להתכונן היטב לזמנים הקשים – פרשת מקץ

מאת רוני פיזנטי | כ״ו בכסלו ה׳תשע״ג | פרשת השבוע - דברי תורה על הפרשה

פרעה חולם את החלומות המפורסמים ויוסף פותר לו אותם. כעת יגיעו 7 שנים של שבע גדול ולאחריהם 7 שנות רעב שבהן יישכח כל השובע שהיה כפי שאומר יוסף "ונשכח כל השבע…" (בראשית מא' פסוק ל'). כחלק מהפיתרון יוסף מוסיף לפרעה את הצעדים שעליו לנקוט כדי להתמודד עם הרעב הגדול שהולך להגיע ולאסוף מספיק מזון בשבע שנות השבע שיספיק לשבע שנות הרעב שיגיעו לאחר מכן. מדוע התורה מפרטת לנו כל כך את החלומות של פרעה ואת הפיתרון המדויק שלהם? מדוע צריך לומר שבשבע שנות הרעב כל השובע שהיה יישכח, שהרי זה מובן מאליו שכאשר יש רעב שוכחים את השובע? ומדוע יוסף מוסיף לפרעה עצות כיצד להתמודד עם אותו רעב שהולך להגיע? אם נתבונן היטב בפיתרון החלומות של פרעה, נוכל לגלות שיוסף נתן לנו כאן עצה להתמודדות עם הרעב שלנו לדורות. לכל אדם יש זמנים של רעב בחייו, כל החכמה זה להתכונן לכך מראש בזמני השובע שלנו.

החיים שלנו בנויים מעליות וירידות, זה עובד בכל תחום בחיים ובפרט בעניין הצמיחה הרוחנית של האדם. ישנם זמנים בהם אנו מרגישים סייעתא דשמייא גדולה בכל מעשי ידינו. הכל הולך לנו טוב, אנו מתקדמים יפה ומצליחים היטב ורק מקווים שזה יימשך כך לנצח. הבעיה היא שזה לא נמשך לנצח ובדרך כלל אנחנו לא מגיעים מוכנים לנפילה. בתקופות הטובות שלנו אנו נוטים לשכוח את הזמנים הלא טובים, וכך מבזבזים את המשאבים והדרגות העצומות שאנו יכולים להגיע אליהם בקלות יחסית. בזמני השפל שלנו אין לנו כוח לקיים מצוות ולא מתחשק לנו שום דבר שקשור לרוחניות ואמונה. אנו מרגישים רדופי תאוות וכאילו חס ושלום שאין לנו סיוע מהשמיים. אילו היינו מתכוננים מראש לזמני השפל הרוחני, היינו יכולים לעמוד בהם בקלות. אדם שמחדיר לעצמו שהוא מוכרח ללמוד תורה למשל חצי שעה בכל יום, יוכל בקלות להמשיך עם זה גם בזמנים קשים שאין לו שום חשק ללמוד וכל מה שיש לו בראש זה תאוות, כל עוד הוא באמת החדיר לעצמו את החיוב הזה. ההוכחה לכך היא שכל אדם שמבין שהוא מוכרח לעבוד 10 שעות ביום, עושה זאת בין אם מתחשק לו באותו יום ובין אם לא, כי הוא מכריח את עצמו לעשות זאת מתוך הבנה שזה הכרחי. אם נחדיר לעצמנו היטב את הכללים הנכונים בשבילנו לחיים בזמנים הטובים, נזכה לשמור עליהם גם בזמנים הקשים יותר.

אדם שיש לו שפע רב מוכן לבזבז אותו בקלות מתוך מחשבה שתמיד יהיה לו. זו בעצם העצה שיוסף נתן לפרעה, שלא יחשוב לעצמו ליהנות ולבזבז בשנות השבע, אלא לאגור מזון ולהתכונן לשנות הרעב. זו גם העצה בשבילנו. כשהכל הולך לנו טוב ויפה, אנו מוכרחים לזכור גם לאגור מזון רוחני. אסור למשל לשכוח להתפלל בין עסקה לעסקה, או לשמור שבת למרות ההצלחה הגדולה. כי כעת אולי זה נראה לנו מיותר ואנו מרגישים מצליחים, אבל הגלגל מסתובב ועוד יגיעו שנות רעב. בשנות הרעב אף אחד לא יזכור שהיינו פעם מצליחים או טובים, כפי שיוסף תיאר זאת: "ונשכח כל השבע". כל ההנאה שהייתה לנו מתוך התאוות הגשמיות תיעלם ותישכח. כל העושר שהיה לנו יעלם כלא היה. כל ההצלחה שלנו תהפוך לביזיון. אף אחד לא לוקח את ההצלחה או את העושר לעולם הבא. אם לא נתכונן היטב, נגלה לבסוף שנשארנו בלי כלום. מה שיישאר לנו לבסוף זה רק המקום הרוחני אליו הצלחנו להגיע.

יוסף אומר לפרעה שהוא צריך לחשוב היטב ולתכנן את הדברים. לא סתם להעביר שבע שנים של שובע בהנאות העולם ובהנאות רגעיות ונשכחות, אלא לתכנן את העתיד ולחסוך לעת הצורך. אנחנו מוכרחים לזכור בזמני השיא שלנו שבקרוב תגיע נפילה. אך בזמנים האלו אנו עדיין יכולים להצטייד ולהפוך את הנפילה לרכה ונעימה. אדם שיניח לעצמו להחליט בבוקר אם לקום מוקדם לתפילה או לא, כבר חרץ את גורלו מהערב שלפני. שהרי אין סיכוי שאדם שקם עייף בבוקר ירצה באמת לקום. אך אם נהיה חכמים ונתכונן לזמן הרעב הקשה של הבוקר, בו אין לנו את הכוח להתמודד עם היצר הרע ולחשוב בבהירות, נוכל להחליט מראש שאנחנו מוכרחים לקום מוקדם, נכוון את השעון המעורר ואז כבר בבוקר נדע שאין לנו ברירה. אדם שמחליט להניח את הראש לכמה דקות לפני תפילת ערבית ימצא את עצמו מתעורר בבוקר. אף אחד לא יכול להאשים אותו שהוא לא הולך להתפלל, שהרי הוא נמצא בזמן רעב של חוסר מודעות כאשר הוא ישן. אבל אם היה מתכונן לכך בזמן השובע, כאשר הוא עוד היה עירני, בוודאי שהיה יכול לחכות קצת עד אחרי התפילה. כך אם ננתח את כל המעידות שלנו בחיים, נגלה שאת כולן אפשר למנוע על ידי תכנון נכון. במקום לחשוב איך לחצות את הגשר כאשר מגיעים אליו והכל הופך למסובך, אפשר מראש לתכנן את המסלול כך שכלל לא נצטרך להגיע אל אותו הגשר.

מגיל קטן מחנכים אותנו ומלמדים אותנו בהדרגה כיצד להתמודד עם מצבי החיים. אנו רוכשים השכלה, גדלים, מפתחים כישורים ועושים דברים שונים שיעזרו לנו בהמשך החיים. אם היינו מחליטים לעזוב את הכל ורק ליהנות, היינו מוצאים את עצמנו בגיל 40 עדיין גרים אצל ההורים מבלי לדעת אפילו לקרוא ולכתוב. כאשר מכריחים אותנו ללכת לבית הספר זה בוודאי לא נשמע כיף גדול, אבל זהו התכנון לעתיד. בתקופת השבע, כאשר ההורים מממנים אותנו ונותנים לנו את כל התנאים הנוחים וכאשר הגיל שלנו מתאים ביותר לכך, אנו מנצלים את מה שאפשר כדי להכין לנו קרקע נוחה לתקופת הרעב בה נצטרך להתמודד לבד עם מצבי החיים. ככל שהשקענו בתקופה הטובה, כך יש לנו פוטנציאל טוב יותר לתקופה הבאה אחריה. כך גם ברוחניות שלנו, אנו מוכרחים להשקיע כאשר אנו יכולים כדי להתקדם ולהביא עצמנו למצב רוחני טוב ומשופר יותר. אף אחד לא רוצה להתעורר בגיל מבוגר ולגלות שבזבז את כל חייו. אף אחד לא רוצה להבין שפעם היו לו את כל היכולות, רק שלא ניצל אותן ולכן לא השיג שום דבר. אף אחד לא רוצה לגלות שבמשך עשרות שנים הוא רק הזיז גרגירי חול מצד אחד לשני ללא שום תועלת, בזמן שאת השליחות האמיתית שלו הוא שכח לגמרי. את כל זה אנו צריכים לזכור בשנות השבע שלנו. דווקא כשהכל טוב, דווקא כשנראה שמצליח לנו והכל הולך חלק, דווקא אז כדאי לעשות חשבון נפש עם עצמנו ולהכין את הקרקע לזמנים הקשים יותר בהם נצטרך את זה. שנזכה בע"ה לשנים רבות של שובע, מתוך עשייה רוחנית והתקדמות.

Print Friendly, PDF & Email

עוד על

הצטרפו לקבלת דברי תורה מחזקים מהאתר (מעל 1,200 מנויים):

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *