מקריבים להשם לטובתנו – פרשת אמור

מאת רוני פיזנטי | י״א באייר ה׳תשע״ה | פרשת השבוע - דברי תורה על הפרשה

התורה מצווה אותנו מצוות רבות, מדקדקת בפרטי הקרבת הקרבנות, מביאה לנו מוסר גדול על הכרת הטוב במקומות שונים ונותנת לנו המון פרטים קטנים ודקדוקי הלכות שעלינו לנהוג לפיהם. לכאורה, זה נשמע לנו לפעמים קצת קטנוני. הרי הקדוש ברוך הוא בוודאי לא צריך את המצוות שלנו ולא זקוק לתודה שלנו. כל מה שנעשה לא יועיל לו במאום שהרי הוא מושלם בכל אופן והוא כלל לא צריך אותנו. אז אם כן מדוע הוא מצווה אותנו כל כך הרבה ציווים, דורש מאיתנו המון דרישות ולא מוותר אף על הפרטים הקטנים?

פרשת אמור מביאה לנו פסוק שאומר ״וכי תזבחו זבח תודה להשם לרצונכם תזבחו״ (ויקרא כב׳, פסוק כט׳). אפשר לומר שזה מדבר על הדברים שאנו עושים בשביל הקדוש ברוך הוא, הקרבת קרבנות, אמירת תודה או קיום מצוות בכלל. כל מה שאנו חושבים שאנו עושים בשביל השם יתברך, אנו בעצם עושים לרצוננו.

צריך לדעת שהרצון הוא אחד העניינים הגבוהים ביותר באדם. בכל אדם ישנם כוחות רבים המופעלים מתוכו וכאלו שפועלים עליו מהסביבה החיצונית. לכל כוח יש את המקום שלו, אבל אחד הכוחות החזקים והמשפיעים ביותר שמייצגים את מהות האדם הוא הרצון.

לכל אדם יש בחירות שנובעות מתוך הקונפליקטים בין היצר הטוב ליצר הרע, מתוך הסביבה, מתוך הרגלים וכו׳. הבחירות האלו מופעלות בדרך כלל על ידי הרגש. כל התאוות של האדם והדברים שאליהם הוא נמשך נובעים בעיקר מהרגש. כך אדם יכול לדעת בבירור שהסיגריה מזיקה לו והאוכל הלא בריא מביא מחלות, ובכל זאת לעשות מעשים שסותרים את הידיעה הזו ומזיקים לו, כי הרגש משפיע עליו והתאווה מסנוורת אותו.

בכל זאת, יש מקום גבוה יותר שהוא השכל. כאשר אדם חושב בהיגיון על הדברים ומפעיל את הכוח השכלי, הוא יכול להשפיע על הרגש ולשנות אותו. כך אדם יכול פתאום להחליט לעשות שינוי ואז הוא יפעל בצורה אחרת ממה שהתרגל, למרות שהוא הולך נגד הרגש, כיוון שהוא יודע שזה הדבר הנכון לעשות על פי השכל. ישנם אנשים רגשיים יותר וישנם כאלו שכליים יותר, אבל ברור שכל אדם יכול לפתח את הכוח השכלי שלו ולהפוך למחושב יותר וכך לעשות דברים על פי האמת ולאו דווקא על פי מה שנוח לו או מה שהוא רגיל אליו.

אף על פי שהכוח השכלי הוא גבוה יותר, על פי רוב כוח הרגש הוא חזק ועוצמתי יותר. גם אדם שעובד על עצמו ופועל לשינוי, אמנם יכול לחזק את הכוח השכלי כמו שריר שילך ויתעצם, אבל לא תמיד הדבר יהיה לו נעים. הדבר דומה לאדם שמחליט להפסיק לעשן כי הוא מבין כמה זה מזיק ובאמת הוא נלחם בעצמו לא לעשן, אבל עם כל זה, אותו אדם כרגע רוצה לעשן ורק מונע מעצמו את התאווה. אותו אדם סובל כרגע, הוא לא שלם עם זה שהוא לא יכול לעשן. הוא לא שמח בחלקו. הוא מענה את עצמו בגלל הידיעה השכלית, אבל הוא אומלל כי הרגש שלו כלל לא מסכים לכך.

אבל צריך לדעת שיש מקום הרבה יותר גבוה וחזק מהרגש והשכל וזהו הרצון. כשמתחברים לאותו רצון ומחזקים אותו, זה הרבה יותר גבוה מסתם משהו שכלי שנראה לנו כמגביל. אותו אדם מעשן למשל צריך להיאבק בעצמו זמן מה עד שהוא יתרגל למצב החדש ואז רגש חדש ייכנס שכבר לא יטריד אותו. רק לאחר תקופה מסוימת האדם מתרגל למצב החדש ואז חולפת התאווה וכבר לא מטרידה אותו. אבל בכל התקופה הזו שלפני כן הוא צריך להילחם והוא מרגיש נורא.

אצל הרצון הדבר לא כך. כי אם אדם מתחבר לרצון שלו זה נותן לו דחיפה ענקית. אדם שבאמת רוצה משהו יכול להשיג אותו גם אם כל המציאות מוכיחה אחרת. לכן אומרים שאין דבר העומד בפני הרצון, כי רצון אמתי הוא חזק יותר מהכל ויכול לנצח הכל. אם אדם באמת רוצה משהו, כל המציאות משתנה כדי שאותו אדם ישיג אותו וזה אפילו לא קשה. אותו אדם לא מרגיש שהוא מגביל את עצמו או שהוא סובל בדרך, כי הוא מרגיש היטב שזה מה שהוא רוצה. זה כמו שאדם צריך לחפור בור כדי להוציא אוצר יקר שקבור באדמה. אותו אדם לא ירגיש מאמץ במה שהוא עושה, למרות שהוא יכול להזיע, להתנשף ולהתאמץ בצורה פיזית, אבל באמת הוא מחייך מאוזן לאוזן כי יש לו רצון חזק שמניע אותו.

בתוך כל אדם ישנה נשמה קדושה שמכילה רצון. הרצון של הנשמה הוא להגיע לשלמות. להתקרב להשם יתברך ולצמוח גבוה ככל שאפשר. לפעמים אנחנו חושבים שאנו ״רוצים״ משהו, אבל למעשה זה לא יותר מתאווה ואינו רצון אמתי. כשאדם מרגיש שהוא ״רוצה״ לעשות דברים מזיקים, עבירות וכו׳, הוא בעצם מתכוון שיש לו תאווה לעשות את אותם דברים בכוח הרגש שבו. אבל הרצון שלו הוא הרבה יותר גבוה ורק שלא תמיד הוא מצליח להגיע ולהתחבר לאותו רצון אמתי שבתוכו בגלל כל הלכלוך שמפריד בינו לבין הנשמה.

כמו יהלום שמלוכלך מאוד ושקוע בבוץ. אנשים עוברים לידו ודורכים עליו ואף אחד לא חושב בכלל שיש שם יהלום. אבל אם מישהו יעצור וירים אותו, ואז ינקה את אותו יהלום ויגלה מה יש מתחת לכל הלכלוך, הוא יראה יהלום ששווה המון. כל העוברים ושבים באמת רצו את היהלום הזה, רק שהם לא ידעו מכיוון שהוא היה מוסתר והם חשבו שזה סתם בוץ.

כל יהודי שואף להגיע לשלמות ולהתקרב להשם יתברך. אבל מרוב העוונות, הפגמים, הטומאה, הסביבה המזיקה, ההרגלים, היצר הרע ושאר כל הדברים המסיתים שמסתירים לנו את הנשמה, אנו כלל לא יודעים מה אנו רוצים כי אין לנו חיבור לרצון. היצר הרע מציג לנו תאוות מזדמנות ואנו בטוחים שזה הרצון שלנו בחיים. מובן שכל אדם שיחשוב טיפה יבין שלא משנה גם אם הוא ישיג את כל הכסף, ההצלחה והתאוות של העולם, זה לא יספק אותו והוא לא ירגיש שהוא הגיע למטרה שלו בחיים. כי כל זה רק תאוות מתחלפות. הרצון האמתי של הנשמה בפנים הוא רק להתקרב להשם.

כאן הפרשה מביאה לנו את הדרך להתחבר לאותו רצון. את המפתח שייתן לנו כלים להעצים ולחזק את אותו רצון. לנקות את הדברים המפריעים בדרך ולהגיע לשורש הטהור של הרצון הנקי. הדרך היא לעשות דברים להשם יתברך. כאשר מקריבים קרבן, אנו עושים את זה לרצוננו. אנו משקיעים ומגדלים את אותו רצון. כאשר מקיימים מצוות, זה בשביל הרצון הזה שקיים בתוכנו ואנו מנסים להתחבר אליו. כל דבר שאנו עושים לא מתוך אנוכיות ואינטרס, אלא מתוך אהבה להשם יתברך, מקרב אותנו ומחזק את הרצון.

אדם לפעמים חושב שהוא מקריב מעצמו, שהוא צריך לעשות ויתורים ולהגביל את עצמו, שהוא מפסיד בקיום המצוות או שהוא נותן מעצמו להשם יתברך. אבל באמת השם יתברך לא מקבל מאיתנו שום דבר, שהרי הוא מושלם ואין לו שום צורך בשום דבר. אדם שנותן מעצמו הוא נותן לעצמו, לרצון שלו. אדם שזובח להשם הוא בעצם זובח לרצון שלו. אדם שאומר תודה להשם הוא בעצם עושה את זה בשביל עצמו, כי כך הוא מתעלה ומחזק את הכוחות שבו. כל הדברים שיהודי עושה לשם שמיים, הולכים בסופו של דבר לטובתו, להעצמת כוחות הנפש שלו ולחיבור אל הרצון העליון.

לכן אמרו חז״ל שמצווה גוררת מצווה, כי כשאדם עושה מצווה הוא מתחבר לאותו רצון. הרצון הזה פותח לו שערים שמביאים לו כוחות נפש לקיים מצוות נוספות. פתאום הוא מבין יותר כמה חשוב להתקרב להשם וכמה טיפשיות כל תאוות העולם. הוא לא מבין את זה בשכל בלבד (שאז הוא צריך להילחם בעצמו ומרגיש קושי וסבל), אלא הוא מרגיש את זה ומתחבר לזה כי זה הרצון שלו. כך האדם מתעלה עם כל מצווה שהוא מקיים, וכאשר הוא מקיים אותה, הוא מתחבר עוד יותר לרצון לקיים מצוות נוספות ומגביר את כוחות הנפש שלו. הוא מתחבר יותר ויותר לאותו רצון עליון ומתקרב לקדוש ברוך הוא.

השם יתברך יזכה אותנו להתחבר לרצון העליון שבתוכנו, להתקרב אליו ולהסיר את כל המניעות והמכשולים שבדרך כך שנוכל להגיע לשלמות אמתית מתוך רצון אמתי.

Print Friendly, PDF & Email

עוד על

הצטרפו לקבלת דברי תורה מחזקים מהאתר (מעל 1,200 מנויים):

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *