מביטול תורה לכפירה – פרשת בחוקותי

מאת רוני פיזנטי | כ״ב באייר ה׳תשע״ז | פרשת השבוע - דברי תורה על הפרשה

לאחר הברכות הגדולות שהשם יתברך מבטיח לבני ישראל אם ילכו בחוקותיו, ורגע לפני שפרשת הקללות מתחילה, התורה מציינת את העבירות שעלולות להביא ח"ו את אותן קללות (ויקרא כו, ידטו). רש"י מראה שאלו שבע עברות שהאחת גוררת את השנייה וכך עד השביעית. מתחיל משלא למד, לא עשה וכן הלאה עד העברה האחרונה שכופר בעיקר, ואז מתחילות ח"ו כל הקללות "שבע על חטאתיכם" כנגד אותן שבע עבירות.

יש אנשים שמקבלים עונשים וייסורים, ולא מבינים מאיפה זה מגיע להם ולמה הקדוש ברוך הוא עושה להם את זה. הם חושבים שהם בסך הכל אנשים טובים, ואמנם הם יודעים שיש להם עבירות פה ושם, אבל לא רואים באותן עבירות סיבה לייסורים. ואז מתחילות המון שאלות ותמיהות וקשה לראות את הקשר של סיבה ותוצאה.

אנשים יודעים שלרשעים מגיע עונש. כולם יודעים שמחבלים, רוצחים, אנסים, גנבים ופושעים גדולים אחרים צריכים להיענש. אבל הבעיה היא שאנשים בכלל לא מבינים שגם על איסורי תורה צריך להיענש. הם לא מבינים את החומרה העצומה של חילול שבת, פריצות, גזל או נידה למשל. אז הם עוברים באופן חופשי על איסורים חמורים מתוך מחשבה שהכול מותר, ואז לא מבינים מדוע יש להם קשיים בחיים.

כשאדם מסתכל על מי שכופר בעיקר, זה נראה לו דבר רחוק שהוא עצמו לעולם לא יגיע אליו. לכל אחד יש את הקו האדום שלו והוא משתדל לשמור לפחות על מעט אמונה. אנשים נמצאים במקום הרוחני האישי שלהם ורוצים להישאר באותו מקום בקביעות. אבל באמת אדם שלא מתקדם לא יכול לשמור על עצמו ומכורח המציאות העבירות שבו יגררו עבירות גדולות יותר עד שיגיע למקומות נוראים בלי לשים לב.

אדם חושב שהוא לא יכפור, אבל מצד שני הוא לא חושב שיש עניין בקיום כל המצוות עם כל הדקדוקים והפרטים הקטנים. הוא חושב שמספיק לקיים את הדברים הגדולים שהתרגל אליהם, וששאר המצוות זה סוג של חסידות שלא חייב לקיים. אבל אותו אדם לא שם לב שהוא מתדרדר מרגע לרגע.

ויכול לבוא אדם שאפילו מדקדק בכל המצוות, אלא שהוא לא רוצה להשקיע זמן ללמוד תורה. ואז הוא יחשוב שהוא צדיק גדול, אבל אותו ביטול תורה לאט לאט יחלחל ויהרוס אותו עד שיביא אותו למקום הגרוע ביותר. לא לחינם רש״י מפרש על הפסוק שפותח את הפרשה שאם בחוקותי תלכו, הכוונה להיות עמלים בתורה. כי משם הכל מתחיל.

אולי בגלל זה אמרו חז"ל בברכות ה. שאם באים ייסורים על האדם יפשפש במעשיו, ואם לא מצא יתלה בביטול תורה. שאדם חושב שלימוד תורה זה דבר נחמד אם יש זמן פנוי מעיסוקים אחרים, אבל לא חושב על זה בתור עבירה ממשית אם ביטל תורה. אלא שרש"י מונה את זה בפרשה בתור העבירה הראשונה שאחריה נגררות כל השאר שמביאות ח"ו את הפורענות. הכל מתחיל מזה שלא למד.

הדבר דומה לאדם שיש לו שטח אדמה. יש באפשרותו לזרוע שם עצי פרי שיתנו לו פירות מתוקים והרבה הנאה, אלא שאלו דורשים מאמץ מצדו. הוא צריך להשקות ולטפל בהם כדי שיגדלו כראוי ויתנו לו פירות טובים לאכילה. אז יכול לבוא אדם שלא רוצה להתאמץ ולהשקיע, ומבחינתו הוא ישמח להשאיר את האדמה כפי שהיא בלי לזרוע שם דבר. אבל כולם יודעים שאם הוא לא ישקיע, האדמה לא תישאר ריקה כפי שהיא, אלא תתמלא בקוצים ועשבים.

לכן אמרו חז"ל בהקשר לבור הריק שיוסף הוכנס אליו, שלא לחינם הוסיפה התורה שאין בו מים, אלא להשמיע שאמנם הוא ריק ממים, אבל נחשים ועקרבים יש בו. וכך כל אדם הוא כמו בור, שאם לא ימלא עצמו בתורה שנמשלה למים, אז יתמלא בנחשים ועקרבים שמסמלים את החטאים והעבירות שגוררים עקיצות כואבות.

כל אדם ממוצע מחשיב את עצמו בדרך כלל לאדם טוב. אנשים לא חושבים שהם רשעים ולרוב מתייחסים בסלחנות גדולה כלפי עצמם. את העבירות שלהם הם יכולים לתרץ ולהחשיב אותם בתור דבר לא משמעותי כל כך. ואז מתחילות הרבה שאלות. למה מגיע לי כך וכך? מדוע השם לא עוזר? הם לא רואים קשר בין המעשים הלא טובים שלהם לבין הדברים הלא נעימים בחייהם.

אנשים מרגישים את הייסורים היטב, אבל את העבירות הם לא מרגישים. לכן מתוך כך צצות להן המון שאלות ותמיהות. כי חושבים שזה לא נורא לא לשמור על טהרת המשפחה או להתבטל מלימוד תורה, בטוחים שהקדוש ברוך הוא לא יקפיד והוא בטח יסלח לנו. אבל כשיש ייסורים, מיד באים בתלונות ולא מבינים מה עשו שזה מגיע להם. אבל אילו היו יכולים להרגיש גם את הנזקים הכבדים ואת כל הרוע של אותן עבירות, לא היו להם שום שאלות כלל.

כדי להבין את העניין, אפשר לדמיין אדם שנמצא בחדר סגור עם חוברת הוראות המסבירה כיצד להתנהג באותו החדר כדי לנצל את השהייה שם. החוברת מצווה עליו לנהוג בצורה מסוימת, אוסרת עליו דברים מסוימים וכו’.

אותו אדם לא יודע שכעת כל מעשה שלו משפיע על דברים רבים בחוץ. שהוא לוחץ על איזה כפתור בחדר שאסור לו ללחוץ עליו, והוא מבעיר אש ששורפת ומזיקה במקום אחר. הוא נמנע מלבצע פעולה מסוימת שהוא מצווה עליה, ובכך הוא מונע משפע רב להגיע לאנשים שתלויים בו. וכך הוא עושה דברים בלי לחשוב על ההשפעה שלו, אבל לכל פעולה שלו יש השלכות של חיים ומוות.

מעבר לכל זה, הוא משפיע גם על עצמו. שאם יש כפתור למשל שיוצר פתח שדרכו מכניסים לו את האוכל, אז אם לא ילחץ על אותו כפתור, הוא לא יוכל לקבל את האוכל שמביאים לו. ואם יש מעשה שגורם לו סכנה כלשהי ואסור לו לעשות אותו, אז אם יעשה אותו הוא יזיק לעצמו בכך.

ואז אותו אדם מחליט להתעלם מחוברת ההוראות ומתחיל לעשות שטויות. הוא גורם סבל עצום לאנשים בחוץ ומחריב את העולם. לאט לאט הייסורים פוקדים גם אותו. הפתח שדרכו מביאים לו את האוכל לא נפתח. המים מפסיקים לזרום. המזגן מפסיק לעבוד. לאט לאט כל התנאים נעשים גרועים יותר ובאים עליו דברים לא נעימים. ואז הוא חושב לעצמו מדוע זה מגיע לו? מה בסך הכל הוא עשה?

הוא לא מבין שכל הייסורים שהוא קיבל זה רק חלק מזערי מכל הנזק העצום שגרם לכל העולמות שהחריב. זה שהוא לא מודע למעשים שלו, לא אומר שלאותם מעשים אין השפעה. גם ילד קטן הרי יכול לנהוג במשאית ולגרום לנזקים כבדים בנפש וברכוש בלי לדעת מה הוא עושה. עצם זה שלא התכוון לא מפחית במאום מגודל הנזק וחוסר האחריות שבו נהג.

כמו אותו אדם שמתעסק עם החלטות גורליות ללא מודעות, כך גם אנחנו מזלזלים במצוות ונמשכים לעבירות בלי להיות מודעים למעשים שלנו. כל מעשה של יהודי, כל דיבור ואפילו כל מחשבה משפיעה על כל העולמות העליונים. אדם שעושה עבירה גורם נזק כבד לכל העולמות ובעיקר לעצמו. הוא מונע שפע מהעולמות ומייצר מזיקים רוחניים שגורמים נזק רב לכולם.

מהשמיים רוצים להשפיע שפע לאותו אדם, אבל הוא עצמו על ידי העבירות שלו יוצר חסמים שמונעים מאותו השפע להגיע אליו. מהשמיים רוצים שיהיה לו טוב, אבל הוא עצמו לא מקיים מצוות וכך לא מתחבר לאותו שפע רוחני שיכול להשפיע עליו ולסדר לו את כל הבעיות.

אדם עושה עבירות ובורא מקטרגים ומלאכים מזיקים שמלווים אותו לכל מקום ומנסים להפריע ולהזיק לו. הוא יוצר נזקים כבדים בכל העולמות והוא בכלל לא מודע לכל זה. ואז הוא חושב לעצמו למה זה מגיע לו? למה הוא מקבל ייסורים? הרי בסך הכל הוא בן אדם טוב. אבל הוא לא מבין שהוא עושה נזקים אדירים ומחריב עולמות.

את הייסורים הוא מרגיש היטב. לכן קל לו לבוא בטענות. כי הוא לא מרגיש את הנזק העצום שהוא עושה, ומבחינתו הוא היה בסדר גמור. קל לו לחשוב שהשם יתברך יוותר לו על החטאים שלו. הוא גם יכול להתבדח על זה ולחשוב שזה דבר של מה בכך. אבל כשמגיעים ייסורים הוא כבר לא מתבדח. פתאום הוא מבין שיש פה עסק רציני.

וצריך לזכור שהכול מתחיל מלימוד התורה. שלימוד התורה הוא שנותן לנו את המודעות למעשים. להבין מה מותר ומה אסור, מה טוב ומה רע, מה ההשלכות של המעשים שלנו וכו׳. לימוד התורה הוא שמקדם אותנו, ומצד שני התבטלות מלימוד התורה זה מה שמרחיק ומפיל אותנו.

התורה היא המפתח של הכל. דרכה אפשר להתעלות ולהגיע למקומות הגבוהים ביותר. אדם מתעסק עם הבלים במשך כל היום, ואז בזמן הפנוי שלו הוא יושב בבטלה, או בוהה במסכים מסוגים שונים ללא שום תועלת ותכלית. הוא מתחבר לעולם ריק מתוכן שאין לו שום משמעות. באותם רגעים בדיוק הוא יכול היה להתחבר להשם יתברך.

כל רגע של לימוד תורה מקרב אותנו לשלמות. כל רגע כזה הוא חיבור עם השם יתברך. ורק בשביל זה הוא גאל אותנו ממצרים ובחר בנו לעם שלו, כדי לתת לנו את התורה שנעסוק בה ונתקן דרכה את עצמנו ואת כל העולם.

לכן כל יהודי ישים על לבו את חשיבות עניין לימוד התורה בפרט, וחשיבות קיום כל המצוות בכלל. שכל מצווה מביאה אותנו להתעלות וגוררת אחריה שפע רב, בין בעולם הזה ובין בעולם הבא. ומצד שני כל עבירה מביאה חס ושלום ייסורים ודברים נוראים כפי שמתארת הפרשה. אלא שאף אחד לא מרגיש שאלו תוצאות ישירות של המעשים, כי הכל הולך בהדרגה, לאט לאט, שלב אחר שלב, בלי שנרגיש.

השם יתברך יזכה את כולנו לדבוק רק בטוב, לקיים מצוות וללמוד תורה בשמחה גדולה מתוך יישוב הדעת, וכך נזכה להתחבר אליו ולזכות לשפע עצום לחיינו.

עוד על

אהבתם את דבר התורה? אתם מוזמנים להוריד בחינם את הספר "מחפשים את האמת" וליהנות מדברי תורה רבים נוספים על משמעות ותכלית החיים:
לחצו כאן להורדת הספר בחינם

הכניסו את כתובת האימייל שלכם כדי לקבל את דברי התורה החדשים שמתפרסמים באתר:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *