להשתחרר מנגיעות ולהגיע לאמת – פרשת ויחי

מאת רוני פיזנטי | י׳ בטבת ה׳תשע״ח | פרשת השבוע - דברי תורה על הפרשה

האדם ניצב בעולם הזה מול תעתועים ודמיונות. השקר נמצא בכל מקום וקשה מאוד לזהות את האמת. ואמנם יש מקומות שהדבר ברור לנו, שאנו רואים שקר מוחלט וישר יכולים לזהות אותו ולהתרחק ממנו. אבל יש פעמים שהוא נמצא בתוך המקומות הקרובים אלינו, ואז אנו הופכים לנגועים, וכך השקר נשמר מוסתר וצבוע היטב.

ובאמת יש דברים רבים שנמצאים מתחת לאף שלנו שאנו כלל לא מייחסים אליהם חשיבות ולוקחים אותם בתור ברורים ומובנים מאליהם, למרות שאין להם שום בסיס. אנשים פועלים מתוך הרגלים, מתוך מה שלימדו אותם ומתוך תפיסת העולם שקיבלו, בלי לחשוב אם זו אמת.

לפעמים רואים אנשים נאחזים כל כך חזק במנהגים שונים. ופעמים רבות ישנם מנהגים ללא שום בסיס או מנהגים שבאו מהגויים, ולמרות זאת כולם בטוחים שזה דבר מוכרח. לפעמים אנשים עוברים על הלכות מפורשות ועל איסורי תורה כדי לקיים איזה מנהג תמוה ללא כל בסיס, ומבחינתם כל מי שלא מקיים את אותו מנהג הוא כמו כופר.

כל זה מגיע מתוך הנגיעות שלנו. אדם מוכרח להתבונן ולחקור כדי להגיע לאמת. לחשוב היטב בכל עניין שנוגע לו מהו השורש ולנסות לראות את עומק הדברים. כך יוכל לזכות להיות אדם אמתי יותר.

דבר ידוע ומקובל שהבן הבכור קודם לשאר הבנים. כך גם התורה מצווה אותנו שהבכור יקבל פי שניים מאחיו. ולכן היה מקובל לברך בברכה גדולה יותר את הבן הבכור. וכך יצחק רצה לעשות כשרצה לברך את עשו. אלא שרבקה ידעה בנבואה שהברכות מגיעות ליעקב ולכן היה עליו להיכנס במרמה כדי לקבל אותן.

לכן יעקב הבין שעניין הבן הבכור זה לא כלל ברזל. הרי הוא עצמו קנה את הבכורה מעשו וכך הפך את עצמו לבכור, למרות שנולד אחרי עשו. ובאמת ידוע שיעקב היה מידת האמת, ולכן השתדל ככל שאפשר לקלוע לאמת ולא להיאחז בחוקים ומנהגים שקובעים בעולם.

מכאן מובן מדוע השקיע בעיקר ביוסף יותר מכל אחיו. כיוון שיעקב לא הסתכל על הדברים במבט רגיל כמו שלנו. הרי ראובן הוא הבכור, ואם נאמר שהוא איבד את הבכורה כיוון שהיה "פחז כמים", אז מכל מקום הבכורה צריכה לעבור לבן השני או השלישי לפי הסדר, ואיך הגיע ליוסף שהיה הבן האחד עשר? אלא שיעקב ניסה לכוון לאמת ולקלוע לרצון השם, ולא לערב את עצמו או את המוסכמות החברתיות. לראות לאן מסובבים את הדברים משמיים.

לכן יעקב בחר לתת את הבכורה ליוסף, שהוא יקבל פי שניים וכך יצאו ממנו שני שבטים, אפרים ומנשה, במקום שבט אחד כמו כל אחד מהאחים האחרים. אלא שכאשר יוסף מגיע אליו עם שני בניו, יעקב משכל את ידיו כדי לשים את יד ימינו על אפרים שהוא הצעיר, שהברכה בימין נחשבת לגדולה יותר. יוסף לא אהב את זה ואמר לו שמנשה הוא הבכור. אבל יעקב לא התרגש, כי אין לו עניין דווקא בבכור, אלא הוא רוצה לחתור לאמת ולהעביר את הברכה הגדולה יותר למי שיותר ראוי לה.

ובאמת מנשה היה צמוד ליוסף, הוא שימש אותו, עזר לו והיה מעורה בכל העניינים של יוסף אביו בבית המלוכה. ואפרים היה רחוק יותר, שהוא היה לומד תורה בדבקות ולא התעסק כלל עם ענייני העולם. לכן אפשר לשער מדוע יוסף ראה את הבכור בתור ממשיך דרכו שעליו צריך לשים את יד ימין. אבל יעקב שגדל עם עשו כבר הבין שהברכה הגדולה יותר מגיעה למי שעמלו בתורה, בין אם הוא הבכור ובין אם הוא צעיר יותר.

וכך כולנו צריכים ללמוד מתוך הדברים לחיינו. שאנחנו נגועים מאוד. מנסים לעשות את מה שיותר מסתדר, עוזרים למי שקרוב יותר, אוהבים אנשים שאנו מזדהים איתם ומכוונים את הדברים לפי האינטרסים שלנו.

כל אדם בטוח שהעדה שלו היא בעלת המנהגים הטובים והאמתיים ביותר, וגם עם האוכל הטעים ביותר. הוא גם בטוח שהוא הכי מצליח לכוון להלכה ושהוא כמעט אף פעם לא טועה. כי זה מה שקרוב אליו ולכן הוא נגוע.

הוא גם דואג לדון את עצמו תמיד לכף זכות, כי גם כשהוא לא בסדר אז יש לו סיבה טובה, אבל את האחרים הוא דן לכף חובה בקלות, כי הוא לא יודע מה הם חושבים בלבם והוא לא מנסה להצדיק אותם. הוא רואה את המעשים של הזולת מבחוץ ואין לו רגש חיבה אליהם כדי שיתאמץ להסביר אותם.

הוא יכול לשמוע סיפורים שהתרחשו, ועל אף שהוא שומע רק צד אחד של הסיפור, מכל מקום הוא בטוח שהוא כבר יודע הכל ויכול לפסוק את הדין. אם הקרובים שלו מספרים לו דבר שקרה, מיד הוא מאשים את כל העולם ומצדיק את קרוביו. הוא אפילו לא טורח לבדוק אם עובדות הסיפור היו נכונות. כך גם הוא שומע בחדשות על התרחשויות שונות ובטוח שהוא כבר מבין את הכל כאילו שהיה שם ממש.

הוא אוחז חזק בכל המנהגים שעצבו את תפיסת העולם שלו בקיבעון מוחלט וכל מה שמחוץ לאותה תפיסה נתפס בעניו כשקר. הוא זורק משפטים כמו "איך הוא יכול לעשות דבר כזה? אני לעולם לא הייתי עושה את זה", כי הוא בטוח שכולם צריכים להיות עם תפיסת העולם שלו ולא מצליח לקבל שיש אנשים שחושבים ופועלים אחרת. ובמיוחד בחינוך הילדים הוא לא מצליח להבין איך יתכן שבנו חושב בצורה שונה ממנו.

כך כולנו מושפעים, משוחדים ונגועים, ואפילו לא מצליחים לראות את זה. אבל עלינו לעשות השתדלות להפריד כמה שיותר בין התפיסה שלנו לבין המציאות וכך לנסות להגיע לאמת. לראות מה רצון השם. מה הדבר הטוב שעלינו לעשות.

ולפעמים כל מה שצריך זה רק לעצור ולחשוב. לשבת עם עצמנו ולהתבונן. להתרחק מדי פעם מהסביבה החיצונית ולהיות לבדנו לעשר דקות בלי הפרעות, בלי להתעסק עם הטלפון או עם דאגות מסוימות, פשוט לחשוב על עניין מסוים שנוגע לנו ולראות אם אנו הבחירה שלנו באותו נושא היא נכונה ואמתית.

ברגע שאדם מודע לכך שהוא נגוע, זה כבר נותן לו להצליח לחשוב בצורה אמתית יותר. השם יתברך יזכה אותנו לגלות את הנגיעות שלנו, להתנתק מהן ולעשות את רצון השם יתברך בשלמות ובדבקות.

Print Friendly, PDF & Email

עוד על

הצטרפו לקבלת דברי תורה מחזקים מהאתר (מעל 1,200 מנויים):

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *