לבחור בדרך שהשם יתברך בחר בשבילנו – פרשת תולדות

מאת רוני פיזנטי | ל׳ במרחשון ה׳תשע״ו | פרשת השבוע - דברי תורה על הפרשה

יצחק אבינו רצה לברך את עשו. רבותינו מביאים הסברים שונים לזה, למשל שהיה מרמה את אביו ומראה לו שהוא צדיק ולכן יצחק אהב אותו מאוד, או שלמרות שידע על רשעותו בכל זאת חשב שהברכות הגשמיות מגיעות לו כיוון שליעקב יש ברכה רוחנית עצומה מתוך התורה שהוא לומד וכו׳. מכל מקום הוא החליט לברך את עשו מכל סיבה שתהיה. לאחר שיעקב מקבל ממנו את הברכות במרמה התגובה של יצחק לכאורה קצת מפתיעה. היינו מצפים שיכעס, שיעניש או לכל הפחות שיוכיח את יעקב על שרימה אותו, אבל יצחק בוחר להמשיך ולברך אותו.

כשעשו מגיע ליצחק לקבל ברכה, פתאום יצחק אבינו מבין שהברכות מגיעות ליעקב. יצחק נחרד חרדה גדולה עד מאוד, אבל עם זאת הוא מיושב בדעתו ומסכם את הדברים ב״גם ברוך יהיה״ (בראשית כז, פסוק לג׳). הוא לא מתחרט או רוצה לבטל את מה שעשה, אלא מסכים עם כל מה שקרה. כשעשו מבקש שיברך אותו הוא מסביר לו שאין לו אפשרות. צריך לשאול, מדוע יצחק לא חוזר בו על כל הברכות שנתן ליעקב? מדוע לא טוען שזה כמו מקח טעות שניתן לביטול שהרי כלל לא היה בדעתו לתת ליעקב את הברכות? מדוע הוא לא מברך את עשו בברכות גדולות יותר? מדוע לכל הפחות הוא לא בא בטענות על יעקב שרימה אותו?

אלא שמתוך הדברים אפשר להבין שיצחק אבינו ביטל את עצמו ונכנע למשהו גדול יותר. למרות שלדעתו הברכות הגיעו לעשו, פתאום הוא הבין שמהשמיים סובבו את הדברים כך שיעקב יתברך. פתאום הוא הבין שיעקב ראוי לברכות ולא עשו. זו הדרך שהשם יתברך בחר עבורו ולכן הוא לא מנסה להילחם ולהתנגד, אלא הוא מבין, מסכים והולך באותה הדרך.

לכן הוא אומר על יעקב ״גם ברוך יהיה״ למרות שלכאורה הוא לקח את הברכות במרמה, כי הוא מבין שהברכות אכן מגיעות לו. הוא לא לוקח את הברכות בחזרה אלא מבין שזה מאת השם. לכן הוא לא מוכיח את יעקב ולא כועס עליו, כי הוא מבין שעשה כדין ליטול את שמגיע לו. לכן הוא לא מברך את עשו בברכות שיתנגשו עם הברכות שנתן ליעקב, אלא רק נותן לו כמה דברים קטנים כדי שלא יצא בלי כלום. לכן הוא מקבל את הכל באהבה וממשיך לברך את יעקב גם לאחר מכן כאשר הוא שולח אותו לבית בתואל.

פעמים רבות יש לנו דרך מסוימת לתפיסה של הדברים בראש. אנו חושבים בצורה מסוימת ובטוחים שזוהי הדרך הנכונה והטובה ביותר. אבל אז אנו מגלים שהמציאות לא בדיוק מתאימה לאותה תפיסה שאחזנו בה. בדרך כלל ננסה להיאבק ולהילחם בכל הכוח כדי להוכיח שאנחנו צודקים, כדי לשמור על העקרונות וכדי להרגיש בשליטה. אבל צריך להבין שכאשר השם יתברך מגלה לנו את הדרך שלו, כל מה שנשאר לנו זה לבטל את עצמנו, להיכנע ולקבל באהבה את הדרך האלוקית.

אין שום טעם לנסות להילחם ולשמור על העקרונות שלנו כאשר אנו יודעים מהי האמת. כאשר האמת מתגלה עלינו להיכנע ולקבל אותה. אין שום טעם לחיות בשקר, גם אם זה שקר נחמד וגם אם זה שקר שאנחנו פיתחנו בעצמנו והשקענו בו. החכמה האלוקית היא אינסופית ובלתי מוגבלת, ואנחנו קטנים ומוגבלים. לכן מובן שבכל שוני וחוסר הסכמה, אנחנו אלו שטועים והחכמה האלוקית היא זו שצודקת.

אדם יכול לתכן במשך יום שלם מה הוא יעשה מחר, ואז ברגע אחד פתאום הכל יכול להתהפך. אז הוא יכול לכעוס או להתעצב, להתעקש על שלו או אפילו להתחיל מלחמה מול כולם, אבל זה לא יעזור לו כלל. כי אם השם יתברך החליט על דבר מסוים אז זה מה שיקרה. רבות מחשבות בלב איש, אבל למרות כל המחשבות והתכנונים, רק עצת השם היא תקום. כולנו הרי יודעים היטב שבכל פעם שאנו מתכננים דברים שונים, פתאום צצים להם דברים לא צפויים שלא חשבנו עליהם שמשנים לנו את כל התכניות. במקום לכעוס לחינם, כדאי פשוט לקבל את הדברים ולראות איך אנחנו משלימים איתם.

כמובן שצריך מאוד להיזהר בכל הנאמר כאן, כיוון שלפעמים אסור להשלים עם הנסיבות ועלינו לעשות השתדלות ולהילחם כדי להביא שינוי. פעמים רבות ישנם מכשולים שונים ודברים שנראים בעייתיים ולא מסתדרים ולמרות הכל יש באפשרותנו להשפיע ולשנות. אי אפשר להיכנע לכל מה שבא ולא להגיב לשום דבר. עלינו לעשות את ההשתדלות המרבית מבחינתנו להביא לתיקון העולם, רק שצריך להבין שאם יש דברים מעבר לשליטתנו, אז כך השם יתברך רוצה אותם.

הכלל הוא פשוט, אם יש בידינו לשנות ולהשפיע, ואנו יודעים שהמטרה היא טובה וההשקעה כדאית, אז צריך לעשות הכל לשם כך. אבל אם הדברים הגיעו למצב מסוים שכבר יצא משליטתנו, או שאין לנו ראייה ברורה של מהו הטוב ומהי האמת באותו עניין, אז פשוט נקבל באהבה. לצורך דוגמאות להמחשת העניין, אם למשל החברים לוחצים עלינו לעשות עבירה, אז בוודאי שנתנגד ולא נאמר שזה רצון השם. הרי אנחנו יכולים להחליט ולבחור את הדרך שנלך בה. אבל אם לעומת זאת פתאום נפל עלינו חס ושלום חולי או שהנסיבות גרמו לכך שאין באפשרותינו לקיים מצווה כלשהי שרצינו לקיים, אז אין טעם לכעוס ולהתעצבן, כי כך השם רצה.

כולנו הרי מבינים שאין לנו אפשרות לסדר את כל העולם. ישנם דברים שכבר עברו, ישנם דברים שתלויים באחרים, וישנם דברים שרק השם יתברך מחליט עליהם. לא פעם אנשים נלחמים על עקרונות מסוימים בכל כוחם, מבלי להבין בכלל מה אותם עקרונות מייצגים והאם הם בכלל טובים. יש אנשים שזורקים סיסמאות לאוויר ומוכנים למסור נפש עליהן, מבלי להבין בכלל מה זה אומר. יש עמותות וארגונים שונים שחושבים שהם פועלים רבות למען האנושות אבל בגלל תפיסה לא נכונה הם רק מקלקלים ויוצרים נזקים.

אם אדם לא יודע את הפרטים לעמקם לא כדאי להילחם. אם רצינו דבר מסוים והדברים הסתדרו בצורה אחרת, אז כדאי פשוט לקבל את זה. אי אפשר לדעת מדוע השם יתברך זימן את הדבר לחיינו ואיזה טוב יצא ממנו. אנשים אוהבים להתלונן, שזה לא המלון שהם הזמינו, שארוחת הצהריים לא יצאה להם כפי שרצו, שהם שמנים מדי, נמוכים מדי או טיפשים מדי, שהם רוצים את מה שאין להם וכועסים על מה שיש להם, שאצל אחרים הכל טוב יותר ושבכלליות הם אינם מרוצים מהמצב. אבל צריך פשוט להידבק לכלל, אם אנחנו יכולים ורוצים לשנות, אז נעבוד על זה וניצור שינוי. אם אנחנו לא יכולים או לא רוצים להשקיע בזה, אז פשוט נקבל את הדברים בשקט ובאהבה. מתלונות בוודאי שלא יצמח שום טוב.

שמעי בן גרא קילל את דוד המלך קללה נמרצת, ולמרות שהיתה לדוד האפשרות להרוג אותו ובצדק שהרי הוא מרד במלכות, בכל זאת דוד המלך בחר לקבל את הביזיון ולשתוק. הוא הבין שהשם אמר לו לקלל ושזה מסר מהשמיים. באותו רגע דוד המלך זכה להיות הרגל הרביעית שבמרכבה. חז״ל מלמדים אותנו שכך כל מי ששומע בזיונו ושותק (לא מתוך חולשה, אלא שיש לו אפשרות להגיב והוא בוחר לקבל באהבה ולשתוק) זוכה לדברים עצומים ומגיע למעלה נשגבה ביותר. אבל זה לא פשוט בכלל. כי הטבע האנושי לא נותן לנו לעשות את זה. אנחנו מוכרחים להרגיש שליטה, לנקום במי שמעצבן אותנו, לסדר את כל הדברים שמסביבנו ולעשות צדק על פי התפיסה המוגבלת שלנו. אדם ששומע בזיונו ושותק מוכיח שהוא מוכן להיכנע למשהו גדול יותר, שהוא מבין שיש מישהו שמבין טוב יותר ממנו, שהשם יתברך הוא הקובע, הוא מזמן את ארועי החיים והוא זה שעושה את הצדק. הוא מבין שעל פי האמת הכל מושלם, ואם יש משהו שלא מסתדר, זה רק אומר שהתפיסה שלנו היא חלקית ומוגבלת ולכן קשה לנו להבין את התמונה הגדולה ללא כל החלקים של הפזל.

כדי שיעקב אבינו יקבל את הברכות מיצחק אביו צריך נס גדול מעל הטבע. יש יותר מדי צירופי מקרים שנצרכים כדי שזה יתקיים. הרי יעקב כלל לא ידע שיצחק אמר לעשו להביא לו מטעמים כדי שיברך אותו. גם אם נניח שהוא היה יודע, הוא איש תמים שבוודאי לא ירמה. גם אם ינסה לרמות, אפשר למשש ולהרגיש בדבר. גם אם לא מרגישים, עשו בכל רגע עשוי להיכנס ואז הכל יתגלה. אבל כל הדברים הסתדרו באורך פלא, ׳במקרה׳ כהו עיניו של יצחק והוא לא יכול לזהות את בנו בוודאות, ׳במקרה׳ רבקה ציוותה את יעקב להיכנס לאביו, וכך ׳במקרה׳ סודרו להם כל הפרטים הקטנים כדי שהדבר יוכל להתקיים.

כאשר יצחק אבינו מבין מה התרחש, הוא יודע היטב שזה מאת השם יתברך. אם זה נס מעל הטבע זה מראה שזהו רצון השם שמכוון את הדברים. לכן יצחק אבינו לא נלחם ולא מנסה לשלוט במצב, אלא פשוט מקבל את המציאות שהשם יתברך נותן לו. כך הוא זוכה לכוון לאמת ולרצון האלוקי שיעקב יהיה זה שיזכה בברכות. השם יתברך יזכה אותנו לעשות את ההשתדלות הנכונה במקומות הנכונים, ובכל מקום בו השם יתברך מראה לנו את הדרך ללכת בה – נזכה לקבל את אותה הדרך ולקיים את רצון השם יתברך בצורה מלאה וטובה.

Print Friendly, PDF & Email

עוד על

הצטרפו לקבלת דברי תורה מחזקים מהאתר (מעל 1,200 מנויים):

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *