בע"ה נעשה ונצליח. היום ח׳ בשבט ה׳תשע״ט

מחשבות כימיקליות

מאת רוני פיזנטי | כ״ו בטבת ה׳תשע״ד |

המדע הולך ומתפתח ומיום ליום אנו מגלים חידושים והמצאות. דברים שלא היינו חולמים עליהם ובטוחים שאין להם סיכוי, מתגלים פתאום כאפשריים ומציאותיים. מתוך הדברים לפעמים עולות תהיות שאולי גם אנחנו סוג של יצורים שהתפתחו בדרך טבע כלשהי. אולי בעצם ישנה איזושהי נוסחה מדויקת ומדעית ליצירת אדם, רק שעדיין לא גילינו אותה? אולי האדם הוא כמו מכונה מופלאה ומתוחכמת כאשר הרגשות שלנו הם חומרים כימיקלים המגיעים למוח בכמויות הנכונות ולא יותר מזה? אולי לא קיימת כלל רוחניות והכל חומרי ומדעי לחלוטין? אולי הרוחניות שאנו מרגישים היא תוצר של חוקי פיזיקה, כימיה, ביולוגיה וכל שאר המדעים שאנו מכירים (או כאלו שעדיין לא זכינו להכיר)? אולי האהבה שאנו מרגישים היא תוצר של חומרים מסוימים המופרשים בגוף? אולי חס ושלום כל האמונה שלנו מוטלת בספק, והיא לא יותר מחומרים שיוצרים אצלנו תגובות מסוימות בגוף שמביאות אותנו לרגש של אמונה?

הרבה אטאיסטים חושבים בצורה כזו ולכן ראינו לנכון להבהיר כמה דברים, כך שנוכל להכיר מעט יותר טוב את עצמנו. ראשית, צריך לדעת שגם אם זה אכן היה כך, בכל אופן אי אפשר להתחמק מכך שמוכרח להיות מתכנן שחקק את כל אותם חוקי פיזיקה וכימיה בעולם, שסידר את החומרים הכימיקלים במקומות הנכונים ותכנן את הכל בצורה מדויקת כך שתיווצר בסופו של דבר מכונה מופלאה כמו שאנו מכירים. לכן השאלה היא לא בקשר לקיום הבורא, שזה בוודאי מוכרח, אלא השאלה היא לגבינו, האם אנחנו יצורים רוחניים בעלי בחירה חופשית, או שאנו לא יותר מאוסף של חומרים כימיים המרכיבים ביחד את מה שאנו מכירים שנקרא "אדם"?

כדי לענות על השאלה הזו נצטרך להתבונן פנימה ולערוך מעין מסע לתוכנו כדי להבין מעט טוב יותר מי אנחנו. אמנם גוף האדם בנוי מתאים וחומרים שונים, המוח של האדם מכיל הרבה חומרים, והמחשבות והרגשות שלנו קשורים בהפרשות של חומרים כימיים שונים. אבל צריך להבין שכל זה לא מייצג אותנו. המחשבות והרגשות שלנו הם דברים חיצוניים לנו והם לא עצמיותנו. האדם הוא לא המחשבות או הרגשות שלו, אלא הוא זה שחושב ומרגיש אותם.

הרב אשלג בעל הסולם בהקדמה לספר הזהר (סימן כא') כותב: "וכל חי, שניסה פעם לקנות שכל, יודע ומרגיש, שהשכל הוא קניין ואינו עצם הקונה". בשורה אחת הוא סיכם בצורה גאונית את התשובה לכל השאלות ששאלנו. המחשבות והרגשות שלנו הם חיצוניים, הם לא מגדירים אותנו, שהרי הם תלויים ומשתנים, הם שלנו אבל הם לא אנחנו, השכל שלנו הוא רק הקניין שלנו, כמו שיש לנו דירה ורכב שקנינו, כך גם יש לנו מחשבות ורגשות שקנינו. אנחנו הבעלים שלהם, הם לא חלק מאיתנו ואינם מייצגים את המהות שלנו. המהות שלנו היא הרבה יותר גבוהה, היא זו שקונה את אותו השכל. אנחנו לא המחשבות עצמן אלא אנחנו אלו שחושבים ומרגישים את אותם מחשבות ורגשות.

אם ניקח את אותם חומרים שיוצרים מחשבות ונכניס אותם לתוך חציל או ארגז למשל, אז בוודאי שלא נקבל שום דבר. כדי שאותם חומרים ישפיעו צריך מהות שיכולה להכיל אותם. מחשב אפשר לתכנת שיאגור מידע או יעשה פעולות שונות, אפשר לעשות אותו ממש "חכם" לכאורה, אך הכל תלוי במה שהכתבנו לו. צריך מישהו שיתכנת ויפעיל אותו כי אין לו כוח ומהות משל עצמו. הוא יוכל לעשות הצגה אבל לא יותר מכך. הוא לעולם לא יוכל לחשוב בעצמו וגם אם נגדיר לו מחשבות ורגשות, הוא אמנם יציג את מה שנגיד לו להציג אבל בפנים הוא לא יחשוב וירגיש את הדברים, כי אין לו מהות עצמית שיכולה להרגיש ולחשוב.

בעזרת כימיקלים אפשר אמנם להשפיע ולשנות רגשות או מחשבות (כמו כדורים או סמים שמשפיעים על האדם ומשנים מצבי רוח), אבל כדי שהם ישפיעו צריך קודם כל מישהו חושב ומרגיש שיוכל להכיל אותם. חומרים כימיים יכולים להשפיע על רגשות קיימים ולשנות אותם, אבל הם לא יכולים ליצור יצור שיכול להרגיש את אותם רגשות. אם ניתן למחשב כדור או סם כלשהו, הוא לא יתחיל להרגיש דברים, כי אין בכלל מי שמרגיש. קודם צריך שיהיה מישהו עם פוטנציאל להרגיש דברים ורק אחר כך אפשר לקבל רגשות מתוך חומרים ומצבים שונים. אצל מחשב יש רק את החומר עצמו, אין את מי שחושב ומרגיש דרך החומר. החומר הוא בסך הכל כלי המשמש אותנו, הוא לא אנחנו בעצמנו.

אותה מהות פנימית שמסוגלת לחשוב ולהרגיש נקראת "נשמה". זוהי מהות בלתי תלויה ממציאות אלוקית שגבוהה יותר מכל ענייני העולם החומרי. היא אינה תלויה בזמן או במקום ומתפקדת היטב בכל מצב. כדי להבין את הדברים נדמיין את עצמנו בגיל 4. נגלה שהיו לנו רגשות ומחשבות שונים לגמרי משל היום, אהבנו דברים אחרים, התאוות היו שונות, השכל היה שונה וכל המהות היתה שונה. אבל כאשר אנו מתייחסים אל עצמנו בגיל 4 אנו בוודאי מגדירים את עצמנו כ"אני". זה לא משנה מה היה התאריך, לפני כמה זמן זה היה או כמה הכל היה שונה מהיום. הנשמה היא אותו "אני" שאינו תלוי בזמן או מקום ואינו משתנה לעולם. אותו "אני" שנמצא בזכרונות העבר שלנו, שמלווה אותנו בכל מקום בו אנו נמצאים, ושיהיה איתנו בכל רגע בחיינו העתידיים. כשנהיה זקנים לא נהפוך למישהו אחר כמו שהחומרים הכימיים בגוף שלנו מתחלפים או כמו מחשב שמחדשים, אלא נישאר אותו "אני" שאנו מכירים מאז ומתמיד. בפנימיות אנחנו לא משתנים כלל. את אותו "אני" שום חומר כימי לא יכול ליצור.

לכן ברור שהמהות שלנו היא לא סתם גוף עם חומרים כימיים שגורמים לנו לחשוב ולהרגיש דברים. אלא שהמהות שלנו היא נצחית, אינסופית, רוחנית, בלתי תלויה ובלתי נתפסת. אנחנו חלק אלוקי שמתלבש בתוך גוף חומרי עם חומרים מתאימים. הגוף הוא הכלי שלנו, הלבוש שבו אנו עטופים. אבל כדי להפעיל את הגוף החומרי עם כל החומרים אנו צריכים מהות. אדם מת לא יוכל לחשוב ולהרגיש דרך הגוף שלו, גם אם נחבר אותו לחשמל, נשתיל לו לב ומוח וניתן לו את כל הצרכים הגשמיים, כל עוד הנשמה לא נמצאת – אין לגוף הזה סיכוי. שילוב החומרים לא נותן כלום. מה שנותן לנו את המהות זה לא החומרים הגשמיים, אלא הנשמה שמפעילה את אותם חומרים.

מתוך הדברים אפשר להבין את המהות העצומה שנמצאת בתוך כל אחד ואחת מאיתנו. לא מדובר על צורה גשמית שאנו רואים כשאנו מסתכלים במראה, אלא על מהות גבוהה ובלתי נתפסת שנמצאת מאחורי כל החומרים והתהליכים בגוף. מהות נצחית שתמיד היתה איתנו ותמיד תלווה אותנו והיא זו שאנו מגדירים כ"אני". כאשר אנו מתייחסים לעצמנו, אנו מתכוונים לאותה נשמה אלוקית שנמצאת בתוכנו. ראוי לכולנו להכיר את אותה נשמה ואת המעמד הגדול שלה, כך שנוכל להכיר את עצמנו. ככל שנכיר את עצמנו טוב יותר, כך נוכל לשלוט בחיינו ולנווט אותם למקום הרצוי. משם נוכל לזכות להגיע לתכלית ולהכניס משמעות אמיתית לחיינו.

Print Friendly, PDF & Email

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

צור קשר | הלכות מתחלפות לבעלי אתרים | ספר חינם להורדה