להתרחק מהטומאה – פרשת נשא

מאת רוני פיזנטי | י׳ בסיון ה׳תשע״ה | פרשת השבוע - דברי תורה על הפרשה

התורה מצווה את בני ישראל בפרשת נשא על מצווה שנראית במבט ראשון מעט לא מובנת. הקדוש ברוך הוא אומר למשה לצוות את בני ישראל ״וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש״ (במדבר ה׳, פסוק ב׳). צריך לשאול, מה אשמים אותם אנשים מצורעים, זבים או טמאים לנפש? זה לא שהם רצו להיות כאלו או שהם עושים את זה מרוע לב, אז מדוע צריך להוציא אותם מחוץ למחנה בני ישראל? למה מגיע להם עונש כזה?

הפסוק שלאחריו מסביר את העניין: ״ולא יטמאו את מחניהם אשר אני שוכן בתוכם״. לצורך הבנת העניין ניקח דוגמה מוכרת. אם חס ושלום לא עלינו אחד הילדים חולה במחלה מדבקת. הדבר הראשון שנעשה הוא לבודד את אותו ילד כדי שלא ידביק את האחים שלו. הדבר לא בא בתור עונש או מתוך שהוא היה לא בסדר, אלא שהמציאות הובילה אותנו למצב שבו הוא כעת חולה ואנו חוששים שהבריאים בסביבתו עלולים גם להידבק. אנחנו אוהבים את הילד החולה ונרצה לתת לו את כל הטיפולים הדרושים ולעשות הכל כדי שיבריא, אבל קודם כל אנו מנסים למנוע פגיעה באחרים.

טומאה זה סוג של מחלה רוחנית מדבקת. זה דבר שצריך להתרחק ממנו. לא שאותו אדם טמא הוא לא בסדר ובאים עליו בטענות ובעונשים, אלא פשוט אותו אדם טמא עלול לטמא דברים אחרים. כמו שהיום כולנו טמאי מתים בלי אפשרות להיטהר ללא אפר פרה אדומה, ולכן אין אפשרות לאף אחד להתרחק ולהישמר מזה. כל אחד מטמא את השני עד שכל המחנה נטמא ואין אפשרות לאף אחד לברוח מזה.

פעם אדם זב, מצורע או טמא לנפש נחשב לשיא הטומאה והוא היה חייב להתרחק מהמחנה עד שייטהר כדי לא לטמא אחרים. כל האחרים במחנה היו שומרים על טהרה. היום לצערנו הטומאות האלו הם חלק מהשגרה של כולנו, והגיעו דברים חמורים יותר שמטמאים אותנו אפילו עוד יותר שפעם כלל לא היו במודעות של האנשים.

כל יהודי צריך לדעת שישנם דברים מזיקים מאוד בחוץ. יש מאכלים שמטמאים אותנו, יש עיתונים, סרטים ושידורי טלוויזיה שמטמאים אותנו ויש אפילו אנשים שמטמאים אותנו. אדם חושב שהוא יכול לשמור על עצמו, אבל הכל מדבק. אדם שיצפה בטלוויזיה ויאמר לעצמו שעליו זה לא ישפיע כי הוא שומר על טהרת המחשבה שלו, זה כמו אדם שיסתובב במחלקה סגורה של מחלות מדבקות בבית חולים ויאמר לעצמו שעליו זה לא ישפיע כי הוא שומר על המערכת החיסונית שלו. אף אחד לא חסין.

אנשים שולחים את ילדיהם לבתי ספר חילוניים ומתקשים להבין איך יתכן שהילד מורד בהוריו, מואס בתורה ומצוות ורוצה רק לצאת למועדנים וחס ושלום אולי להתחתן עם גויה. אותו ילד בכלל לא אשם. פשוט הכניסו אותו לתוך מקום עם מחלה רוחנית מדבקת. הרי מה חשבנו שיקרה במצב כזה? האם יתכן שכל החברים בבית הספר בזים לתורה ומצוות ורק אותו ילד ידקדק וישמור את כל המצוות?

כמובן שאף אחד לא אשם, גם את החברים אי אפשר להאשים כי גם הם שבויים בתוך טומאה מדבקת שעוברת מאחד לשני. כל אדם שנשאב לטומאה הוא מסוכן וכעת הוא עלול לשאוב אחרים. הוא לא אדם רע בטבעו חס ושלום, הוא אדם נפלא שעם הסביבה הנכונה הוא יכול היה לפרוח ולשגשג. רק שמישהו הדביק אותו במחלה רוחנית וכעת הוא מדביק אחרים. זה לא שהוא עצמו לא בסדר, כי אם יקבל את התרופות המתאימות הוא יוכל להבריא בע״ה ולהיטהר. אבל כרגע הוא בתוך הטומאה עם הרבה השפעה חיצונית מהסביבה.

על זה התורה הזהירה אותנו להרחיק את הטומאה מהמחנה. להוציא את הטלוויזיה מהבית כדי שלא תשפיע עלינו ותדביק אותנו במחלות נוראיות בלי שנרגיש. להוציא כל מיני עבירות שמטמאות אותנו. להרחיק מאכלים אסורים שלא יטמטמו לנו את הלב. וגם להתרחק מסביבה לא טובה שעלולה להשפיע עלינו ועל הילדים שלנו חס ושלום.

זה לא סוד שהסביבה משפיעה מאוד. אם אדם יחליט לגור במקום מסוים, מהר מאוד הוא יפתח מנהגים כמו של אנשי אותו המקום ויהפוך להיות דומה להם. אדם לא יכול לחיות לבדו בתוך בועה. כל מגע עם אדם חיצוני משפיע עליו. כל פרסומת שהוא רואה בדרך וכל דבר שהוא שומע ברחוב, הכל נכנס לתוך תת המודע שלו ועושה שם שינויים רציניים בכל התפיסה שלו. ישנם הרבה דברים שהם מעבר לשליטתנו, אבל צריך לדעת שבשליטתנו להחליט לאיזו סביבה להכניס את עצמנו כך שנוכל לנסות להימנע מאותם דברים שליליים שעלולים להיכנס לתוכנו.

כמובן שצריך לעשות הכל מתוך שיקול דעת. הרי ישנן משפחות שבהן חלק הולכים בדרך התורה והמצוות וחלק הולכים בכיוון ההפוך. אם אדם ינתק את הקשר עם ההורים, הילדים או האחים, הוא יעשה נזק רציני. כפי שנאמר צריך להבין שטומאה זה סוג של מחלה שאליה צריך למצוא תרופות מתאימות. זה לא שהאנשים עצמם לא בסדר חס ושלום, כל יהודי הוא נשמה קדושה וטהורה. רק שכעת באופן זמני אותה נשמה שבויה בתוך טומאה שסוגרת אותה. אדם צריך לנסות להשפיע, לקרב ולחזק את הסביבה שלו. אבל עם זאת הוא מוכרח לשמור על עצמו. הכל בחכמה ותבונה.

כשיש ילד שהתרחק מהתורה במשפחה, עלינו לשמור על הילד שהתרחק קרוב אלינו ולהעניק לו המון אהבה, אבל עם זאת להשתדל לא לתת לאחים שלו לראות אותו עושה עבירות או דברים לא טובים. להשתדל שהאחים לא יראו אותו בשעת קלקלתו. להשתדל לא להיגרר לדברים שנוגדים את הדת. אם יש חתונה מעורבת למשל, אז אפשר רק ללכת לחופה ולא מוכרחים להישאר לשבת מתוך אי נעימות. מצד שני לנסות לקרב ולחזק את הקשר בשולחן שבת ובשאר מצוות שעושים, עם הרבה חיזוקים חיוביים.

הכלל הוא שעלינו לשמור על האהבה והיחסים הטובים שלנו עם אותם שהתרחקו, אבל לא לתת להם להשפיע עלינו ולהכניס אותנו למקומות שנוגדים את התורה והמצוות. רק כך נצליח בעזרת השם לשמור על עצמנו טהורים מצד אחד ולטהר את סביבתנו מצד שני, כך שכל עם ישראל יהיו טהורים וקדושים עד לבניין בית המקדש במהרה בימינו אמן.

Print Friendly, PDF & Email

עוד על

הצטרפו לקבלת דברי תורה מחזקים מהאתר (מעל 1,200 מנויים):

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *