוכל להזיק לנו.

Print Friendly, PDF & Email

עוד על ,

הצטרפו לקבלת דברי תורה מחזקים מהאתר (מעל 1,200 מנויים):

2 תגובות על לא לתת ליצר פתח להיכנס – פרשת ויגש

  1. מאת מירי‏:

    חזק ומחזק מאוד! חובה לקרא!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *