מה באמת חשוב בחיים? (פרשת וישלח)

מאת רוני פיזנטי | י״א בכסלו ה׳תשע״ד | פרשת השבוע - דברי תורה על הפרשה

רחל אמנו הקדושה והטהורה מתקשה בלידתה. המיילדת מרגיעה אותה, ובצורה מפתיעה אומרת לה "אל תראי כי גם זה לך בן" (בראשית לה', פסוק יז'). מה בעצם ניסתה המיילדת לומר לה? אם ישנם סיבוכים בלידה, אז מה כל כך מרגיע בכך שיש לה בן? למה שרחל אמנו תרגיש טוב יותר ולא תירא, אם היא מבינה שהיא הולכת למות? האם ברגעים שלפני המיתה זה באמת משנה אם העובר שנולד הוא בן או בת?

כדי לענות על השאלות האלו צריך תחילה להבין את הרקע לדברים. רחל אמנו הייתה עקרה וראתה את לאה אמנו, אחותה, יולדת בנים שעתידים לבנות את עם ישראל ולהיות השבטים הקדושים. היא עצמה לא הצליחה ללדת, למרות שרחל הייתה זו שנועדה להינשא ליעקב ולבנות עמו את עם ישראל. הדברים התגלגלו כך שלאה והשפחות ילדו בנים ליעקב בזמן שרחל הייתה עקרה. צריך לזכור שהאבות והאימהות היו בדרגת נבואה ודיברו עם השכינה, הם ידעו שהשבטים הקדושים הם הבסיס והגרעין של עם ישראל. בכל לידה יש כיסופים רבים ואהבה לוולד, אבל כאן זה הרבה מעבר ללידה רגילה. כאן כל לידה מייצגת שבט שלם שיבנה את ישראל.

האימהות ידעו שיעקב עתיד להוליד 12 שבטים. לאחר שלאה אמנו כבר ילדה שישה בנים, והשפחות ילדו כל אחת שני בנים, נותרו רק עוד 2 שבטים. כאשר השם יתברך פתח את רחמה של רחל, זו הייתה שמחה גדולה עבורה. היא קראה לבן שלה יוסף כדי לסמל את רצונה ותפילתה, כמו שהכתוב אומר "יוסף השם לי בן אחר". היא כל כך רצתה עוד בן שיהיה חלק מהשבטים, עוד בן שישלים את החלק הקטן שלה מעם ישראל. היא כבר ויתרה על עשרה שבטים מכוח הנתינה העצום שהיה לה (שהרי נתנה את הסימנים ללאה שתינשא ליעקב ובכך ויתרה על האפשרות שהייתה לה ללדת את כל השבטים ורק רצתה עוד בן אחד, שיהיה לה את החלק הקטן שלה, שני בנים שיבנו את עם ישראל.

רחל הגיעה ללידה נוספת. לא היה אז אולטראסאונד שיכול לגלות לנו אם זה בן או בת. ואז בשיא המתח, כאשר רחל מחכה לראות אם תפילותיה נענו ואם השם יתברך זיכה אותה להגשים את משאלתה הגדולה ביותר, רחל פתאום מבינה שהיא בסכנת חיים. היא מתקשה בלידה וכעת היא מבינה שלא תהיה הזדמנות נוספת. אם היא תמות בלידה וזו תהיה בת, זה אומר שהשבט הנוסף לא יגיע דרכה אלא דרך מישהי אחרת. המיילדת מרגיעה אותה שלא תירא, כי היא קיבלה את הבן הנוסף אליו כל כך חיכתה והתפללה.

מכאן אפשר להבין את ההסתכלות האחרת על הדברים שהייתה לרחל אמנו בפרט ולכל האבות והאימהות בכלל. הם לא חשבו על עצמם, על מה שנוח לאותו רגע או על התאוות שלהם. הם חשבו על עם ישראל לדורות וניסו כל מה שהיה ביכולתם לקיים את התכלית שלשמה הגיעו לעולם.

רחל ידעה שיש לה תכלית היא הבינה שהיא צריכה לקחת חלק בבניין עם ישראל. כאשר היא רואה שהיא לא מצליחה ללדת, היא אומרת ליעקב שיביא לה בנים "ואם אין מתה אנוכי" (בראשית ל', פסוק א'). היא מבינה שאם היא לא תביא בנים שיבנו את עם ישראל, היא לא תצליח להשיג את תכלית החיים שלה, ואז מה שווים כל החיים האלו? אם היא לא תוכל לקיים את התכלית שלה, אז היא נחשבת למתה, שהרי החיים נועדו כדי שנגיע לתכלית  וללא זה אין להם שום חשיבות.

התכלית של כל דבר זה הסיבה לדבר והייעוד שלו. אין לשום דבר משמעות ללא התכלית. אם נגר יבנה כיסא שאי אפשר לשבת עליו, לא יהיה לו שום טעם. אם מהנדס ימציא סוללה חדשה שלא נותנת כלל חשמל, היא תהיה חסרת תועלת לחלוטין. לכל דבר יש תפקיד ואם הוא לא מבצע את התפקיד שלו ולא מגיע לתכלית, אז אין לו שום טעם.

כאשר המיילדת אומרת לרחל שזה בן, רחל מבינה שהגיעה לתכלית החיים שלה. כבר לא אכפת לה למות, שהרי השיגה את מה שהייתה צריכה להשיג בחייה. לאחר שהגיעה ליעד, היא יכולה להיות רגועה ושקטה. כאשר אנו מגיעים לתחנה שלנו באוטובוס, אנו יורדים ממנו כי אנו לא זקוקים לו יותר, כך גם כאשר רחל כבר השיגה את התכלית וקיבלה את שני השבטים אליהם התפללה, היא כבר לא הייתה זקוקה יותר לחיים.

לפעמים אנחנו קצת שוכחים שיש לנו תכלית לחיים. מרוב עיסוקים וטרדות שאליהם אנו מקדישים את כל תשומת הלב שלנו, אנו מאבדים את התכלית והעיקר שלשמם הגענו בכלל לחיות בעולם הזה. ראוי לכולנו ללמוד ולחקור מעט יותר על מהות החיים שלנו ומה בכלל התפקיד שלנו כאן. הרי מה זה שווה לעבור חיים שלמים אם איבדנו את המטרה העיקרית שלהם?

השם יתברך יזכה אותנו להבין מה באמת חשוב בחיים האלו, ידריך אותנו בדרך טובה ויוביל אותנו בכיוון הנכון לקיים את המטרה והתכלית שלנו בעולם.

Print Friendly, PDF & Email

עוד על

הצטרפו לקבלת דברי תורה מחזקים מהאתר (מעל 1,200 מנויים):

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *