לא מתרגשים מקשיים בדרך אל המטרה – פרשת שמות

מאת רוני פיזנטי | י״ז בטבת ה׳תשע״ה | פרשת השבוע - דברי תורה על הפרשה

לפעמים אדם מקבל הארה רוחנית. הוא מבין שהוא צריך לשנות את הדרך. הוא מחליט לעשות שינוי בחיים כדי להשיג מטרה גדולה וחשובה יותר מזו שפעל בשבילה עד כה. הוא אוזר כוחות ויוצא לדרך כנגד כל הסיכויים מתוך אמונה שלמה שכעת כל חייו הולכים להשתנות לטובה. אבל אז כאשר הוא יוצא לדרך, פתאום הוא מגלה דברים לא צפויים שמעכבים ופתאום הוא מבין שהמצב הפך לגרוע יותר.

במצב החדש והלא מוכר שנראה לכאורה מאכזב קל מאוד ליפול לייאוש. קל מאוד להיכנס לעצבות וכעסים ולזרוק את כל התובנות החדשות שהגענו אליהן לפח. קל מאוד לחזור לשגרה שאליה התרגלנו ולהישאר בקיבעון שלנו למשך שארית חיינו. אבל אם בכל זאת נצליח להיות חזקים, להמתין בסבלנות ולצפות לישועה שתבוא, אז נוכל לזכות לראות ישועות ולהיגאל.

כאשר משה רבינו מגיע לפרעה בשליחות השם יתברך, פרעה מצדו מכביד את העבודה על בני ישראל ומרע את מצבם עוד יותר. לאחר מכן משה חוזר לדבר עם השם ושואל אותו "למה הרעותה לעם הזה למה זה שלחתני", “ומאז באתי אל פרעההרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך" (שמות ה', פסוקים כב' – כג'). במקום שהדברים יסתדרו ויהפכו לקלים יותר, הכל הפך למסובך וקשה יותר.

לכאורה נראה היה בהתחלה שמשה ייכנס לפרעה, יחליף אתו כמה מלים ואז בני ישראל יצאו לחופשי. אם בכל זאת פרעה יתנגד, אז הקדוש ברוך הוא יוריד עליו מכה שלא יוכל לצאת ממנה וגם אז בני ישראל יצאו לחופשי. אבל אז אנחנו רואים שיש סיבוכים. פרעה מכביד את העבודה ובני ישראל מוכים על ידי המצרים. פתאום הכל הולך בדרך לא טובה ואז בני ישראל מתחילים לחשוב פעמיים אם בכלל כדאי להיגאל.

בני ישראל מתחילים לחשוב שאולי עדיף להישאר במצרים, להישאר בתוך ההרגלים ולהשלים עם המציאות של העבדות. הם רואים שמאז שמשה הגיע המצב החריף ועדיף היה במצב הקודם שאליו כבר התרגלו. אבל צריך לדעת שמי שזוכה ללכת בדבקות בדרך הטובה גם אם היא נראית קשה ולא נוחה, ולהמתין בסבלנות עד לישועה שתבוא, הוא בסופו של דבר יזכה להיגאל.

צריך לדעת שכך זה עובד בכל דרך חדשה בחיים. נוח לאדם להמשיך לעשות מה שהוא רגיל לעשות. כל אדם שקוע בתוך ההרגלים שלו ואם ינסה ללכת בדרך חדשה יגלה המון קשיים לא צפויים בדרך. ברוב הפעמים האדם מתייאש וחוזר להרגלים שלו להמשיך לחיות בצורה ריקה מתוכן. אבל כשאדם דבק בעקשנות בדרך החדשה מתוך שאיפה להשיג את המטרה, הוא זוכה להגיע למקומות גבוהים וטובים.

תארו לכם אדם שמחליט לעשות שינו כלשהו. להתגבר על הכעס, להפסיק לעשן, לעשות דיאטה, ללמוד דבר חדש וכו'. בכל מצב חדש כזה בהתחלה יש הרבה רצון והתלהבות מהשינוי שהולך לבוא. אבל אז מתחילים הקשיים שמביאים לייאוש. תארו לכם שאדם שילמד נהיגה יגלה שזה קשה יותר משחשב ואז יתייאש ויפסיק. תארו לכם שילד יגלה שקשה להצליח בלימודים בכיתה א' ואז יפסיק לנסות. תארו לכם שאדם שמתארס יגלה שיש הרבה הוצאות ועיכובים לפני החתונה, אז הוא יבטל הכל. אדם שיתייאש מתוך הקשיים לא יגיע לשום מקום. הוא יישאר תקוע בדיוק כמו שהוא היה כאשר הוא נולד בלי להתקדם, כי הרי גם ללמוד לזחול או לדבר זה לא פשוט בשביל התינוק, אז הוא יתייאש ויישאר באותו מצב כל חייו.

כל הישג שאי פעם הגענו אליו היה מלווה בקשיים בהתחלה. כל דרך חדשה הצריכה אותנו לצאת מההרגלים והקיבעון שלנו ולהביא שינוי. כל דבר חדש וטוב מביא אתו המון קשיים. במיוחד בהתחלה כאשר אנו לא רגילים לדבר וצריכים להתרכז במציאות החדשה. אבל כאשר אנו מאמינים במטרה ומבינים שאנו בהתקדמות, אז גם אם נראה שקשה וגם אם נראה שהכול נעשה פחות טוב, בכל זאת נמשיך לצעוד בדרך וכך נוכל להשיג את המטרות.

הדבר ניכר במיוחד כאשר אדם מחליט לחזור בתשובה. אדם שרוצה לשנות את דרכו ולהתקרב להשם יתברך יגלה המון קשיים בדרך. הדבר הופך לבעייתי במיוחד משום שרוב האנשים שחוזרים בתשובה מדמיינים להם שהכול הולך להשתנות כעת לטובה. הם בטוחים שמעכשיו השם יתברך ייתן להם את כל רצונם ומרגע זה תמו כל הצרות ונפתרו כל הבעיות. אז הם מופתעים לגלות שלא רק שהבעיות לא נפתרו, אלא שיש גם המון בעיות חדשות שצצו להן.

הרבה אנשים מתייאשים בשלב הזה, אבל מי שיודע שכך פועל העולם לא מתרגש מהקשיים שבאים. אדם שמכיר את המציאות הזו שהשם יתברך לימד את עם ישראל במצרים מבין שלפני שמגיעים לדברים ממש טובים צריך להתמודד עם קשיים. הוא מבין שלפני שהנר נכבה הוא דולק בשיא העצמה. הוא מבין שכדי שחולה יבריא, הוא צריך לקבל תרופה שמחלישה את הגוף ומגבירה את המחלה. הוא מבין שלפני שמקבלים תינוק חדש צריך לעבור חבלי לידה. הוא מבין שלפני שזוכים לקבל את התורה צריך לעבור את מצרים ולהכביד את העבודה.

כאשר השם יתברך נגלה למשה רבינו בסנה הבוער הוא אומר לו "של נעליך מעל רגליך". תסיר את המנעולים שלך מעל ההרגלים שלך. כי כל מציאות העולם היא זו שנמצאת בתפיסה שלנו על פי ההרגלים שרכשנו. אבל אם מסירים את המנעולים ונותנים לדברים טובים חדשים להיכנס במקום, אז אפשר להתקדם המון, לשנות תפיסה ולהשפיע על כל המציאות.

חז"ל מספרים שרק חמישית מבני ישראל זכו לצאת ממצרים וכל השאר לא האמינו מספיק. צריך לשאול איך אפשר לא להאמין אחרי שרואים בעיניים את מכות מצרים ואת ההשגחה הפרטית המופלאה? אלא שכל המופתים רק עוזרים לנו להבין שיש כאן משהו מעבר, אבל את המסע האמתי לגילוי האמת כל יהודי צריך לעשות עם עצמו. אדם יכול לראות את הנסים הגדולים ביותר, אבל אם אין לו את הכלים המתאימים, הוא אמנם יתלהב ויספר לאחרים על הנסים, אבל ישאיר את הכל בתור צירוף מקרים מדהים או בתור נס לא מחייב שיאפשר לו להמשיך לחיות את חייו כרגיל. כי אי אפשר לעבור שינוי ביום אחד. רק לאחר שעוברים את הקשיים ומוסרים את הנפש אפשר להגיע לדרגת אמונה מתאימה. רק לאחר שבני ישראל עברו את כל מה שעברו הם הצליחו לצאת מהטומאה של מצרים ולזכות להגיע לקבלת התורה.

כל אדם עובר בכל רגע בחייו יציאת מצרים פרטית משלו. יש לו את הדברים שמגבילים אותו ויש לו את התפיסה המסוימת וההרגלים המסוימים שמקבעים אותו באותו מקום בו הוא נמצא מבלי יכולת לזוז משם. אבל מתוך החלטה נחושה, עקשנות והתמדה, אפשר להתקדם המון ולהגיע למקומות טובים הרבה יותר. השם יתברך יזכה את כולנו להתגבר על הקשיים בדרך ולהגיע בשמחה ובהצלחה אל המטרה.

Print Friendly, PDF & Email

עוד על

הצטרפו לקבלת דברי תורה מחזקים מהאתר (מעל 1,200 מנויים):

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *