לגלות את האור הגנוז בתורה הקדושה – חג השבועות

מאת רוני פיזנטי | ד׳ בסיון ה׳תשע״ה | שבת, חגים ומועדים

התורה היא חמדה גנוזה. היא מכילה בתוכה את סודות העולם, את תכלית הבריאה, את סוד האושר והשמחה ואת המפתחות להצלחה ולישועות עצומות. התורה היא החיים, היא הכל. בלעדיה אין כלום. היא חיינו ואורך ימינו. אז איך יתכן שרוב האנשים לא מרגישים את האור הגדול של התורה? למה אנחנו לא מרגישים אושר ושמחה עילאיים מלימוד התורה? איך יתכן שאנשים שלומדים תורה ומקיימים מצוות סובלים? איך יכול להיות שאנחנו מרגישים שאפשר להסתדר טוב מאוד גם בלעדיה?

האמת היא שהתשובה לשאלה כבר נאמרה בתחילת המאמר. התורה היא חמדה גנוזה. היא מוסתרת כך שלא כל אחד יוכל לראות את כל הטוב העצום שטמון בה. כמו יהלום מלוכלך ששקע בבוץ וכעת כל מי שעובר לידו ורואה אותו בטוח שזו סתם איזו אבן מלוכלכת שלא שווה כלום. אם נאמר למישהו להרים את אותה האבן ולנקות אותה, הוא יחשוב ששאנו רוצים להתעלל בו, שהרי זו טירחה מרובה לחינם. בשביל מה להרים אבן מלוכלכת ובשביל מה להתאמץ ולנקות אותה? אבל מי שבכל זאת ינסה לנקות את האבן מעט, יגלה שיש בה משהו מדהים וזו לא סתם אבן רגילה. ככל שהוא ינקה את הלכלוך יותר, כך הוא יגלה את היהלום הקסום שמסתתר בפנים.

כאשר הקדוש ברוך הוא רצה לתת את התורה הוא הציע אותה לכל העמים. כשבני עשו שאלו מה כתוב בה, ענו להם ״לא תרצח״ ואז הם מיד סרבו בטענה שהטבע שלהם הוא של רציחה כמו שכתוב על עשו ״על חרבך תחיה״. כשבני עמון ומואב שאלו מה כתוב בה, ענו להם ״לא תנאף״ ואז הם מיד סרבו בטענה שהניאוף הוא חלק מהם, שהרי הם יצאו מבנות לוט שהרו מלוט אביהן. כשבני ישמעאל שאלו מה כתוב בה, ענו להם ״לא תגנוב״ ואז גם הם סרבו בטענה שנאמר עליהם ״פרא אדם״. עד שבאו ישראל ואמרו ״נעשה ונשמע״.

יוצא שהקדוש ברוך הוא הציע את התורה לכל אומות העולם, אבל כל אומה מצאה בתורה משהו לא טוב ולכן לא הסכימה לקבל אותה, עד שבאו ישראל והסכימו לקבל אותה בלי לשאול שאלות.

אבל יש הרבה דברים לא מובנים במדרש הזה. ידוע הרי שהתורה מיועדת לעם ישראל והם אלו שמוזכרים בה, אז בשביל מה צריך הקדוש ברוך הוא להציע אותה לכל האומות? האם לאחר יציאת מצרים וכל התלאות יתכן לתת את התורה לאומה אחרת? ואם רוצים להיות הוגנים כלפי כולם ובאמת מציעים את התורה לאומות העולם, אז כשהם שואלים מה כתוב בה, למה לומר להם דווקא את החולשות והדברים שקשים להם? למה לומר דווקא לבני עשו ״לא תרצח״, לבני עמון ״לא תנאף״ ולבני ישמעאל ״לא תגנוב״ שזה דווקא הדבר שקשה להם ביותר? למה לא לומר את המצוות הקלות לביצוע ואת הדברים שהם אוהבים בה כך שיסכימו לקבל אותה? ועוד לא מובן שאחרי שישראל קיבלו את התורה הקדוש ברוך הוא כפה עליהם הר כגיגית, אז אם כבר הם הסכימו לקבל אותה, למה צריך לכפות עליהם לקבל ולקיים אותה?

הזוהר הקדוש בפרשת בלק מביא משל נפלא לרופא עם תרופת פלא מיוחדת ויקרה שרוצה לתת לבן שלו מבלי שהעבדים הרעים יקנאו בו ואולי אפילו יהרגו אותו כדי לקחת אותה ממנו. מעל התרופה הוא שם מעט סם המוות ומציע לכל העבדים. כל עבד מריח מעט ומיד מסרב לקחת ומציע שיתן את התרופה לבנו. כך התורה. לאחר שהשם יתברך מציע לכל אומות העולם את התורה ומראה להם את הצד שהם לא אוהבים בה, הם רוצים להתרחק ממנה. כך אפשר לתת את התורה לישראל בלי שאומות העולם יקנאו וירצו לקחת את התורה לעצמם.

לפי המשל הכל הופך לברור. בני ישראל הם הראויים לקבל את התורה. כבר מההתחלה הקדוש ברוך הוא ידע שנפש ישראל היא גבוהה יותר משאר האומות ורק להם התורה מיועדת. אבל כדי להרחיק את אומות העולם ממנה, הוא הציע את התורה לכולם והראה להם דווקא את החלק שהם לא אוהבים כדי שהם יסרבו לקבל אותה מעצמם. לאחר שישראל אמרו נעשה ונשמע נוצר חשש שאולי גם ישראל יראו את הקושי הגדול בקיום התורה שנראה מבחוץ ויתחרטו (כמו אותו סם המוות במשל שהביא הזוהר הקדוש שאולי גם הבן לא ירצה לקבל). לכן הקדוש ברוך הוא כופה עליהם הר כגיגית ומחייב אותם לקבל את התורה כדי שיטעמו ממנה עד שיגלו את כל הטוב העצום שטמון בתוכה.

מאותו משל אנחנו יכולים ללמוד דברים עצומים לחיינו ולחיבור שלנו לתורה הקדושה. התורה היא מתוקה מדבש ויקרה מזהב. היא מכילה בתוכה טוב עצום. אבל כל הטוב הזה גנוז בתוכה. שהרי אם זה היה פשוט להגיע לכל הטוב הזה, הוא יכול היה להגיע למקומות שליליים. כל אדם, גם גוי רשע, יכול היה ללמוד מעט תורה ולהשיג השגות גבוהות ולקבל את כל רצונו. הוא היה משתמש בשפע העצום שהוא מקבל מהתורה לדברים שליליים ולהחרבת העולם חס ושלום.

לכן הקדוש ברוך הוא שם את התורה בתוך מעטפת של דברים שנראים אולי קצת משעממים, מצוות מגבילות או אפילו דברים שנראים קשים ומפרכים. אדם רגיל יכול בקלות לוותר על כל זה מתוך מחשבה שזה סתם עול כבד. אבל אדם שיטעם מעט מהמתיקות של התורה, שיקיים את מצוות אבינו הקדוש ברוך הוא שכפה עלינו לקיים את התורה, יגלה פתאום עולמות מופלאים שגנוזים ומוסתרים בתוכה מבלי שאף אחד כמעט יודע על כך.

הדבר דומה לילד קטן ומוכשר שאביו מכריח אותו ללמוד אמנות כלשהי המתאימה לו, כמו נגינה או ציור. זה נראה לו משעמם וקשה והוא מעדיף לעשות דברים אחרים מהנים יותר. אבל כשהילד לומד וגדל הוא פתאום יכול להבין כמה טוב הוא הרוויח מהדבר. הוא מבין כמה הוא אוהב את אותה אמנות שלמד שפעם חשב שזה עול. לכל אחד מאיתנו יש כל מיני דברים שאנו אוהבים שפעם כלל לא רצינו לנסות. כמו איזה ממתק שההורים מביאים לבן שלהם והוא לא מוכן לנסות אותו כי זה דוחה אותו, עד שפעם אחת אביו דוחף לו את אותו ממתק לפיו ואז הוא מגלה כמה זה טעים לו ורוצה לאכול ממנו עוד ועוד.

כאשר מסתכלים על התורה מבחוץ, עלולים לראות את הצד שבא להרחיק את האדם ממנה. את אותו סם המוות במשל של הזוהר הקדוש שנמצא בשכבה העליונה כדי להרחיק את כל מי שלא ראוי לה. זה נראה קשה ומשעמם, לפעמים אפילו לא צודק ואכזרי. אבל ככל שנתעמק בה נוכל לגלות עוד ועוד מאותה תורה מתוקה שמיועדת רק למי שבאמת רוצה בה. פתאום נגלה מעט מהעומק האינסופי והיופי העצום שטמון בה. פתאום נבין שאי אפשר בלעדיה והיא כל חיינו.

כל מה שצריך זה לרצות בה באמת. לרצות לקבל אותה בכל לבנו. להשתוקק לה ולהיות צמאים לה. בחג השבועות יש לנו את ההזדמנות הזו. השם יתברך נותן לישראל את התורה וכל מי שרוצה יכול ליטול את חלקו בה. רק צריך לרצות לקבל אותה ואז נוכל לזכות לאורות עצומים שיביאו שפע אינסופי לחיינו. השם יתברך יזכה אותנו לקבל את התורה, לעסוק בה ולחיות אותה, ומתוך כך ישלח לנו שפע עצום לחיים.

עוד על

מה אנשים מחפשים?

| חיזוק האור הגנוז |

אהבתם את דבר התורה? אתם מוזמנים להוריד בחינם את הספר "מחפשים את האמת" וליהנות מדברי תורה רבים נוספים על משמעות ותכלית החיים:
לחצו כאן להורדת הספר בחינם

הכניסו את כתובת האימייל שלכם כדי לקבל את דברי התורה החדשים שמתפרסמים באתר:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *