מאיפה מקבלים חכמה? (פרשת וזאת הברכה)

מאת רוני פיזנטי | ט״ז בתשרי ה׳תשע״ו | פרשת השבוע - דברי תורה על הפרשה

הרבה אנשים מחפשים חכמה. לרוב כולנו מנסים פשוט ללמוד עוד ועוד כדי להחכים. אבל פרשת וזאת הברכה מלמדת אותנו דרך שונה לגמרי להשגת חכמה. ממש לפני סיום ספר התורה, פסוק רביעי לפני האחרון, התורה דואגת ללמד אותנו כיצד נוכל לקנות אותה ולהשיג את החכמה העצומה הטמונה בה. הפסוק אומר ״ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה את ידיו עליו…״ (דברים לד׳, פסוק ט׳). החכמה לא הגיעה מתוך לימוד בלתי פוסק או ניסיון רב במקצוע, אלא פשוט כי משה סמך את ידיו עליו.

כמובן שיהושע לא הגיע לכך במקרה. הוא השתדל ונתן את כל כולו לשם כך. התורה מספרת לנו שיהושע בן נון היה משרת את משה שהיה גדול הדור. המדרשים מספרים לנו שהוא היה מסדר את הספסלים בבית המדרש. הוא עשה כל מה שהוא יכול למען התורה הקדושה. מסר את נפשו עליה והתבטל ביטול גמור. הוא לא חיפש גאווה וכבוד, לא להיות רב גדול, רק להתבטל ולהידבק בתורה הקדושה בכל מחיר..

סביר להניח שבין התלמידים של משה היו כאלו שהיו בקיאים יותר בחומר הנלמד. אפשר לנחש שהיו תלמידי חכמים מפולפלים שבוודאי הניחו לעצמם שהם אלו שיירשו את כתר התורה ממשה רבינו. אבל דווקא מי שמסר נפש ומי שהקריב מעצמו למען התורה, הוא זה שזוכה לירושה העצומה והנפלאה של התורה הקדושה. לאחר שנבחר להיות היורש, הוא פשוט מקבל אותה במתנה, חינם לגמרי וללא השקעה של מאמץ ולימודים מפרכים. משה סומך את ידיו עליו וזהו. אמנם את ההשתדלות הראשונית והמאמץ הרב הוא בוודאי כבר עשה, אבל לאחר מכן הוא פתאום יכול לקבל חכמה עצומה ללא כל מאמץ והשתדלות.

צריך לדעת שהתהליך עדין עובד בצורה כזו. הרבה פעמים רואים תלמידי ישיבות שמשקיעים ומתמידים, אבל אז פתאום רואים דווקא מישהו מהתחתית צומח מתוך כלום. הרבה גדולי עולם מספרים על עצמם שבצעירותם היו מהפחות מוצלחים בישיבה. הרבה רבנים גדולים בצעירותם כלל לא היו שומרי מצוות. רבי עקיבא היה עם הארץ עד גיל 40 ואז הפך לענק שבענקים. בית שמאי היו מפולפלים וחריפים יותר מבית הלל, אבל למרות זאת נפסקה הלכה כבית הלל. להבדיל, גם מהצד השני צריך לזכור שקרח, ירבעם, דואג, אחיתופל ועוד רבים היו תלמידי חכמים גדולים, ולמרות זאת היו רחוקים מהאמת. כמובן שזה לא אומר שלא צריך להשקיע בלימוד, אלא בדיוק להפך, דווקא לפי המאמץ ולפי מסירות הנפש בלימוד התורה נקבע כמה חכמה נקבל. אבל חשוב עוד יותר להשקיע ביראת שמיים, מידות טובות וחיבור להשם יתברך.

ובאמת אם נתבונן בדברים נוכל להבין שזה מוכרח להיות כך. הרי החכמה היא מתנה. יש אדם שנולד יותר חכם ויש אדם שנולד פחות חכם. אבל מה זה קשור לאדם עצמו? מה זה קשור למעשים שלו? זה בסך הכל מתנה שהשם יתברך נתן לו. לאדם ניתנה נקודת פתיחה, אבל מכאן והלאה הכל תלוי בו. גם אם זה נראה שאין סיכוי ושאנחנו טיפשים מדי כדי להבין, זה רק עצה מצד היצר הרע שבתוכנו כדי שנתייאש, כי מצד האמת כל יהודי יכול להשקיע ולמסור נפש על התורה הקדושה, ואז לזכות בה בדרך על טבעית.

כדי לזכות בתורה צריך למסור נפש. צריך להתפלל בבכיות ולהתחנן להשם יתברך שיזכה אותנו ללמוד ולהבין. שיזכה אותנו לחכמת התורה הקדושה. צריך לעשות השתדלות, אבל לא רק מצד הלימוד עצמו, אלא גם מצד הרצון להידבק בהשם יתברך, מצד חיזוק האמונה ומצד העבודה על המידות. לעשות הכל בשביל התורה הקדושה בכל מחיר מתוך ביטול גמור. אדם שזוכה למעלה כזו עצומה של ביטול העצמיות וחיזוק הרצון להידבק בהשם יתברך ובתורתו, בוודאי יזכה לחכמה עצומה.

כשיראת שמיים קודמת לחכמה, שתיהן מתקיימות. כי מה שבאמת חשוב זה להיות ירא שמיים באמת. כאשר יש יראת שמיים טהורה ואמתית, החכמה כבר מגיעה לבד במתנה. את האר״י הקדוש היו מלמדים בשינה יותר ממה שהוא היה יכול ללמוד בזמן שהיה ער. את רבי שמעון בר יוחאי אליהו הנביא היה מלמד כאשר נגלה אליו במערה. שלמה המלך זכה לכל החכמה לאחר שהשם יתברך החליט לתת לו חכמה במתנה. אברהם אבינו למד את כל התורה עוד לפני שהיא ניתנה מתוך שתי כליותיו. כך גם רבים אחרים זכו למעלה עצומה, לדרגות גבוהות ולחכמה אדירה, כשהכל ניתן להם במתנה.

לכן המשנה באבות אומרת לנו שלא עלינו המלאכה לגמור, אבל אין לנו רשות להיבטל ממנה. אנחנו עושים את ההשתדלות והמאמץ שלנו ואז השם יתברך מביא לנו את הדברים במתנה. זו גם הכוונה בפתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם. רק צריך להשתדל. מצד המציאות זה לא אנושי ללמוד כל כך הרבה חכמה. אם נחשב את הדברים, נראה שללמוד את כל הגמרא בעיון והעמקה ייקח לנו עשרות שנים, יחד עם כל הפוסקים הראשונים והאחרונים זה ייקח יותר, יחד עם לימוד מוסר ונושאים נוספים זה כבר ייקח לנו זמן של חיים שלמים ללא הפסקות. אבל החישוב הזה מוטעה, כי אם נתחבר להשם יתברך ונעשה את ההשתדלות שלנו, אז נוכל לזכות בחכמה במתנה. הרי השם יתברך יכול להחדיר לנו את כל הידע העצום הזה (שצריך חיים שלמים כדי לרכוש אותו) ברגע אחד ללא כל מאמץ וטרחה מצדנו, הכל במתנה גמורה.

לכן צריך לדעת שאסור להתייאש. גם אם נראה לנו שאנו מבוגרים מדי, שאנו טיפשים מדי, שאנו עצלנים מדי, שאנו רחוקים מדי, שאנו לא מיושבים בדעתנו ושיש לנו הפרעות ריכוז שונות, כל זה רק שקרים שמתרצים למה זה בסדר כביכול לא להשקיע ולהתאמץ. כי אם נשקיע בזה את כל הכוח, בוודאי שנוכל לזכות לחכמה עצומה. לא בצורה שכלית ומובנת כמו דרך העולם, אלא בצורה של חכמה מעל הטבע שניתנת לנו במתנה גמורה. כמו שמשה רבינו זכה שהתורה תינתן לו במתנה במשך 40 יום ולילה שלמד בשמיים מפי הגבורה, וכפי שסמך ידיו על יהושע לאחר מכן. כל אחד מאיתנו יכול גם לזכות לזה. אם נמסור נפש על התורה הקדושה, נזכה למתנה עצומה מהשמיים, לדעת עוד ועוד ולהחכים.

השם יתברך יזכה אותנו לעשות את ההשתדלות שלנו, נתחבר להשם יתברך, נזכה ללמוד תורה בשמחה, באהבה, בחשק ובהתמדה, ומתוך כך נזכה לקבל חכמה עצומה במתנה מהשם יתברך, הרבה מעבר למה שלמדנו.

Print Friendly, PDF & Email

עוד על

הצטרפו לקבלת דברי תורה מחזקים מהאתר (מעל 1,200 מנויים):

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *