להוציא את בלק ובלעם מתוכנו – פרשת בלק

מאת רוני פיזנטי | ד׳ בתמוז ה׳תשע״ד | פרשת השבוע - דברי תורה על הפרשה

פרשת בלק מתארת לנו את הברית של בלק ובלעם ביחד כדי לקלל חס ושלום את עם ישראל. בלק רואה שישראל יושבים ממולו, הוא יודע את כל מה שעברו, הוא מכיר את הכוח הרב שלהם והוא מבין שכעת הם עלולים להילחם בו. לכן הוא שוכר את בלעם כדי שיקלל אותם כך שהוא יוכל לנצח אותם. בלעם מצדו רוצה לקלל את ישראל אפילו יותר ממה שבלק עצמו רוצה בכך. יחד הם חוברים ומנסים לעשות זאת, אך השם יתברך ששומר על ישראל לא נותן להם להצליח. כל הסיפור הזה מעלה תמיהה, אם בלק פוחד שישראל יתקפו אותו, למה לא לבקש מבלעם שיברך אותו? מדוע צריך לקלל את ישראל?

לכאורה אפשר לומר שהחשש של בלק הוא הגיוני. הרי ישראל הוא עם חזק שמוקף בניסים גדולים וסיעתא דשמייא עצומה שמאפשרת לו להצליח. עמים עצומים הושמדו על ידם וכעת אם יחליטו להילחם במואב הם יוכלו לחסל אותם. לכן לבלק מלך מואב אכן יש ממה לפחד. אבל אם הוא פוחד ממלחמה שיבקש מבלעם שיברך אותו לשלום. אם הוא פוחד ממפלה, שיבקש מבלעם שיברך אותו להצלחה. אם לאדם יש מתחרה כלשהו, אז שיבקש הצלחה לעצמו, מדוע צריך לבקש את הכישלון של השני?

זו בעצם המידה הגרועה שהיתה בבלק ובלעם. בלעם היה שטום עין, והיה מרכז את כל כוחו בעינו האחת כדי לקלל. הוא היה עושה עין הרע בצורה מכוונת ומסודרת במטרה מובהקת להזיק. הוא היה כל כך צר עין שלא יכל היה לחשוב על ההצלחה של עצמו, הוא היה מוכן להקריב את עצמו ובלבד שיצליח לקלל את עם ישראל. במידה מסוימת, בלק ובלעם מצויים בתוך כל אחד מאיתנו וראוי לכל אחד מאיתנו לגרש אותם.

גם אנחנו לפעמים מקנאים באחרים או שמנסים לגונן על עצמנו ומתוך כך מזיקים לאחרים. עושים עין הרע עם צרות העין, מנסים להכשיל אחרים ורוצים ברעת האחר במקום בטוב שלנו. אם מישהו קיבל תפקיד שאנחנו רצינו לקבל, אז במקום להתפלל לתפקיד אחר טוב יותר נבחר להיתקע במחשבות לא טובות שאותו אדם ייכשל ולא יצליח בתפקיד. אם ראינו מישהו שזכה בפרס יקר בהגרלה, אז נאחל לו דברים לא טובים מתוך הקנאה הרבה. אם למישהו יש דבר מה שחסר לנו, בין ברוחניות ובין בגשמיות, יהיה לנו מאוד קשה לקבל את זה. בכלל לא פשוט למשל להיות רווק שמשתתף מכל הלב בשמחת חברו שמתחתן. כמעט בלתי אפשרי לשמוח שהחבר הצליח לקנות מוצר בחצי מהמחיר שאנחנו קנינו. הנטייה הטבעית היא לא להתפלל להשם שיתן לנו את מבוקשנו כפי שמתבקש שנעשה, אלא הנטייה היא לרצות במפלת האחר. במקום לברך את עצמנו יוצא שאנו מקללים את האחר.

חשוב להחדיר לעצמנו מידות טובות. בעניין הקנאה ברור לכולנו שהיא מידה גרועה שמוציאה את האדם מהעולם. אבל מצד שני ידוע שקנאת סופרים תרבה חכמה. כי לקנאה יש שני צדדים, אם הקנאה גורמת לנו לחשוב מחשבות שליליות ולרצות בכישלון של הזולת, זו קנאה גרועה שמזיקה גם לנו וגם לאחרים ומוכרחים להתרחק ממנה. אך אם הקנאה מביאה אותנו לרצות בהצלחה שלנו מבלי לגרוע חס ושלום שום דבר מהזולת, אז זו קנאה מבורכת שתרבה חכמה. אז אם אנו רואים שטוב לאחר, צריך לחזק את הרצון שגם לנו יהיה טוב, לא חס ושלום רצון שלאחר יהיה רע.

צריך לדעת שקנאה וצרות עין מביאות את הצרות קודם כל על עצמנו. כמו שהמתפלל על חברו נענה תחילה, כך גם להפך. אם אדם מקפיד על האחר, מקנא בו או רוצה ברעתו, בשמיים פותחים את הספרים של אותו אדם כדי לבדוק אם הוא באמת כזה צדיק שהוא בא בטענות על האחר. אם אדם חושב שלחברו לא מגיע דבר מסוים, אז בשמיים יפתחו את הספרים שלו בעצמו כדי לראות אם הוא ראוי לכך. מיותר לציין שכשפותחים את הספרים, מגלים הרבה חובות לאדם, מה שמעורר הרבה דינים. כל החיים שלנו הם מתנת חינם. כל הדברים שאנו מקבלים הם מתנה וחסד מהשם יתברך למרות שלא מגיע לנו. אם יפתחו לנו את הספרים וידקדקו איתנו, יהיה קשה מאוד להגיע למקומות טובים. אדם שרוצה להעניש את חברו, יקבל קודם כל עונש לעצמו. מי שמבקש רעה לחברו, אז מהשמיים יגלגלו רעה כזו קודם כל אליו.

דרך התורה היא לא כך. כשבלעם מנסה לקלל את ישראל יוצאות לו ברכות. הוא אומר ״מה טבו אהליך יעקב״ (במדבר כד׳, פסוק ה׳), כי האהלים של ישראל נבנו בצורה מיוחדת כאשר הפתח של האחד לא נמצא מול הפתח של האחר. הם היו מכוונים את הפתחים שלא יהיו זה מול זה כדי שלא יראו מה יש בבית של השני, שלא יקנאו אחד בשני ולא יזיקו אחד לשני. דרך התורה היא לנהוג בעין טובה, לשמוח בשביל האחר ולרצות בטובתו שלא גורעת מאיתנו כלום.

חשוב לאדם להפוך להיות טוב עין. לרצות בטוב של האחר. צריך להבין שאף אחד לא יכול לפגוע במה ששייך לנו או לקחת לנו אותו. אז אם יש לנו דוכן פלאפל צולע וממול עכשיו נפתח דוכן חדש שמזרים לעצמו לקוחות בלי הפסקה, לא כדאי להביא על עצמנו דינים בכך שנרצה שהדוכן ממול ייכשל ויסגר. הרבה יותר חכם להתפלל על עצמנו שהשם ישלח לנו פרנסה טובה ויצליח את דרכנו. הרי ברור שלהשם יתברך יש די פרנסה לשני דוכני פלאפל, אז מה אכפת לנו שגם השני ירוויח ביחד איתנו? בשביל מה אנחנו צריכים להכניס לתוכנו את בלק ובלעם?

אפשר להרגיל את עצמנו לחשוב בצורה טובה על הזולת. אמנם למי שהתרגל לקנא ולהסתכל בצרות על אחרים לא יוכל ביום אחד להשתנות. אבל אם נרגיל את עצמנו בכל יום לחשוב חיובי על האחר לפחות פעם אחת, נרגיל את עצמנו לברך מישהו שכבר מצליח להצלחה גדולה יותר, נרגיל את עצמנו להתפלל בשביל האחר למרות שלא חסר לו, כל זה יביא אותנו לאט לאט לשינוי בתפיסה שיהפוך אותנו לטובי עין שהברכה שרויה אצלהם.

ככל שנפחית את מידת הקנאה הרעה ונרצה בטובת השני, נוכל לזכות לאהבת ישראל גדולה שתחלחל בלבנו ותשפיע על כל העולם כולו. מתוך אהבת ישראל נוכל לתקן את עוון שנאת החינם שהחריב את בית המקדש וכך בעזרת השם נזכה לבנינו במהרה בימינו אמן.

Print Friendly, PDF & Email

עוד על

הצטרפו לקבלת דברי תורה מחזקים מהאתר (מעל 1,200 מנויים):

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *