מראות הצובאות – להכניס קודש בחול – פרשת ויקהל

מאת רוני פיזנטי | י״ח באדר ה׳תשע״ה | פרשת השבוע - דברי תורה על הפרשה

נהוג לקטלג את הדברים השונים סביבנו בתור טובים או רעים. אבל האמת היא שהטוב והרע לא קיימים בדברים השונים עצמם, אלא רק בצורה בה אנו תופסים את אותם דברים ובשימוש שאנו עושים בהם. העולם מסביבנו מכיל כלים רבים שנתונים לשימושנו. כל אלו הם רק כלים ורק לאחר שאנו משתמשים בהם לדבר מה, אז הדברים מקבלים משמעות.

בין התיאורים של כלי המשכן, מוזכרים הכיור וכנו שעשוים נחושת במראות הצובאות. רש"י מסביר שמראות הצובאות הן המראות שבנות ישראל היו מסתכלות בהן כאשר היו מתקשטות, ואותן הביאו נדבה למשכן. משה היה מואס בהן מפני שמיועדות ליצר הרע, אבל הקדוש ברוך הוא אמר לו לקבל אותן כי אלו חביבים עליו מן הכל שעל ידיהם העמידו הנשים צבאות.

כשבני ישראל היו משועבדים במצרים, והיו חוזרים עייפים ויגעים לבתיהם, היו נשותיהם מכינות להם מאכל ומשתה, נוטלות את המראות וכל אחת רואה עצמה עם בעלה במראה ומשדלתו בדברים. כך התעברו וילדו והעמידו צבאות. ודווקא מאותן מראות נעשה הכיור שממנו משקים מי סוטה כדי לשים שלום בין איש לאשתו. יוצא שלמרות הדבר המאוס לכאורה, הכוונה הטהורה מקדשת אותו.

בכל בוקר אנו קוראים את המשנה באבות (פרק ה' משנה כ'): “יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר…” ובהמשך אותה משנה כתוב "הוא היה אומר עז פנים לגיהנם". לכאורה זה נראה לא מובן, שהרי איך יתכן שאותו תנא שאומר לנו להיות עזים כמו נמר אומר לנו שעז פנים מגיע לגיהנם? אלא שמדובר על שני מצבים שונים. בכלליות מידת העזות היא לא טובה, ולכן עז פנים לגיהנם. אבל כאשר מדובר על רוחניות ועל התורה הקדושה, עלינו להיות עזים כמו נמרים בלי שום פחד. לכן הוא אומר "עז כנמר וכו'.. לעשות רצון אביך שבשמיים". כי אם משתמשים בזה לרצון השם יתברך, אז זה מצוין. יוצא שגם אותה מידה שנחשבת כלא טובה יכולה להועיל ולהפוך לטובה כאשר אנו משתמשים בה בצורה נכונה.

החיים שלנו מורכבים מהמון פרטים קטנים, שכל אחד מהם נתפס אצלנו בצורה מאוד מסוימת. המוח שלנו מייצר תגובות אוטומטיות למצבים מסוימים ומשייך מושגים לקטגוריות. כל מושג מעלה לנו אסוציאציות שונות ועל כל עניין יש סטיגמות רבות שסובבות אותו. אבל צריך לדעת שהדברים לא מוחלטים. יש דברים מסוימים שבמקום מסוים יהיו טובים ובמקום אחר לא. במצב מסוים זה יהיה נכון ובמצב אחר לא. בדרך מסוימת זה יועיל ובדרך אחרת זה יזיק. עלינו לפרק כל פרט בחיינו כדי למצוא איך להעלות אותו למקום הטוב ביותר בשבילו ובשבילנו.

על כל זה נאמר "רחמנא ליבא בעיי", כי הקדוש ברוך הוא רוצה שנפתח אליו את הלב. הוא רוצה שנתכוון ונעשה דברים מתוך רצון. אין עניין בדבר הטכני בלבד. לכן שני אנשים יכולים לקיים בדיוק את אותה מצווה, האחד יקבל עליה שכר עצום והאחר יקבל עליה עונש. כי מי שהקריב מעצמו, טרח ועשה את המצווה מכל הלב ומתוך רצון לעשות נחת רוח לקדוש ברוך הוא יקבל שכר עצום. אבל מי שעשה את המצווה מתוך רצון להכעיס ולבזות את המצווה, מתוך מחשבה של כפירה וניסיון להחטיא את הרבים, בוודאי יקבל על זה עונש. לא המעשה הוא שקובע, אלא הרצון והכוונה שמאחורי המעשה.

אנשים רבים שחוזרים בתשובה זורקים את כל העבר שלהם לפח. הם כל כך מוכשרים בתחום מסוים אבל הם עוזבים אותו מתוך מחשבה שזו לא דרך התורה. צריך לדעת שאמנם עניין ההקרבה למען התורה הוא טוב וחשוב, אבל כאשר יש לנו אמצעים מיוחדים העומדים לרשותנו, עלינו לראות כיצד להשתמש בהם לדברים טובים ולהועיל לעולם. אם נתעלם מהכישרונות שלנו, אז נהפוך להיות אנשים אומללים, כלואים ומדוכאים בלי טיפת יצירתיות ובלי יכולת להתקדם לשום מקום. התורה שלנו חשובה וגדולה הרבה יותר כאשר אנו מפארים אותה עם הכישורים שלנו. בדיוק כפי שהפרשה מתארת לנו לגבי בניית המשכן וכליו, שהיו אנשים מוכשרים שהכינו כלים מזהב, כסף ועוד חומרים יקרים וכך בנו את המשכן שדרכו התגלתה השכינה הקדושה.

הפתרון ליצר הרע הוא התורה שהיא כמו תבלין. התבלין לא משמיד את האוכל הטפל, או זורק לפח דברים חסרי טעם. אלא הוא לוקח את אותם דברים חסרי טעם והופך אותם למעדני מלכים. כך גם התורה לא באה כדי להחליף את החיים שלנו ולהפוך אותנו לאנשים אחרים, אלא כדי להסביר לנו כיצד להכניס טעם לחיים וכיצד לבטא את כל אותם כישרונות מיוחדים שקיבלנו כדי להועיל ולהעצים את הטוב בעולם. כיצד לקחת דבר שפל כמו מראות הצובאות ולהפוך אותו לרוחני.

אם למישהו יש כישרון לציור, הוא יכול לאייר ספרי קודש לילדים. אם למישהו יש כישרון לדיבור, הוא יכול להעביר שיעורים ולהשפיע על אנשים. אם למישהו יש כישרון למוזיקה, הוא יכול להוציא ניגונים שיעוררו את הנשמה. אם למישהו יש חכמה רבה וקליטה מהירה, הוא יכול להתעמק בהלכות מסובכות ולפשט אותן. אם למישהו יש כישרון לכתיבה, הוא יכול לכתוב ספרים. אם למישהו יש אהבה לדם, הוא יכול להיות שוחט. אם למישהו יש יכולת ניהול טובה, הוא יכול לפתוח עמותה או ארגון חסד. לכל אדם יש את התכונות המיוחדות שלו והכישרונות הייחודיים לו ואף אדם אחר בעולם לא יכול להחליף אותו.

הדבר נכון לא רק לגבי כישורים מיוחדים, אלא לגבי כל הסביבה שלנו. לא צריך להחליף את המשפחה חס ושלום או לשרוף את כל החפצים הישנים. לא צריך גם למאוס בכל החברים, להתעלם מהשכנים או להילחם בכל דבר אפשרי שעובר מולנו. פשוט צריך לראות איך אנחנו מכניסים את השם יתברך לתוך החיים, לתוך הסביבה שלנו ולתוך כל דבר שאנו עוסקים בו.

כדי להגיע למקסימום היכולת, על האדם לקחת את הייחודיות שלו ולראות כיצד הוא יכול לעשות את רצון השם יתברך דרך אותה ייחודיות. כל אדם צריך לשאול את עצמו מה השם יתברך רוצה ממנו. הרי אם הקדוש ברוך הוא היה רוצה שכולם יהיו כמו משה רבינו, אז הוא היה בורא את כולם משה רבינו. אבל העניין הוא שלכל אחד הוא נתן כישורים אחרים כדי שדרך הכישרונות האלו נתעלה בעבודת הקודש. צריך לשאול כיצד אנו יכולים לעשות את רצון השם בצורה הטובה ביותר דרך אותם כלים וכישורים שהוא נתן לנו.

במקום לנסות לבטל את העבר שלנו ואת הסביבה הישנה, אפשר פשוט לנסות להכניס קדושה לתוכם. מראות הצובאות היו מראות שמביאות את היצר הרע ולכאורה אין להם שום מקום במשכן. אבל דווקא אותן מראות שמיועדות ליצר הרע והשתמשו בהן למטרה כל כך נעלה של הגברת הילודה והקמת צבאות בישראל, דווקא הן חביבות להשם יתברך יותר מכל.

היין הוא האמצעי להגיע לשכרות, להוללות, לתאוות ולכפירה, ודווקא עליו אנו בוחרים לקדש בשבת. כי שיא ההתעלות שלנו מגיע כאשר אנו לוקחים דבר ירוד ומרוממים אותו. זו לא חכמה לקחת מטיל זהב ולקבל עליו הרבה כסף. החכמה היא לקחת משהו שפל וחסר ערך ולהפוך אותו לזהב. דווקא מתוך הדברים הירודים אצלנו אנו יכולים להתעלות. דווקא מתוך הקושי והחסרונות אפשר להיבנות. השם יתברך יזכה אותנו לגייר את היצר הרע, לקחת את הנפילות והדברים המאוסים ולהכניס בהם קדושה כך שיהפכו להיות יקרי ערך.

Print Friendly, PDF & Email

עוד על

הצטרפו לקבלת דברי תורה מחזקים מהאתר (מעל 1,200 מנויים):

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *