מתן תורה – נעשה ונשמע

מאת רוני פיזנטי | ד׳ בסיון ה׳תשע״ג | שבת, חגים ומועדים

המדרשים מספרים שהקדוש ברוך הוא הציע את התורה לכל אומות העולם, אך כל אומה חקרה מה יש בתורה וכאשר התוכן לא התאים לה אז היא סירבה לקבלה. רק בני ישראל אמרו "נעשה ונשמע" כפי שמעידה התורה ולכן זכינו לקבל את התורה. כל כך הרבה סיפורים ודרשות נכתבו על צמד המלים המופלא "נעשה ונשמע" שנאמר מפי בני ישראל. כל כך הרבה כוח צריך כדי להסכים לעשות קודם את הציווי ורק לאחר מכן לשמוע ולהבין אותו. אבל אם נתבונן על הדברים בצורה מעמיקה, נגלה שלעשות משהו בלי לדעת אם זה טוב או לא, זה לא בדיוק משהו שראוי לשבח. הרי היהדות עצמה מלמדת אותנו שסוף מעשה במחשבה תחילה ושאסור להיות חפוזים. מה רע בלשמוע את הדברים ולהבין מה כתוב בתורה ורק אז להסכים לעשות? הרי לכאורה, אם אנו קודם עושים ורק אחר כך חושבים, אז אנחנו כמו עדר שהולך אחרי כולם מבלי להבין. האם יתכן שהשבח של עם ישראל ביחס לאומות העולם הוא שהתנהגנו כמו בהמות שעושות דברים בלי להבין? מה באמת כל כך מיוחד ב"נעשה ונשמע"?

כאשר אנו מכניסים דבר כלשהו לחיינו חשוב מאוד לחקור היטב ולהבין את פרטיו, שהרי בקלות אנו יכולים להזיק לעצמנו אם לא נשים לב. לכן עלינו לעשות השתדלות לברר את כל הפרטים מראש כדי לדעת מה בדיוק אנו מכניסים לחיינו. לכן כל שידוך עובר הרבה חקירות, שאלות ובירורים בדרך, כך גם כל דירה שאנו רוצים לקנות, כל אדם שאנו רוצים לעשות איתו עסקים וכו'. חשוב מאוד לברר כל מה שאפשר כדי שלא ניפול בפח.

אבל כל זה מתבצע בשלבים הראשונים של ההיכרות. לאחר שכבר הכרנו את האדם או את הדבר שאנו מכניסים לחיינו, כבר לא צריך לחקור עוד, ואדרבה זה גם עלול להזיק. תארו לכם שאדם יחקור כל הזמן את כל הסובבים אותו. הוא יגיע לפקיד בבנק ידוע לאחר 10 שנים שחשבונו שם ויתחיל לחקור אותו על המניעים של האדם שהקים את הבנק. הוא יחקור את הוריו על כל צעד שהם עושים ולא יאמין לשום מילה שהם אומרים. הוא יחקור את המוכר במכולת כל פעם מחדש כדי לראות שהוא לא מרמה אותו. הוא יחקור כל אדם שנמצא בחייו וכך לאט לאט אף אחד לא ירצה להישאר בסביבתו. מעבר לכך, קרוב לוודאי שהוא ימצא דברים שכלל לא ימצאו חן בעיניו, שהרי הוריו לא תמיד עושים בדיוק מה שהוא רוצה שהם יעשו, הבנק לא תמיד מתפקד לפי הציפיות שלו, והמוכר במכולת לפעמים עושה דברים שלא מתאימים לו. אף אחד לא מתפקד כל הזמן לפי הרצונות שלנו, אפילו אנחנו בעצמנו לא תמיד מצליחים לתפקד על פי הרצונות שלנו. אם נחקור כל אחד בזכוכית מגדלת כל הזמן, אף פעם לא נהיה מרוצים שהרי תמיד יהיו דברים שלא יסתדרו עם הרצונות שלנו. כדי להתקדם בחיים אנו מוכרחים לרכוש ביטחון באנשים או דברים שכבר בדקנו וחקרנו.

כאשר הקדוש ברוך הוא הציע את התורה לאומות העולם הם חקרו וחקרו. ברור שמתוך תרי"ג מצוות, כל ההנהגות המיוחדות ודרך החיים שהתורה מביאה לחיינו, יהיה בסופו של דבר איזשהו משהו קטן אחד לפחות שלא יהיה כל כך נוח ומתאים לנו. לכן אומות העולם הגיעו למצוות שלא נראו להן, אם זה "לא תרצח", "לא תגנוב", "לא תנאף" או כל מצווה אחרת, ואז סירבו לקבל את התורה.

העניין הוא שאם בני ישראל היו מתנהגים באותה צורה וחוקרים היטב את כל הכתוב בה, בוודאי שגם הם היו מוצאים דברים שלא מוצאים חן בעיניהם. הרי תמיד יהיה איזה משהו שלא יסתדר לנו היטב בהיגיון. מי רוצה לקבל על עצמו להתענות ביום הכיפורים? מי רוצה כל כך הרבה דקדוקי הלכות ואיסורים בשבת? מה זה יעזור לנו להניח תפילין? מי רוצה להגביל את חייו כל כך הרבה בקבלת התורה והמצוות? כל אחד מאיתנו לפעמים מוצא את עצמו מגלה איזושהי הלכה שלא ידע עליה שמפתיעה ומקוממת אותו. איזשהו עונש שנראה חמור מדי או מצווה שנראית לא צודקת לכאורה. כל אדם שיתאמץ למצוא בתורה משהו שנוגד את ההיגיון שלו בוודאי יצליח.

אלא שבני ישראל הבינו ששלב החקירות נמצא מאחוריהם. לאחר כל הניסים העצומים, לאחר עשר מכות מצרים, קריעת ים סוף וכל שאר הניסים העצומים, הם הבינו היטב שהשם יתברך הוא השולט על הכל והוא יודע את סודות הבריאה הרבה יותר טוב מאיתנו. הם הבינו שיש לנו עסק עם מי שמחייה ומקיים אותנו ואת כל העולם, נותן כוח לטבע וכל הכוחות כפופים אליו ופועלים על פי רצונו. הם הבינו שאם הקדוש ברוך הוא מצווה אותנו על דבר כלשהו, זה אומר שזה הדבר הכי טוב בשבילנו, גם אם בשכל ובהיגיון שלנו זה נתפס כדבר שלילי. הם הבינו שאם יש חוסר התאמה בין הרצונות שלנו לרצונות של הקדוש ברוך הוא, אז הרצונות של הקדוש ברוך הוא הם הצודקים ואת שלנו צריך לשנות ולהתאים לרצונות שלו. הם הבינו שאם השם יתברך אומר לשמור שבת, להניח תפילין ולעשות את שאר כל המצוות, אז זה אומר שיש בזה תועלת עצומה וסודות נפלאים, למרות שאצלנו בתפיסה זה לא מסתדר ואנו לא מבינים את הטעם. כל חוסר הבנה של משהו בתורה נובע מתוך התפיסה הלקויה והמעוותת שלנו, שהרי התורה היא אלוקית.

לכן בני ישראל אמרו "נעשה ונשמע". הם הבינו שכאשר ישמעו את הדברים, השכל שלהם יאמר להם שזה לא מתאים להם. הרי הם בדיוק יצאו ממצריים, היו תשושים ועוד אוחזים בתפיסה הישנה, התרגלו במשך כל חייהם להיות עבדים ולחיות בתוך שיא הטומאה של מצריים. לאדם קשה מאוד לשנות תפיסה, הרגלים וכללי מציאות. כל מה ששונה ממה שהוא רגיל אליו נראה לו כסוג של טעות ודבר לא טוב. הם הבינו שיהיה להם קשה לקבל את הדברים בשכל שלהם. אבל מצד שני הם היו חכמים ורצו בכל זאת לא לוותר על ההזדמנות הנדירה לקבל תורה אלוקית מהשמיים. לכן אמרו "נעשה ונשמע" וגילו בכך סוד עצום לעולם. שכאשר אנו רוצים לקבל ולהכניס לתפיסה שלנו משהו טוב ונכון שכרגע אינו נמצא בתפיסה שלנו, הדרך להכניס אותו היא דרך העשייה.

סוד הניסיון המעשי

המוח שלנו לא אוהב לקבל דברים חדשים והתפיסה שלנו לא אוהבת להשתנות. מצד שני, ישנם דברים שאנו יודעים שהם טובים אך רחוקים מאיתנו או כאלו שאנו יודעים שהם מזיקים והם קרובים אלינו. למשל, אנשים רבים מעשנים סיגריות למרות שהם בוודאי יודעים את הנזק שזה גורם לבריאות האדם. לעומת זאת אנשים רבים מתקשים להיות בשמחה מתמדת, למרות שהם בוודאי יודעים את התועלת העצומה והיתרונות הרבים של אדם שמח. כי אפשר לדבר הרבה, וגם לחשוב היטב על הדברים, אך כל זה אינו משנה את התפיסה והחיבור שלנו אל הדברים. עצם הידיעה לא עוזרת לנו אם אנו לא פועלים בדרך המעשה על פי אותה ידיעה. הדבר שמחבר אותנו אל הדברים ויכול לשנות את התפיסה שלנו זה המעשים שלנו.

כאשר אדם מתעסק במשהו זמן רב, מתפתח אצלו רגש לאותו הדבר. כל אדם אוהב את ילדיו, גם אם הם יהיו ההפך הגמור מכל הציפיות שלו ומכל התפיסה שלו. גם אם הם יעשו את הדברים שהוא הכי שונא, עדיין הוא יאהב אותם מאוד. זה קורה בגלל שהוא משקיע בהם, הכל תמיד מתחיל ממעשים. כאשר אדם פועל פעולות, הוא מכניס את הדברים עליהם הוא פועל לתוך התפיסה שלו ולרגשות שלו. כל מה שאנו חושבים עליו וכל מה שעובר ברגשות שלנו במשך היום מורכב מהגורמים שסובבים את חיינו בסביבת המחייה שלנו. במשפחה, בעבודה, בשכונה, במסגרת הלימודים, בחוגים שונים או שאר מסגרות אליהן אנו שייכים. התפיסה שלנו מורכבת ממה ששאבנו מכל המסגרות בהן היינו ומכל ההתקלויות השונות בהן נתקלנו. אם מראש נשלול משהו ולא ניתן לו סיכוי, אז בוודאי לא יוכל לצאת ממנו שום דבר לחיינו. אך כאשר אנו מכניסים אותו לחיינו ופועלים ועושים מעשים הקשורים אליו, התפיסה שלנו עתידה להשתנות בעקבותיו.

בני ישראל הבינו את הסוד העצום של נעשה ונשמע. הם לא היו סתם עדר שעושה מה שכולם עושים, אלא חשבו בהיגיון והבינו שהקדוש ברוך הוא חכם יותר מהם. אלא שגם כאשר ידעו זאת, היו צריכים לנטרל את התפיסה השקרית שאליה התרגלו. לכן בחרו לעשות פעולות שיביאו אותם לשינוי התפיסה. לכן החליטו פשוט לעשות מבלי להבין ומבלי לשאול שאלות ורק לאחר מכן לשמוע ולהבין את הדברים. כך זכו לא רק להבין את הדברים בתיאוריה, אלא לחיות את הדברים.

אדם יכול ללמוד על השבת במשך כל החיים ועדיין לא יבין על מה מדובר. הוא יוכל לומר שזה בכלל לא הגיוני וזה לא מתקבל על השכל הישר. אבל מספיק שיעשה שבת אחת אצל משפחה חרדית עם תפילות השבת, שירי שבת, דברי תורה, קידוש, עונג שבת, חלות, נרות ושאר כל מאפייני השבת, ולאחר מכן הוא יתגעגע לזה במשך כל חייו. חוויה עצומה כזו אי אפשר להסביר במלים ואי אפשר לתפוס בשכל. הדרך היחידה היא לחוות את זה דרך העשייה ורק כך אפשר להתחבר. אנשים יכולים לספר לכולם סיפורים על איך משכורת של 10,000 ש"ח אינה מספיקה כמעט לכלום ועל המינוס בבנק ובאמת הכל נשמע הגיוני. אבל לא מעט אברכי כולל חווים מציאות שונה לגמרי כאשר הם מקבלים משכורת של פחות מ2,000 שקל ואיכשהו הם מסתדרים כנגד כל הסיכויים להחזיק משפחה ברוכת ילדים. אדם יכול להתלונן כל היום על כמה שקשה לו ללמוד וכמה זה בלתי אפשרי בשבילו להתרכז, אבל כאשר יגיע לשיעור תורה בנושא שיעניין אותו ויהיה קשור אליו הוא יישאר עם פה פתוח ולא יבין איך השעתיים עברו כל כך מהר. אנו מנסים להבין את ההיגיון שבדברים, אבל אין היגיון. בתורה הקדושה הכל מעל ההיגיון.

החיים שלנו מורכבים ממציאות הגיונית עם חוקי מתמטיקה, פיזיקה ושאר דברים מדויקים ושכליים הניתנים לחישוב והבנה. אך כאשר אנו מתחברים לתורה הקדושה, כל המציאות מתהפכת וכל החוקים משתנים. התורה היא מעל הטבע ואינה מוגבלת בכללי היגיון. אי אפשר להבין את התורה על פי השכל האנושי, אלא מי שהולך על פי התורה הקדושה זוכה לניסים גלויים מעל כל הסתברות הגיונית. לכן בני ישראל בחרו לומר "נעשה ונשמע". כי הם הבינו שאי אפשר לסמוך על חוקי הטבע וההיגיון, כך שזה בלתי אפשרי להבין את התורה בשמיעה. אלא צריך לחוות את הדברים מקרוב דרך המעשים כדי לשנות את המציאות וההיגיון. לכן אחרי ש"נעשה" נוכל לזכות לתפיסה אמיתית וטובה יותר של המציאות ואז נוכל גם להגיע ל"נשמע". אחרי שאדם חוזר בתשובה וזוכה לשמור שבת זמן מה, הוא פתאום זוכה גם להבין עוד ועוד מהמהות שלה. אחר כך הוא מנסה להסביר את היגיון הדברים לאחרים בהתלהבות עצומה, אבל אז הוא נתקע כאשר אחרים שלא זכו לזה לא מבינים על מה הוא מדבר. זה כמו לנסות להסביר לאדם שכל חייו חי בקוטב מה זה לצאת לפיקניק בשמש. כל עוד הוא לא ינסה וירגיש את החוויה, הוא לא יוכל לתפוס את זה. כדי לזכות להבין את ההיגיון, צריך לעשות קודם, ורק מי שעושה ומקיים את התורה יכול באמת להבין אותה.

השם יתברך יזכה אותנו לעשות ולשמוע, לקיים ולהבין ולהצליח ללמוד ולתפוס את כל פרד"ס התורה בזכות היום הקדוש של מתן תורה ובזכות אבותינו שקיבלו את התורה באהבה כאשר אמרו "נעשה ונשמע". חג מתן תורה שמח.

עוד על

מה אנשים מחפשים?

| נעשה ונשמע בזכות האבות || סיפור נעשה ונשמע |

אהבתם את דבר התורה? אתם מוזמנים להוריד בחינם את הספר "מחפשים את האמת" וליהנות מדברי תורה רבים נוספים על משמעות ותכלית החיים:
לחצו כאן להורדת הספר בחינם

הכניסו את כתובת האימייל שלכם כדי לקבל את דברי התורה החדשים שמתפרסמים באתר:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *