מהות ימי החנוכה

מאת רוני פיזנטי | י״ב בכסלו ה׳תשע״ב | שבת, חגים ומועדים

חנוכה זהו זמן שכולנו בקלות מתחברים אליו. כבר חודש לפני כן אנו מתחילים לאכול את הסופגניות, בכל ערב אנו עורכים טקס הדלקת נרות עם כל המשפחה, הילדים משחקים בסביבון ולא קשה להכנס למצב רוח של חג שישמח את כולנו. הבעיה הגדולה שלנו היא שחוץ מלאכול לביבות ולסובב סביבונים, שכחנו שיש מהות אמתית לימים המיוחדים האלו של החנוכה. מהות רוחנית שאנו לא שמים לב איך אנו דורכים עליה וחיים את חיינו בסתירה מוחלטת לכל מה שחנוכה מסמל.

אז מה בכלל אנחנו חוגגים?

כדאי להבין שימי החנוכה מסמלים את הרוחניות. בהשוואה לפורים למשל, שם הגזירה היתה על הגוף ורצו להשמיד אותנו ממש, בחנוכה היוונים דווקא מאוד רצו לתת לנו לחיות ואפילו חיים טובים עם השכלה, משכורת לא רעה ותנאים מצויינים. הגזירה בחנוכה היתה על הרוחניות, הם היו מוכנים לתת לנו כבוד ומעמד, ובלבד שנצטרף אליהם ונעזוב את התורה הקדושה. לכן גם מצוות היום שונות במהותן זו מזו. בעוד שבפורים אנו מצווים על משלוח מנות, מתנות לאביונים וקיום סעודה, שכולן בעצם מצוות הנוגעות לגשמיות, בחנוכה ההפך הוא הנכון. בחנוכה אין מצווה לערוך סעודה (כן.. הסופגניות הן מנהג נחמד, אבל עדיין לא נחשבות כמצווה), המצווה העיקרית היא הדלקת נרות חנוכה, בהם כידוע אסור להשתמש לשום צורך גשמי, אלא רק לראות את האור הרוחני שיוצא מהם. הנס הגדול בחנוכה היה ניצחון היהודים המעטים והחלשים (בגשמיות) על היוונים החזקים והרבים, אך כל ילד יודע שהסיבה שמדליקים חנוכיה היא דווקא בזכות נס פך השמן, שמבחינה גשמית היינו מסתדרים מצויין בלעדיו, אך מבחינה רוחנית זהו נס עצום שמראה את אהבת הבורא אלינו. ניתן לראות בבירור שהעיקר פה זה הרוחניות.

חנוכה מייצג למעשה את התגברות האור על החושך. לא מדובר על אור גשמי שאנו מדליקים בלחיצת כפתור, אלא אור רוחני שמסמל את הקירבה שלנו אל השם יתברך. מדובר על שמירת התורה, היהדות וכל המהות הרוחנית שלנו מול כל העולם שרוצה להעלים את כל זה. מדובר על מלחמה מול היוונים שסוגדים לגוף, עורכים אולימפיאדות בעירום, מטפחים פסלים ואלילים, מלמדים פילוסופיה ללא כל בסיס, מתירים את הרסן מול התאוות וזורקים את כל הערכים ההומניים שמפריעים בדרכם לפח. לכל הזוהמה הזו הם קוראים בשם המפוצץ "נאורות", מה שאוטומטית מביא את כולם למסקנה שאם הם נאורים, חכמים וחדשנים, אז אלפי שנים של חיות אמתית מבפנים עם תורה קדושה ואמונה מוצקה נחשבים בוודאי למיושנים, כובלים ומציקים. לכן לא מעט יהודים התיוונו לצערנו ונבלעו בתוך ה"תרבות" של יוון ללא כל זכר. אך עם כל זאת, ניצחנו במלחמה הרוחנית. האור ניצח את החושך, התורה הקדושה והנצחית ניצחה את הבלי הפילוסופיה הלא מבוססת, הקדושה והטהרה ניצחו את התאוות הבהמיות. את כל זה בעצם אנחנו חוגגים בתוך שמונת ימי החנוכה הנפלאים והמרוממים.

איפה אנחנו ואיפה חנוכה?

יותר מ2,000 שנה לאחר מכן, אנו נמצאים כאן ומדליקים נרות חנוכה במשך שמונה ימים, לזכר הנסים שהתרחשו שבזכותם בעצם שמרנו על יהדותנו עד היום. לא מעט מעצמות ענקיות קמו לפני ואחרי היוונים, אין אחת מהן שויתרה על הרצון הגדול לחסל אותנו, ועם כל זאת כולם נפלו ללא זכר בעוד שאנחנו חיים וקיימים עד היום. בעוד שחוקי העולם ה"נאורים" אומרים שישנה הברירה הטבעית בה החזק שורד, עם ישראל מראה לכל העולם איך לעם החלש ביותר אולי, ישנו הכוח הרוחני הגדול ביותר והוא מנפץ את התאוריות של כולם עם כושר השרידה שלו.

אבל בעוד שאנו מדליקים את נרות החנוכה, לא שמנו לב לתרבות היוונית שנכנסה אלינו בלי שנרגיש בכך. אבותינו הקריבו את חייהם כדי לשמור על התורה הקדושה, ואנחנו מוותרים עליה מרצון. אבותינו נרצחו כי לא הסכימו ל"תרבות" היוונית של חיי הוללות ותאוות, ואנחנו רודפים אחריהם ללא הרף. אבותינו נהרגו על קידוש השם כדי לא לאכול טריפות, ואנחנו מחכים בתור בסופר כדי לשלם על בשר לבן. אנו מדליקים נרות חנוכה טהורים וקדושים, אך לא יודעים בכלל מה זו טהרת המשפחה ומהי קדושה של יהודי. חוגגים את נס פך השמן בו הדליקו את המנורה בבית המקדש, ושניה לאחר מכן מחללים את השבת. אנו חוגגים את ניצחון האור על החושך, אך מתמכרים לתרבות היוונית החשוכה שם סוגדים לחיצוניות ואין כלום בפנים. כל מה שאנו מכנים היום בשם "תרבות" זה כל מה שנלחמנו נגדו אז בימי יוון. איך הגענו למצב בו אנו רומסים את כל העקרונות שאבותינו הקריבו את חייהם למענם? איך יתכן שעברנו שואות ואינקוויזיציות מכל עם אפשרי כדי לשמור על התורה, והיום אנו זורקים את הכל והופכים להיות כמו יוונים מרצוננו החופשי? ספורט, תיאטרון, טלוויזיה וכל שאר מרכיבי ה"תרבות" שלנו התחילו שם ביוון. אנחנו מסוגלים לצפות במשחקי כדורגל, להעריץ את השחקנים, לצרוח עד לשמיים על כל גול שנכנס והכל זה חיצוני בדיוק כמו שיוון המציאה. אם נתבונן על פנימיות הדברים נגלה שאין שם כלום, חוץ מאנשים שרודפים אחרי כדור שלא מביא תועלת לאף אחד, למטרת בזבוז זמן בלבד. נהנים מהטלוויזיה, נהנים מהעיתונים, נהנים מהצגות… אבל הכל חיצוני וריק מתוכן, להעביר את הזמן ללא כל מהות פנימית, בדיוק כמו כל מה שנלחמנו נגדו.

אם תשאלו אדם אם הוא יודע מהי תכלית חייו ובשביל מה הוא בכלל חי, הוא בוודאי יענה לכם שאין לו זמן לשאלות כאלו. שהרי השאלה הזו עמוקה ופנימית ועלולה להשפיע על כל חייו, והוא מצדו ממהר לעסוק בהבלי העולם החיצוניים שלא יתנו לו דבר. הרי יש טלוויזיה, יש מועדונים, יש תאוות, יש תרבות יוונית שלמה בחוץ. אז למי יש זמן להתעסק עם דברים פנימיים שבאמת חשובים?

כשאנו שומעים על המתיוונים, אנו מבינים שזה לגנאי. כולנו אוהבים מאוד את המכבים שניצחו את היוונים. אך צריך להבין שאותם מתיוונים לא עשו דברים שונים ממה שאנו עושים היום. הם פשוט הכניסו את התרבות היוונית לחיים שלהם, בדיוק כמו שאנו עושים היום. את המכבים ששומרים באדיקות על דתם ולא מוכנים לשום פשרות בקשר לתורה ולרוחניות קשה מאוד למצוא היום, וגם אם נמצא אותם, הם יהיה לרוב נושא ללעג וזלזול. סתם "דוסים" קיצוניים שלא זורמים עם התרבות היוונית שסובבת אותם.

לכן חשוב לכולנו לזכור ולדעת מה באמת התרחש שם, על מה בכלל אנחנו חוגגים את חנוכה, ומהי המהות הפנימית שאותה אנו צריכים לקבל וללמוד מהימים הקדושים האלו. העם היהודי הקדוש מתבונן פנימה אל מהות הדברים, ומחפש את העומק והמשמעות האמתית של הדברים. בניגוד ליוונים שסוגדים לחיצוניות הריקנית, המסע של היהודי הוא פנימה אל תוך הנשמה שלו שמכניסה את החיות והתכלית לחיים. ראוי לכל אחד מאיתנו לזכור זאת, ולבדוק היטב שהוא מסיר מעליו כל טיפת התיוונות, כך שנוכל להישאר עם רוחני וקדוש שזוכה לנסים מהשם יתברך, לרוחניות וטהרה אמתית, ולחיים של פנימיות ומשמעות.

עוד על

אהבתם את דבר התורה? אתם מוזמנים להוריד בחינם את הספר "מחפשים את האמת" וליהנות מדברי תורה רבים נוספים על משמעות ותכלית החיים:
לחצו כאן להורדת הספר בחינם

הכניסו את כתובת האימייל שלכם כדי לקבל את דברי התורה החדשים שמתפרסמים באתר:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *