לפעמים אסור לרחם – פרשת עקב

מאת רוני פיזנטי | ט״ו באב ה׳תשע״ג | פרשת השבוע - דברי תורה על הפרשה

רחמים הם דבר נפלא וטוב, אבל כל זה רק בצורה מבוקרת, במידה מסוימת ולא בכל מחיר. התורה מצווה אותנו להילחם בעמים מסוימים ולא לרחם עליהם. "לא תחוס עינך עליהם ולא תעבוד את אלוהיהם כי מוקש הוא לך" (דברים ז', פסוק טז'). הדבר נשמע קצת תמוה לכאורה, שהרי כיצד יתכן שהרחמן שמרחם על כל בריותיו, אל רחום וחנון, מצווה אותנו לא לחוס על אותם העמים ולהילחם בהם? מדוע שלא נעשה איתם שלום? אלא שסוף הפסוק מבאר את העניין: "ולא תעבוד את אלוהיהם כי מוקש הוא לך". אם תחוס ותרחם עליהם, אז אתה תתחבר אליהם, ואם תתחבר אליהם, אז תהפוך להיות כמותם ותעבוד את אלוהיהם, לכן זהו "מוקש" שצריך להיזהר ממנו.

אמנם אמרו חז"ל שכשם שהקדוש ברוך הוא רחום, כך גם אנחנו צריכים להידבק במידה הזו של רחמים. אך חשוב לבדוק היטב על מי אנו מרחמים, שהרי ישנם רחמים שמכילים בתוכם אכזריות נוראה. לכן נאמר שהמרחם על אכזרים סופו להתאכזר לרחמנים. תארו לכם שנחליט לרחם על מחבל שמסתובב ורוצח את כל מי שעובר לידו, אם נרחם עליו נהיה אחראיים לרצח אנשים רבים חפים מפשע. לא מדובר רק על אכזרים ממש, אלא שלפעמים ישנם רחמים מוטעים מחוסר הבנה של התמונה הגדולה. אולי נרצה לרחם על ילד שרוצה ללכת לחוף הים במקום ללמוד בבית הספר, ואז הוא יגדל ללא השכלה וגם ללא חינוך, שהרי אף אחד לא הציב לו את הגבולות הראויים לו ליישר את דרכיו. אולי רופא ירצה לרחם על החולים שלו ויחליט לא להכאיב להם עם זריקות או תרופות מרות, ואז הוא יזיק לבריאות החולים ואולי אף יסכן אותם. במקרים האלו קל לנו להבין את התוצאות שמושפעות מהרחמים המוטעים האלו, אך ישנם עוד המון מקרים בהם קשה לנו לראות את התמונה הגדולה ואת ההשלכות של המעשים שלנו. לכן לפעמים אנו מרגישים שצריך לרחם על מישהו, אך חשוב להבין היטב את המצב כדי לדעת שהרחמים מגיעים לכתובת נכונה.

כאשר אנחנו מרחמים על מישהו, באופן אוטומטי אנו מזדהים איתו ומתחברים אליו. אי אפשר לרחם על מישהו מבלי להתקשר אליו באיזשהו אופן. הרחמים יוצרים אצלנו חיבור ומשפיעים על הרגשות שלנו. פתאום נחוש תחושת חיבה לאותו אדם ונתקרב אליו. אם אותו אדם הוא בעל מעשים לא טובים, במידה מסוימת אותם מעשים יועברו גם אלינו. אם אותו אדם הוא בעל מידות לא טובות, גם אנחנו נידבק לפחות מעט באותן מידות. לכן כדי לשמור על עצמנו, אנו מוכרחים להימנע מלרחם על מי שעלול להשפיע עלינו בצורה לא טובה. קל לראות שילדים שגדלו בסביבה מסוימת הפכו לדומים מאוד לסביבתם. ברגע שמשהו נמצא במחשבה שלנו, הוא הופך לדבר שאנו מאמינים בו ומשם זה הופך להיות מציאות. ברור שאין הכוונה להתעלם או להיות אכזריים לכל העולם, אלא פשוט לא ליצור את החיבור דרך הרחמים. חובה עלינו לעזור לזולת ולעשות מעשים טובים, אך אין שום תועלת בלהתחבר ולחשוב כל היום על דברים שליליים כמו על המעשים הלא טובים שלהם, כמה מסכנים אותם אנשים או כמה צער הם חווים. אם נתרכז בדברים לא טובים, אז חס ושלום אנו עלולים להכניס אותם לחיינו.

לפעמים אנו מרגישים צורך עז לרחם, הכל נובע ממקום טוב בלבנו. אך אותם רחמים עלולים להזיק מאוד. אדם שמרחם על הפלסטינאים בלבו, נותן להם כוח וחיזוק רוחני לעשות פיגועים ולשלוח טילים. אדם שמרחם על אנשים לא הגונים מתחבר אליהם ועל ידי כך הם מקבלים אישור להתנהגותם הלא טובה. כל רחמים שאינם נבדקים היטב עלולים להיות מוקש גדול לחיינו.

אדם שלא רוצה להרגיש גאווה ולכן לא רוצה להאמין בכך שאנו העם הנבחר, אלא רואה את כל בני האדם כשווים, אולי יכול להרגיש הומניטרי ונאור, אך הדבר מביא אותו לשפלות. כשעושים מחוות לאומות העולם מקבלים מזה רק צרות. אפשר לתת להם שטחים במטרה לשלום, אך התוצאה תהיה שנאה רבה יותר. אפשר לתת להם פריווילגיות וסיוע בתחומים רבים, אך הם ישתמשו בכל זה נגדנו. אפשר להשקיע מאמצים רבים כדי שאף גוי חף מפשע לא ייפגע בזמן מלחמה, אך המאמצים האלו יגבו את מחיר חייהם של יהודים קדושים מאצלנו. אפשר להעריץ את הכוכבים הגויים ולתלות את הפוסטרים שלהם בביתנו, אך כל זה רק ירחיק אותנו מדרך השם ויקרב אותנו למנהגי הגויים חס ושלום. זה יביא לכך שנתרגש מהשירים שלהם ונבכה עם הסרטים שלהם, נצא לטיולים להכיר את התרבות שלהם ונבקר בכנסיות שלהם, נעריץ את האמנות שלהם ונשים לקישוט את הפסלים שלהם, וכל זה מבלי לראות ולהבין כלל שיש כאן משהו לא בסדר. לכן התורה הזהירה אותנו "לא תחוס עינך עליהם ולא תעבוד את אלוהיהם כי מוקש הוא לך". אם תחוס עליהם, אל תתפלא שתגיע לעבוד את האלילים שלהם, כי הכל היה מוקש מההתחלה.

הקדוש ברוך הוא רחום וחנון. לכן הוא לא סתם מציג עצמו כלפינו כמישהו שחס ומרחם, אלא באמת מרחם כמו אב שמרחם על בניו. לכן הוא דואג להרחיק אותנו מהרע ולפעמים גם להעניש אותנו כשצריך, כדי שנוכל להתקדם ולהגיע אל הטוב האמיתי. כמו אב שמרחם על בנו ולכן לא מוותר לו ושולח אותו לבית הספר, למרות שהבן מעדיף להשתזף בחוף הים. לכן לא תמיד אנו זוכים לראות בעינינו את רחמיו של השם יתברך, ואז לפעמים עולות שאלות שמטרידות אותנו וגורמות לנו לחשוב שכאילו חס ושלום הוא לא מרחם מספיק. אך כל זה מתוך שאנו לא רואים את התמונה הגדולה. הרחמים של השם יתברך הם אמיתיים ולא סתם מקושטים לתצוגה בשבילנו. לכן הוא מצווה אותנו לא לחוס במקרים מסוימים, לא בגלל שהוא לא מרחם, אלא להפך, דווקא מתוך רחמיו הרבים והאמיתיים הוא מביא אותנו למקום הטוב ביותר בשבילנו.

שלום עם הגויים יתכן רק במצב של שלמות פנימית בתוכנו, כאשר אנו מקיימים את רצון השם ואת תפקידנו בעולם. כמו שהיה בימי שלמה המלך, שאז כל אומות העולם הכירו בגדולת עם ישראל והיה שלום עולמי. כל עוד אין לנו זהות עצמית ואנו לא מבינים בעצמנו מה זה יהודי, אז בוודאי שאומות העולם לא יבינו זאת. התקרבות לאומות העולם והידמות לגויים תוביל אותנו רק להתרחק מכל המטרות שלנו ולשנאת הגויים, כפי שהיה בכל פעם שניסינו להתקרב אליהם, לרחם ולהידמות להם. אך אם נשמור על הזהות העצמית שלנו כיהודים, נגלה שהכל מסתדר גם מסביבנו.

השם יתברך יזכה אותנו לרחם על מי שראוי לרחם עליו, להכיר ברחמיו של הקדוש ברוך הוא ולהתרחק מכל מה שמרחיק אותנו ממנו.

Print Friendly, PDF & Email

עוד על

מה אנשים מחפשים?

| פרשת השבוע שלי |

הצטרפו לקבלת דברי תורה מחזקים מהאתר (מעל 1,200 מנויים):

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *